בעקבות הלב
השכל פועל רק על פי רצון הלב
מ"העלאת המ"ן" ו"קטנות" שבעקבותיו, עד ל"עושה גדלות" ו"השגת דעת הבורא" שבעקבותיו
מקובל לראות באור חיובי את תחושת הריקנות והנסיגה הרוחנית שחווה המתחיל. תחושות קשות אלה אמורות לחשל אותו לקראת התמסרותו ללימודים, למעשים טובים ולתפילה מלאת כוונות לבורא. עליו לגייס כוחות כדי לבחור ולהבין את מצב הסתר הבורא, כמצב שהבורא יעד במיוחד לטובתו כדי שיתגבר עליו בכוחות מחודשים. זאת, על מנת שיבין שאי הנחת, והעדר ההנאה והחיוניות בשאיפותיו אל הרוחני, מקורן במחסור בתכונות האלטרואיסטיות המתאימות. עליו להבין שכל עוד יהיה משועבד למידת האגואיזם, העליון יאלץ להסתיר ממנו את תכונותיו האמיתיות.
הרגשת ריקנות רוחנית זו משמעותה שהאדם מתחיל להרגיש את העליון. הוא מתחיל להבין שתחושת הסתר הבורא נובעת מחמת אי ההקבלה בין תכונותיו של האדם לתכונותיו של הבורא. הבנה זו מביאה אותו לידי בקשת עזרה מן הבורא לתקן את מידת האגואיזם הכובלת את אישיותו ומפריעה לו להתקדם מבחינה רוחנית- פעולה הנקראת "העלאת המ"ן".
בעקבות "העלאת המ"ן", העליון מגלה את עצמו באופן חלקי - "מעלה את האח"פ" שלו, ומראה את תכונותיו האמיתיות שהסתתרו קודם לכן מאחורי מסווה האגואיזם. בהזדמנות זו, העליון אף מפגיש את האדם עם התענוגות הרוחניים המתאימים לתכונות שגילה. מפגש זה מלמד את האדם על תחושות הגדולה והעונג הרוחני- מנת חלקו של האובייקט העליון בעל התכונות האלטרואיסטיות.
פעולות אלה של האדרת תכונותיו של העליון בעיני האדם, מרוממות את האדם מבחינה רוחנית עד חצי מדרגתו של העליון. בשפת הקבלה: העליון מעלה את ה"ג"ע" של האדם עם ה"אח"פ" שלו עצמו. במצב זה מגיע האדם למדרגה רוחנית קטנה הנקראת "קטנות".
הבורא מעלה את האדם למדרגתו הרוחנית כביכול, ובכך מאפשר לו לראות את גדולתו. האדם מתרשם מגדולת התכונות האלטרואיסטיות, ומגדולת הרוחניות בהשוואה לעליבות הגשמיות, ומרוממם מבחינה רוחנית אל מעל לעולמנו הגשמי. הרגשת הרוחניות מחליפה את תכונותיו האגואיסטיות של האדם בתכונות אלטרואיסטיות עליונות, ברצונו או שלא ברצונו.
כדי לרומם את האדם אל המדרגה העליונה הראשונה במלואה, העליון מתגלה בעצמו ובתכונותיו הרוחניות באופן מלא- "עושה גדלות." בעקבות זאת, האדם חווה את העליון כמנהיג היחידי והמושלם המשגיח על הכל, ורוכש את דעת העליון על מטרת הבריאה והנהגתה. בכך הוא מגיע לכלל "השגת דעת הבורא". עכשיו מתחוור לו מעבר לכל ספק, שלא ניתן לפעול אלא לפי הוראת הקבלה. עכשיו, כשנסתתמו ספקותיו, גם שכלו מורה לו על כך.