כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "קורח"

(במדבר טז, א-יח, לב)

 

 

 

פרשה ״קורח״ מסמלת את המשבר ואת היציאה ממנו, מצב הרלוונטי גם לחיינו כיום. פרשה זו פותחת בסיפורם של קורח משבט לוי, דֹתָן ואבירם משבט ראובן, ומאתיים וחמישים איש מנשיאי העדה, שבאים למשה ואהרון ודורשים מהם להפסיק להתנשא מעל העם. בנוסף הם דורשים להשתתף בכהונה ובתפקידים של שבט לוי במשכן, מכיוון שלטענתם העם כולו קדוש.

משה אומר להם לשוב למחרת היום ולהעמיד למבחן את מנהיגותו של הבורא. למחרת הבורא מראה שבחר בשבט לוי ובאהרון לשרתו, ואז האדמה נפתחת ובולעת את קורח, דתן ואבירם, ואש מהשמים משמידה את מאתיים וחמישים נשיאי העדה שמרדו במנהיגותו של משה. לאחר מות קורח ועדתו, העם מתלונן שמשה ואהרון הם שגרמו למותם ומתחילה מגפה בעם. משה מורה לאהרון לקחת את כלי הקטורת, את המחַתָה, האש מן המזבח, ולכפר על העדה. אהרון עושה כדבריו והמגפה נעצרת.

בעקבות המשבר הגדול הזה בעם, הבורא מורה למשה לאסוף מטה אחד מכל שבט, ולכתוב עליהם את שמות נשיאי השבטים, והמטה של האיש שהבורא יבחר בו, הוא זה שיפרח. ואכן, למחרת רואים שמטה אהרון פרח והוציא ענף של שקד. ראשי השבטים מקבלים את מטותיהם בחזרה ומטה אהרון הפורח מונח לפני ארון העדות.

 

יש כאן משבר מנהיגות גדול, אולם אין מדובר אלא בתהליך הפנימי שהאדם עובר בדרכו הרוחנית.

אין זו הפעם הראשונה שהתורה מספרת על כך שהעם או מנהיג חדש מתקומם, כמו קורח במקרה הזה, הוא אמנם משבט לוי אך ללויים יש עבודה משלהם. עבודת הכוהנים נעשית בשקט ואילו עבודת הלויים נעשית בקול, כלומר קרוב מאוד לעבודה רוחנית. עם זאת, אנחנו רואים שיש כאן קונפליקט.

אפשר להתייחס לתורה במספר מישורים, אבל התורה כולה נכתבה עבור האדם, כי ״האדם הוא עולם קטן״ 1. לפיכך, קורח ועדתו, שבטים ואומות העולם, ובכלל כל מה שאנחנו יכולים לגלות ולהרגיש בעולם הזה, נמצא בתוך האדם. לפי תפיסת המציאות בחכמת הקבלה, הכול הוא העתקה מתוכנו, מפנימיותנו. כל מה שאנו מרגישים בתוך הרצונות שלנו מועתק במוח שלנו ונראה לנו שהוא נמצא בחוץ. עד כדי כך שאנו אוחזים בדברים האלה, ולכאורה הם ממש קיימים. אבל למעשה הם אינם קיימים במוח, אלא בחלקיקים אינפורמטיביים שנקראים בחכמת הקבלה ״רשימות״, וכשהן מוקרנות החוצה, אנו רואים את העולם. כשאנחנו מתפתחים על ידי חכמת הקבלה, אנחנו משיגים בהדרגה איך זה נעשה באמצעות שינוי תפיסת המציאות שלנו, לכן כתוב, ״האדם הוא עולם קטן״. כלומר כל מה שיש בעולם נמצא בתוך האדם. לפיכך, כל מה שאנחנו קוראים עליו בתורה, הוא למעשה המבנה הפנימי שלנו, צורות הקשר של מבנה זה עם מבנים אחרים במערכת פנימית אחת, על כל שלביו. אנחנו יכולים לתקן את המבנה הפנימי שלנו כדי שכל אחד מאיתנו יהיה אדם. ״אדם״ פירושו, הדומה לבורא. מטרתנו היא להידמות לבורא, להגיע לדבקות במידותיו, שהן אהבה והשפעה.

כשאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו כדי להגיע למטרה זו, אנחנו למעשה מחלקים את עצמנו כמו שהעולם מחולק: לדומם, צומח, חי ומדבֵּר. ובתוך המדבר, בתוך האדם, יש את אומות העולם וישראל. ישראל נחלק לשלושה חלקים: עם ישראל, לווים וכוהנים. כל שלושת החלקים שבעם ישראל חשובים, ועל כל חלק וחלק מוטלת עבודה מסוימת. כלומר בתוכנו יש רצונות שנקראים ״אומות העולם״ ורצונות שהם ״ישראל״, ״לוי״ ו״כוהן״.

מצד אחד הרצונות הגדולים, החשובים והקדושים ביותר, אם הם מתוקנים, נקראים ״כוהנים״, אבל מצד אחר, מאחר שאנחנו מגיעים לדרגת ״כוהן״ בעבודה קשה של תיקון הרצונות הגרועים ביותר, אופיו של הכוהן הוא קשה, משום שיש כאן ערך הפוך בין אורות לכלים. לפיכך, כדי להגיע לדרגת ״כוהן״ עלינו לעבוד בתוכנו עם הרצונות האגואיסטיים הגדולים והקשים ביותר, לתקן אותם, ואז מגיעים למצב של ״קו ימין״, ״חסד״, ״השפעה״ ו״אהבה״.

״לוי״ מסמל רצונות פחותים יותר מאלה שאנחנו יכולים לתקן כדי להגיע לדרגת ההשפעה. רצונות אלה הם צד שמאל, לעומת ה״כוהן״ שהוא צד ימין. ללויים יש עבודה אחרת, שבה אנו יכולים לגלות את הפעולות שלנו בצורה שאנו עובדים איתן, אמנם לא בדרגה גבוהה כמו הכוהן, אבל גם כאן יש מקום לגילוי. ואחר כך מגיע ״ישראל״, הקו האמצעי, שלוקח גם את עבודת הימין וגם את עבודת השמאל, ומקבץ אותן יחד, ככל שהוא שמסוגל, וכך מתקנים את כל יתר הרצונות.

תיקון ישראל נחשב לתיקון עביות שורש א' ו-ב'. תיקון הלויים זה תיקון עביות ג', ותיקון הכוהנים זה תיקון עביות ד'. מדובר בדברים מהותיים, ומתוך כך נבין את עניין קורח. הוא נחשב לצד שמאל, כי הוא לוי שרוצה להיות כוהן. כלומר הוא רוצה להיות כוהן, עם הרצון לקבל שלו שעדיין לא תוקן לדרגת ״כוהן״, וזה בלתי אפשרי. לפיכך, כשהוא בכל זאת לוחץ ורוצה להיות כוהן, הוא מגלה את הרצון לקבל המקולקל שלו, זה נקרא שהוא ״ממית את עצמו ואת כל עדתו״. כל זה מסמל את האדם; כשהוא מסוגל לעשות פעולות השפעה, הוא עושה אותן היטב, ואם אינו מסוגל לעשותן, הוא נופל כנגד זה ל״קליפה״, לקבלה, זה נקרא שהוא ״ממית״

את הרצון לקבל, שנכנס לרצון לקבל האגואיסטי, ״מיתה רוחנית״. ויתרה מכך, לא רק שהוא ממית את הרצון לקבל המסוים שלו, אלא שעל ידי פעולה קטנה שהוא נכשל בה, הוא יכול לגרום לנפילת העולם כולו, משום שאנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית בכל העולם. ככתוב, ״עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה״ 2.

לפיכך, כשמשה מראה להם שקורח טעה, עדיין אין די בכך, כי בינתיים הפעולה שלו גרמה לכך שכל יתר הרצונות שבאדם, העם, מגיעים למשה ואהרון וטוענים כלפיהם שהם לא בסדר. אפשר לתקן את כל הרצונות, שקורח גרם לנפילה ממדרגתם, רק בתנאי שהאדם מגלה תחילה את הרע, ואחר כך, ״סור מרע״ ״ועשה טוב״ 3. בפרשה זו הדבר בא לידי ביטוי באש שמובאת מהקטורת, להוכיח לעַם מי יכול להיות המנהיג. כלומר מיהו זה שהמטה שלו באמת פורח, שבאמת מקדם את כולם, את כל הרצונות.

