כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "האזינו"

(דברים לב, א – לד, יב)

 

 

 

 

 

 

פרשת ״האזינו״ כשמה כן היא, מתחילה בכך שמשה פותח בשירה, ״האזינו השמים, ואדברה; ותשמע הארץ, אמרי פי״ 1. השמים והארץ נקראים להיות עדים לכך שבני ישראל שומעים את השירה ממשה.

הבורא הוא זה שהבדיל את עם ישראל משאר האומות, והוליך אותם במדבר. כתוב, ״ה', בדד ינחנו; ואין עמו, אל נכר״ 2. אבל על אף שנתן לבני ישראל את הטוב ביותר, הם נטשו אותו ועבדו עבודה זרה. הבורא כועס על חטאי העם, ״כי אש קדחה באפי״ 3, ולכן שלח עליהם מכות.

בהמשך הבורא שואל את בני ישראל, היכן האלילים שאותם עבדו ומסביר שאין מושיע אחר מלבדו. כל התוכן הזה נמצא בתוך השירה שמשה מציג לעם.

בסיום השירה משה אומר, ״שימו לבבכם, לכל הדברים, אשר אנכי מעיד בכם היום: אשר תצום, את בניכם, לשמר לעשות, את כל דברי התורה הזאת״ 4.

ובסיום הפרשה, הבורא פונה אל משה, מצווה עליו לעלות על הר נבו, לראות את ארץ כנען שהוא נותן לעם ישראל, ושם גם לסיים את חייו.

 

מה זו השירה הזאת? בפרשה הקודמת נאמר ששירה זה אותו חלק, אותו קשר שמאפשר לצאת מהגלות. כאן כל הפרשה היא שירה.

נכון, מדברים על כוח ״משה״ שמוציא את האדם ממצרים, ומעביר אותו הכנה דרך המדבָּר. מדובר על ״מצרים״ שזו קבוצה, ולא על אדם אחד. אדם אחד אינו יכול לתקן את עצמו, כי כל התיקון זה ״ואהבת לרעך כמוך״, לכן צריך שיהיו לפניך חברים. התיקון תמיד נעשה בקבוצה, כמו אברהם שיצא מבבל, ולקח איתו את התלמידים שלו. הרמב״ם אומר שאלפי אנשים הלכו עִמו מבבל לארץ כנען, והם קיימו ביניהם את כל אותם חוקים, חוקי הטבע הפנימי, המחובר, שאברהם לימד אותם, כלומר כיצד להתחבר ביניהם. כי זה מה שאנחנו צריכים כתוצאה

משבירת הכלים. בעבר היינו נשמה אחת, ובגלל השבירה שהוכנה מראש, אנחנו מרגישים את עצמנו מרוחקים, מפוזרים, אפילו שונאים זה את זה, לכן זה נקרא ״הר סיני״.

אותה קבוצה שיצאה מבבל, אין די בכך שהם יצאו מבבל, והתנתקו מהאגו הקטן שלהם, עליהם לגלות גם את השנאה שקיימת ביניהם. הם התחילו להתקשר ביניהם, ורצו למצוא בקשר ביניהם את הכוח הפנימי שמחבר בני אדם, שזה הבורא עצמו, מה שנקרא ״ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא״ 5, שחייבים להיות כולם יחד. מדובר גם על האדם שנקרא ״ישראל״, מי שמתכוון ישר-אל וגם על הקבוצה עצמה שמשתדלת לבנות את החיבור הזה על ידי התורה.

ואז הם מגלים עד כמה הם אינם מסוגלים להתחבר, ויש ביניהם ״הר סיני״, הר של שנאה. עם זאת, הם מוכנים לעמוד נגד השנאה כדי להתעלות מעליה, לפחות בכוח האחד שלהם, כוח ״משה״, שמסמל את הכוח האחד, או כוח ״אברהם״. וכשהם עבדו על החיבור, גילו שהמצב ביניהם חמור מאוד, המצב התגלה כגלות מצרים. הם גילו שהאגו שלהם, שהיחסים ביניהם, הם ממש יחסים של פרעה, מלך מצרים, ששולט עליהם כוח הרע, האגו שלהם שולט עליהם, מרחיק אותם זה מזה והם אינם מסוגלים להתחבר. ככל שניסו להתחבר לא הצליחו, ״ויאנחו בני ישראל מהעבודה״ 6, דווקא ככל שרצו לבנות קשר ביניהם, כביכול בנו קשרים יפים שאֵלֶּה ״פיתום״ ו״רעמסס״ ערים יפות, אבל הכול לפרעה. כלומר בסופו של דבר מתגלה שכל הכוונה שלהם הייתה אגואיסטית, לעצמם, ולכן אלה נקראות ״ערי מסכנות״. ״מסכנות״ הכוונה שיש סכנה, שיכולים להישאר בתוך האגו, ולכן יש לברוח ממנו. בני אותה קבוצה בורחים על ידי כך שהם מגלים אילו מכות האגו מביא להם, אלה עשר מכות מצרים. החברים מגלים עד כמה אינם מסוגלים להתחבר ביניהם, ואז מתגלה גם הכוח המשותף ביניהם, מרכז הקבוצה, שנקרא ״משה״. בקשר עם ״משה״ הם מגלים את הכוח הפנימי שבטבע, שנקרא ״בורא״, א-לוהים, ״א-להים״ בגימטרייה זה ״הטבע״. הם מגלים את הבורא אך אינם יודעים כיצד להתאחד עִמו. לכן באה הצעקה לפרעה, ״שלח את עמי״ 7. כלומר תן לנו אפשרות לצאת מהאגו. הבורא מצִדו כל פעם מכביד את לב פרעה, כלומר האגו הולך ונעשה גדול יותר. זאת, משום שעל האדם לגלות את כל הכוחות הרעים שבו, כדי שיהיה מוכן לקבלת התורה. ״כי בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין״.

