הגוף האגואיסטי- הנברא; הנשמה- החלק האלוקי שהשתלשל מהבורא

כל ספר התורה כולו, מדבר רק על הבורא ועל מעשיו. לכן, התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה. כפי ששם האדם מרמז לנו במי מדובר, כך יש להתייחס לכל מילה בתורה כאל שם הבורא, מאחר שכל מילה בספר התורה מתארת פעולה מסויימת של הבורא, ומדברת על מה שהוא שולח לנו כעת.

בספר התורה מדובר על בני האדם כעל חלק מהבורא. את החלק הזה הרחיק הבורא מעליו בכך שהטביע בו את מידת האגואיזם. לכן נשמת האדם עשויה שני חלקים הפוכים: החלק האחד, הנו חלק אלוהי, והוא יחודי לאנשים מסויימים בלבד. חלק זה תובע את רצונו להרגיש את הבורא, וגורם לאדם לצאת לדרך החיפוש אחר ההגשמה הרוחנית שתמלא אותו, כאשר אין ביכולתו להתמלא יותר מהמהויות אשר מהן מתמלאים שאר האנשים.

החלק השני של הנשמה הוא הטבע האגואיסטי שלנו, שנוצר בנו בכוונה. טבענו האגואיסטי מוביל אותנו לרצות לדעת הכל, לשלוט בכל, לראות את תוצאות מעשינו, כלומר, לראות בכל דבר חלק מה"אני" שלי.

החלק האגואיסטי של נשמתנו הוא עצם הנברא. זה הדבר היחיד שנברא, כי החלק האלטרואיסטי של הנשמה הוא חלק מהבורא עצמו. הבורא לקח את הרצון שלו והוסיף לו אגואיזם. בכך הוא הפריד מעצמו את החלק הזה, והחלק הזה החל להיקרא "נשמה"- הנברא הקיים בנפרד מהבורא. חלק זה נקרא נברא, דווקא משום שיש בו חלק ממשהו חדש- האגואיזם שלו. האגואיזם הוא התכונה שנבראה, שלא היתה קיימת קודם, כי בבורא אין אגואיזם.

בקבלה מדובר רק על האובייקט שהוא הנשמה הכוללת חלק אלוהי וחלק אגואיסטי שנברא מחדש. בספרי הקבלה לא מדובר בגוף בשר ודם, כי הגוף, כמו כל הגופים הוא חומר וגורלו הוא כגורל כל החומר על פני האדמה: להירקב ולהפוך שוב לאלמנט של העולם הזה.

אנחנו מרגישים את עצמנו כגוף, מאחר שאיננו מרגישים את הנשמה. אבל באותה מידה בה האדם מתחיל לחוש את נשמתו, כך הוא פחות ופחות חש את גופו הפיסיולוגי, את רצונותיו וכאביו. כל זאת, כי הנשמה מדברת בו יותר. מי שהתקדם אף מעבר לכך, מפסיק להרגיש את רצונות גופו כמעט לגמרי, כי הוא מקשיב רק למה שאומרת לו נשמתו- חלק הבורא שבו. לכן, את משמעות המילה "גוף" הוא מפרש כרצונות הנפשיים שלו, כמהות החדשה שקיבל. הוא פחות מודע לרצונות גופניים, בהמיים, שאותם ניתן לומר שהוא איננו מרגיש.

חוכמת הקבלה איננה דנה בגופנו הפיסיולוגי בבחינת גוף של בשר ודם. היא מדברת על שאיפות הנשמה- על רצון החלק האלוהי מצד אחד להרגיש את הבורא ולהתאחד עמו; ועל רצון החלק האגואיסטי להתמלא, ולהרגיש את עצמו במקום את הבורא, מצד שני.

שני הרצונות הללו נקראים "גוף"- מצד אחד גוף רוחני, כלומר, רצונות אלטרואיסטיים שהם רצונות הבורא האופייניים לעולם הרוחני; ומצד שני, גוף אגואיסטי, פיזיולוגי, גוף של העולם הזה, כי האגואיזם אופייני רק לעולם שלנו.

חוכמת הקבלה מדברת תמיד על הנשמה שלנו, אותה היא בוחנת בכל מיני מצבים. היא מתארת את מה שקורה לרצונותינו, איך הבורא משנה אותם, ואיך אנו יכולים לשנות אותם, או ליתר דיוק, לבקש מהבורא שישנה אותם.