משה אכן בודק זאת עם כל המטות שהוא מקבל מכל ראשי שנים-עשר השבטים. שנים- עשר השבטים מסמלים את המבנה הפנימי של האדם, י-ה-ו-ה. מבנה זה מחולק לשלושה חלקים, לג' קווים, שנים-עשר בסך הכול. מי שיכולים לעמוד בראש המבנה הזה הם דווקא הכוהנים, מפני ש״פרח מטה אהרון״, הגיע לדרגה הגבוהה ביותר של תיקון הרצון לקבל. כלומר דווקא משום שמלכתחילה היו בו הרצונות הגרועים ביותר, לכן הגיע לתיקון הגבוה ביותר, ולכן הוא יכול להיות בעבודת הכוהנים, כי הוא נמצא במגע עם הבורא, עם הכתר. לכך על

האדם להגיע.

אם כן, כל אחד יכול להיות בדרגה הזאת וגם חייב להגיע אליה, ״כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״ 4. בעל הסולם כותב במאמר ה״ערבות״, שמי שחורש שדה וזורע בו כדי להאכיל את בני האדם, עושה בזה את עבודת הכוהנים. לכן, לכל אחד יש אותה ההזדמנות ואותה המדרגה, הכול תלוי באדם, עד כמה הוא רוצה ומסוגל לחרוש ולזרוע ב״שדה הרצון״ שלו.

בנוגע לאומות העולם, הן טוענות שישראל גרועים מכולן ומתנשאים מעליהן. למעשה יש להן אותה טענה שהייתה לקורח כלפי משה ואהרון. אם כן, עלינו קודם כול לראות את התהליך שהעולם נכנס אליו, מצב קשה שבו איננו מסוגלים לפתור את בעיות המשבר שאליו נקלענו, וזאת בכל התחומים: בכלכלה, בחינוך, בתרבות, במשפחה, סמים, טרור וכולי. כלומר בכל התחומים שבהם האדם עוסק הוא מגיע למשבר. לפיכך, זהו משבר גלובלי ואינטגרלי, כי כולנו קשורים אליו.

הנקודה החיובית במשבר הזה היא שאנחנו מגלים שכולנו קשורים ומעורבים בו. אבל איננו קשורים זה לזה בקשר טוב ויפה כמו במבנה ג' הקווים, ולכן אנחנו רואים בעולם משבר גלובלי. הקשר הזה הולך ומתברר בכל האופנים שלו, ועל כך כותבים רבות מדענים, פסיכולוגים וסוציולוגים, כי אי אפשר להתעלם ממנו. כלומר המצב קיים, אולם נשאלת השאלה עד כמה הוא נגלה לאדם. כיום אנחנו מגלים זאת, אולי ידעו זאת גם קודם, אבל פחדו לדבר על כך.

עם התגלות המצב הקיים אנו מגלים גם שאיננו יכולים להתגבר עליו. בתורה מסופר שמשה מסביר לעם מה הבעיה, ולאחר מכן הבורא מתקן את המצב, כלומר הוא מראה את הדרך, ״ויפרח מטה אהרון״, או שהאדמה פוערת פיה ובולעת את קורח ועדתו.

עלינו לחשוב כמשה וכאהרון, כיצד לגלות לכל העמים את הדרך הנכונה והקלה ליציאה מהמשבר כדי להגיע לטוב. זה נקרא להיות ״אור לגויים״. כי המשבר הזה מהווה קרש קפיצה, נקודת היפוך שעלינו לעבור ביחס שלנו לעצמנו, לחיים, למהות החיים, למטרת החיים, ביחס לכל המצבים שהציוויליזציה שלנו הגיעה אליהם.