לכן כשהם כבר מוכנים, הם בורחים בכל מחיר, בלילה, בחושך. גם אם הם לא מבינים לאן הם בורחים, העיקר לצאת מהאגו. כלומר ״אנחנו חייבים להיות מחוברים״, כדי לגלות את הכוח העליון ששורה בינינו, שנקרא ״מלך העולם״, ולא פרעה האגו שלנו. אין הכוונה שאנחנו רוצים לשלוט על העולם, כמו שכיום כל האנושות עדיין רוצה לשלוט וחושבת שהיא יכולה לעשות משהו בעצמה, אלא שאנו כבר מגלים מתוך השבירה, מתוך המשבר הגדול שיש בעולם, שאיננו מסוגלים לעשות שום דבר בעצמנו, אפילו להתחבר איננו מסוגלים. זאת, על אף שהעולם הוא אינטגרלי וברור שחיבור יכול להציל אותנו, את כולנו, את כל האנושות.

בסופו של דבר כל האנושות מתקרבת בהדרגה, להכרה שאנו חייבים לשנות את עצמנו. לא לשנות מישהו או משהו, ולא מערכות חיצוניות, אלא את הקשר בינינו. רק זה מה שיכול להציל אותנו מהשמדה המונית, ממלחמת עולם נוספת, מכל מה שהטבע, הא-להים, יכול להכין לנו כמכות, כדי שבכל זאת נבין מה קורה כאן.

כך גם כיום אנחנו מתקדמים, וכך גם התקדמנו בכל השלבים הקודמים. כמו יציאת מצרים שזו דוגמה לכך. רק כשבני ישראל הגיעו למצב ״אני ולא שליח״ 8, כלומר שרק הכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה הכללי שמחזיק את כל המציאות, חייב להיות בינינו, ואנו רוצים שאותו כוח יבוא ויקשור בינינו קשרים חדשים. כלומר שהבורא ימלוך ולא פרעה. זו הכוונה ״שלח את עמי״, תן לנו לצאת לשליטה אחרת.

כשאנו רואים שאין ברירה, הצעקה הזאת מאפשרת לנו לעשות זאת, להתעלות מעל האגו, זה נקרא ״לברוח ממצרים״. אין זה פשוט, זה לא קורה בבת אחת, על אף שנראה שזה קורה כך, אבל לפני כן מגיעים ל״הר סיני״. שוב האגו הגדול עומד נגדנו, אבל אנחנו כבר איננו נמצאים בשליטת פרעה, שליטת האגו שלנו, אלא הוא נמצא מולנו, לכן אנחנו יכולים לכרות בינינו ובין הבורא ברית, בינינו על ידו. אנחנו רוצים ומוכנים להיכנס לערבות. כלומר כל אחד ואחד ערב לכולם, ומוכן להקריב את עצמו כדי להיות קשור לאחרים. הוא מתחייב לעבוד אך ורק לטובת הזולת, ומוכן להגיע ל״ואהבת לרעך כמוך״. ״כמוך״, הכוונה להתעלות מעל עצמו למען הזולת.

