צמצום ה"נקודה השחורה" ותיקון הנקרא "מסך"   

האגואיזם, הטבוע בנו מטבע בריאתנו, שולט בנו ביד רמה: מהרמה ההורמונלית והמולקולרית, ועד למערכות הגבוהות של מוחנו, תת ההכרה שלנו, ובאלה גם מאוויינו המזוככים והנעלים, שאנחנו קוראים להם אלטרואיזם. האדם אינו מסוגל לעשות דבר נגד האגואיזם שלו. מי שרוצה לצאת משליטת האגואיזם, חייב לפעול נגד רצון גופו ושכלו בכל הקשור להתקדמות רוחנית, למרות שאינו רואה תמורה לעצמו. זוהי הדרך היחידה לצאת ממסגרת העולם הזה, כלומר מהאגואיזם.

על שיטת עבודה זו נאמר בקבלה: "כופין אותו עד שאומר רוצה אני". וכך, כשהבורא יעזור ויעניק את טבעו האלטרואיסטי לאדם, הגוף יתרצה ויהיה מוכן לעבוד במתכונת רוחנית. מצב זה נקרא "תשובה".

היפוך הטבע האגואיסטי לאלטרואיסטי מתרחש כאשר על הרצון לקבל, על האגואיזם, על "הנקודה השחורה", עובר תהליך של צמצום. במהלך תהליך הצמצום, אור הבורא נעלם מהאגואיזם, ואז מתרחש תיקון הנקרא "מסך", בעזרתו האגואיזם משתנה לאלטרואיזם.

אין ביכולתנו להבין איך נס כזה מתרחש, אלא אם כן נעבור את זה בעצמנו. עד אז ייראה לנו בלתי מציאותי לשנות את חוק הטבע הבסיסי הגורס, שאת הבלתי ניתן לעשות בכוח הרצון, לא ניתן לקיים. אבל הנס הזה קורא תגר על החוק- לפתע, במקום בו לא יכולנו לכפות את רצוננו, מתרחש נס, ואנחנו לכאורה יכולים.

לאחר התרחשות הנס, והיפוך האגואיזם באלטרואיזם, האדם מגלה שכל מעשיו נשארו בסך הכל כשהיו. הוא מגלה, שגם במצבו החדש, אין ביכולתו לתת לבורא דבר, מכיוון שהבורא הוא מושלם. הוא מבין שרצונו של הבורא המושלם הוא להעניק שלמות לאדם.

האדם אינו יכול להשיב לבורא כגמולו בתמורה לתענוג האינסופי בו הוא ממלאו. ישנה רק דרך אחת בה הוא יכול להביא תועלת לבוראו, וזו באמצעות המחשבה שהוא אמנם עושה את אותם מעשים שעשה לפנים, אלא שעכשיו הוא משמח בהם את בוראו.

אבל גם מחשבה זו אינה מועילה לבורא, כפי שהיא מועילה לאדם בכך שהיא מאפשרת לו לזכות בהנאות אינסופיות ללא רגשי אשמה ובושה- ללא "נהמא דכיסופא". עכשיו, כשהשיג את "השתוות הצורה" עם הבורא בהופכו מאגואיסט לאלטרואיסט, הוא יכול להתענג על ההנאות הרוחניות, כלומר לקבל באופן אינסופי, כמי שאינו מקבל לעצמו, כאשר זו בדיוק הסיבה המאפשרת לו ליהנות.