כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "במדבר"

(במדבר א, א – ד, כ)

 

 

פרשת ״במדבר״ פותחת בציווי של הבורא את בני ישראל לפקוד את עצמם לפי שבטים, להקצות אנשים מבני 20 שנה ומעלה לצבא, ולמַנות את ראשי השבטים, הנשיאים. לאחר המינוי, על משה להסביר איך כל שבט מתמקם בלכתו במדבר ובעצירתו, לפי דגליהם, ולפי ארבעה כיוונים, ובמרכז יעמוד המשכן.

אחד הנושאים העיקריים בפרשה הוא הציווי החוזר ונשנה על הבדלתו של שבט לוי, שבט שאינו נמנה עם יוצאי הצבא, אלא מוקדש כולו לעבודת ה' ולשירות המשכן. גם בתוך שבט לוי ישנה חלוקה למשפחות אחדות, ואילו בני אחת המשפחות, בני משפחת קהתי, הם המשרתים בקודש הקודשים.

תפקיד הלויים הוא לפרק את המשכן ולהרכיבו בכל חניה, וכן להיות אחראים על נסיעתם של בני ישראל במדבר. יש להם נהלים ברורים איך לנהוג עם כל חלקי המשכן ואיך לשמור על כליו. כמו כן, הלויים נתונים תחת הכוהנים לעזור להם במתן שירותים שונים במשכן.

מדוע יש בפרשה פירוט נרחב על השבטים, התנועה שלהם במדבר, ותפקידם של הלויים והכוהנים?

מדובר כאן על שלב כלשהו בהתפתחות הרוחנית של האדם. גם אם מדובר בסיפור היסטורי אין כל צורך בפירוט הרב, אלא שהתורה מדברת רק על פנימיות האדם, כיצד אנחנו מתקנים את הפנימיות שלנו.

האדם אינו אלא רצון לקבל, רצון למלא את עצמו, רצון אגואיסטי. וכל התורה לעומת זאת, עוסקת בכלל ״ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה״ 1. כלומר עלינו לעבור מהרצון האגואיסטי לאהבת הזולת, ו״מאהבת הבריות לאהבת ה'״ 2. זאת כל המציאות שלנו. כי במשך הקיום שלנו בעולם הזה, עלינו לעשות פעולות שונות, כדי שהן תגרומנה לנו לשינוי הזה. במקום שנהיה פראי אדם כי ״יצר לב האדם רע מנעוריו״ 3, על כל אחד להשתדל להידמות לבורא. זה נקרא ״אדם״, הדומה לבורא, ועליו להגיע לדרגה כזאת. רק לשם כך נתנו לנו את החיים ואת

המציאות הזאת, בעולם הזה שבו אנחנו קיימים.

כך עלינו להתייחס לתורה, להוראה, שמתארת לנו גם באיזה סדר עלינו לתקן את עצמנו, כי ״בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין״ 4, ״כי המאור שבה מחזירו למוטב״. כלומר על ידי שימוש נכון בתורה, אנו מזמינים את המאור שיתקן אותנו. על ידי שימוש נכון בתורה, אנו מבינים אילו שלבים עלינו לעבור, שגם הם באים כהוראה. באופן זה אנו גדֵלים להיות דומים לבורא, להבין ולדעת אותו. ככתוב, ״שובה ישראל עד ה' א-לוהיך״ 5 ״כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״ 6. כלומר זו מצווה להשיג, לדעת, לדבוק בבורא.

הפרשה הזאת מתארת את כל התהליך שהאדם עובר, מלֹא לשמָהּ לשמה, מהמצב האגואיסטי למצב האלטרואיסטי, משנאה לאהבה, והדרך הזאת היא כמדבָּר, כשממה, ולכן היא נקראת ״במדבר״. גם לאחר קבלת התורה, האדם כל הזמן עובד עם האגו שלו טיפין טיפין, מתקן אותו צעד אחר צעד, פעם אחר פעם, אלה ״ארבעים שנות המדבר״. עליו להגיע מה״מלכות״, מהמצב שבו הוא כל כולו רק רצון לקבל, למלא את עצמו, למצב שבו הוא נמצא בכניסה לארץ ישראל ומוכן להשפעה ולאהבה. במצב זה האדם נכנס למדרגה רוחנית שנקראת ״ארץ ישראל״.