כשהקבוצה מוכנה לכך היא מקבלת זאת. ״קבוצה״ הכוונה קבוצה של אברהם או שזו כבר הקבוצה הגדולה של יוצאי מצרים. ״גדולה״ הכוונה שהאגו שלהם גדול, לא בכמות אלא בעוצמת הכוח האגואיסטי שהם מגלים. כנגד כוח זה הם מגלים את כוח הבורא, כוח החיבור שחייב להיות ביניהם. אז, הם מקבלים ״תורה״. כשאנחנו לומדים תורה, אנו מקבלים את כוח התורה, את ״המאור המחזיר למוטב״. כך בהדרגה בני ישראל מתחילים לגלות כל פעם את האגו שלהם ולתקן אותו, וחוזר חלילה. זו המשמעות של כל הסיפור ב״ארבעים שנות המדבר״. אנחנו קוראים כיצד כל פעם הם חוטאים, אך אלה אינם חטאים, אלא גילוי חטא שכבר נמצא אצלנו מאז חטא אדם הראשון, שכביכול נמצא בנו מלכתחילה, כאלה אנחנו. כשזה מתגלה לנו כל פעם, התורה מספרת על חטא שחטאו, כביכול חטאו, כך האדם מגלה, אין כאן משהו חדש, אלא הכול ישן נושן, הכול נמצא בנו.

 

זה החומר שיש לעבוד איתו?

כן. את אותו חומר מתקנים כל פעם. גילוי החטאים זה ״עבירה״, והתיקון שלהם זה ״עשיית מצווה״. כך מתקנים את כל הרצונות שהם נגד החיבור. אין מדובר על סתם רצון, שאני רוצה משהו, אלא על רצון נגד החיבור בלבד, כי כל התורה עוסקת רק בהוראה כיצד להתחבר ולהיות ״כאיש אחד בלב אחד״.

כך בני ישראל מכינים את עצמם לשלב הבא. כשהם כבר מוכנים לעבוד עם הרצון לקבל שלהם, הם יכולים לעבוד עם האגו, עם ״פרעה״, הכוח שהפריד ביניהם, כדי להתחבר. זה נקרא ״מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש״ 9.

העבודה עם הרצון לקבל עצמו, מגיעה לאחר שהאדם מתנתק מהרצון האגואיסטי, עובר ״ארבעים שנות מדבָּר״, ״ארבעים״ הכוונה לעלייה מהארץ לשמים כביכול, לתכונת ה״בינה״, תכונת ההשפעה, חפץ חסד, תשובה מיראה. כשמגיעים לזה, מתחילה להיות כבר בתשובה מאהבה, זו העבודה ברצון לקבל עצמו, להפוך אותו לארץ ישראל, רצון זה ״ארץ״, וישראל זה ישר-אל. כך שאפילו הרצונות האגואיסטיים הופכים להיות עם כוונה על מנת להשפיע, על מנת להתקשר לזולת. זו כבר עבודה בכיבוש הארץ, לפני כן בני ישראל עומדים, ואילו משה

נשאר ורק מספר להם מה יקרה בעתיד. תחילה עליהם לשמור על ההשגה שרק הבורא הוא מלך העולם, וש״לא יהיו א-לוהים אחרים״ 10 . ״א-לוהים אחרים״ הכוונה לאגו שלנו, בצורותיו השונות שמתגלות לנו. נאמר שלא יהיו אלילים אחרים, כלומר שלא יהיה משהו ששולט בנו מלבד כוח ההשפעה והאהבה בינינו, אלא תמיד נחשוב רק עליו, ורק לפי החוק הזה נקיים את היחסים בינינו, זה נקרא ״חוקים ומשפטים״.

כשהם מקבלים זאת, משה מספר להם שעל אף שהם עובדים כל כך יפה וטוב, עדיין עומד לפניהם ״כיבוש״ כל הארץ, כלומר כל הרצון. עליהם להפוך אותו לרצון בכוונה על מנת להשפיע זה לזה, להתחבר ולגלות את הבורא. עליהם לגלות את הבורא בכלי המשותף, זה נקרא ״בניית בית המקדש״, הכלי שבו מתגלה הקדושה, ההשפעה הכללית. בגילוי הבורא ביניהם אין דַי, כי הם השאירו בבבל 99% מאוכלוסיית האנושות, של אותה נשמה כללית שברא הבורא. בעצם בתחילה פנה הבורא אליהם ורצה לתקן, כלומר מטרתו הייתה שהם יהיו מתוקנים. אולם באופן ישיר בלתי אפשרי לתקן אותם, לכן הוא ברא, בנה, את עם ישראל, שהוא בעצם המעבר ממנו כלפי כל יתר האנושות, כלפי כל יתר חלקי הנשמה האחת הגדולה.

לכן יהיה עליכם ליפול, כמו עם אותן עבירות שלא עשיתם במדבָּר, הן התגלו מתוככם, מכך שאתם פתאום שונאים זה את זה ואז עליכם לתקן. כך יתגלה גם כאן, אותו רצון גדול, 99% נניח, 1% אלה בני ישראל ו-99% הם כל היתר, שעליהם לתקן ואז יתגלה הבורא, אחרת לא תוכלו להחזיק את עצמכם אפילו במדרגת בית המקדש, שזו המדרגה הגבוהה ביותר. בית המקדש הראשון זה ״מוחין דחיה״, המצב הגבוה ביותר, זה נקרא שהגיעו לגמר התיקון הפרטי שלהם.

