בחיים הרוחניים נזק מול תועלת שווה לשקר מול אמת
כל אדם בטוח שהוא יודע טוב מכולם כיצד עליו לנהוג, ומהו הטוב ביותר עבורו. מקורה של הרגשה זו בתפיסה האגואיסטית בה שבוי האדם, ממנה הוא איננה מסוגל להרחיק ולחרוג אל מעבר לעצמו; בגללה הוא מרגיש את עצמו כחכם באדם בכל הנוגע לעצמו ולמאווייו בכל רגע נתון.
הבורא ברא בעולמנו השגחה עליונה בעלת חוקים פנימיים גשמיים וברורים, חוקי הטבע. לחיים בעולמנו אין דרך ואין תחבולה להתנגד לחוקי הטבע. אדם שיקפוץ מצוק, יתרסק, ולמי שחמצן אינו מסופק לגופו, צפוי מוות מחנק.
חוקים ברורים אלה קבע הבורא, כדי ללמדנו זהירות לשם הישרדות ושמירת החיים. בעולם הגשמי, האדם אינו מבין לעומקן את תוצאות מעשיו, כפי שאין הוא יודע את חוקי החיים, שמעבר לחוקי הטבע הכרוכים בהישרדות.
עליו להבין עוד בתחילת דרכו, שהחוק החשוב ביותר שלא ניתן להתעלם ממנו, כמוהו כאחד מחוקי הטבע, הוא החוק שאסור לתת לתחושת ההנאה להכתיב את המעשים. כן עליו להבין שבחיים הרוחניים ההכרעה לתוצאת נזק מול תועלת, נקבעת על ידי הערכים: אמת או שקר.