לקטע הקודם

את ה"קליפות" יש לקלף, כי הן המונעות מהאדם את התענוג הרוחני המגיע לו

בעולמנו, אנו משיגים ומבינים את האנשים שאנו מכירים לפי מעשיהם ופעולותיהם המופנות כלפינו וכלפי אחרים. אחרי שהכרנו, לפי מעשיו של האדם, את האופן בו הוא מבדיל בין טוב לרע, ואת גמישותו או נוקשותו כלפי אחרים, אנו יכולים לומר שאנו מכירים אותו. באותו אופן בדיוק משיג המקובל את פעולות הבורא, ודרך פעולותיו משיג אותו.

אם המדרגות על האור שבהן אינן כוללות את אפשרות השגת הבורא עצמו, אנו מכנים את הכוחות הללו טמאים, "קליפות", "סיטרא אחרא". כפי שבעולם שלנו אנו מקבלים מושג על מישהו לפי פעולותיו, כך במקרה זה, מה שכלל לא מורגש על ידינו אינו גורם לנו עניין ורצון להשיגו.

כוחות טמאים, "קליפות", "סיטרא אחרא", הם כוחות השולטים באדם במטרה למנוע ממנו ליהנות מכל תענוג המגיע אליו. מטרתם לגרום לאדם להסתפק במעט שהוא יודע. את ה"קליפות", ראוי לקלף כפי שמקלפים את הקליפה המיותרת מהפרי ומשאירים את עיקרו. כל עוד ה"קליפות" בעינן, פעילותן ככוחות טמאים לא מאפשרת לאדם להבין את משמעות העבודה למען הבורא, ושכלו לא מסוגל לתפוס את המשמעות הנסתרת בעבודה זו.