ממחשבות חולין מדיחות להתרוממות רוחנית, וחוזר חלילה, עד "גמר התיקון"

תהליך ההתקדמות הרוחנית מתפתח לפי סדר מסויים. רצונות רוחניים וכמיהה להרגשת הבורא מתעוררים בעקבות השפעת האור. המפגש עם האור מעורר התפעלות והתפעמות- רגשות המובילים לתחושת שלמות.

תהליך ההתקדמות הרוחנית איננו מתרחש באופן רציף ועוקב, אלא בנוי מהתקדמות, בעקבותיה נסיגה, אחר כך שוב התקדמות, וכן הלאה עד ל"גמר התיקון". לפי סדר עניינים זה, אחרי המפגש עם האור והרצונות הרוחניים שעורר, שוב מתגנבות ללבו של האדם מחשבות זרות.

תחת השפעתן של המחשבות הזרות שוב נופל האדם למדרגה הקודמת, וחוזר למחשבות החולין והרצונות הרגילים שלו. אחרי זמן מה, שוב נמאסות עליו מחשבות החולין הקטנוניות שלו. הוא כועס על עצמו, ולעיתים אף מפנה את כעסו אל הבורא, השולח לו מחשבות המדיחות אותו ומסיתות אותו מדרך הרוחניות.

הצער האמיתי והכן, שמעומק הלב, על הנסיגה הרוחנית, חוזר ומביא את הבורא להשפיע עליו אור ולקרבו. כך האדם חווה בשנית את הרגשת הבורא העילאית, רוויית השלמות, הביטחון ותחושת הנצחיות. הפעם הוא מוכן לתת הכל כדי להיאחז בתחושה המופלאה, ולא לאבדה.

בשלב ההתפתחות החיובי הזה האדם מרגיש מוגן, חווה את נשמתו הנצחית כחלק מהבורא הנצחי, ובטוח שדבר לא יוכל לאיים עליו עוד בעולם הזה, גם לא פיתויי האגואיזם. הוא מקבל את ההשגחה העליונה בהתמסרות מוחלטת, ומצדיק את כל מעשי הבורא כלפי הנבראים. הוא שוב מוכן להשליך הצידה את כל טענות ההיגיון הארצי, כדי ללכת אחרי הבורא ב"אמונה למעלה מהדעת". כל התחושות הללו הנן תוצאה ישירה של התמלאותו של האדם באור הבורא המשעבד אותו כליל, והוא נעשה כעבד המאושר לעבוד במסירות אין קץ את בוראו.

אבל, אחרי זמן מה, שוב מופיעה באדם מחשבה זרה... וכך כל התהליך חוזר חלילה, שלב אחר שלב. פעם ועוד פעם, בעקבות המחשבות המפריעות והמסיתות הפוקדות את האדם ומצערות אותו, מגיעה הרגשת ההתרוממות הרוחנית המשכינה שלמות. התהליך חוזר על עצמו, כאמור, עד "גמר התיקון"- קבלת האור הקבוע מהבורא.