כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "חיי שרה"

(בראשית כג, א - כה, י״ח)

 

 

פרשת "חיי שרה"

"ארבע מאות שקל"

"ויביאה יצחק האוהלה"

מושגים

 

 

בפרשת "חיי שרה" אברהם סופד לשרה במותה לאחר מאה עשרים ושבע שנים, קונה מקום קבורה מעפרון החיתי, בארבע מאות שקל כסף, וקובר אותה במערת המכפלה בחברון.
אברהם מתנגד שיצחק יישא אישה מבנות הכנענים, ולכן הוא שולח את אליעזר, עבדו, לארם נהריים, למצוא לו אישה. כשאליעזר מגיע לבאר, הוא פוגש ברבקה, ומבקש ממנה להשקותו. היא מבקשת להשקות גם את הגמלים שלו, וכך הוא מקבל סימן שזאת האישה הראויה ליצחק, והוא מביא אותה לארץ כנען.
בערוב ימיו אברהם נושא אישה נוספת ושמה קטורה. נולדו להם שישה ילדים, אותם הוא שולח לארץ קדם. אברהם נפטר בגיל מאה שלושים ושבע, ואת כל רכושו הוא מוריש ליצחק בלבד.

בסוף הפרשה מסופר בפירוט על תולדות ישמעאל, ועל פטירתו בגיל מאה שלושים ושבע.
לנוכח הסיפורים שבפרשה, עלינו לזכור שהתורה מתייחסת לאדם אחד, המגלה את הנשמה שלו, את החלק הפנימי שבו. גילוי הנשמה הוא הדרגתי ומגולם בכל סיפורי התורה. אברהם הוא הכוח הראשון שבאמצעותו האדם מגלה את הנשמה, פותח את הפנימיות שלו, ומגלה את העולם העליון. זהו הכוח הראשון שבאמצעותו הוא פותח את נשמתו, ככוח ההתגברות, ככוח ההשפעה, יחד עם הרצון שלו שנקרא "שרה", המתאים לדרגת "אברהם".
כדי לדעת עם אילו רצונות אפשר לעבוד ועם אילו עדיין לא, אנו מבררים את הרצונות האגואיסטיים שלנו; את הרצונות שאי אפשר לעבוד איתם לעת עתה, אנו משאירים לדרגות הבאות, למצבים שבהם הרצון יהיה חזק יותר. כדי לברר את הרצון שנקרא "יצחק", יש להפריש קודם את הרצון שאי אפשר לעבוד איתו, ולברר אותו עם נוקבא אחרת, עם הגר, שממנה יוצא "ישמעאל", קליפת ימין. רק לאחר מכן, יוצאת דרגת "יצחק", שהיא המשכה של דרגת "אברהם". כשכתוב על יצחק "כי ביצחק, ייקרא לך זרע", 1 הכוונה היא שאותה דרגה של אברהם עולה לדרגה גבוהה יותר, ונקראת "יצחק". בדרגת יצחק, על האדם לברר שוב את הרצונות שלו, למיין עם אילו רצונות אפשר לעבוד, ועם אילו לא.
האדם אינו יודע לעשות את עבודת הבירור לבד, מפני שהוא בא רק מכוח אחד, מצד אחד, מכוח החסד. הוא עדיין ללא גבורה ועליו "לקנות", את דרגת "יצחק" שהיא יסוד הגבורה. בשלב זה בא לעזרתו כוח "אליעזר", שהוא כאור עליון מברר את הרצון בעבור האדם, ומביא אותו לדרגה שבה הוא יכול לברר מתוך כל הרצונות שלו, מהאגו שלו, את השלב הבא שהוא יכול לתקן, שנקרא "רבקה".
לרבקה, על פי הסימנים החיצוניים, כמו הנכונות שלה להשקות את הגמלים, יש את כוח ה"בינה". כוח הבינה שיש לה, אינו רק כלים דגלגלתא עיניים אלא גם כלים דאח"פ, כלים דקבלה לכן היא יכולה להשקות גם את הגמלים. כלומר, אפשר להתקדם איתה ולהמשיך הלאה את תיקון הנשמה, את פתיחת הנשמה. לכן מסופר שאברהם, בעזרת הכוח שלו "אליעזר", מסוגל להתאים ליצחק את כוח ההתגברות, כוח הקבלה שנקרא "רבקה", שממנה בונים את השלב הבא, את המדרגה הבאה. לאחר אברהם ושרה, השינוי הבא הוא יצחק ורבקה. גם יצחק לוקח את רבקה לארץ כנען, ולא משאיר אותה בארם נהריים.
לאחר יצחק, אברהם עורך בירורים נוספים, עם קטורה וששת ילדיהם שאותם הוא שולח לקדמה, לארץ קדם. בכל פעם שאנחנו מבררים רצונות, הבירור נעשה בכמה דרגות. חלק מהרצונות שבהם אנחנו יכולים להשתמש בכוונה על מנת להשפיע, להגיע לאהבת הזולת. חלק מהרצונות אנחנו בינתיים מקפיאים, ולא משתמשים בהם, וחלק מהרצונות שבהם אנחנו משתמשים באופן כזה, שהתיקון שלהם קודם לתיקונים האמיתיים, כמו עם בני הפילגשים. 

