"אחיזת הקליפות" ו"יניקת הקליפות"- הכוחות המנסים להסית את האדם מנתיבו הרוחני

   

ה"קליפות" מקיימות שני סוגי הפרעות: "אחיזת הקליפות" ו"יניקת הקליפות". אדם המאבד את הטעם בעבודתו הפנימית ובתלמודו, ובכל זאת כופה על עצמו להתאמץ ולהתקדם, נתקל בתופעת "אחיזת הקליפות". ה"קליפה" מעלה לפניו חסרונות הקיימים לתפיסתה בעולם הרוחני, עד שהוא מרגיש כאילו דוק של ריקנות ושממה מכסה על קיומו הרוחני. לעיתים ה"קליפה" מצליחה לצמצם בעיני האדם את גדולתו של הבורא, להרחיקו מתלמודו, ולנצח את כוח אמונתו. אדם שהוכרע כך על ידי ה"קליפה", הגיע למצב הקרוי: "שכינתא בעפרא", כלומר: שכינה בעפר.

אבל זה בהחלט איננו סוף פסוק. האדם, באמצעות כוח רצונו, יכול הוא לקום מעפר ולהמשיך הלאה לחפש ולמצוא טעם בעבודתו הרוחנית, למרות שה"קליפה" איננה מוותרת בקלות. היא עשויה לנסות לינוק ממנו את הישגיו הרוחניים, בכך שהיא מכניסה לראשו מחשבות בגנות העבודה למען הבורא, ולטובת העבודה למען תועלתו הפרטית.

במידה שנכנע האדם ל"יניקת הקליפה", תענוגותיו הרוחניים יעברו אל האגואיזם. גם בפני "יניקת הקליפות", יכול האדם לעמוד בעזרת תפילה לבורא שישפיע עליו כוחות נפש להרחיק מעל פניו את המחשבות המסיתות והמדיחות הללו. כמו כן, עליו להתפלל לבורא שיחזק את יכולתו להתענג על האור שבקבלה, ושלא יאפשר את העברת ההנאה הרוחנית לאגואיזם. כאמור, עליו לעבוד על מיקוד כוונותיו לרצון הבורא, ולא לרצונו העצמי.