כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "חוקת"

(במדבר יט, א – כב, 1)

 

 

 

פרשת "חוקת"

"וייסעו מהור ההר" - 1

"וייסעו מהור ההר" - 2 

"וייסעו מהור ההר" - 3

"זאת חוקת התורה"

 

 

פרשת "חוקת" עוסקת בעם ישראל הממשיך בנדודיו, במצוות "פרה אדומה" ובהלכות טומאת המת, וכן בסיפור מי המריבה. בני ישראל מתלוננים על מחסור במים. משה מצטווה על ידי הבורא לדבר אל הסלע, אולם במקום לדבר הוא מכה בסלע. משה ואהרון נענשים על פעולה זו, בכך שנאסרת עליהם הכניסה לארץ ישראל. עם ישראל מגיע לארץ אדום ומלך אדום אוסר עליהם לעבור דרכו. אהרון מת ואלעזר בנו יורש את תפקיד הכהן הגדול.

עם ישראל ממשיך להתלונן על הקשיים בדרך, והבורא שולח נחשים להכיש את העם. משה עושה נחש מנחושת ומראה אותו לעם, וכל מי שרואה את הנחש נרפא.

עם ישראל מגיע לגבול ארץ מואב, ושר את "שירת הבאר". נלחם בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן, מנצח ויורש את ארצם.

בפרשה זו מתרחש התיקון הכללי והעיקרי שיש לנו בתיקוני הנשמות. מאחר שהנשמות שלנו מלכתחילה, הן הרצון לקבל, הרצון ליהנות, כדי לתקן אותן עלינו להביא אותן לכוונה על מנת להשפיע. עלינו לתקן את הנשמות שלנו, שכולן תהיינה בהשפעה, באהבת הזולת, ובכך יידמו לבורא. זאת, כדי להגיע לדבקות שהיא מטרת הבריאה, לכל אחד ואחד ולכל העם. לכן עלינו להתכלל עם כוח ההשפעה, הנקרא בינה, ועם כוח הקבלה שבּנו הנקרא מלכות.

מחיבור שני הכוחות, או שתי הספירות הללו, מתקבלות ארבע אפשרויות: מלכות במלכות, מלכות בבינה, בינה בבינה ובינה במלכות. כאשר הבינה נמצאת בתוך המלכות, זה כוח הרע, משום שהבינה נמצאת בשליטת המלכות, המלכות מנהלת אותה. בינה משועבדת למלכות, ומתוך כך יוצאים כל הכוחות הרעים. בכוחות הרעים האלה יש לעתים גם משהו טוב, אבל אין מטרתו אלא למשוך את האדם, לגרותו, לשחד אותו ואחר כך להוביל אותו לתוך הרע. זו קליפה מיוחדת, ערמומית הנמצאת במלכות. כך מלכות רוכשת את הבינה ומשתמשת בה.

לכן נאמר, שאין רע יכול להתקיים בעולם, אלא אם כן בהתחלה הוא מצטייר כטוב. זו הסיבה שהכוחות הרעים קיימים.

מלכתחילה יש באדם רק את כוח הדומם, הצומח והחי – מלכות שהיא בדרגת דומם, צומח וחי, זהו כוח לקבל פשוט. אדם שיש בו את כוח הבינה בתוך הרצון לקבל שלו, הופך להיות חכם וערמומי מאוד: הוא יודע כיצד לכאורה לתת לזולת, לשרת אותו וכולי. אבל בעצם, הוא לוקח מהזולת ומנצל אותו עד הסוף. זו פעולתם של הכוחות רעים, משום שכוח ההשפעה נמצא ב"שבי" של כוח הקבלה.

לעומת זאת, כאשר האדם מעלה במאמצים את המלכות לבינה ואז נכלל בה. הוא בעצמו רוצה להיכנס לבינה, להתכלל בה, להיות שם כעבד, כעוּבר בתוך אימו, הבינה נקראת אימא עילאה. הוא רוצה להתפתח אך ורק מתוך התכללות, בשליטת כוח ההשפעה, בחסות כוח הבורא. אלו הם הכוחות הטובים, הלוקחים בהדרגה חלקים מהרצון האגואיסטי ומתקנים אותו בפנים.

