כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "תולדות"

(בראשית כה, י״ט – כח, ט)

 

 

פרשת "תולדות"

"ויגדלו הנערים"

"הברכות"

מושגים

 

 

פרשת "תולדות" פותחת בחתונה של יצחק ורבקה. לאחר עשרים שנות עקרות, רבקה נכנסת להיריון, וה' מודיע לה שהיא תלד שני בנים. הבכור, עֵשָֹו, והקטן שאוחז בעקבו נקרא יעקב. עֵשָֹו גדל להיות צייד ויעקב ללומד תורה.

ההתמודדות הראשונה ביניהם היא על מכירת הבכורה. עֵשָֹו חוזר בלי ציד, יעקב מציע לו נזיד עדשים תמורת מכירת בכורתו ועֵשָֹו מסכים. לאחר זמן מה, עֵשָֹו מגלה שיעקב רימה אותו.

בהמשך הפרשה, יצחק חופר שתי בארות שנגזלות על ידי הפלשתים. הבאר השלישית נשארת ברשותו והיא נקראת "רחובות". לבסוף אבימלך ויצחק כורתים ביניהם ברית.

ההתמודדות השנייה בין הבנים מתרחשת כשיצחק מבקש לברך את הבנים. יצחק מבקש לברך את עֵשָֹו בכורו ורבקה מבקשת מיעקב להתחפש לעֵשָֹו, כדי לקבל את הבכורה. כשעֵשָֹו מגלה שיעקב קיבל את בכורתו, הוא מבקש להרוג אותו ורבקה שולחת את יעקב לחרן, לאחיה לָבָן.

הסיפור הדרמטי שלפנינו אינו אלא תהליך בהתפתחות הרוחנית של האדם, העוסק רק בכוחות הבסיסיים של האדם, אף על פי שאפשר להפוך אותו לרומן, ואכן נכתבו על כך סיפורים רבים.

הבורא ברא את הרצון לקבל. הרצון הזה הוא כל חומר הבריאה. ברצון אפשר להשתמש לטובת עצמי או לטובת אחרים, לטובת הזולת. למעשה הבריאה כולה היא למען השימוש ברצון לטובת הזולת – "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול לתורה", 1 זהו הכלל של כל המציאות, של כל הטבע.

מצד אחד, אנחנו חייבים להשתמש ברצון לקבל, ולמלא אותו בכל מה שאפשר. מצד אחר,עצם פעולת המילוי, שבה אתה מושך הכול לעצמך, חייבת להיות למען הזולת – אלה הם שנידברים הסותרים זה את זה. השימוש באגו שלך, ברצון לקבל, צריך להיות אך ורק בכיוון שטוב לכולם. אנחנו לא מסוגלים להבין את הניגוד הזה, ומשום כך הוא אינו מאפשר לנו את הגישה להבנת התורה, ולכן היא נסתרת עבורנו.

הפרשה נותנת מעין הסבר לכך בתיאור על אברהם שאמנם אהב את ישמעאל, אך שילחו מעל פניו. כך גם יצחק שאוהב את עֵשָׂו, שהוא הרצון לקבל, שהוא כל חומר הבריאה, כל הטבע שלי שאני זקוק לו וצריך להשתמש בו, בכל מה שאני פועל במציאות חיי. אלא שעליי להשתמש בו באופן כזה, שמלובשת עליו כוונה על מנת להשפיע. מצב שבו כל האגו שלי הופך מיצר הרע ליצר הטוב.

"ואהבת לרעך כמוך", משמעו שאתה נוהג בתחילה על פי "כמוך", כמו שאתה אוהב את עצמך. ואחר אתה הופך את הכוונה לאהבת הזולת. ההיפוך הזה אינו קורה על ידי מעשה, כי מעשה ברצון שלנו הוא לקבל, אלא רק על ידי כך שאנחנו מקבלים כדי להשפיע לאחרים. ואז כל מה שיש בעולם, כל האורות, כל השפע, עוברים דרך כל אחד ואחד מאיתנו לכל העולם,ובאופן כזה כולנו מתמלאים.

כיום כשאנחנו מגלים שבעולם כולנו קשורים זה לזה, נחשפת לעינינו ההזדמנות להבין שרק באמצעות קשר טוב בינינו, יעברו דרכנו כל המילויים הטובים שאנחנו כל כך רוצים, ורק בפעולה שבה אנחנו ממלאים את האחרים, אנחנו נהנים. זהו עניין הבכורה. הבכור הוא מי שבראש. בראש חייבת להיות הכוונה על מנת להשפיע, כוונת ההשפעה, לטובת הזולת, אהבה, שנקראת "יעקב", שלומד תורה, שהיא ההשפעה.