אבל אין די בזה, יש להישבר, לכן משה אומר להם מצד הבורא, יגיע הזמן שבו לא תחזיקו בזה, אתם תיפלו, ובכל זאת תיכנסו שוב לעבודת א-לוהים אחרים לעבודה זרה וכן הלאה. אבל גם מתוך כל אותם כישלונות ובעיות, כולל הגלות הגדולה שאליה תגיעו בעתיד, בכל זאת הבורא יוציא אתכם, יעורר אתכם קודם, ושוב תמעדו, והוא יקבץ אתכם מכל הרצונות האגואיסטיים, ותגיעו לארץ ישראל בגשמיות כמו היום. לאחר מכן גם תגיעו לארץ ישראל הרוחנית שזה נקרא ל״חיבור״, להיות ברצון ישר-אל, כלומר באהבה, בחיבור הדדי. כיום אנחנו חייבים לבצע זאת במהרה, כדי שנהיה מוכנים להיות המעבר, בין הבורא לכל היתר, 99% מהאנושות, זה נקרא ״להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש״.

כיום, אנחנו עומדים לפני המצב הזה. אם כן, משה מספר לנו את ההיסטוריה, ובעצם מה עומד לפנינו, והיא כבר הופכת למציאות יום יומית אצלנו.

 

כיום רואים אותה בפועל?

כן.

 

אם כן, התורה מדברת רק על מערכת היחסים והקשרים בינינו, זה בעצם ״שדה העבודה״ שלנו ובו צריך להתגלות הדבר האחד שבינינו. נכון להיום, מה הכוונה ב״האזינו״?

״האזינו״ הכוונה שמשה מדבר מכוח הבינה, ״אוזן״, דרגת ה״בינה״, זה ״חפץ חסד״, זו דרגת ההשפעה, דרגת ״משה״, ״הרועה הנאמן״. הכול מגיע מה״בינה״, מכוח ההשפעה והאמונה. ו״האזינו השמים והארץ״ 11 , כלומר הוא מקיים כאן את הקשר בין שמים לארץ, שממנו והלאה בני ישראל יכולים להיכנס לארץ ישראל. אותם שנים-עשר השבטים, שנים-עשר חלקים, הם ״פרצוף״ זעיר אנפין המחולק לי-ה-ו-ה, ובכל אות יש ג' קווים, סך הכול שנים-עשר השבטים. חלק מהם נשאר בעבר הירדן, וחלק נכנס לארץ ישראל.

משה מסביר להם על כל התהליך שעליהם לעבור. הוא גם עושה תיקון מקדים, זה נקרא שהוא עולה על הר נבו ומסתכל כביכול על כל ארץ ישראל. כלומר הוא עושה תיקון ברצון לקבל הגדול הזה, ומנקודה זו והלאה, כל בני ישראל, כל הרצונות שבאדם המכוונים לחיבור, יכולים כבר לעבוד. הנקודה הראשונה הזו מביאה לקשר בין כוחות ההשפעה שבני ישראל רכשו במדבר סיני, וכעת הם מתחילים לממש אותם, משה מבצע את תחילת התיקון בהסתכלות שלו על ״ארץ ישראל״.

מכאן והלאה האדם כבר מתחיל לעבוד, הקבוצה מתחילה לעבוד עם האגו הקודם, היא מתחילה לעורר אותו, ודווקא על ידו היא מתחילה להתגבש ולהביא את עצמה לגמר התיקון. השלב האחרון של התיקון הוא הכיבוש של הארץ ובניית בית המקדש.

 

כלומר ״האזינו״ זו בעצם מערכת היחסים או הקשר שנעשה כבר בתכונת ה״בינה״?

זה הקשר מצד ה״בינה״ כלפי המלכות. לכן נאמר ״שמים וארץ״.

 

מה זה בכלל ״אגו״?

ה״אגו״ שמתכוונים אליו בתורה הוא הכוח שמפריע לאדם להתחבר עם הזולת. נאמר ״ואהבת לרעך כמוך״ זה כלל גדול בתורה, זה בעצם כל מה שיש בתורה. רק כיום האנושות מתחילה לגלות, במידה שהיא מתחילה לגלות, את חוסר החיבור. במצב כיום, שבו אנחנו קשורים זה לזה ואיננו מתקנים את הקשר בינינו, אנחנו יכולים לגרום בעיות רבות זה לזה.

