דרגות הרגשת הבורא נקראות "עולמות" או "ספירות"

הבורא הוא הדבר היחידי הנמצא מחוץ לגוף האדם. בסיס הבריאה הוא הרגשת ה"אני" של כל אחד מאתנו. אשליית ה"אני" של האדם, נקראת "נברא", ומורגשת רק בנו. אבל מעבר להרגשה זו של ה"אני" קיים רק הבורא. לכן התייחסותנו אל העולם ואל האנשים הסובבים אותנו נגזרת מהרגשתנו כלפי הבורא, כי הוא היחיד שנמצא מחוצה לנו. התייחסות כזו יוצרת, בעצם קיומה, קשר ישיר עם הבורא.

כתוב "אין עוד מלבדו"; אם כך מי הוא ה"אני"? ה"אני" מתהווה מהאשליה של האדם שהוא קיים מבחינה עצמאית. אותו "אני" אינו קיים באמת, אך רצון הבורא הוא שחלק ממנו ירגיש את עצמו כבעל קיום עצמאי, כלומר, ירגיש מרוחק ממנו.

תחושת העצמאות והריחוק מתרחשת מאחר שהבורא מסתתר מהאדם. ככל שהרגשת הבורא מתחזקת, תחושת ה"אני" מתחלפת בתחושה מתחזקת והולכת של איחוד עם הבורא כחלק ממנו, תוך אובדן התחושה של נברא עצמאי.