השפעת הסביבה על המתחיל

אדם הרוצה להתעלות מבחינה רוחנית חייב להתרחק מהשפעות זרות ולשמור על דעותיו החדשות מפניהן. זאת, עד שיקבל מלמעלה את הרגשות הדרושים שישמשו לו אחר כך כמשען. האנשים הרחוקים מהקבלה או מכל תורה רוחנית אחרת הם דווקא הכי פחות מזיקים; משום שהתנגדותם או אדישותם לנושא, מותירה אותם ללא השפעה.

דווקא האנשים הקרובים לאיזושהי תורה כביכול רוחנית, או לקבלה, עשויים להוות סכנה לאלה הרוצים לגדול רוחנית. האדם המתחיל ללמוד, עשוי להתפתות ולהתלהב מתמונה מרהיבה של עבודה רוחנית , בלי שיש ביכולתו כלים לבדוק, אם עומד מאחורי זה רצון אמיתי להשגת הבורא, או שמדובר בעניין אחר.

עם זה, המתחיל נוח להתרשם מהכוחות העצומים הסובבים אותם אנשים, והוא אינו מסוגל להבין שכל כוחם הוא רק באגואיזם, אשר ממנו בלבד הם שואבים אותו. מאחר שתורת הקבלה מחלישה את כוחות האדם, כדי שיזדקק לבורא, כמו שכתוב: "התורה מתשת כוחו של אדם", מקובלים אמיתיים עשויים להיות בעיני המתחיל פחות מרשימים למראה.

אם המתחיל מרגיש משיכה לפעולותיהם החיצוניות של מקובלים כוזבים, הוא נופל במלכודת "עבדות פרעה"; כפי שכתוב בסיפור יציאת מצרים, העבדות אצל פרעה נעמה לישראל. מכיוון שסיפור יציאת מצרים הוא סיפור קבלי ועוסק רק במצבים רוחניים אישיים, הכוונה כאן לעבדות רוחנית מוטעית שתלמיד מתחיל יכול להיסחף אליה מבלי דעת. לאחר מעשה הוא עשוי להתחרט על הכוחות שהשקיע לשווא במאבקו באגואיזם.

כאמור, המתחיל אינו צריך לחשוש מאנשים המרוחקים מקבלה, מכיוון שהוא יודע מלכתחילה שאין לו מה ללמוד מהם, ולכן לא נשקפת מהם סכנת שיעבוד רוחני.