כל יתר המדרגות הקודמות הן מדרגות המדבָּר, מדרגות שהן לא פשוטות, כי שוב ושוב מתגלים קלקולים ויש לתקן אותם. בספר התורה, בכל התהליך שבני ישראל עוברים, מיציאתם ממצרים ועד כניסתם לארץ ישראל, מתוארות רק בעיות. כי כשהאדם מתחיל לתקן את עצמו, מתגלים בו כל פעם רצונות אגואיסטיים גדולים יותר ויותר, ״כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו״ 7. לכן הרצונות גדולים יותר, אגואיסטיים יותר, כבדים יותר וקשים יותר לתיקון. אבל בהסתמך על הניסיון שצברנו ממה שכבר תוקן בעבר אפשר לתקן הלאה, וכך להמשיך לקראת

המדרגה הבאה שנקראת ״ארץ ישראל״.

כיום, התהליך שהאנושות עוברת דורש מכולנו להתחבר ולהראות דוגמה לכולם. בתהליך הזה עלינו לבנות מעצמנו, בעזרת שיטת החיבור שקיבלנו, מבנה אחד. עלינו להיות ״כאיש אחד בלב אחד״, ״ואהבת לרעך כמוך״, ״כל ישראל חברים״ 8, באהבת הזולת, ומאהבת הזולת לאהבת ה', כך שנהיה עם, עם ישראל ולא קיבוץ גלויות כמו היום. כלומר נהיה במבנה אינטגרלי, כמו שהטבע דורש עכשיו מכל האנושות. עלינו להוות דוגמה לכולם, כיצד אנחנו מתחברים, משתלבים יחד ודואגים זה לזה, ונמצאים ״כאיש אחד בלב אחד״. לשם כך ניתנה התורה.

במבנה ההתחברות במעגלים, אנחנו רוצים שהאנשים ״יטעמו״, יבינו, מה פירוש להיות יחד, מהו באמת החיבור הנכון, וידעו שהתורה נותנת לנו את כוח החיבור, כי ״המאור שבה מחזירו למוטב״. רק הוא יכול לחבר בינינו, אם אנחנו משתמשים נכון בפנימיות התורה הנקראת ״חכמת הקבלה״ שבה נמצא המאור.

מכאן, שאם אנחנו מתחברים נכון, אנחנו מעוררים את כוח החיבור מתוכנו והוא מחבר אותנו. כך אנחנו שומעים ומבינים מבפנים, מתוכנו, איך עלינו להיות מאורגנים, שומעים את קול ה' מבפנים. אנחנו מבינים שעלינו להיות מאורגנים לפי התכונות, כל אחד ואחד וכולנו יחד, והתכונות האלה תואמות לשם ה-ו-י-ה, י-ה-ו-ה, וזה כבר מתבטא בכל קצוות העולם.

לאחר מכן, עלינו לחלק את עצמנו גם לשבטים, ולחבר כל שבט ושבט. כלומר לחבר כל תכונה ותכונה שבעם ישראל לתכונות האחרות. אנחנו קוראים לזה ״שולחן עגול״, אבל סביב השולחן העגול יושבים אנשים שאינם דומים, ולכן הם אינם יכולים כך סתם להתחבר. כל אחד אמור להתחבר לאחר כמו גלגל שיניים המשתלב בגלגל אחר, כל אחד נכנס עם התכונות שלו ומשלים את האחר. זאת, בדומה לגוף שלנו, שבו כל האיברים שונים וכל איבר עובד בקצב שלו, בכיוון שלו, בכימיה הפנימית שלו ובהתקשרות המיוחדת שלו לגוף. תהליך ההתחברות לאחר הוא אינדיבידואלי מאוד, אישי. בכל שלב ברוחניות, ההתחברות הזאת בולטת עוד יותר.