כוח החיבור אינו נמצא בינינו, לכן כיום לעם ישראל יש עבודה. עם ישראל קיים בעולם כדי להסביר לאומות העולם אבל תחילה לעצמו, על הצורך בחיבור כדי להשתוות עם הטבע,. כמו שנכתב בהקדמה לספר הזוהר, תחילה עלינו להתחבר בינינו, להיות ״כאיש אחד בלב אחד״ 12 , ״כל ישראל חברים״ 13 , כי באופן הזה אנחנו קיימים כעם, אחרת איננו נקראים ״עָם״. ונעשה זאת גם כדי לתקן את העולם, כי בכל זאת מימוש כל התיקונים הוא בעולם, עלינו למשוך אחרינו את כל העולם ולהיות אור לגויים.

מפני שאין עוד תיקונים מלבד חיבור בין בני האדם, שהרי רק הרע הוא שמפריע לחיבור, ולא שום דבר אחר. מה שאני עושה עם עצמי, נניח מטפל בגופי דואג לו וכדומה, בכלל אינו שייך לתיקון. מדובר רק על תיקון הקשר בינינו. מה שמפריע לקשר נקרא ״יצר רע״, ומה שטוב לקשר זה ה״יצר הטוב״. ובדרך הזו אנו מגלים שאין בנו שום יצר טוב.

 

לאדם יש אנשים שהוא מסתדר איתם היטב ומחובר אליהם, אלו הם חבריו. לעתים הוא גם מסתדר עם אשתו ועם ילדיו. האם בכל פעם שהאדם אינו מסתדר עם אנשים זה בגלל האגו?

לא.

 

אם כן, מהי ההבחנה שנקראת ״אגו״?

אגו קיים רק בקבוצה של אנשים מקובלים. ״מקובלים״ הכוונה לאנשים שרוצים להגיע לחיבור עם הבורא, שרוצים לגלות, לקבל את גילוי הבורא ביניהם. גילוי הבורא נקרא ״גילוי של אהבה והשפעה״. כי הבורא זה כוח טוב ומיטיב. עלינו לגלות אותו בינינו, ביחס בינינו. מגלים אותו בהתאמה, ככל שאנחנו נמצאים בהתאמה אליו, בהתאם לכך הוא מתגלה בינינו.

לכן כנגד כל הכוחות, כל המחשבות וכל המעשים שהם נגד החיבור בינינו, כדי לגלות את הבורא, אני מתקשר עם הקבוצה ועובד בתוכה כדי לגלות השפעה ואהבה בינינו. בתוך הקבוצה אני מגלה את הכוח הכללי של הטבע שנקרא ״בורא״, ״בוא וראה״.

אם האדם פועל באופן כזה, ככל שהוא פועל, בהתאם לכך הוא מגלה עד כמה הוא נגד זה, זה נקרא ״יצר הרע״. האדם עצמו אינו רואה את היצר הרע, גם לא בסתם חיבור עם אנשים אחרים ברחוב. זה קורה רק בקבוצה שרוצה לעבוד לפי ״ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא״. רק באופן כזה מגלים את הרע.

לכן כשאנחנו מגלים את הרע, אנחנו רואים ש״בראתי יצר רע״, אין זה סתם הכוח הרע שבכל אחד, האגואיסט הפשוט, אלא שיחד עם היצר הרע מגלים את הבורא שאומר ״בראתי לכם את זה״, כדי שתצטרכו אותי. כלומר את היצר הרע האמיתי האדם מגלה בתנאי שהוא מרגיש שהוא בא אליו מאותו מקור חיים, מאותו כוח עליון שמכוון ממש כך, כדי שהאדם יזדקק לו.

הבורא מתחיל להתגלות במצרים, כשמתחיל תהליך של הכרת הרע. מצד אחד, כשבונים את פיתום ורעמסס, כשרוצים לצאת מהאגו, כשעובדים על החיבור ואין מסוגלים לכלום, מגלים את פרעה כמפריע. ומצד אחר, בזה פרעה מקרב את ישראל לגאולה כי הוא פותח את עצמו ככוח הרע, הוא האגו שלנו. אבל בו, יחד איתו, אנחנו מגלים את הבורא. ולא רק שמגלים אותו, אלא הבורא אומר ״בוא אל פרעה כי הכבדתי את לבו״ 14 , אני עושה זאת בכוונה. בראתי את היצר הרע ואני מכביד אותו, אני כל הזמן פותח אותו יותר ויותר, כדי שעל ידי זה האדם יפחד ממנו, ואחר כך יעביר את הפחד ממנו, ליראה ממני.

 

יש מחשבות שונות של האגו, כשאדם מסתכסך עם חבר, רב איתו, לא הסכים איתו על דברים שונים, האם מדובר על הבחנות כאלה?

התורה אינה מתחשבת בדברים כאלה כלל.

 

כלומר מדובר על הבחנה מיוחדת מאוד, האם יש מצב של ״התקררות״ מהחיבור?

כן.

 

היכן זה יכול לקרות?

