כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "שופטים"

(דברים טז, י״ח – כא, ט)

 

 

 

פרשת "שופטים"

מושגים

"סנהדרין גדולה סנהדרין קטנה"

 

 

פרשת "שופטים" ממשיכה בהסבר המצוות הקשורות לכניסה לארץ ישראל. הפרשה פותחת במינוי השופטים הממונים על פסיקת החוק, והשוטרים הממונים על שמירת החוק, כדי שיהיה דין צדק בעם ישראל.

הפרשה מתארת את חוקי המלך, שחייב להיבחר מתוך העם. כמו כן, אוסרת על עיסוק בכישוף, מפנה את העם לנביאי האמת ומעבירה את כללי ההתנהגות של עם ישראל בעת מלחמה.

 

התורה ניתנה לכל אחד ואחד, כדי שיתקן את עצמו. כמו שכתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". כל אדם, בין אם הוא דורש צדק חברתי ובין אם לאו, צריך לגלות קודם לדרישה, שהוא עצמו מלא ביצר הרע, שכולו אגואיסט גדול, כדי שיוכל לבצע את לתיקון שלו. על האדם לגלות שהוא בעצם חי חיים של פשע.

כפי שאנו נוהגים לומר בימי הדין, "אשמנו, בגדנו" וכולי. על כל המילים שהאדם אומר שם, כתוב "מדבר שקר תרחק". 1 זאת, משום שעל האדם לגלות שהוא זה שעבר את אותן עבירות באמת. אם נדמה לו שמה שכתוב שם מוגזם, ואין זה התיאור האמיתי שלו, סימן שטרם הכיר מיהו באמת, ועליו לגלות עוד את כל היצר הרע שלו, מכאן "בראתי יצר רע". אז מגיעה לו התורה כי "המאור שבה מחזירו למוטב". התורה מורה לנו כיצד להוציא ממנה את המאור שיחזיר אותנו למוטב, כדי להגיע לאהבת הזולת, לחיבור עם האחרים.

לאדם נָכונה עבודה רבה; הוא הולך בחושך, במדבָּר, בצעקות וגם בבירורים, בהעלאת מ"ן, בעבירות שונות כמו עם המרגלים, עם מי המריבה ועוד, עד שהוא מגיע לבסוף לגבולות של ארץ ישראל. האדם מתקן את עצמו, עד שאפשר להשתמש ברצון שלו להשפעה. אולם אין מדובר רק בצמצום הרצון, אלא גם בשימוש בו לטובת הזולת. אותם הרצונות שגילה האדם בתוכו – שהיו אך ורק לטובת עצמו; לרמייה, לשקר, לגניבה, לעשיית מניפולציות על אנשים ועל הסביבה – הגיעו בנקודה הזו לכדי תיקון, לניקוי, דרך ארבעים שנות המדבר, עד לכניסה לארץ ישראל. האדם מתקרב לשלב העבודה הפנימית על האגו, שבה הוא הופך את השימוש באגו להשפעה, לטובת הזולת. זה נקרא ש"מלאך המוות הופך להיות למלאך הקדוש".

זו עבודה אחרת, שונה לגמרי. בעבודה הזו האדם זקוק לשופטים ולשוטרים. השופטים הם ההחלטה שהאדם מקבל מראש – מראש הפרצוף הרוחני, ראש הנשמה. שופטים הם החשיבה מראש של האדם, כיצד בדיוק לפעול לטובת הזולת עם האגו שלו, איך לסובב אותו, איך לייצב אותו, כך שייתן את כל העוצמה שלו ויהפוך את כל הרוע שבו לטובת הזולת.

לאחר מכן, על האדם להעמיד עליו שוטרים, כדי שלא יסטה בדרך לפתע פתאום. שכן, גם אם ההחלטה שלו הייתה נכונה, אין לדעת מה יכול לקרות. זה נקרא "גוף הפרצוף" של הנשמה. הנשמה היא אותם רצונות אגואיסטיים שהאדם הופך אותם להיות בכוונה על מנת להשפיע.

אם האדם משתמש ברצונות על פי צורת האגו, אין לו "ראש", והוא גם לא צריך ראש כי הוא נדחף. אבל אם האדם רוצה להתחיל להשתמש ברצונות שלו לטובת הזולת, עליו ראשית לצמצם אותם ואחר לפעול על פי בירורים והחלטות שעשה בתוכו, על ידי המאור המחזיר למוטב. כשהאדם עושה שימוש טוב באגו שלו, זה נקרא שהוא "חוזר בתשובה". האדם משתמש בכל הרצונות האלה, אך ורק לטובת הזולת ללא שום פנייה לטובת עצמו.