בסוף הימים, כלומר, כבר בימינו, ניווכח כיצד הכול חוזר חזרה לאותו כוח "אברהם" המתעורר בנו. אנחנו מתקנים באנושות את כל הכלים שנשברו מבני ישראל, ואת הכלים מאומות העולם, שביניהם נמצאים ועובדים בינתיים עשרת השבטים שלנו, וגם בני הפילגשים. ניווכח גם שבמשך ההיסטוריה הארוכה כל העולם עבר תהליך של תיקונים.
האדם גם מבחין שהרצונות המתעוררים לתיקון בתוך הנשמה, אינם אלא זרע שנזרע מן הדורות הקודמים, מהמצבים הקודמים שלו וכעת הם מיתקנים. אנחנו עוברים אירועים בחיים, המזכירים לנו מצבים שעברנו, העוזרים לנו להבין מה החידוש והמיוחד בזמן הנוכחי וכיצד עלינו להתייחס לכך.
לאחר שמתבררת המדרגה של "אברהם", שחי בתוך הרצון שנקרא "שרה" (משום כך קרויה הפרשה "חיי שרה"), שאותו הוא מברר, מגיע סופה של המדרגה שהוא: "מיתת אברהם", "מיתת שרה", ו"מערת המכפלה", שהם העיקר. זאת משום שכל תיקונים שלנו עד גמר התיקון, נכללים בתיקון מיוחד שנקרא "צמצום ב'". יש שני צמצומים על הרצון לקבל שלנו, כדי שלא נשתמש בו בכוונה על מנת לקבל לעצמנו, אלא בכוונה על מנת להשפיע לזולת.
עלינו להתקיים באופן כזה, שנחיה באופן נורמלי, בחיים נורמליים ונוכל להביט מעבר לכך. אנחנו רואים שכיום האדם חי בעולם באופן שונה מבעבר. לפני מאה, מאתיים שנה, כל אחד עבד והרוויח למחייתו, ביחס ישר לעבודתו ולא יותר, ולכן לא היו הרבה עשירים. לעומת זאת בימינו, בעידן של טכנולוגיה והתפתחות, כל אחד מייצר ומרוויח הרבה יותר ממה שהוא צריך למחייתו, כך התפתחו תחומים רבים כמו: תיירות, פנאי, בילוי וכדומה. האדם כל הזמן מבקש לקנות עוד ועוד, לבזבז את שהרוויח על מה שאינו הכרחי לקיומו.
יש שני צמצומים על הרצון לקבל, ומשום כך אנחנו עוברים היום את השבירה, את החורבן של החיים הקודמים, את מה שנקרא "המשבר העולמי", הפיננסי והכלכלי, כדי שנגיע להבנה. ראשית עלינו להבין שעל האדם להסתפק במה שהוא מרוויח, ולהשאיר לו רק את הנחוץ לו לצורך מחייה, ואת כל היתר להעביר לקופה כללית, לכל העם, לתיקון של כל העולם. כך יגיע כל אחד לצמצום ב'.
אם כך על האדם להימנע מלקבל קודם כול לעצמו. עליו להסתפק במועט, ואת כל היתר
להפריש לכל העולם. המשבר הנוכחי יחייב אותנו להבין זאת ולהתקדם, וכך נעבור את המשבר באופן שיהיה קל, נעים ומהיר. אם לא נרצה להבין זאת, נרגיש את המעבר לדרגה הבאה על ידי ייסורים, כמו שאנחנו מתחילים להרגיש עכשיו במשבר הנוכחי עם כל מה שהוא גורם לנו.
"מערת המכפלה" מסמלת את הגישה של חיבור בין המלכות לבינה. המלכות כולה, כל הרצון לקבל, נכללת בבינה, ברצון להשפיע, שעובד רק באופן הזה. המלכות מקבלת מהבינה רק כמה שהיא צריכה כדי להתקיים ולעבוד כמוה, כמו ההשפעה. זהו בעצם התיקון שנצטרך לעשות בכל האנושות – להגיע למידת "מערת המכפלה".