אנחנו רואים זאת בסיפור על תלמידיו של רבי שמעון. בספר הזוהר מסופר כי כאשר הגיעו ללמוד, הם דיברו ביניהם, התקשרו ביניהם בפנימיות, גילו ביניהם קשר גדול, הגיעו לדרגה רוחנית גבוהה. כלומר לחיבור ביניהם שהוא בכוונה על מנת להשפיע, באהבה, ופתאום התגלה ביניהם הרע, כמו אש של שנאה גדולה מאוד. ואז היה עליהם להתגבר על השנאה ולהגיע באמצעותה למדרגה גבוהה יותר של חיבור. ובהתאם לזה, לגילוי הבורא.

 

כיום מתפתחת תורה שלמה, ״חכמת ההמונים״. יש קליפים ומחקרים רבים על כך. כמו לדוגמה, מניחים על במה קופסה עם 850 גולות ושואלים את הקהל, כמה גולות יש בקופסה? כולם טועים בניחוש, אבל בממוצע הם מגיעים לתוצאה המדויקת. באותו אופן מנחשים משקל של פר ששמים על הבמה וכדומה. זה התפתח מאוד, אפילו באוניברסיטאות המכובדות בעולם חוקרים ומגלים את ״חכמת ההמונים״, האם אין שם בורא?

אין זה חשוב. השאלה מה הם מגלים? הם מגלים שביחד מגיעים לתוצאה כלשהי. זה כבר טוב, זה כבר בכיוון. האדם מתחיל את התיקונים מגיל הינקות וממשיך בהם גם כשהוא גדל. כך גם כאן. הם לפחות אומרים ״אין צדק בעולם, אין יושר בעולם, אין אמת בעולם, אין כלום, אלא עלינו להיות יחד, מקושרים באופן כלשהו, ואז מתוך הממוצע בינינו נגיע לתוצאה הנכונה״.

בינתיים זה רחוק מהבורא, הממוצע שלנו עדיין בדרגה שקודמת מאוד לגילוי שלו, אבל הם כבר מצביעים על מקום כלשהו, שבו הם יכולים לראות את האמת.

 

אם זה עובד ומצליח, מה יגרום להם לרצות להתקדם הלאה? כשזה עובד, אלה התוצאות הטובות ביותר שיש.

כן, אבל הבעיה של האדם בעולם היא לא לדעת כמה שוקל השור, או כמה גולות יש בקופסה.

 

כיום מפתחים זאת לצורך קבלת החלטות, אפילו כדי להחליט האם לצאת למלחמה. הרעיון הוא שאפילו אם אין לך את כל הנתונים, תגיע להחלטה טובה אם תשאל אנשים רבים שרוצים להגיע לתשובה.

נכון. אבל זה רק בינתיים. בעתיד יתברר, לפי הבעיות שיתגלו, עד כמה יצטרכו לקבל החלטות ולעשות חשבון רציני יותר ביחסים ביניהם, ואז זה ימשוך קדימה.

ברמה מסוימת הגישה הזו פותרת את הבעיה, ברמת הדומם או אפילו ברמת הצומח והחי. אך בדרגת המדבֵּר היא לא תפתור את הבעיות, כי בדרגה זו על האדם להשתפר בעצמו. ובמקרה שכאן אין שיפור, אלא האדם עושה פשוט פעולת חיבור של דומם, מחברים יחד את כל הדעות ומגיעים לתוצאה כלשהי. זה נועד כדי שיכירו בכך שהחיבור הוא טוב, שבחיבור יש אמת, אבל כדי להגיע לפתרונות עמוקים יותר בחיבור, יהיה עליהם להיות באמת מחוברים, כי כעת החיבור ביניהם הוא פשוט כבני אדם, כל אחד עם הדעה שלו. הם אפילו אינם צריכים

להיות מחוברים, אלא רק לטובת אותו נושא שעליו הם מדברים. עוד יתגלו התנאים שכדי להגיע להחלטה נכונה יהיה עליהם קודם כול לשנות את עצמם. להיות מחוברים.

 

זה לא שינוי? עצם זה שכבר חושבים שלא רק הגאונים והאנשים האינטליגנטים מחליטים?

כן.

 

המחקרים מראים שבמקום שיש בו הרבה מאוד אינטליגנטים זה פחות מצליח.

נכון.

 

והיכן שיש הרבה נשים זה מצליח יותר. ובכלל זו מין גישה שונה, חדשה, לחיים.

כן, זה כביכול לא היה קודם. פשוט הגיע הזמן ועכשיו מגלים זאת.

 

לאחר שהגיעו למסקנה שזה עובד רק ברמה מסוימת, כשיש בורא?

