"אור פנימי" מתאפשר רק אחרי תיקון התכונות, לפני כן מתאפשר "אור מקיף"

תחושת ביטחון נובעת כתוצאה מהשפעת ה"אור המקיף", הרגשת הבורא בהווה. כל עוד לא נוצרו באדם התכונות המתוקנות המתאימות, הבורא מורגש כ"אור מקיף" ולא כ"אור פנימי". ביטחון ואמונה הם מושגים דומים. אמונה היא מושג פסיכולוגי, המתאר את היכולת לסבול.

אין דבר העומד בפני הרצון, מלבד חוסר נכונות להשקיע מאמצים, וכניעה לעצלות ולעייפות. לכן, מי שחדור ביטחון, סבלנות, וכוח סבל, ראוי לו להיקרא חזק. ואילו מי שמשולל כוח סבל, ולא עומד ביסורים מהרגע שהם מתחילים, ראוי לו שיקרא חלש.

שכל וכוח הם תנאי הכרחי להרגשת הבורא. כי למען השגת דבר בעל ערך, יש להשקיע מאמצים רבים ואף להתייסר. אנו נוטים להעריך את האובייקט הנכסף, לפי מידת המאמצים שעלינו להשקיע כדי להשיגו. מידת כוח הסבל של האדם, היא כמידת כוח החיים שלו. לכן, בעולמנו, הדעה השלטת היא שעד גיל ארבעים האדם בשיא כוחו וחיוניותו, ואחרי כן, מתמעט כוחו, ועם כך דועכת אמונתו בעצמו, עד שברבות השנים היא נעלמת לחלוטין והאדם נפטר מהעולם.

לעומת החיוניות הגשמית המתמעטת במהלך החיים, הקבלה, כחוכמה עילאית, מהווה הישג בר קיימה ונצחי, שלא כמו הישגים אחרים בעולם הזה. היא דורשת את המאמצים הגדולים ביותר, מכיוון שהיא "קונה" עולם מלא ונצחי. אדם המשיג קבלה, משיג את מקור הכוח, הידע והמדעים בצורתם האמיתית והגלויה. מכאן ניתן להסיק את גודל המאמצים הדרושים, לאור ידיעתנו עד כמה יש להשקיע, כדי לשלוט ולו במדע אחד בלבד בגבולות הבנתנו.

כוחות על טבעיים להשגת שליטה בחוכמת הקבלה ניתנים לאדם מלמעלה. בעזרתם מתחשל כוח סבלו לרמה מספקת שתאפשר לו לעמוד ביסורים המסומנים לו בדרכו להשגת הקבלה. בעזרתם הוא מגייס ביטחון עצמי וחיוניות הדוחפים אותו לרצות ולהשיג קבלה. עזרתו של הבורא שנועדה לסייע לאדם להתגבר על המכשולים שבדרך להשגה, היא עזרה גלויה. בכל המכשולים האחרים, תומך הבורא בצורה נסתרת.