מערת המכפלה – מה זו "מערה", ומהי המשמעות של "המכפלה" שבתוכה?
מערה היא באדמה, בארץ. "ארץ" מלשון רצון. מלכתחילה הרצון שלנו הוא כמו שכתוב, "יצר לב האדם רע מנעוריו", 2 כי "בראתי יצר רע", והתיקונים נעשים על ידי ה"תורה תבלין" – על ידי "המאור שבה מחזירו למוטב". אם אנחנו מרגישים בקלקול, ברצון רע, מצב שבו כל אחד רוצה רק לעצמו, ולא אכפת לו מהזולת, אז זהו מצב הפוך מהמטרה הראשונה, להגיע להשפעה לזולת, אשר ממש קובר אותנו, לכן אנחנו מרגישים הכרח לתקן את עצמנו.
התיקון נעשה באמצעות חכמת הקבלה, בלימוד נכון. כמו שכתוב בעצות מקובלים, אנחנו מזמינים מתוך הלימוד את המאור המחזיר למוטב. לכן חכמת הקבלה נקראת "תורת אור", וגם "פנימיות התורה", "תורת אמת". על ידי לימוד נכון של חכמת הקבלה, מתעורר באדם כוח שמתחיל לעזור לו למיין את הרצון שלו, את הפנימיות שלו. מסך כל הרצונות, התשוקות והתכונות שאיתם נולדנו, אנו מוציאים את כל מה שאפשר, כדי לבנות נשמה, לבנות כלי להרגשת העולם העליון. בכל אחד ואחד קיימת טיפת הזרע הזו, שאפשר לפתוח אותה, לפתח אותה ולגדל ממנה את הנשמה, את ה"חלק א-לוה ממעל". אלא, שכל זה קבור תחת כל הרצונות, המחשבות והבעיות שאנחנו נמצאים בהם, בגלל האגו שלנו.
"מערת המכפלה" משמעה, שאנחנו מתקנים שני תיקונים גדולים, במעבר מהשלב לא לקבל לעצמך, לקבלה לטובת הזולת בלבד. כלומר, כל חיי האדם צריכים להיות ב"ואהבת לרעך כמוך".
זה נקרא "מכפלה" כיוון שתהליך התיקון נעשה בשני שלבים, לכן תחילה אנו עושים תיקון על המלכות, משום שקודם אני מקבל לעצמי רק את מה שאני צריך כדי לחיות. ולאחר מכן, את כל היתר, אני מקבל רק כדי להשפיע. זהו בעצם כל התיקון, עד שמסיימים לפתוח את הנשמה שלנו, לבנות אותה. את התיקון הראשון עשה אברהם, ובזה הוא הגיע לדרגת האדם הראשון, ולכן הוא נקרא "אב האומה".

האם אנשים שאינם לומדים קבלה, יכולים להסתפק רק בהכרחיות?
לא. משום שהדבר יגרום לקלקול. כי אז הם חושבים שהם צדיקים ואינם צריכים ללמוד. הבעיה היא שאנחנו חושבים שאנחנו מבינים איך לעשות את התיקונים. אבל לשם כך אנחנו צריכים את המאור המחזיר למוטב; הוא המברר את הרצונות שלנו, הוא המכוון אותנו בדיוק מה לעשות, הוא המלמד אותנו והוא המוביל אותנו בדרך. ואם אנחנו לא נעורר את הכוח הפנימי שנקרא "תורה", ההוראה מה לעשות עם עצמנו, לא נדע כיצד להתקדם. אם כן אין לנו ברירה, אלא רק ללמוד את חכמת הקבלה שבאמצעותה נתקדם לטוב. זו הסיבה לכך שהיא הייתה נסתרת במשך אלפי שנים ומתגלה דווקא עכשיו.

האם בשלב מסוים של הלימודים, אגיע למצב שבו באמת אווכח בכל הכוחות האלה: "שרה", "אברהם" ו"אליעזר"?
ודאי. אתה תגלה את כל הכוחות האלה בך. הנוקבא הנכונה, המתוקנת ביותר היא "שרה". 

