ללא אלטרואיזם ו"מסך", ניתן לחוש את הבורא מרחוק באמצעות "אור מקיף"

 

מאחורי כל הכתוב בספר התורה, כולל ההנחיות והעצות, מסתתר תיאור מפורט של דרך ההתקרבות לבורא וההתאחדות עמו. מאחר שתחושת חוסר השלמות שלנו נעוצה בחוסר מודעות לגדולת הבורא, סיפורי התורה המספרים בגדולתו מעוררים בנו משיכה אליו; משיכה שמולידה מייד רצון לחוש אותו ברגש ולהתאחד עמו.

אבל עם כל רצוננו לחוש את הבורא, עדיין איננו מצוידים בכלים המתאימים לצורך זה, כי אין לנו עדיין רגשות אלטרואיסטיים, ואין לנו "מסך" מהסוג הדוחה את אור הבורא.

כל עוד לא סיגלנו לעצמנו תכונות אלה, נוכל לקבל את הרגשת הבורא מרחוק בלבד. תחושה זו נקראת "אור מקיף". "אור מקיף" יכול להאיר לאדם ממרחקים בשעה שהוא עדיין מרוחק בתכונותיו מהבורא.

"אור מקיף" תמיד גדול יותר מאור פנימי המתקבל על ידי "מסך". וזאת מכיוון ש"אור מקיף" הוא הבורא עצמו, בשעה ש"אור פנימי", נשמה, מאיר אל האדם בתנאי שיש לו כוחות אלטרואיסטים מסויימים. הוא רק "חלק" של הבורא אשר האדם זכה להשיג בזכות זה שתיקן את תכונותיו במידת מה.

כיצד אדם שטרם תיקן את תכונותיו יכול לקבל את אור הבורא? התשובה פשוטה: רק על ידי כך שה"אור המקיף" המאיר מרחוק, גדל. פעולה המתרחשת בעקבות כך שחשיבות הבורא גדלה בעיני האדם, והוא מייחס את כל מה שקורה לבורא. בכל המצבים האדם צריך להבין שהכל מהבורא ושאין עוד מלבדו.

כל מעשיו של האדם, צריכים להיות מכוונים כך, שלעולם לא יחשוב שקורותיו יד המקרה הם או יד הגורל. עליו לזכור תמיד את הבורא, ואת עובדת היותו ה"כל יכול" המכוון את קורותיו; הוא ולא מעשים או אנשים, אפילו לא מעשיו עצמו.