התכנון המוקדם נקרא "שופטים" והביצוע נקרא "שוטרים". אלה הן שתי תכונות של השפעה. האחת מתכננת את הפעולה – "שופטים", והאחרת מבצעת – "שוטרים".

אלה הם אותם רצונות נוראים שהיו באדם, שבהם השתמש רק כדי להזיק לזולת ולהיטיב עם עצמו בלבד. רצונות אלה הופכים להיות לישר א-ל, ישראל, ונקראים ארץ ישראל. ארץ, רצון. ישראל, ישר א-ל. כך אנחנו מתקדמים, כשהרצון כולו מכוּון, באמצעות ההשפעה לזולת, להשפעה לכוח העליון, לבורא.

משום כך אנחנו זקוקים לשני הכוחות "שוטרים" ו"שופטים", שישמרו ויטפלו בנו, שנבצע את הבירורים הנכונים. לפני כן, היה לנו רק בירור של מר ומתוק. מתוק משמעו, מה שהאדם רוצה, ואילו מר משמעו, מה שהאדם דוחה. כאן הכוונה לבירור אחר בנוסף למר ומתוק, בירור של אמת ושקר. האמת היא השפעה לכוח העליון, התקרבות אליו, חיבור עם הזולת ומימוש תכונת ההשפעה. לכן ניתנה לנו, האנושות והעולם כולו, כדי שנוכל לבצע את החיבור ולעבוד עם עצמנו. כלומר, דרך "אהבת הבריות לאהבת ה'", כמו שכתוב בתורה.

תיקון הרצונות מדאגה לעצמנו, מקבלה, לשימוש לטובת לזולת. תיקון משקר לאמת, כדי שלא יהיה לנו מר אלא מתוק. כי האמת היא שימוש ברצון לטובת הזולת גם אם בעקבות כך מר לנו, והוא נקרא "עשיית מצווה". מכיוון שהאדם הוא רצון לקבל וליהנות. יש תרי"ג מצוות, הם תרי"ג הרצונות שבנו, תרי"ג הדחפים האגואיסטים שבהם האדם מנצל את כולם, האדם הופך אותם לטובת כולם, לטובת הזולת.

יש כאן שתי מדרגות. מדרגה אחת נקראת מדבָּר, שדרכה האדם מגיע לדרגת הבינה, השפעה. ומדרגה שנייה היא דרגת ארץ ישראל, רצון להשפיע, כשהאדם כבר ממש קונה, מתקן את עצמו בשימוש של כל הרצונות שלו בעל מנת להשפיע. כך האדם נעשה מקובל, מקבל את גילוי הא-לוהות, שזו בעצם המטרה שלנו. כך כל אחד ואחד, וכל האנושות כיום יחד.

אנחנו נמצאים כבר בגמר התיקון השלם, בגאולה השלמה. אנחנו מתעלים מעל השימוש האגואיסטי בכל היוצרות והרצונות שלנו, ומעלים אותם לשימוש האלטרואיסטי, לשימוש טוב לכולם למען הכוח העליון, למען הבורא. כל זה מוביל אותנו לתיקון הכללי של כל הרצונות שלנו, מחבר אותנו יחד, כך שכל אחד ואחד, על ידי התיקון שלו לאחרים, מגיע לגילוי השכינה הקדושה, לכנסת ישראל.

 

כשהאדם מגלה שכל הרצונות שלו הם לנצל את הזולת ולהשתמש בזולת, הוא מבקש תיקון. אבל הוא לאו דווקא מרגיש שהוא רוצה להזיק לאחרים.

ודאי שהאדם לא מרגיש. ולא מבין אם עליו לתאר שהוא מזיק לאחרים, או אולי להסכים שזה כך, גם אם אין לו הרגשה כזו.

 

אנחנו נוהגים לשפוט על פי המעשים, אולם רוב הפשעים שמדובר עליהם הם בעצם בכוונה בכלל, לאו דווקא במעשה.

גם במעשה אנחנו לא מודעים להם. אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו עושים את המעשים האלו, את הזדונות האלו, כשאנחנו מתחילים להתקרב לאחר. שגגות וזדונות הם אך ורק כלפי הזולת. כשהאדם מתחיל באמת לעשות פעולות בחיבור, הוא רואה עד כמה שאינו מסוגל, אינו רוצה, שוכח, דוחה את זה, ומסובב את עצמו בכל פנייה, גם בתת ההכרה.

