האם הבורא ברא אותנו ללא חוש- כיוון וללא מורה דרך פנימי?

 

צו ההיגיון מורה שלא ייתכן לברוא נברא בעל מטרה ברורה, ולזנוח אותו לאנחות, חלש ועיוור. ואכן הבורא לא השאיר אותנו ללא הכוונה.

ובאמת, קיימת שיטה טובה ובדוקה לוודא כל העת את נכונות דרכנו. שיטת הפנייה לעזרת הבורא! אלה שאינם פונים לעזרת הבורא, ודעתם האגואיסטית היא המצפן המורה את דרכם, אינם משיגים מטרה רוחנית וכוחותיהם נחלשים. בסופו של דבר הם "נתקלים בקיר", מכיוון שאינם זוכים לעזרת הבורא, העזרה המובילה להתגלות תמונת היקום. לעומתם, אלה ההולכים בדרך "עולמות אבי"ע" הזכים, זוכים לברכת הבורא ומקבלים את הרגשת היקום והבנתו, ובכך משיגים את המטרה הרוחנית העליונה.

בדיקה זו היא הבדיקה היחידה בעולם שלנו, כלומר, במצב שלנו, המורה לנו נכונה באיזו דרך לבחור להשגת המטרה. זו הבדיקה היחידה העוזרת לנו לברור את המחשבה והרצון הנאותים מתוך כלל המחשבות והרצונות המגיעים אלינו מעולם העשייה הזך ומעולם העשייה הטמא.

השימוש בבדיקה, או אי השימוש בה, מקפל בתוכו את ההבדל בין ההולך בדרך הנכונה לבין התועה בה. הראשון, ההולך בדרך הנכונה, אמור לקבל את ברכת הבורא בכך שהבורא יתגלה ויתקרב אליו.

מכאן, שכאשר אדם מבחין שסודות הקבלה אינם מתגלים לפניו, עליו לראות זאת כאות לכך שדרכו איננה נכונה; זאת על אף שלעיתים הוא עשוי להיות נלהב ולשגות בדמיונות שווא שהשיג כבר עולמות רוחניים. זהו גורלם של אלה העוסקים בקבלה כחובבנים, ושל אלה העוסקים בעוד מיני פילוסופיות.