הקבלה מתארת את כל דרגות הבריאה

הקבלה מגדירה כ"לידה רוחנית" את הגילוי הראשון של התכונה התחתונה ביותר בעולם הרוחני התחתון, המתגלה באדם; במילים אחרות, את חריגת האדם מגבולות העולם "שלנו" לעבר המדרגה הרוחנית התחתונה. אבל, בניגוד לילוד הגשמי, הילוד הרוחני איננו מת בסופו של דבר, אלא מוסיף וממשיך להתפתח עוד ועוד. האדם יכול להכיר את עצמו רק מן הרגע בו הוא זוכה בהכרה. כל רגע לפני כן לא קיים במודעות. במילים אחרות, את השלבים שלפני ההכרה, שלבים שלפני הלידה, כולל הלידה עצמה, האדם לא מסוגל להרגיש ולהשיג. אנו משיגים רק את ההתפתחות שלנו בצורה הנוכחית, אך לא את הצורות שקדמו לה.

הקבלה מתארת את כל דרגות הבריאה הקודמות. התיאור מתחיל מהמצב שבו רק הבורא קיים, ממשיך לבריאת הנשמה הכללית על ידי הבורא שהוא ישות רוחנית, עובר להשתלשלות הרוחנית ההדרגתית מלמעלה למטה, ומגיע עד לדרגה הרוחנית הנמוכה ביותר, שהיא הדרגה האחרונה של העולם הרוחני התחתון.

הקבלה אינה דנה בכל המדרגות הבאות - מהשגת האדם הנמצא בעולם שלנו את הדרגה התחתונה של העולם הרוחני, ועד לעליה הבאה שלו מלמטה למעלה, בכיוון מטרתו הסופית, שהיא חזרה לנקודת הבריאה ההתחלתית. הדיון בטיפוס במדרגות הרוחניות כלפי מעלה לא נערך, מהסיבה שהעלייה מתבצעת לפי אותם חוקים, ודרך אותן מדרגות מהן השתלשלה הנשמה בדרכה מלמעלה למטה, רק שהפעם התנועה היא בכיוון ההפוך. הסיבה הנוספת לכך שתיאור מהלכה של הנשמה מלמטה למעלה חסר, נעוצה בסיבה שכל אדם בר השגה אמור להרגיש באופו אישי ועצמאי את כל דרגות ההתפתחות הרוחנית, מרגע הלידה ועד השלמת גדילתו.

וכך, אחרי השלמת תהליך הגדילה וההתפתחות, כאשר האדם מגיע לכלל תיקון מירבי של תכונותיו עמן נברא, נשמתו חוזרת לבורא ומתחברת עמו באיחוד מלא הנקרא, "השתוות צורה". איחוד זה מוחלט עד כדי היעלמות הנשמה, לכאורה, כמו בטרם בריאתה.

במילים אחרות, הנשמה אמורה לעלות מלמטה למעלה דרך אותן מדרגות, דרכן עברה בהשתלשלותה כלפי מטה במהלך בריאתה. מלידתנו הרוחנית, ועד להתחברות המלאה עם הבורא, עלינו לטפס לעבר הבורא באותה דרך בה ירדנו.

הדרגה הראשונה מלמטה נקראת בקבלה "לידה", והאחרונה, העליונה, נקראת "גמר תיקון". כל דרגות הביניים נקראות בשמות של מקומות ודמויות מוכרות מהתנ"ך, או בשמות של עולמות.