פתאום האדם מגלה ששכח בכלל שהתורה מחייבת אותו להגיע לחיבור, לאהבה, "כל ישראל חברים" וכולי. התהליך קורה לכל אחד ואחד, המשתוקק להגיע לחיבור. אין לנו כל אפשרות להגיע לרוחניות ולקיום התורה בכלל, אם איננו הולכים בדרך של חיבור בינינו.

 

מה זה שופט?

"שופטים" הם המחשבות והרצונות שלנו, שמתגלים לנו מתוך רבים אחרים שעוד טמונים בו. את התכונות שהאדם איכשהו מכיר, הוא יכול לשפוט באיזה מצב הן נמצאות, ולהפוך אותן לטובת הזולת. או לפחות לגלות עד כמה שאינו רוצה בטובת הזולת, עד כמה הוא עבריין, שזו גם דרגה גדולה. רשעים שבתורה אינם פשוטים, אלא זאת דרגה גדולה. התורה נכתבה לרשעים, "בראתי יצר רע". התורה היא למען אלו שיש להם יצר רע. אם אדם אינו מרגיש שהוא אגואיסט, שהוא עבריין, הוא אינו זקוק לתורה – היא לא בשבילו.

 

על פי איזה חוק השופט שופט? על פי איזה חוק האדם עבריין?

השופט הוא האדם. לאחר שכיוון עצמו לחיבור עם הזולת, הוא מתחיל לשפוט את עצמו, האם באמת הוא רוצה להתחבר לזולת, או לא? הוא מברר מדוע הוא רוצה להתחבר? על פי איזה בסיס עליו לקיים את החוק הזה? האם ברור לו מה עליו לעשות? האם מישהו סיפר לו? האם הוא רוצה את העולם הבא, או את העולם הזה? אולי הוא רוצה להרוויח משהו? או שבאמת הוא רוצה לעשות זאת לשם ה', ללא שום פנייה לעצמו?

בכל צעד ושעל יש מדרגות רבות, שבהן האדם מגלה שהוא רע. אם האדם לא ידחף עצמו לחיבור עם הזולת, הוא לא יגלה עד כמה הוא נגד החיבור. לפניו עבודה רבה, לפני שהוא מגיע למצב של "בראתי יצר רע", שבו הוא מגלה שהבורא ברא בו את היצר הרע ומלבדו אין לו כלום.

אנחנו לא מבינים מה זאת הבריאה. בריאה היא יצר הרע. בריאה היא הרע. האדם אינו מודע עד כמה הוא רוצה רק את טובת עצמו ולא את טובת הזולת. אדרבא, ככל שרע יותר לזולת, כך הוא מרגיש את עצמו גבוה יותר ומתמלא מכך.

 

זה בדיוק מה שמטעה. אדם רגיל שחי בחברה, שיש בה לכאורה מערכת חוקים ומשפט וכולי, אינו מרגיש שהוא עבריין, הוא לא רצח וגם לא עשה שום עבירה.

נכון. אבל אלה הם החיים הגשמיים, הארציים, ואילו כאן מדובר במשהו אחר. אם האדם רוצה להגיע לגילוי הבורא, עליו להפוך את עצמו לעל מנת להשפיע, לאוהב הזולת.

 

אין זה הגיוני, זה נגד הזרם.

נכון. לכן עלינו להסביר שהגענו כבר למצב שעלינו להשתמש סוף סוף בתורת האמת. חכמת הקבלה נקראת תורת אמת, היא פנימיות התורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". כלומר, זאת שיטה של תיקון הנשמה. אנחנו נמצאים בגלות מהעולם הרוחני, לכן עלינו לתקן את עצמנו ולגלות את הרוחניות, לגלות את הבורא. זאת המטרה. התורה ניתנה לנו בשל "דע את אלוהי אביך ועבדהו". 2

 

במצב מתוקן, שעדיין קיים העולם הגשמי הזה, אין שופטים? אין שוטרים? אין מערכת חוקים? אין צורך בזה?

לא. כאן בעולם הזה על האדם להתקיים על פי מה שהאנושות קובעת. מה שבינתיים העם והממשלה קובעים. על האדם לכבד את החוקים האלה מפני שקבעו אותם. החוקים נקבעו על פי השגחה נסתרת.

בעולם הזה, עלינו להיות כמו כולם, "בתוך עמי אנכי יושבת". 3 אבל בִפנים, בתוכנו, אם אנחנו רוצים להגיע לפקיחת עיניים בתורה, לגלות את הא-לוהות, לגלות את החוקים העליונים, להרגיש את הבורא, להכיר אותו, עלינו לעלות לרמה שבה נהיה דומים לו במשהו. לפי מידת הדבקות ומידת השתוות הצורה אנחנו משיגים את גילוי הבורא.