הפרשה מתחילה בפרה אדומה; חלק מהרצונות היא מתקנת וחלק היא מקלקלת, זו אותה המטוטלת של בינה במלכות ומלכות בבינה, המטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. הנושא הזה מתברר, לאורך כל הפרשה, ברמות שונות כמו: באפר הפרה, בבאר ובבור. הבור הוא ללא מים, שסופג הכול לעצמו ונשאר ריק. באר לעומתו מלאה במים. ההקבלה היא לבינה במלכות ולמלכות בבינה. אם הבאר ריקה זו המלכות עצמה, ואם יש מים בתוך הבאר, זו ההתכללות הנכונה. או להיפך, כשהמלכות עולה לבינה, החיסרון של המלכות עולה לבינה, לשמים, ומוריד מים מהשמים, אלו הגשמים וכן הלאה.

בהמשך מוזכר הנחש. זה נחש רגיל, נחש רע, אין זה סתם רצון לקבל או סתם אגו. "הנחש", זה מי שיש בו התכללות מהבינה, וכנגדו יש את נחש הנחושת.

בסיפור מֵי המריבה יש את הסלע, האדמה. אם האדם יתכלל במלכות, אם הוא ידבר עימה בדרגת המדבָּר, בדרגת הבינה, הוא מוציא משם מים. לעומת זאת, אם הוא מכה, יוצאים מֵי מריבה, יוצאים מים, שנקראים מי גבורות, הנמצאים בשליטת המלכות. כל ההוריקנים, השיטפונות, הצונאמי, כולם הם כהעתקה מהכוחות שבשליטת המלכות.

 

פרשנים רבים עוסקים בנושא ה"פרה האדומה". מעולם לא ראינו פרה אדומה, וברור שאין הכוונה למשהו גשמי.

אדומה מלשון אֶדום, קשורה לאדמה. פרה היא כוח הבינה, נותנת חלב, שהוא אחד מסימני חג השבועות שבו אנחנו אוכלים מוצרי חלב, זה כוח הנתינה. אבל כשהיא קשורה עם המלכות, עם אֶדום, יש לה כנגד את כוחות ההתכללות במלכות. כשכוח ההשפעה וכוח הקבלה, בינה ומלכות נמצאים יחד, הכול תלוי באדם. אם כוונתו להיתקן, להגיע להשפעה, אז דווקא מתוך שילוב הכוחות האלה, פרה אדומה, הוא מוציא את כוח ההשפעה ומיטהר, זהו ריפוי רוחני. ולהיפך, אם האדם היה טהור, ההתכללות בינה ומלכות, משפיעה עליו באופן הפוך. יש להבין, שהצורה ההפוכה הזאת אינה אלא הגילוי של האדם שהוא נמצא בדרגה טובה. כלומר, האדם מגלה תוספת רצון שהוא לא יכול לעבוד איתה.

 

מהן כל הפעולות של טהרה? זה טכס, ממש כמו עבודת אלילים.

אין זה כה פשוט למצוא פרה אדומה ולשרוף אותה וכל עניין האפר, בעולם שלנו זה לא קיים. אומרים שבעבר הייתה פרה אדומה. בימי בית המקדש, כשכל העם היה בדרגה רוחנית באמצעות חכמת הקבלה, כמו שנאמר, "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש ואישה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה". 1 כלומר, כל חוקי הטומאה והטהרה מסבירים בדיוק, מה זה על מנת לקבל ומה זה על מנת להשפיע, בכל הרצונות, בכל הבעיות, בכל ההתקשרויות עם כולם ועם הא-לוהות.

בעבר רוב האנשים חיו בהשגה שלמה ומלאה, למעט אנשים מסוימים, כמו שידוע לנו מההיסטוריה על המריבות שהיו כבר בבית המקדש הראשון. האנשים שחיו בהשגה, בדרגה רוחנית, ידעו את חוקי הטומאה והטהרה. הם היו בדרגת החיבור של בינה ומלכות, הנקראת "פרה אדומה".