לא, הבורא זה אותו כוח חיבור שמתגלה, אבל הוא מתגלה בהתאם למידה שהם ישתנו בקשר ביניהם. כאן, כיום, לא נדרש מהם דבר, לא נדרש מהם שינוי, אלא כל אחד מתוך האגו שלו, מתוך הראייה שלו, לפי איך שהוא בנוי, הוא פולט מספר כלשהו או משהו אחר, ואין זה משפיע על התיקון הפנימי. הבעיות שיתגלו יהיו הרבה יותר פנימיות, מהותיות, כאלה שאפילו אם יהיו דעות שונות, לא תהיה לאדם דעה נכונה על המצב. זאת, משום שעל האדם עצמו להיות מתוקן במשהו כלפי הקשר עם האחרים.

העובדה שיהיו אנשים רבים המחוברים ביניהם בדעות אגואיסטיות, ארציות, לא תביא אותם לכל התיקונים, כי עליהם להיות מחוברים בתוך הרצונות שלהם, בתוך המחשבות שלהם. לכן הבעיות שיתגלו יחייבו כל אחד להשתדרג כדי להגיד את התשובה שלו, את המחשבה שלו על הבעיה. וכאן הם יהיו זקוקים כבר לחכמת החיבור. שכן, אי אפשר לפתור בעיות מהותיות בדרגות פנימיות יותר.

האנושות כאמור מתקדמת לפי התבנית י-ה-ו-ה. אולם כאן מדובר רק על תחילת התגלותה של התבנית הזאת. אמנם הכלל יכול להביא את האדם לתוצאה נכונה כלשהי במדרגה שבה הוא נמצא בעצמו, אך לא יותר מכך.

 

היכן זה ייכשל? היכן שתהיה נגיעה אישית, אינטרסים אישיים?

זה יצליח רק בפתרון בעיות שאינן שייכות לתיקונים בינינו. אם ניתן להם לתקן בעיה לפיה עלינו להיות בקשר הדדי מעל האגו, אזי אף אחד מתוך מיליוני האנשים שנשאל לא יענה תשובה נכונה, כי ״כל הפוסל במומו פוסל״ 15 . תחילה הם חייבים לתקן את עצמם, אפילו במעט. אבל אם ירצו להגיע מתוך התיקון הקטן לתוצאה משותפת, וידעו שזה משותף, יהיה עליהם לדעת שזה רק בחיבור משותף.

ב״חכמת ההמונים״ אין מגלים למשתתפים שמביאים אותם בחשבון יחד עם מיליוני אנשים, שכולם חושבים על כמה גולות יש בקופסה? אלא שיש להסביר את הבעיה עצמה, עליהם לדעת מראש שהם עומדים לתת תשובה למשהו שהוא משותף ביניהם. יש לגלות להם מה הבעיה ומה הפתרון. שהפתרון גורלי לכולם.

ואז הם ידברו לפי מידת התיקון של כל אחד ואחד, ולפי האופי של כל אחד ואחד, וכך יגיעו לפתרון נכון בדרגה שלהם. כך יגלו שיש להם עשר ספירות. שסך הכול ביחד הם מתרכזים ב״מלכות״, ובתוכה הם מגלים את השפעת ה״כתר״.

 

אם כן, ביחד מחליטים ומגלים שיש לבצע שינוי פנימי.

כשמחליטים יחד זה נעשה בהתאמה למבנה תשע הספירות. כשרוצים להגיע לתוצאה נכונה שהיא ה״מלכות״, יהיה חיבור אחד בכל האנושות שכתוצאה ממנו כולם יחד, ואז ב״מלכות״ שהופכת להיות השכינה, מתגלה השוכן, הבורא. כלומר הכוח שמאחד והמילוי שלו, שזו התוצאה שהם רוצים לגלות.

 

כלומר אם ידונו בנושא שבאמת כואב או באמת מפריע התלוי בקשר ביניהם, אזי הפתרון שתלוי בחיבור חייב להביא אותם למדרגה גבוהה יותר?

זאת בתנאי שתחילה יקבלו הדרכה. וידעו גם בזמן התרגיל, שמדובר כבר בתרגיל שעושים בחיבור בינינו, כמו שעשו בני ישראל. כל התפילות שלנו, תפילת רבים, כל פנייה שלנו נעשית מכולם, מכל מחנות ישראל. אנו עושים זאת כל הזמן בתיקונים הרוחניים שלנו. אלא עכשיו הקהל, ההמונים, מתחילים לגלות את הדברים האלה, זו תחילתה של תורת הקבלה.

