דרגות הרגשת הבורא, המתגלות שלב אחר שלב, נקראות "עולמות" או "ספירות".

האדם נולד ללא הרגשת בורא כלל, והוא מתייחס לסובב אותו כאל מציאות. מצב זה נקרא "העולם שלנו". כשהבורא ירצה לקרב את האדם אליו, האדם יתחיל להרגיש מדי פעם בנוכחות כלשהי של כוח עליון. הוא עדיין לא יראה את הכוח בראיה הפנימית שלו, אבל אור שיאיר לו מבחוץ יקנה לו הרגשת ביטחון, תחושת חג רוחנית, והתפעלות. בשלב זה, לעתים הבורא נוטה עדיין להרחיק את עצמו שוב, ולהפוך בלתי מורגש.

התרחקות זו מתרחשת בשני אופנים. בראשון, האדם חוזר למצבו הרוחני ההתחלתי, כלומר, שוכח את חוויית הרגשת הבורא והאמונה בקיומו לחלוטין. בשני, התרחקות הבורא מורגשת כהתרחקות של נוכחות רוחנית, מה שגורם לירידה במצב הרוח. עצב האובדן על ההרגשה הרוחנית הנפלאה שהתפוגגה נשלח לאדם אשר הבורא חפץ לקרבו אליו עוד. הגעגועים להרגשה שאבדה מניעים את האדם להשקיע מאמצים כדי להחזיר אותה.

מי שמשקיע מאמץ, מתחיל ללמוד קבלה, ואף מוצא מורה אמיתי, זוכה להתגלות הבורא. התגלות זו מתרחשת לסירוגין, ומפעם לפעם היא גדלה מעט. האדם נפעם מההתגלות, וחווה התרוממות רוחנית המקדמת אותו הלאה עד להסתר הבורא הבא. הסתר הבורא מוריד אותו רוחנית, וגורם לו להוסיף יגיעה כדי להיחלץ ממצב הירידה - היחלצות שמקדמת אותו עוד.

מי שמשקיע מאמצים רבים, ומצליח בכוחות עצמו להתגבר על הירידה הרוחנית שבאה בעקבות הסתר הבורא, מקבל מלמעלה תמיכה בדמות עליה רוחנית, התפעלות והתפעמות. אם הוא לא מנסה לצאת מהמצב בכוחות עצמו, הבורא יכול להתקרב אליו ביוזמתו, או להניח לו להישאר במצב של חוסר מוחלט של הרגשת בורא.