לכן, בעבודה שלנו, בבירור הפנימי, חשוב מאוד לברר את כל החלקים שברצון שלנו; כיצד לתקן אותם, וכיצד הם מתקשרים ביניהם. כי מעולם לא למדנו, וגם באופן אינסטינקטיבי פנימי איננו יכולים לדעת כיצד אנחנו מתקשרים בינינו באופן נכון. כיצד אנחנו מתקשרים, כך שכל אחד ואחד מאיתנו ישלים את חלקו לכדי מכונה אחת שלמה.

התורה אפוא היא זו שנותנת לנו ״אבני דרך״, סימנים, כיצד עלינו לאתר בתוכנו את החלקים שדורשים תיקון. ואכן אנחנו מאתרים אותם, כשאנחנו מגיעים למדרגה שנקראת ״במדבָּר״, כשאנו מוכנים כל פעם לתקן את האגו שלנו, שמתגלה כעוד חלק במדבר, עוד חלק ריק ומסוכן שבנו, שאינו ראוי לכלום, אך אנו בכל זאת מעלים ומתקנים אותו. כך אנו מתקדמים מעליו לקראת תכונת ה״בינה״, לקראת ״ארץ ישראל״.

מכאן שאנו חייבים להיות מאורגנים, וכל הזמן להתארגן יותר ויותר. ואז להבדיל בתוכנו את הכוחות השייכים לכתר, חכמה, בינה, לחב״ד, שהם משפחת הקהתי משבט לוי, הכוהנים והלויים, עבודה במשכן, עבודה בקודש קודשים. כלומר יש כאן רצונות שאנו כבר מעלים לדרגה גבוהה יותר

עם זאת, יש שבטים, יש ראשי שבטים ויש צבא, אלה שהגיעו לרצון לקבל שלהם, מגיל 20 ומעלה, ויכולים להתמודד עמו. זה נקרא שכבר יש לכל אחד היכולת לעבוד ב״מקרקעין״. כלומר שהוא נמצא כבר ב״קרקע״ האגו שלו, ברצון לקבל, ואז הוא יכול לעבוד. אז הוא מוכן להילחם, להיות חייל, להיות בצבא ה', להתמודד עם האגו שלו ולתקן אותו עד הגיל שבו יסיים את כל התיקון שלו.

התורה נותנת לנו את המבנה הכללי, ואם כולנו מתחברים יחד, אנחנו מתחילים לראות את המבנה המשותף שלנו, שמתואר בפרשה, הנקרא להיות ״כאיש אחד בלב אחד״. לב אחד ומוח אחד, מחשבות ורצונות שמתאחדים, מתחברים ובונים. נבנָה מהם משהו אחד. אנחנו איננו יודעים כיצד לבנות, זה מתפקידו של ״המאור המחזיר למוטב״.

ככל שאנחנו מתחברים יותר ויותר, כך אנחנו מתחילים לגלות בתוך המבנה הזה את המבנה של עם ישראל, המסודר לפי השבטים, לפי ארבעת כיווני העולם. י-ה-ו-ה לפי הדגלים שמסמלים את המיקום של כל שבט ושבט, ובייחוד את מיקומו ודגלו של שבט אפרים. ״דגל״ מאפיין את סוג הכוח שיש בקבוצת הרצונות שמהם מורכבת הנשמה, רצונות דקבלה או רצונות דהשפעה.

אין זו סתם התקדמות במדבָּר, אלא בכל פעם שהאדם נעצר ויושב, הוא מרכיב ומארגן שוב את כל מבנה המשכן והעבודה שבו. ואם יש סימן מלמעלה שעליו לעבור לשלב הבא, הוא ממשיך לנוע הלאה ומתקדם.