 

האם יכול להיות מצב שבו תהיה התאמה בין החוקים הגשמיים המתנהלים ובין החוקים הרוחניים?

בגמר התיקון השלם.

 

ולפני?

לפני כן ודאי שלא, כי אדם קובע חוקים גשמיים לפי האגו שלו. ככל שכולנו יחד נתחיל לקיים את החוקים האלה ברוחניות, נרצה גם להעתיק אותם לגשמיות. איננו יכולים לעשות אותם בשונה זה מזה. לפני חורבן בית המקדש, כשעם ישראל קיים את החוקים האלו, קיימנו אותם והתקיימנו בהם.

 

כיום אנחנו יודעים שיש שוטרים בחברה.

לא. כיום שוטרים ושופטים הם שופטים ושוטרים לפי חוקים שמישהו קבע, ללא שום קשר לרוחניות. אין לנו גם אפשרות להעמיד את חוקי הרוחניות בינינו, משום שאיננו מסוגלים לקיים אותם. כל החוקים הרוחניים הם חוקי אהבת הזולת. אלה הם חוקים של המערכת הכללית הגלובלית, שמתגלה לפנינו כיום בעולם ודורשת מאיתנו שנקיים אותה.

 

אבל כיום זה ההפך. העם דורש צדק. אנשים באמת רוצים צדק, אבל לא יודעים כיצד לעשות זאת.

בעולם מתגלה רשת קשר בינינו, שבה כולנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה. לכן האנשים חשים בנחיצות לשינוי, שעליהם לעשות משהו. כולנו מרגישים את עצמנו לא נוח, לא טוב. שום דבר ממה שאנו מתחילים לא מתקיים. אנו נמצאים במשבר במשפחה, בעבודה, בתרבות, בחינוך, בעצם בכול.

 

אבל זה משהו פנימי, לאו דווקא בגלל אסונות. פעמים רבות האדם אומר זאת ללא קשר למה שקורה בחוץ, ללא קשר למשהו שקרה לו.

אין זה חשוב, העיקר ההרגשה. בחוץ יכול להיות הכול טוב. אין אדם שממש גווע ברעב ואף על פי כן אנשים יוצאים וצועקים. הם אינם מודעים לכך שמאחורי המילים שלהם לצדק חברתי נמצאת גם הצעקה על חוסר החיבור. זו האמת שמתגלה כיום בעולם. העולם מגלה את עצמו כאינטגרלי, כגלובלי, שאנחנו קשורים זה לזה. אנשים מרגישים את חוסר החיבור, את חוסר הקשר, שמעורר אותם בעצם לכל המהומות.

 

בפרשה מדברים על מלך, שעליו להיבחר מתוך העם. מלך זה שליט כל יכול. איך אפשר לדבר על מלוכה במצב כזה? הרי השלטון המלוכני הוא ארכאי יותר מהדמוקרטיה. אז לחשוב שכיום יְמַנו מלך לצורך העניין, זה נשמע לגמרי לא מציאותי.

כשכל הרצונות והמחשבות פועלים לקראת ארץ ישראל, לרצון אל, לרצון להשפעה הכללית, ההדדית, השלמה, אז האדם בוחר את היסוד שלו שאיתו הוא משפיע על הכול, ואיתו הוא מגיע לכתר – דומה לבורא מכל הבחינות.

אנחנו כנבראים נמצאים במלכות שהיא הרצון לקבל הגדול שלנו, ואילו הכוח העליון הבורא שכנגדנו, נמצא בכתר. עלינו לחבר את כל הרצונות שלנו "מהעַם". מהחיבור של כולם אנחנו בוחרים את יסוד היסודות שלנו וקוראים לו מלך, כמו דוד המלך – משיח בן דוד, שהוא מלכות שמגיעה לכתר. מלך בישראל אינו מלך הגויים, כמו שמסופר ברומנים. להיות מלך בישראל זו העבודה הקשה ביותר.

 

האם מדובר באדם?

המלך הוא השופט העליון. הוא האדם שאליו מגיעים ושואלים שאלות שונות, ולכן אינו יכול לדחות את הבאים אליו.

 

הוא גם הקובע?

כן, הוא גם הקובע. בכתבי הרמב"ם ומקומות אחרים מדובר על העבודה הזאת. זו עבודה קשה.

 

האם זה ריאלי שכיום יהיה מלך בישראל?