למעשה הגענו לנקודת זמן חשובה מאוד, כל מיליארדי שנות התפתחות היקום ומיליוני שנות התפתחות האדם היו רק כדי להגיע לנקודה הזאת, שממנה והלאה נוכל להתקדם לתיקון בראייה נכונה, בהכרה ובהבנה. זאת, כדי שנפקח את עינינו ונבין את מטרת החיים, כי ללא הבנה זו נאבד את הדרך ואת הכיוון. האנושות נמצאת כיום בחוסר אונים ובייאוש והמשבר הוא רב גווני, בכל תחומי החיים, כדי שנרגיש שאנו חייבים לצאת מהמצב שנקלענו אליו.

שהרי, איך זה ייתכן שבכל חמש שניות מת אדם מרעב, כשלמעשה יש שפע של מזון בעולם, ויש רק לסדר ולחלק אותו. האנושות מתחילה להבין שיש לשנות את הקשר בינינו כדי שהעולם יהיה טוב יותר. עכשיו מתחילים להפנים שאם לא נהיה שווים, העולם לא יחזיק מעמד, משום שאנחנו קשורים זה לזה באופן אינטגרלי. כמו בגוף האדם, הכול צריך להיות באיזון, כל איבר נמצא במקומו. כמו ״כוהן״, ״לוי״ ו״ישראל״. יש ג' קווים, וארבע דרגות, אבל כל אחד נמצא במקומו.

לפיכך, יש להראות לעולם את המבנה וההתנהגות הנכונים בינינו, את התוכנה הכללית שתביא אותנו לחיים שלמים ונצחיים. זה נקרא להיות ״אור לגויים״, ועלינו מוטלת החובה לעשות זאת. הרב״ש תמיד אמר שמה שכתוב בתורה כבר קרה, משום שהשורש הרוחני חייב להגיע לידי ביטוי בענף הגשמי שלו, ולכן עלינו לעבור פעם נוספת את כל הבעיות האלה. כלומר איננו צריכים שיתגלו קורח ועדתו, או שיבואו אלינו אומות העולם וכל הרשעים וידרשו זאת מאיתנו, אלא אנחנו יכולים להקדים תרופה למכה. אנחנו נמצאים בזמן מיוחד ולפני פעולה

מיוחדת שאנחנו יכולים לבצעה, וכל הקורה אין מטרתו אלא להביא לעלייתה של האנושות לממד אחר של קיום.

 

כיצד אנחנו נעים מהנקודה שבה אנחנו נמצאים כיום לנקודה שבה יתחילו לראות בנו דמות שיש איתה קשר, כמו עם משה? נראה שאנחנו עדיין רחוקים מקבלת מנהיגות כזו.

עלינו לנוע לפי סדר התיקון, תחילה עלינו לתקן את עצמנו. הרי כיצד נהיה ״אור לגויים״ אם איננו מהווים דוגמה, בצורת המבנה הפוליטי שלנו, בצורת החינוך והתרבות ובצורת הקיום האנושי שלנו. כל מה שקורה כאן אינו אלא קיבוץ גלויות. אמנם אנחנו יכולים להתגאות בהישגינו מאז קום המדינה, למשל בטכנולוגיה ובמדע, אבל לא על כך אומות העולם טוענות נגדנו בכל הקורה בעולם.

הטענה והדרישה היא על האור. האור שעלינו להביא לעולם כדי שידע לאן וכיצד להתקדם. כי העולם נמצא במצב קשה משום שאינו יודע לאן לפנות, ואילו צעדים לעשות. הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך, ולכן הוא קודם כול פונה אלינו. עלינו להבין שהעולם לא רואה בנו קורבן, אלא הוא באמת מרגיש בתת ההכרה שאצלנו נמצא הפתרון למצבו, ולכן טבעי שיפנה אלינו.

בעולם לא רוצים לשמוע את הדברים האלה, אלא רק מאשימים אותנו, כי הם אינם מבינים באמת את מהות העניין. אבל בעצם באשמה הזאת קיימת אמירה ברורה, שאנחנו המקור. עם זאת, הניסיון שלנו לגלות להם באופן טבעי את טוב לבנו מוכיח כי זו הרגשת המחויבות הטבעית שלנו כלפיהם, שאותה איננו מסוגלים למחוק. שהרי אם באמת בנו תלוי תיקון העולם, ולנו יש הכוח לתקן אותו, הם בהחלט צודקים בתביעתם כלפינו, הם הרי אומרים באופן ברור, ״אתם אשמים בזה שרע לעולם״. לכן אין מדובר כאן באנטישמיות בלתי מוסברת, כפי שהייתה בדרגות הקודמות של התפתחותה, כי כל תופעה הרי מתפתחת בשלבים, לפי שורש, א' ב' ג' ד'.