בפרשה מדובר על כך שאנחנו זקוקים גם לכלים של עֵשָׂו, כשם שאנחנו מדברים בפורים על האורות של הָמָן, שבאים ומתלבשים על ידי מרדכי, שזה כבר גמר התיקון. כמו כיסי המן, כיסים אלו הם הכלים שלו. עֵשָֹו, שהוא ציד, מביא את סך כל הרצונות האגואיסטיים, שיהיו תחת ההשפעה, התורה, של יעקב. זהו שימוש נכון באגו שלנו, ברצון לקבל.

לכן השילוב של עֵשָֹו ויעקב הוא נכון. יצחק, שהוא הגדול, מדרגה קודמת, גדולה יותר, באמת אוהב את המדרגה הבאה שהיא כולה כעֵשָֹו, כרצון לקבל שמתגלה. בכל מדרגה מתגלה קודם הרצון לקבל שלה הגדול ורק לאחר מכן מתבצע התיקון. כלומר, נולד לך "עֵשָֹו", אתה מתקן אותו בהדרגה על ידי "יעקב" עד שאתה יכול להשתמש בו.

דוגמה לשילוב הנכון היא שלוש הבארות. שתי בארות, ימין ושמאל, הן אינן שילוב טוב. הבאר השלישית היא באמת רחובות – "כי הרחיב ה' לנו",2 אפשר להפיק ממנה תועלת רבה. יעקב מקבל את כל האור שמגיע מהמדרגה העליונה יותר, מהאבות, כי עֵשָֹו אינו מסוגל לקבל את הברכה. למעשה, עֵשָֹו מוותר עליה מפני שאחרת יישאר רעב, ורק באמצעות יעקב –הפועל נכון בכלים של עֵשָֹו, שהם הרצונות של האדם, כשהוא מכוון את כל הרצונות שלו לטובת הזולת – בסופו של דבר כולם שֹבעים.

לאחר גזלת הבכורה מתנהלת מלחמה בין יעקב לעֵשָֹו, משום ששניהם שונים לגמרי, עד שהם מוצאים את הבאר השלישית, את הקו האמצעי המתחיל להתבסס משניהם.

בעולם שלנו גם אנו מצויים באותן הבעיות. מצד אחד אנחנו נמצאים באגו שלנו, ומצד אחר, מתגלה המערכת האינטגרלית, גלובלית, האומרת שעלינו להיות קשורים זה לזה. אבל איננו יודעים כיצד לחבר בין שני הקצוות הללו. כל אחד באופן אישי, אינדיבידואלי, רוצה הכולל עצמו, והטבע שמתגלה אינו מאפשר זאת וטוען שכולם קשורים זה לזה. אנחנו כולנו כמו עֵשָֹו, לעומת הטבע המתגלה כיעקב, ועלינו להשלים בין השניים. כיום, עלינו להקים ולחפור את הבאר השלישית, על ידי העליון, שהוא יצחק, כדי שנצליח לצאת מהמשבר.

 

שרה הייתה עקרה במשך שנים רבות וכך גם רבקה, ולפתע הן נכנסות להיריון. מה המשמעות של העקרות וההיריון? ומהו המעבר בין עקרות להיריון?

בעולם שלנו המושגים הללו די ברורים, אבל בעולם הרוחני, לידה פירושה מדרגה חדשה.כלומר, אני לוקח חלק מכל הרצונות שלי, שאותם אני מסוגל להפוך בכוונה על מנת להשפיע לזולת, ואני מתקן אותם לאהבת הזולת. מה שנולד מפעולה זו נקרא ה"בן" שלי.

לכן האדם שרוי בחיפושים במשך שנים רבות; איך למיין את הרצונות האגואיסטיים שלו, איך לקחת מהם רק את אלו שעליהם הוא יכול לבנות את המדרגה הבאה החדשה. לדוגמה, רבקה הייתה עקרה עשרים שנה, אלו עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר, עד שכולם מגיעים למבנה שלם, שהופך ללידה.

בלידה של מדרגה חדשה, אדם "מוליד" תמיד גם עֵשָֹו וגם יעקב. יעקב אינו יכול להיוולד בלי עֵשָֹו, משום שאי אפשר שתהייה רק כוונה על מנת להשפיע, ללא יכולת לבסס אותה על משהו. ועֵשָֹו אינו יכול להיוולד בלי יעקב, כי עם האגו שלנו בלבד אנחנו לא מסוגלים לעשות כלום. שניהם חייבים להיות יחד.