 

מה זו קבורה? האם זה משנה היכן קוברים את הרצון? היה שימוש ברצון, השימוש הסתיים ועוברים לרצון הבא. מהו התיקון שנקרא קבורה?
אני קובר את הרצון ומפסיק להשתמש בו, בכך שאני מעלה אותו לדרגת הבינה, "אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים. 3 כלומר, כשאתה קובר את הרצון, אתה קובר את הכוונה על מנת לקבל שלו, ומשתמש בו בכוונה על מנת להשפיע. אתה מעלה אותו לדרגת "מערת המכפלה", שהיא דרגה גבוהה מאוד. גם כשכל הרצון הזה בתוך האדמה, כמו במערה, אתה משתמש בו בכוונה על מנת להשפיע. אלה תיקונים גדולים מאוד. כי הרצון אינו מת, אלא חי. הכוונות מתות, אבל הרצון לעולם אינו מת. הכוונה כאן אינה לרצונות עצמם אלא לשימוש בהם.
כשאברהם מגיע לדרגה שבה הוא יודע כיצד לתקן את כל הרצון שלו, את הנוקבא שלו שנקראת "שרה", הוא מגיע לדרגת "שיתוף מידת הרחמים בדין". כלומר, הוא נכנס למערת המכפלה. "המכפלה" פירושה, שרמת העולם הזה עולה לרמת העולם הבא.

מדוע מספרים על שרה שחיה מאה עשרים ושבע שנים. על אברהם שחי מאה שבעים וחמש שנים, וגם על מתושלח. מה המשמעות של הגיל?
אין הכוונה כאן לגיל, אלא לדרגה. אלו הן דרגות שבהן, באופן זה, אנחנו יכולים לתקן את הנשמות שלנו.

האם דרגתו של אברהם היא מאה שבעים וחמש?
כן, אבל איננו יודעים כיצד למנות את הדרגות האלה, כמו לדוגמה הסיפור על מתושלח או על האדם שחי כך וכך שנים, או על אברהם הקונה בארבע מאות שקל כסף. "כסף", או כיסופא, פירושו מסך. וארבע מאות שקל הם מִספר מלא שאברהם משלם בעבור השדה שהוא קונה מעֶפרון.

אברהם מתעקש לקנות ולא לקבל. מהי המשמעות של "לקנות"? האם הוא קונה רצון?
קנייה מתבטאת בתשלום. אברהם משלם בדמיו. הוא משלם ביגיעה שלו כדי לרכוש את הרצון לקבל שיהיה בכוונה על מנת להשפיע. אין אפשרות אחרת, רק על ידי יגיעה אתה יכול לפתוח את הרצון לקבל ולהשתמש בו, לקבלת הגילוי העליון. בכל העולם הגדול הזה, אנחנו משתמשים עכשיו רק באחוז אחד מתוך הרצון לקבל שלנו, ולכן אנחנו מרגישים את העולם הזה בלבד.
את העולם העליון נרגיש רק אם נפתח את הרצון בשני אחוזים, שלושה אחוזים, וכך עד מאה אחוזים. ככל שאתה פותח יותר את הרצון, כך אתה יכול להרגיש יותר את המציאות. ישנה מציאות נסתרת, ועל ידי כך שהרצון שלנו גדל קצת, מיום ליום ומשנה לשנה, אנחנו פותחים את העולם ומגלים עוד תופעות ועוד דברים בעולם. מיום ליום יש לנו גילויים, המדעים מתפתחים וכך גם אנחנו, אבל כל זה עדיין באופן מינורי קצר וצר, אם כי כלפינו בלבד. 
אין אנו מרגישים את העולם עצמו, אלא את מה שכדאי לנו, משום שכזה הוא טבענו. אם ברצוננו "לקנות" את הרצון הגדול, עלינו לשלם ביגיעה גדולה. ברצון הזה יש דומם, צומח, חי והאדם, משמע מְדבֵּר. אלה הם ארבעה שלבים, וכל אחד מהם הוא בגובה מאה – ארבע מאות שקל כסף. "כסף", כיסופא, משמע, יגיעה.
האדם יצטרך לקנות את כל הרצון בארבע מאות שקל כסף. כלומר, ראשית צריך לרכוש מסכים, לעבוד במה שיתגלה רק בכוונה על מנת להשפיע. לכן גדלנו וגדלנו עד לגובה מסוים, עד לרוויה כלשהי בהתפתחות שלנו והגענו למשבר. יותר מכך לא נתפתח, ניעצר כאן עד שנבין; או שאנחנו יורדים, או שאנחנו ממשיכים לפתח את עצמנו בכלי חדש כלפי העולם העליון, שמכוון כולו להשפעת הזולת.