נראה שבני ישראל הלכו ללא הפסק, אבל לפי הסיפור המקראי נהגו בני ישראל להתיישב במקום אחד למשך זמן רב. כלומר כשהאדם מתקן את עצמו, עליו לעבור תהליך. אבל בעיקר זו עבודה על רצון אחד שאנחנו מעלים לאצילות, על ידי שמעלים רצונות דעשיה, דיצירה, ודבריאה לעולם האצילות, עד שאנחנו מתקרבים לעולם האצילות, מלשון ״אצלו״, ״ארץ ישראל״, ונכנסים לשם. מכאן והלאה התורה אינה מספרת לנו, כי זה שלב שבו ״נשמת אדם תלמדנו״ 9. שהרי אם אנחנו מתקנים את עצמנו בכל הדרגות הקודמות במדבָּר, אנחנו כבר יודעים כיצד עלינו לעבוד ב״ארץ ישראל״.

עבודת הלויים שמתוארת היא הדבר העיקרי שבכל אחד ואחד מאיתנו ובמבנה הכללי כולו. כשאנחנו רואים את עצמנו כעם ישראל, כשאנחנו מתחברים יחד, אנחנו מתחילים להרגיש במבנה הזה, שנוצר בינינו מושג חדש, מין כוח, מחשבה, רצון משותף. ובתוך הרצון החדש הזה אנחנו מגלים את המדבָּר, את מצרים, את עם ישראל במדבר, ואחר כך את ארץ ישראל. והמבנה הזה בכל פעם הולך ונעשה ברור יותר.

בתוך המבנה שאנחנו מעצבים בחיבור בינינו, אנחנו מרגישים ממש את העולם ומלואו. לזה עלינו להגיע. פרשת ״במדבָּר״ היא אקטואלית מאוד, כי כיום אנחנו נמצאים במדבר, בשממה, בכל מה שקורה לנו בתוך הארץ ומחוצה לה. מצב זה רק ילך וייעשה גרוע יותר, כדי לחייב אותנו להמשיך ולהשיג את החיבור בינינו, להשיג את הרוחניות.

אולם את החיבור בינינו לא אנחנו עושים, כי איננו יכולים לעשות אותו, אלא ״עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו״ 10 . כלומר רק האור העליון שמשפיע עלינו, הוא גם המחבר אותנו יחד. לכן עד היום אנחנו רק קיבוץ גלויות, כי מעולם לא הזמנו את ״המאור המחזיר למוטב״. אולם עכשיו כבר הגיע הזמן שאנחנו חייבים לעשות זאת, ודחוף, שאם לא כן לא יהיה לנו קיום בארץ ישראל.

כמו שאומר בעל הסולם, אנחנו נמצאים במצב שארץ ישראל אמנם ניתנה לנו, כהזדמנות להתיישב בה, אבל אם לא נממש נכון את ההזדמנות הזאת, לא נוכל להחזיק בה מעמד. כי הארץ לא תחזיק אותנו אם לא נהיה עִמה בהשתוות הצורה.

לכן אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה היסטורית חשובה מאוד, שבה עלינו להתחבר כמו שהתורה דורשת, ״כל ישראל חברים״, ״כאיש אחד בלב אחד״ 11 . עלינו להתעלות מעל כל המחלוקות ולמצוא בינינו את המכנה המשותף, בכך שאנחנו משלימים זה את זה, בלי דיכוי ובלי לדרוש מאף אחד דבר, מלבד חיבור.

