"להקים את השכינה מעפר"

 

תחושת חוסר הסיפוק אותה חווה האדם בהווה, נובעת מכמיהה למצב מענג ומספק שהתרחש בעבר, או מתקווה להגשמת מצב כזה בעתיד.

מודעות לתענוגות הגדולים המזומנים מלמעלה, תענוגות שאינם כרגע מנת חלקו, היתה מאמללת את האדם עוד יותר. כל עוד האדם איננו מודע לתענוגות הרוחניים, הוא איננו חש בחסרונם. מסיבה זו, מומלץ בתחילת הדרך לחתור רק להרגשת הבורא. הרגשה זו, לאחר שתושג, תישמר בזיכרון לעד, ותעורר באדם כמיהה חוזרת לחוות אותה שוב ושוב. תהילים מ"ב: "כאיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים".

הרצון להרגיש את הבורא נקרא "להקים את השכינה מהעפר". השכינה מצויה בעפר, כאשר גדולת הבורא מתמעטת בעינינו, כאשר אנו ב"נפילה רוחנית". שכינה היא הרגשת הבורא; עפר הוא חומר המצוי בתחתית עולמנו והוא מדרך לרגלינו, לכן מה שאיננו נחשב בעינינו, משול לעפר. כשהרגשת הבורא נמצאת בתחתית סולם העדיפויות שלנו, השכינה מבחינתנו "מתגוללת בעפר".

אדם שקיבל חינוך על פי "מוסר" המלמד שהעולם שלנו איננו בעל חשיבות, ייחס גם לעולם הרוחני ערך מועט. הקבלה אינה כופרת בעובדה שהעולם הזה אכן מלא בתענוגות, כפי שאנו מרגישים, בעצם, בצדק.

הקבלה רק מדגישה את העובדה, שהעולם הרוחני, עולם הרגשות הבורא, מסב תענוג נפלא שאיננו כלל בר השוואה לתענוגות העולם הזה. הרוחניות איננה פתרון סתמי לריקנות או לסבל האנושי. הרוחניות היא הרבה מעבר לזה, בכך שהיא מהנה ומתגמלת אלפי מונים מכל הנאות העולם הזה.

לכן, כדי להפוך לישות עצמאית, עליו לחקור ולעשות הבחנות ברורות ונוקבות לגבי המניעים למעשיו. עליו לברר מה קיבל מחינוך, מה קיבל כהשפעה חברתית, ואילו רצונות נובעים ממנו באופן עצמאי ויחודי.

אין באפשרותו של האדם לכפות על עצמו לרצות להעניק הנאה לבורא כפי שהבורא מהנה אותו. זאת, מהסיבה שהאדם איננו מצויד ב"כלים דהשפעה", כלומר, הכלים המאפשרים זאת. אבל, הבחירה להימשך בחבלי הקסם של השאיפה לאיחוד, נמצאת דווקא בידיו של האדם. כאשר לאדם יש רצון אמיתי לבורא, כל שאר הרצונות נעלמים. העלמם של שאר הרצונות מהווה מדד למידת הבשלות והתקפות של הרצון לבורא.

לפני שהאדם מגלה את הבורא הוא מרגיש לבד בעולם. הרגשה זו איננה נכונה, מאחר שרק הבורא הוא יחיד. אנו גם רחוקים מאוד מרצונו להשפיע- להעניק לכל העולם ככל הניתן. ובכל זאת האלטרואיזם הזה, תכונת הבורא המובהקת, מתחיל לטפטף לנשמתו של האדם מהרגע שהוא חווה את הרגשת הבורא הראשונה.