כיום הגענו לסופו של תהליך ההתפתחות הזה, כיום אנחנו כבר מקושרים יחד, ויש שיטה, חכמת הקבלה, שמתגלה ומוכיחה בעצם לכולם, שהטענה של אומות העולם שאנחנו אשמים, אכן נכונה. אלא שעכשיו, בזכות חכמת הקבלה, גם אנחנו וגם הם יודעים את הסיבה מדוע הרגישו כך, ועד כמה הם צדקו.

לפיכך, כל מה שנותר לכולנו אינו אלא לקחת את השיטה ולממש אותה, כדי להגיע לחיים טובים. אז יתקיים הכתוב, ״ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש״ 5, כלפי כל אומות העולם, כלומר להיות ״אור לגויים״ 6, ונצליח כולנו, ״כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים״ 7. זאת צריכה להיות הדרך, והכוהנים, המייצגים את ההשפעה החלוטה, אמורים להוביל אותה, אבל גם אחרים, העוסקים בצורות שונות בתיקון העולם, אינם פחותים מהם במאומה.

זאת אחריותו של עם ישראל, שנחשב לממלכת כוהנים כלפי אומות העולם, לתקן תחילה את עצמו בארץ, ואחר כך להציע את שיטת התיקון לכל אומות העולם. אנחנו מחויבים להוציא שיטה זו לפועל, גם אם רובו של עם ישראל ״עסוק״ בדברים אחרים. אבל מי שיודע, מי שמבין, מי שמרגיש שיש בו ידע מסוים בתהליך התיקון, זו חובתו.

יש לבוא אל העם וליידע אותו, שאנו נמצאים בתקופה מיוחדת מאוד, והמשבר הזה אינו אלא נקודה שממנה אנחנו מתחילים לעלות במדרגות האדם, להידמות לבורא, לפתוח את עולמנו הרוחני ככתוב, ״עולמך תראה בחייך״ 8. זאת, כהגדרתה של חכמת הקבלה, שהיא שיטת הגילוי של הבורא לאדם בעולם הזה. כך אנחנו מגלים את הכוח הכללי שמנהל אותנו ויחד עמו נהיה בשיתוף, עד כי המשבר ייעלם כלא היה.

כל זה יכול להתבצע רק מלמטה, באמצעות העם. אי אפשר לשנות את האדם מלמעלה כי מי שנמצאים למעלה כל רצונם הוא רק לגבות מסים ולהתעשר. אי אפשר לשנות את האדם באמצעות תכניות חינוך, שהרי היו רבות אך אף אחת מהן לא צלחה, וגם לא דרך אמצעי התקשורת, כי גם להם יש אינטרסים משלהם. אלא רק על ידי פעילות בקרב עם ישראל, תידרשנה לכך שנים אחדות, אבל לבסוף יפרח מפעל זה, ככתוב, ״ויפרח מטה אהרון״ 9.

עיקר התיקון חייב להתחיל מעם ישראל, בארץ ישראל, ומכאן תתפשט בשֹוֹרָת התיקון לכל העולם, באמצעות ״ישראל״. אנו נוכחים לראות כי ללא התיקון, הרע שהתפרץ בעולם רק ילך ויחמיר. התורה מגלה תחילה את הדברים הרעים, ״אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב, ולא יחטא״ 10 . על האדם תחילה לחטוא, להכיר את הרע, את הרשע שבו, ואז לתקן אותו ולהגיע לדרגת הצדיק. ככתוב, ״בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין״, כי ״המאור שבה מחזירו למוטב״. כי מהיצר הרע יהיה לאדם יצר טוב. וכל זאת על ידי המאור. זה התהליך, תמיד מרע לטוב.