אם כן, השאלה היא ״כיצד אנחנו יכולים להתחבר לזולת?״ בתורה יש לכך עצה פשוטה מאוד, הנקראת ״לעלות באמונה למעלה מהדעת״, כלומר למעלה מכל ההבדלים. אל לנו להתחבר מתוך האגו שלנו, כי הרי לא נצליח, אלא רק אם נתעלה מעליו. שיטה זו קיימת רק בחכמת הקבלה, והיא זו שיכולה להביא את החיבור בינינו. רק כך נצליח לבנות כאן עם ומדינה לתפארת, נזכה לביטחון מלא ונמשיך לחיות חיים טובים. ויתרה מכך, נַראה בכך גם דוגמה לאומות העולם, נהיה ״אור לגויים״ 12 . כיום, במשבר הגלובלי שמתרחש, זו חובתנו. שהרי המשבר לא יסתיים כל עוד לא נראה לכל האנושות כיצד גם הם יכולים להצטרף לאותה מגמה של חיבור יחד, של להיות מקושרים כמו שהטבע והעולם דורשים כיום. אם נקיים את חובתנו זו יבוא כל העולם לתיקון, ״וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם״, ״כי ביתי, בית-תפילה יקרא לכל העמים״ 13 .

אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך, שחובה עלינו לממֵשו במהרה בחיבור בינינו.

 

כיצד מתוך החיבור מתגלה דווקא הפירוד של הפרטים, כמו לוי וקהתי למשל?

זה משום שהחיבור נעשה תחילה על ידי האור העליון. כשהאדם נמצא בחיבור, בהרגשת החיבור, הולכים ומתבהרים לו יותר ויותר פרטיו. אולם לא האדם הוא זה שיוצר, אוסף ומרכיב את הפרטים לחיבור אלא האור העליון. האדם אינו אלא כתינוק שכל הזמן רק מבקש מהאור ״תעשה״, והוא אכן עושה. האור מגלה לאדם את המציאות הקיימת, ואת פרטיה האדם מגלה אחר כך.

גם בעולם שלנו, תחילה אנחנו מגלים תופעה כללית כלשהי, ורק אחר כך כשאנו נכנסים לעומקה אנחנו מבחינים בפרטים נוספים. אין הכוונה שאנו מחברים משהו מחלקים מוכנים, מצרפים חלק אחר חלק וכך מגלים את התופעה כולה, אלא כאן אנו עומדים להכיר דבר שכבר קיים מראש, ולכן הגילוי הוא מהכלל לפרט.

 

מה מסמל ברוחניות מִפקד ומניין האוכלוסין שנעשה לשבטים?

המִפקד זו ספירה. האדם סופר אילו ספירות יש לו, אילו רצונות, אילו תכונות, אילו מסַכים. כלומר איזה כוח התנגדות יש לו לעבוד עם כל רצון ורצון, וכיצד הוא מעלה רצונות אלו למעלה, מקבלה להשפעה, מהצורה האגואיסטית של השימוש בהם, לאהבת הזולת.

ברוחניות עובדים באותו אופן כמו שעובדים בעולם שלנו, עם כלים מכאניים פשוטים. כי רוחניות היא ראיית כל כוחות הטבע הסובבים אותנו, שעכשיו נסתרים ונמצאים מאחורי הצורה הזאת של העולם שאנו מרגישים. איננו יודעים כיצד העולם הזה נפעל, אבל אנחנו מגלים בהדרגה את הכוחות שמפעילים אותו, וגם כיצד הם פועלים בנו. אנחנו מגלים את כל המערכת שבה האדם נמצא כפרט ונע בה על פי פקודות.

תחילה מגלים לאדם את כל המערכת עצמה, ואחר כך כמו תינוק שגדל, שלומד ומתחיל להתנהל באופן עצמאי, הוא לוקח את כל ההנהגה וההשגחה על עצמו. זה נקרא ״שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך״, האדם כבר מכיר, מבין ונעשה דומה לבורא. זה נקרא דרגת ״אדם״.