האם יש הבדל במידת האגו, למשל בין אדם התאב שליטה ובין דמויות מההיסטוריה, כמו סטלין או אפילו ראש ממשלה, שהם בעלי אמביציה רבה?
לא. משום שהאגו הזה הוא באותה רמה אנושית. ואילו כאן מדובר באגו אחר לגמרי, אגו שצריך להיות שליט ולהבין מה קורה מעל החיים האלה, מעל החיים והמוות. מדובר באגו שאנחנו לא מבינים שהוא קו שמאל, קליפות, שהן ממש כנגד הא-לוהות.
שני הכוחות מתחילים להתגלות בך. מצד ימין מתגלה הכוח העליון, הבורא. ומצד שמאל מתגלה הכוח שכנגדו ואתה ביניהם, אתה כולל את שניהם. לכן זה נקרא "מערת המכפלה", אתה נמצא בחיבור של שני הכוחות, הטוב והרע גם יחד.

הרצון לקבל הוא נצחי?
הוא נצחי, כמו הבורא. הוא לא מתבטל לעולם, אחרת אין נברא. נברא בא מלשון "בר", בר ממדרגה, בזה אתה נבדל מהבורא, ברצון. וכשאתה משתמש בכוונה על מנת להשפיע, אתה מדמה את עצמך לבורא ואז אתה מגיע איתו לדבקות שהיא מטרת הבריאה.

אומרים על אנשים: אלה מ"בני קטורה" ואלה מ"בני אברהם" – האם יש שורש לדבר?
כן. בסופו של דבר כל העולם בא מהבבלים שלא רצו לקבל את תורת אברהם באמצעות נמרוד, מפני שהם עברו תיקונים שגרמו להם לא לרצות אותה, שגם זה תיקון. אדם שמתנגד למשהו יש לו דעה מסוימת, הוא עובר דרך "מסננת" פנימית. לכן אדם שעובר מבבל דרך המלחמות בארץ כנען, במצרים, ובמקומות אחרים, או שהוא מבני קטורה, או שהוא מעשרת השבטים שמתפזרים בכל העולם ועובדים שם, עושים את העבודה שלנו. אבל אין לנו ידיעה באיזה אופן היא נעשית.
אם ייערכו בדיקות גנטיות נראה שנעשתה התכללות בין כולם, ולמעשה בכל אחד ואחד יש התכללות מכולם. לכן, לאחר שהגענו לסוף ההתכללות, כשיש בכל אחד ואחד היכולת להיות שייך במשהו לתיקון, לפי הדרגה שלו, אזי אנחנו נכנסים למשבר שממנו אנחנו כבר מתחילים לברר את המצב הרוחני שלנו. זו בעצם הדרגה שהאנושות נמצאת בה כיום.

מצד אחד, מדובר על כך שהכול בתוך אדם אחד. מצד אחר, אנחנו חיים בעולם הזה ומרגישים אותו. השאלה היא האם יש איזו נוסחה או שיטה שאתה יכול ללמוד ולפעול בה יום יום, במקרים שאתה פוגש בהם בחיים?
כן, אם אתה מרגיש שאתה חי כך יום יום בעולם הזה. יש אנשים המרגישים שהם חיים בסרט שמוקרן להם בִפְנים, כלפי חוץ הם מתייחסים לעולם, אבל הם מרגישים אותו מבפנים. בדומה למצב שבו אני רואה לפניי סרט, אני "נכנס אליו וחי בו" כמו כל אדם אחר בעולם, בלי יכולת להעביר עליו ביקורת. אני יכול גם להגיד לעצמי, שזה הסרט שמוקרן לפניי ואני נמצא בו, ואני יכול לצפות על עצמי מהצד ולראות איך אני מתנהג עם כל מה שקורה לפניי.
אני גם יכול להגיד שהתמונה המגיעה אליי היא תמונה שנמצאת אצלי בפנים, היא מתגלגלת רק בתוכי, ואני זה שצריך להגיב כלפיה. אז, אני עולה מדרגת הסרט להבנת הסרט, להבנת מי שמקרין לי את הסרט, על פי אופן התגובה שלי. כלומר, זה תלוי איך אני מקבל את העולם, ורצוי לקבל אותו באופן כמה שיותר אמיתי.