ב"אמונה למעלה מהדעת" המאמין איננו מצפה לשכר

אדם עובד בעבודה כלשהי במשך שעה אחת ביום, וטרם פגש בעמיתיו לעבודה שכבר קבלו את שכר עבודתם. סביר להניח שדאגתו נתונה לקבלת שכרו המלא בזמן. לעומתו, אדם אחר, העובד עשר שעות ביום, סביר להניח שדאגתו גדולה הרבה יותר, בגלל השקעתו הגדולה יותר בשעות עבודה. אם גם הוא לא פגש בעמיתים לעבודה, שירגיעו את חששותיו באשר לשכרו, ויגבירו את אמונו במעסיק, או אם פגש עמיתים לעבודה שאף הם טרם קיבלו את שכרם - סביר להניח כי יחשוש שכל יגיעתו היא לריק.

ומה באשר לאדם העושה את ימיו כלילותיו בעבודה קשה, בשעה שבעל הבית נסתר מעיניו, והשכר מתבושש להגיע? ברור כי מנת חלקו היא הדאגה הגדולה ביותר והחששות הכבדים ביותר באשר לתגמול המגיע לו.

שונים מכל אלה המצפים לשכרם הם ההולכים ב"אמונה שלמעלה מהדעת". ההולכים בדרך זו אינם טורדים את מנוחתם באשר לשכרם. הצורך העצום שלהם בהתגלות הבורא גובר על ציפיתם זו, ונהפוך הוא, מתעוררת בהם התנגדות לשכר. הם לא מחפשים תענוגות, הם כמהים לגילוי עצמו. אנשים אלה זוכים לכך שבזמן הגילוי פותח לפניהם הבורא את תמונת הבריאה המלאה.