הכול היה ברור להם ומה שלא היה ברור, ביררו באמצעות התורה. התורה כולה היא סדר התיקון, הוראה כיצד לתקן את הנשמה. הם פעלו לפיה ותיקנו את עצמם ממצרים, לקבלת התורה, דרך המדבָּר לארץ ישראל, שכולן הן מדרגות רוחניות. לכן, גם אין בעולם שלנו הבדל בין מצרים ובין ישראל, אנחנו קוראים לה "ארץ הקדושה", אבל כיום יש בה חורבן, לא קדושה.

 

אם הכול נגמר שם והם תיקנו את עצמם, למה שוב צריך לתקן?

הכול קרה מפני שהתחלנו לשנוא זה את זה. לכן הכול השתנה ברגע, כל הטבע השתנה. כמו המרגלים, שגילו את הפירות והאנשים הגדולים שיש בארץ ישראל, מפני שהיו בהשגת הא-לוהות.

 

אֶדום זו בינה. אם כן, מדוע אין מלך אדום נותן לישראל לעבור בדרך?

אין זו אדום אלא הבינה. פרה אדומה זו הבינה. ארץ אדום היא הקשר בין בינה למלכות שצריך להיות לפי הדרגות. אף על פי שהם רוצים לעבור קודם דרך ארץ אדום, עליהם להיכנס דרך הקליפה שנמצאת באדום, שזה מלך אדום, ולעבור בהתכללות מלכות ובינה בדרגת אדום. הקליפה הזאת לא נותנת להם לעבור. המעבר תלוי בתיקון, או שהם עוקפים את אדום או שהם נלחמים ועוברים אותה.

 

כלומר, מדובר באדם הנתקל ברצון שהוא ממש לא יכול לעבוד איתו?

זה רצון שלו עצמו. מלך אדום זה מי שיושב באדם.

 

משה, גדול הנביאים, מוביל את כל העם, הוא התכונה הנעלה ביותר שיש באדם, והוא כביכול לא עושה מה שהבורא אומר לו.

זה לא שהוא לא עושה את מה שהבורא אומר לו. יש עם, כלומר רצונות פרטיים, יש את משה, ויש אפשרות לקלוט מֵי בינה, מים, בכך שמעלים את המלכות, את הרצון לקבל, אליה. במצב שבו העם נמצא, משה אינו מגלה בתוכו כוח לעלות, כדי למשוך את כל הרצונות שלו הנקראים "העם", לדרגת הבינה. לכן, במקום לעלות דרגה ולדבר, הוא פועל בדרגת המעשה ולא בדרגת הדיבור. וזו, עבירה מצידו.

 

הוא כביכול נענש אחרי זה?

כל העונשים בתורה הם תיקונים, אין אפשרות אחרת. אף על פי שברור לאדם, לפי גילוי הרוחניות, שהוא צריך להגיע לדרגת הדיבור, לדרגה מסוימת בהתקשרות מלכות ובינה, שהיא פשוטה יותר, קצרה יותר ונכונה יותר בו, אין הוא מגלה צורה אחרת של התיקון, אלא מבצע אותו הלכה למעשה. זאת, בדומה למשה שמשתמש במטה שלו, ויש לכך עוד משמעויות עמוקות מאוד.

 

כלומר זה כמו ניסוי, נותנים לאדם את כל הכלים לביצוע והוא חייב להיכשל בו?

האדם חייב להיכשל. הוא כביכול נענש בתיקון שלו. אבל אין עונשים.

 

בכל זאת, אף על פי שמשה מבקש להיכנס לארץ ישראל אומרים לו לא. האם הוא מגלה שהוא לא יכול להיכנס?

ודאי שלא, ארץ ישראל זו לא דרגת משה, הוא רעיא מהימנא. הדרגה הכי גבוהה שלו זו הבינה. צריך להיות כאן שדרוג, על ידי האחרים שבאים אחריו שאינם מדור המדבר, כדוגמת יהושע.