אנחנו כבר גילינו את הרע ויש בידינו את השיטה, כיצד לעשות טוב מהרע שהתגלה לנו. לפיכך, אם נתחיל את תיקון המשבר הזה על ידי חיבור נכון בינינו, בין כולם, בתוך עם ישראל ונגיע ל״אהבת ישראל״, ל״כל ישראל חברים״ 11 , המצב שהיה לפני חורבן בית המקדש, נתקן את עצמנו, וכל העולם ירצה לבוא וללמוד מאיתנו את השיטה, ככתוב, ״ונהרו אליו כל הגויים״ 12 .

לכן אם נעשה עכשיו את המוטל עלינו, פתאום העניין יתחיל להיות ברור לכולם גם ללא אמצעי התקשורת, וגם לא יידרשו לכך אנשים רבים. כי המבנה של כל העם ושל כל העולם הוא בצורת פירמידה. הרי כמות הסלעים ביקום היא אין סוף טונות, כמות הצמחים היא כמה מיליארדי טון וכמות החיות היא מיליוני טון, ולעומתם מספר בני האדם בעולם הוא קטן מאוד.

לפיכך, אם אנחנו מתקנים את החלק הקטן שבקצה הפירמידה, התיקון מתפשט גם לכל יתר החלקים התחתונים. העיקר הוא להגיע למסה קריטית בפסגת הפירמידה, ואז הצורה החדשה שתתקבל תתפשט לכל הפירמידה, ותשפיע לכל העולם. זאת, בדומה למה שמוסבר ב״תלמוד עשר הספירות״, על ״פרצוף פנימי״ שעליו מתלבש ״פרצוף חיצוני״. אבל, כאמור, אנחנו משפיעים לכל העולם דווקא דרך השכבה התחתונה של הפירמידה. אנחנו נמצאים למעלה, כ״גלגלתא ועיניים״ של ״הפרצוף העליון״, ודרך אח״פ דעליון משפיעים ל״גלגלתא ועיניים״ דתחתון, לאומות העולם, ודרכם הלאה.

 

מה הקושי בקבלת רעיון התיקון?

קשה לציבור לקבל את רעיון החינוך לערבות והפנמתו, כי הוא רגיל למערכת חינוך שפרוסה על פני שתים-עשרה שנה. אבל החינוך להפנמת הרעיון הוא תהליך שאורך כשלושה חודשים בלבד, ואז האדם כבר מתחיל להבין, לתפוס את העיקרון. ייתכן שעדיין לא יגיע לשינויים, אבל הוא כבר מתחיל להפנים שרק בדרך הזאת יוכל להגיע לפתרון הבעיות המרכזיות של חייו. בתחילה הוא לא יבין זאת בשכלו, אלא רק מתוך ההתפעלות וההתרגשות שלו, בכך שהוא חווה זאת מתוך דוגמאות שהוא מקבל, כי בתהליך שהוא עובר הוא נמצא כמו במעבדה.

בפרשת ״קורח״, כל נשיאי העדה באים וקוראים תיגר על מנהיגותם של משה ואהרון. מה אנחנו יכולים ללמוד מכך על עצמנו, על הדרך שבה עלינו לנהוג עם העם? האם אירוע כזה יכול לקרות גם לנו?

איננו אומרים שאנחנו אותם הכוהנים והלויים, שעליהם מוטלת משימת הלימוד. אם יש אנשים וארגונים נוספים, נצרפם אלינו ברצון כדי להגיע לפנל רחב יותר לחינוך העם ולגיבושו. אנחנו עדיין לא עם, אלא רק קיבוץ גלויות, לכן כדאי שנעשה משהו משותף, כמו שאברהם ייסד את העם, רק על ידי אהבה. הרי כך יצאנו מבבל ונעשינו לעם. ואותו דבר התגלה ביתר שאת במעמד הר סיני, בערבות, ״ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה״ 13 . אם נקבל זאת, נקבל את שיטת התיקון, את התורה.

 

לסיכום

יש בידינו ״מטה״, חכמת הקבלה, שהועבר לנו ממורינו הגדולים, הרב״ש ובעל הסולם. במרוצת הזמן הולכים ומצטרפים אלינו אנשים רבים, המבינים שאנו עומדים בפני שלב מיוחד מאוד; נפתח בפנינו עולם ועתיד חדש, ועלינו לנוע לקראתו יחד, מהר ובקלות, כדי להגיע למצב הטוב.