בעקבות הלב
השכל פועל רק על פי רצון הלב
היסורים- כוח דוחף, התענוגות- כוח מושך
הבורא נמצא במצב של מנוחה מוחלטת. על כן, אנו הנבראים נמשכים אחר מצב זה של מנוחה. במילים אחרות, אנו חותרים להשגת הרצוי לנו, כדי שנוכל לנוח מהיגיעה להשיגו. הבורא ברא שני כוחות שנועדו לתרום לצמיחתנו הרוחנית: כוח דוחף- בדמות יסורים; וכוח מושך- בדמות תענוגות. היסורים בהווה גורמים לנו להימלט מפניהם לעבר הכוח המושך המבטיח לנו תענוגות בעתיד. רק צירוף הכוחות הללו יחד מסוגל להניע אותנו ולהכריח אותנו להתקדם.
אל לו לאדם להתלונן לפני הבורא על כך שברא אותו עצל. העצלות, ברכה בצידה, מאחר שהיא מונעת מהאדם לאמץ את כוחותיו לשווא למען מאוויים של מה בכך. העצלות גורמת לאדם לשקול ולחשב היטב כל צעד מצעדיו, בבחינת עלות של מאמץ מול תועלת של הנאה.
אפילו מיסוריו אין האדם נמלט באופן אוטומטי לפני שבדק וחקר את פשרם. הוא מנסה להפיק מהם את מירב הלקחים, כדי להימנע מהם בעתיד. הם מניעים אותו לפעול, ודוחפים אותו לתנועה הקשה עליו כל כך.
האדם מטבעו היה רוצה להביא לכלל מימוש את האגואיזם שלו במלואו, בכל המצבים הנקרים בדרכו. החברה, חוקיה ותקנותיה, מונעים ממנו לפעול בדרך זו. על ידי ניסוח הסכמות כלליות לגבי מידת הרשות לעשות שימוש באגואיזם, שואפת החברה המתוקנת להקטין ככל האפשר את פוטנציאל הנזק העצום שהוא יכול להסב.
כאמור, מידת היסורים מחמת העדר האובייקט הרצוי, זהה למידת רצוננו בו. יסורים גדולים כתוצאה מהעדרו של אובייקט רצוי, מעידים על גודל ההשתוקקות לאותו אובייקט.