לכן עלינו להכיר את כל הפרטים האלה. זה עניין המדרגות הרוחניות והשבטים, שהאדם מכיר כל פעם דרך המבנה הכללי שהולך ומתגלה במדבָּר. ״במדבר״ אינה הפרשה הראשונה וזה גם אינו הספר הראשון בחומש. על האדם לעבור הבחנות רבות לפני שהוא מתחיל לגלות את המבנה האמיתי שלו, שזה גם שם ה', י-ה-ו-ה, ואת הסדר של השבטים לפי כיווני העולם, לפי הדגלים, לפי המשכן שבאמצע, מדובר בעצם על נשמה אחת שרק היא קיימת, ואנחנו המרכיבים שלה. האדם מגלה זאת רק כשהוא מגיע, מתוך הרצון לקבל שלו, לדרגת ה״בינה״.

דובר על המניין של בני ישראל, ככתוב: ״בוא וראה כמה חביבים ישראל לפני המקום, עד כדי כך שכתב את מנינם ארבע פעמים בתורה. כמו אדם שיש לו אוצר חביב עליו ביותר והוא מונה וחוזר ומונה אותו כמה פעמים כדי שידע כמה יש לו וישמח בו. כך היה הקדוש-ברוך-הוא שמח בזכירת מנין ישראל״ 14 .

ארבע פעמים אנחנו מתקדמים בי-ה-ו-ה, בארבע דרגות העביות שברצון לקבל, בעולמות עשייה, יצירה, בריאה ואצילות. כלומר אבי״ע, אבל מלמטה למעלה. לכן עלינו לספור את עצמנו, לעשות ספירה לפי פקודה מלמעלה. בכל פעם לפי הדרגה, מסיימים דרגה וסופרים, וכן הלאה, ולכן סופרים ארבע פעמים י-ה-ו-ה.

 

מה פירוש, הקדוש ברוך שמח בזה?

לאחר הספירה השמחה מתגלה כי הכלי מוכן להתפשטות האורות. האור מתפשט בתוך הכלי הגמור והמתוקן, בדרגה שלו, אבל כבר נכנסים בו בהדרגה אורות הנפש, הרוח והנשמה, וממלאים אותו. זה מה שמביא ״שמחה״ לקדוש ברוך הוא.

 

מֹשה מגייס צבא ובונה אותו, מהו הצבא ומה תפקידו בתהליך הזה?

״צבא״ אלה הכוחות שבנו, בדרגה עליונה יותר, המתגברים כל פעם על האגו שלנו ומוכנים להתמודד עמו ולהילחם בו. הרי כל הרשעים והעמים שמוזכרים בתורה, שנגדם נלחמו בני ישראל, הם כולם הרצונות הפנימיים, האגואיסטיים שלנו, שנגדם עלינו להילחם. גם כשנכנסים לארץ ישראל עדיין יש מלחמות, אנו נלחמים עִם שבעה עמים.

לכן ה״צבא״ הוא כוח המסך, שעומד נגד הרצונות לקבל האגואיסטיים שלנו. כוח זה נבנה על ידי ״המאור המחזיר למוטב״, ובעזרתו נוכל להתמודד עם הרצון שלנו ולהיות מעליו, או אף להשתמש בו. זה תלוי באדם, ואלה שיכולים לעבוד עם כל הרצונות שלהם לטובת הזולת הם ״צבא״.

 

מה משמעותם של ״ארבעת הכיוונים״ שבהם סידר משה את הצבא?

זה י-ה-ו-ה, המבנה הפנימי של רצונות האדם, כשהם מסודרים נכון לעומת האור. כמו שבאור יש נרנח״י, בהתאם לכך האור בנה את הכלי, הכלול מחמישה חלקים: ״כתר״, ״חכמה״, ״בינה״, ״זעיר אנפין״ ו״מלכות״. כך זה גם במצב שלנו, בעולם שלנו. בהעתקה מהרוחניות לגשמיות יש לנו גם ארבעה כיוונים, שזה י-ה-ו-ה, והמשכן באמצע.