לכן, "לפתח חטאת רובץ" 3 – קודם נולד הרצון לקבל, האגואיסטי, שצריך לגדול, ורק אחרכך נולד הרצון להשפיע. שני הרצונות הללו, שני הבנים, גדלים. האחד הופך לצייד – בציד אני נמצא עם החיות, עם החיים שלי, עם החיוּת האגואיסטית שבי בלבד. הציד עובד עם האגו שלהאדם, עם הרצון לקבל, ומגדיל אותו. ואילו הרצון השני בכוונה להשפיע, מביא את האדם למחשבה, כיצד להשתמש בטבע שלו כדי להגיע למעלה, להישגים גדולים יותר מהחיים האלו,למדרגה עליונה.

כשהרצונות גדלים ומגיעים למדרגה עליונה יותר מתרחש ביניהם מאבק, בתוך האדם, בין ימין לשמאל, המתייצב על ידי הבאר השלישית. לכן, עֵשָֹו חייב למכור את הבכורה שלו ליעקב, אחרת ימות מרעב, ולעולם לא תהיה לו היכולת לקבל את האור העליון. יעקב אינו יכול בלי עֵשָֹו, כי בלעדיו אין לו כלים לקבל את האור העליון, לכן שניהם זקוקים זה לזה. אחרי שנולד עֵשָֹו הראשון – האגו שלנו, כפי שכתוב: "בראתי יצר רע", נולד השני יעקב–  המתקן, "בראתי תורה תבלין". שניהם, גם יעקב וגם עֵשָֹו, מגיעים בסופו של דבר לתיקון השלם. הם משתמשים בכל הכלים של עֵשָֹו ובכל הכוונות של יעקב. בדומה להמן ומרדכי. "מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש". 4 כך כולם מגיעים לשלמות, בקו השלישי, בבאר השלישית.

 

מהי הבכורה? בעולם שלנו יש משמעות רבה למי שנולד ראשון. איך אפשר להעביר את הבכורה, למכור אותה?

הבכורה פירושה מי עומד בראש, מי מוביל – הכוונה או הרצון – ולא מי הראשון. לפי התורה הבכור רוכש את כל מה שיש לאב. מלבד זה, אין משמעות לבכור. יכול להיות דווקא, שהבנים השני והשלישי יהיו מוצלחים יותר, כי הם לומדים מהניסיון של הבכור.

ברור שהיצר הרע הוא הראשון, הרצון שברא הבורא, ככתוב, "בראתי יצר רע". כולנו מלכתחילה רעים, כולנו יוצאים משבירת הכלים, כולנו אגואיסטים. ורק אחר כך אנחנו מתקנים את עצמנו, בהתאם לבחירה החופשית שלנו.

 

הבכור הוא תמיד עֵשָֹו. אלא שאני רואה שאיתו, עם הבכור שלי, איני יכול להצליח. אנחנו רואים זאת במשבר כיום, כולנו נמצאים במצב שהוא בלתי אפשרי, אין לאן להמשיך עוד. לא ירחק היום ולא ייוותר לנו כלום בעולם, גם לא מה לאכול. אנחנו במצב של חיפוש, באותו שדה של עֵשָֹו, אך לא מוצאים בו כל מילוי.

חכמת הקבלה מלמדת אותנו להבין את הדברים טרם התרחשותם. בלית ברירה, עלינו לפנות ליעקב ולבקש ממנו שייקח את השליטה, שילווה וינהל אותנו. זאת, משום שיעקב יודע את דרכי ה' – הוא לומד תורה, נמצא באור, בגילוי הבורא, הוא יודע כיצד להגיע לאהבת הזולת. בעולם הגלובלי, אינטגרלי, גם אנחנו חייבים להיות בקשר כזה. רק שאיננו יודעים איך לסדר אותו נכון כדי להחיות את עצמנו. לכן בסופו של דבר יעקב שבנוּ יוצא קדימה ומנהלאותנו – הופך להיות הבכור.

 

מדוע אפוא עֵשָֹו מרגיש מרומה ומבקש לנקום?

זהו היצר הרע, ועד שלא יתוקן כולו תמיד יתגלה כך, באופן יותר ויותר אכזרי. אלה הם "חבלי המשיח", האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו מתגלה כדי שנתקן אותו עוד ועוד.