בדומה לכך, אומות העולםיגלו את הבורא מתוך הקשר שלהםעם ישראל. כמו שכתב ישעיהו הנביא, שאומות העולם כביכול תיקחנה את בני ישראל על כתפיהן כראש, כי ישראל נקרא ״לי ראש״, ותגדנה ״אנחנו מוכנות ללכת אחריכם, אחרי התורה שלכם, אנחנו רוצות להגיע לתוצאה טובה ולא יודעות כיצד״. כי החכמה נמצאת רק ב״גלגלתא ועיניים״ 16 , בכלים של ישראל, ״ישר ישר-א-ל״, ״לי ראש״. ו״אומות העולם״ זה אותו הרצון הגדול שאינו יודע לכוון את עצמו נכון לתוצאה של מטרת הבריאה. לכן זה נקרא שהן לוקחות את ישראל כ״ראש״, ויחד אנחנו מגיעים למטרה.

 

אין זה ברור, כי גילוי הבורא זה דבר עצום, זה פותח את כל הנשמה של האדם.

נכון, אבל כשמתחברים יחד, כולנו בכלי אחד, אין הבדל רב בין הראש, הידיים והרגליים, שהרי הכול זה גוף אחד הפועל בהרמוניה.

 

ישראל עושים עבודה מסוימת כדי לגלות את הבורא. איזו עבודה יהיה על אומות העולם לעשות?

על אומות העולם יהיה לדעת את העבודה הזאת וגם לעבוד על האגו שלהן, אבל לא כמו שישראל מגלים את הכוח העליון ואחר כך עובדים, אלא לקבל מישראל הדרכה ובהתאם לעבוד. להצטרף אלינו כמו ש״גלגלתא ועיניים״ מצטרפים לאח״פ דעליון.

 

האם גם בעבודה כלפי הרב תלמיד יכול להגיע לדברים מסוימים דווקא דרך הביטול?

נכון, גם כלפי הרב. התחתון מתבטל כלפי העליון כל פעם באותו האופן.

 

התלמיד עושה עבודה בקבוצה, והקבוצה עושה עבודה מסוימת.

יש לתלמיד שני כוחות, את הרצון לקבל ואת הנקודה שבלב שנקראת ״ישראל״. מלבד הרצון לקבל יש לו גם ״חלק א-לוה ממעל״, רצון להשפיע, ולכן הוא יכול, בין שני הכוחות האלה, לכוון את עצמו. אם יש לאדם רק כוח אחד, לאן הוא יכוון את עצמו? הכיוון יכול להיות רק משתי נקודות שביניהן יש ציר, קו, חץ. אומות העולם אינן מסוגלות, הן צריכות שיהיה לפניהן ״חץ״ שייתן להן כיוון וינחה אותן ״עכשיו פונים לכיוון מסוים, ועכשיו לכאן״, והן תשמענה. כמו רועה לפני הצאן.

 

מה הכוונה שהבורא ״מתגלה״ בהם, שזו מטרת הבריאה?

הבורא מתגלה בכולם יחד, כשהולכים יחד קדימה. הוא מתגלה בנו ובאומות העולם כמו בקומה שלמה. כי הראש והגוף הופכים להיות לאחד ומה שיש בראש מתפשט בגוף.

בגמר התיקון, לא יהיה בכלל הבדל בין כולם, הפרט והכלל יהיו שווים. איננו מבינים את הדבר, אבל זה כך, כמו בתמונה הולוגרפית. אז כולם ירגישו את הבורא ״כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״ 17 .

העבודה היא להתחבר לישראל, זו עבודה גדולה. על האדם לא רק לבטל את עצמו, אלא הוא חייב גם לבטל את עצמו כלפי הראש, כי הוא קובע בעבורו את הכול. אין זה פשוט לעשות ביטול כה גדול עם אגו גדול. לכן המעבר הוא בני ישראל שחייבים להיות בעולם, הם בעצם גוף זר בעולם, כמו שהגויים טוענים כיום ״אתם מיותרים בעולם, מי אתם?״ בתת הכרה הם מרגישים שאם איננו עושים את התפקיד שלנו אנחנו מיותרים לגמרי. לכן, אם נתחיל לתפקד נכון, פתאום יגלו שהם מבינים את תפקידו של עם ישראל. זה נקרא שאומות העולם ״יעלו את בני ישראל על כתפיהם ויביאו אותם לירושלים״ 18 , ליראה שלמה.

פרשת ״האזינו״ היא פרשה אחת לפני סיום התורה, ותחילת הדרך קדימה כי התורה אינה מסתיימת כאן. הבורא אומר כאן, דרך משה, שבעתיד ישראל עוד ייכנסו לחטאים גדולים, יעזבו אותו וייכנסו לעבודת הפסלים ושוב לעבודה זרה, לא-לוהים אחרים וכן הלאה. בסופו של דבר הכול מתוכנן בתכנית הבריאה, ואז יהיה עליהם לבוא אל הבורא יחד עם כל יוצאי בבל ולהתחבר ככתוב, ״ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא״ כולנו יחד, לישועה השלמה.