המלך אינו איש שיושב על כס המלוכה, אלא הוא השופט העליון. המלך הוא זה שיודע לסדר, לצרף ולתקן את ההחלטות הגורליות הגדולות ביותר בכוונה על מנת להשפיע. הוא אחראי על כל העם, אחראי לקבץ את כל רצונות העם בתוכו, ולהעלות אותם עד הכתר. יש, או מלך בכל אחד ואחד בתוך גופו, או מלך כללי בחיבור בינינו, שמעלה אותנו לבורא ומביא אותנו לתיקון. "משיח בן דוד" הוא זה שמושך את כל המלכות לדרגת הכתר.

 

כיום במדינה, אנשים פתאום הגיעו למסקנה שהם אלו שצריכים להחליט מה הם רוצים, הם כבר לא סומכים על הממשלה. הם מבקשים לשבת סביב שולחן ולדבר, להביע את רצונם בפני הממשלה. זהו שלב מסוים שעכשיו מתפתח, האם זה יוביל למסקנה שצריך איזו דמות שתייצג את העם?

לא. העם צריך לדרוש מהממשלה שתעזור לו להגיע לחינוך של ערבות הדדית, זה מה שקיבלנו בהר סיני כחובה, שם נשאלנו "האם אתם ערבים זה לזה?" "האם אתה רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד?" זהו בעצם התיקון שלנו. במילים אחרות "אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך", השלב של המדבָּר. "ואהבת לרעך כמוך" זהו השלב שנקרא ארץ ישראל – ערבות הדדית, להיות "כאיש אחד בלב אחד". עלינו לספֵּק לעצמנו, לכולנו, לכל העם, את החינוך לערבות הדדית. הממשלה יכולה לעזור בכך משום שיש לה כלים, יש לה אמצעים, יש לה כוחות, יש בידיה את כלֵי התקשורת, אבל העם הוא שצריך לדרוש.

 

ומה עם מערכת המשפט והשיטור? האם צריך שיהיו שוטרים ושופטים שישמרו על הערבות ההדדית?

את זה נצטרך לבנות מחדש, לבנות את המערכת שתהיה מעין מחנכת, שיהיו בה אנשים שממליצים כמו שופטים ושוטרים, מעין סנהדרין של פעם.

 

מוזכר פה עניין הכישוף של ראיית הנולד. מדוע זה נאסר? אם מישהו היה יודע לאן העולם הולך באופן ברור, והיה יכול להרגיש את זה, אז מיד היו משתנים האנשים.

אסור לנו לסמוך על נס ואסור לנו לגלות עתידות. הפעולות הריאליות המותרות הן רק אלה שבהן אנחנו משמשים שופטים ושוטרים לעצמנו, למען התקדמותנו. חכמת התורה, חכמת הקבלה, היא נגד כל הכישופים ונגד כל הברכות, נגד כל הפתקים של בקשות ברכה מרב, נגד החוטים האדומים, המים הקדושים ומגלי העתידות וההורוסקופים למיניהם. כל זה נקרא בחכמת הקבלה עבודת אלילים.

בדומה למסופר על אברם לפני שנעשה אברהם, אב-העם, שהיה מתעסק במכירת פסלים למיניהם. זו דרגה קודמת שקיימת בכל אחד ואחד, בכל מי שטרם תיקן את עצמו באופן אמיתי של גילוי יצר הרע, שכן אז הוא דורש "תורה תבלין" ממש.

 

עם ישראל מקבל כללים להתנהגות במלחמה, מהי מלחמה?

מלחמה נגד היצר הרע. האויבים של האדם הם יושבי ביתו, אלו שנמצאים בתוך הלב שלו, כל הרצונות, כל המחשבות, כל הזדונות והשגגות, שאותם הוא צריך להפוך למצוות, לפעולות ההשפעה. פעולת השפעה נקראת מצווה. יש כאן מלחמה בלתי פוסקת. לדורות מלחמת ה' בעמלק.

 

בייחוד במדינה שלנו בנינו כתוצאה מזה צבא אמיתי, עם קוד אתי ועם ערכים.

אין ברירה. גם בעבר היה צבא, גם לדוד המלך וגם לכל היתר. כל עוד האדם לא מגיע לתיקונים הוא חייב צבא. אם היינו עכשיו משנים את עצמנו, אפילו מעט לכיוון הערבות ההדדית, היינו מיד רואים שכל השכנים שלנו עוזבים אותנו בשקט, ממש כך.

הרי איננו עושים כאן שום דבר גורלי שהוא רע. ברגע שנכוון את עצמנו למגמה של אהבת הזולת בינינו, בתוך עם ישראל, ונתחיל להתחבר כמו בעבר באהבת אחים, נשנה קצת את המגמה לכיוון החיובי ההדדי, נחזה ברוגע ובשלווה במדינה, בכל תחום: בבריאות, בחינוך, במלחמות עם השכנים מבחוץ ובמלחמות הפנימיות.