בעולמות הרוחניים, מושגי מקום ומרחק אינם קיימים במשמעותם הרגילה; בין האובייקטים מפרידים רק חוסר הקבלה וזהות בתכונות

ה"אמונה למעלה מהדעת" היא הדרך היחידה להניח את הרצונות האגואיסטים בצד בלי לעשות בהם שימוש. ההתרחקות מהרצון להבין, כדי לא לאבד את האמונה ויחד עמה את הסיכוי לעבודה אלטרואיסטית, מובילה לכך שבבוא העת הבנה והשגה שאינן מסכנות את האמונה יישלחו לאדם מלמעלה.

ההינתקות וההתרחקות מתענוגות הגוף, למען המטרה הנעלה לרכוש אפשרויות הנאה הפורצות את המסגרת הצרה והמוגבלת של הגוף, מובילה ל"אמונה למעלה מהדעת". הינתקות זו מתענוגות הגוף מושגת דרך עבודה שלא למען עצמנו - אלטרואיזם. עבודה זו יוצרת "איבר הרגשה רוחני" - "אמונה למעלה מהדעת".

אדם שהגיע לרמה רוחנית המאפשרת לו לעשות עבודה אלטרואיסטית, בלי שהאגואיזם שלו יקבל תמורה, תכונותיו מגיעות לכלל זהות עם תכונות הבורא - ל"השתוות צורה". הוא זוכה להתענג בתענוגות עילאיים, כאשר חוויית הנתינה מונעת ממנו את הבושה על חוויית הקבלה מהבורא. כמו כן, הוא מתאחד עם הבורא בעקבות הזהות בין התכונות. לפי החוקיות השלטת בעולמות הרוחניים, רק חוסר הַקְבָּלָה בין תכונות מפריד בין אובייקטים, בזמן שמושגי מקום ומרחק, כלל אינם קיימים. מכאן, שהשגת הַקְבָּלָה וזהות בין התכונות של הנברא והבורא מאחדת אותם לאחד.

הרגשתו של ה"ענן" של דעת העליון, הממלא את כל מרחב היקום, החודר דרך הכל, והשולט בכל, נותנת לאדם הרגשת ביטחון אמיתית ומשען. לכן אמונה היא הדרך היחידה שבאמצעותה אפשר להתנגד לאגואיזם. אלא שהאמונה מושיעה לא רק מהאגואיזם הפנימי, אלא גם מהאגואיזם החיצוני, של העולם הסובב המשפיע עלינו. זאת, מכיוון שדברים חיצוניים יכולים להזיק רק בצורה חיצונית, אך אינם פוגעים בהשגות פנימיות.