כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "ניצבים"

(דברים כט, ט – ל, כ)

 

 

פרשת "ניצבים" 

״אתם ניצבים היום (א')״

 

 

 

בפרשת ״ניצבים״ משה אומר לבני ישראל שהם ניצבים בפני ברית עם הבורא. ברית שחלה לא רק על הנוכחים במעמד הזה, אלא כמו שהוא אומר, ״ולא אתכם, לבדכם אנכי, כרת את הברית הזאת״ 9. ״כי את אשר ישנו פה, עמנו עמד היום, לפני ה' אלוהינו, ואת אשר איננו פה, עמנו היום״ 10 .

בהמשך משה מסביר שהאיסור לעבוד עבודת אלילים חל גם על בניהם ובני בניהם. אם ישראל לא ישמרו על האיסור, וכך הוא צופה שיקרה בעתיד, הם יוגלו מארץ ישראל בעקבות החטאים שיעשו. ואם בני ישראל ״יחזרו בתשובה״, הבורא יקבץ ויחזיר אותם חזרה לארץ ישראל.

בסיום הפרשה הוא מדגיש את חשיבות הבחירה. הוא אומר, ״והעדתי בכם היום, את השמים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים למען תחיה, אתה וזרעך 11 ״.

 

כביכול הבחירה נראית פשוטה מאוד, אם חיים זה טוב ומוות זה רע. אם כן, היכן הבחירה?

כיום אנחנו נמצאים במצב כזה, כמו שנאמר, ״אתם ניצבים היום״ 12 , וזה מכוון אלינו. זה היה מכוון לדור הראשון, ליוצאי מצרים באותם גלגולים. כשקיבלנו את כל מה שכתוב בתורה היה עלינו לקיים והסכמנו לכך עד כמה שאפשר, כתוב ״כאיש אחד בלב אחד״ 13 , ״ואהבת לרעך כמוך״, קיבלנו על עצמנו גם להיות בערבות הדדית.

על אף שזו הייתה דרך לא קלה, היו בה גילויים של כל החטאים במדבָּר, החטאים הפנימיים שנמצאים בתוך האדם. כשכל פעם הוא מגלה בהם את עצמו יותר ויותר, כי הוא מתקדם, כנאמר ״כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו״ 14 . והוא מגלה כל הזמן מהי הבריאה, כשהבורא אומר ״בראתי יצר הרע״. ואז בכל פעם שאנחנו מגלים את היצר הרע על ידי רצון להתחבר, אנחנו מגלים ששׂוררת בנו דווקא שנאה ודחייה מהאחרים. לכן, עלינו לעבוד כל הזמן נגד הדחייה הזאת ולהשתדל להתחבר, זו בעצם העבודה שלנו. כמו שכתוב, ״מאהבת הבריות לאהבת ה'״ 15 , והמטרה הסופית שלנו היא ״ואהבת את ה' א-לוהיך בכל לבבך״ 16 . כלומר ״ביצר הטוב וביצר הרע יחד״ 17 , וגם השנאה תהפוך לאהבה. ודווקא משום כך האהבה תתפרץ ותגדל פי תר״כ פעמים.

כלומר ככל שאנחנו מגלים יותר את הרע, את התרי״ג ועוד שבעה רצונות, סך הכול תר״כ הרצונות האגואיסטיים שבנו, מצבים של שנאה ודחייה, כך נגלה כמה אנחנו צריכים לתקן אותם, ועל ידי לימוד חכמת הקבלה נמשוך את ״המאור המחזיר למוטב״, ומתוך כך נתקדם ונהפוך את כל הרע לטוב ונגיע להר הקודש במקום ל״הר סיני״.

עשינו זאת, נכנסנו לארץ ישראל והגענו לבניית בית המקדש. כלומר בנינו את עצמנו להיות מחוברים, אבל ברגע שהגענו לכך, בבניית בית המקדש הראשון, מיד התחלנו להתפרק. האגו מיד התחיל לגדול עוד ועוד עד שהגענו למצב של ״אתם ניצבים היום כולכם״, וכשנאמר ״כולכם״ הכוונה היא גם לדורות הבאים. כלומר כל מה שעשינו והשגנו אינו סוף הדרך, כי זה קרה רק בתוך עם ישראל. והמטרה היא שכל באי עולם יבואו לאותה ברית, ולכן עדיין לא הגענו לסוף התיקון. כיום אנחנו נמצאים בפתחו של מצב חדש.

כלומר כמו שכתוב בפרשה, קיבלנו את המשימה, גם באותה תקופה וגם כיום, כשאנחנו כבר אחרי הגלות. והכול קורה שוב, הכוח העליון אסף אותנו והביא אותנו שוב לארץ ישראל וכאן כיום דווקא אנחנו ניצבים שוב. כלומר כיום זה הזמן שבו עלינו לשמוע שוב את אותה פנייה של הבורא אלינו, להתחבר יחד ולהגיע לאיחוד, לחיבור בינינו, כדי שנגיע לתיקון הסופי. לכן זו נקראת ״הגאולה השלמה״. היא לא כמו יתר הגלויות והגאולות, אלא זו הגאולה האחרונה. סיימנו את הגלות האחרונה וכעת עלינו לעלות מתוכה לגאולה השלמה.

אם כן, הפרשה בעצם פונה לדורנו ממש. עברנו שלבים רבים של התפתחות, וכביכול עברנו גם משברים רבים, אבל הכול היה צריך להיות, וכך זה תוכנן. גם בפרשה יש רמז לכך וגם ספרי הקבלה מסבירים זאת. רבי עקיבא אף צחק על כך שראה את בית המקדש נחרב, על אף שדווקא הוא עצמו שמר מאוד על כך שיתקיים המשפט הידוע שלו, ״ואהבת לרעך כמוך״. הוא משך את כל עשרים וארבעה אלף התלמידים שלו לחיבור, אך התפרצה ביניהם המגפה שנקראת ״שנאת הזולת״, ״שנאת חינם״. זה נקרא שהם ״מתו״, מתו במובן הרוחני.

כיום אנחנו כבר לאחר ״ההתחברות״ של הרע בכל העמים ובכל העולם, ונמצאים לפני אותה קריאה מלמעלה, ״אתם ניצבים היום כולכם״. אנו נוכל להתחבר על ידי הניסיון שיש לנו ועל ידי אותה שיטה, התורה שיש לנו, שנועדה לתקן את היצר הרע. בימינו היצר הרע מתגלה בכל העולם. אנו רואים עד כמה אנחנו מצד אחד מחוברים, ומצד אחר איננו מסוגלים להתחבר מרצון, אלא שהחיבור מגיע בעל כורחנו מלמעלה.

אנחנו מגלים פתאום שאנחנו נמצאים בעולם אינטגרלי, שהכול קשור בו זה לזה. אבל כל אחד מאיתנו רוצה להתקיים לחוד. בעצם כאן אנחנו מתחילים לגלות את היצר הרע שלנו, כשהטבע שלנו לא נותן לנו להיות מחוברים עם האחרים. לכן כל אחד ואחד מאיתנו גורם בזה רע, כי חוסר החיבור הוא שמשתק אותנו, הוא שמוציא אותנו מהמשפחה והורס את העבודה.

אנחנו מבצעים פעולות שונות שאין בהן שום צורך, הורסים את האקולוגיה שלנו, את הטבע והסביבה, מייצרים דברים שאין בהם צורך, ורק מלכלכים את כל פני כדור הארץ, משפיעים ומשנים בכך את האקלים. על אף שאנחנו מייצרים כל כך הרבה מזון, איננו מסוגלים לספק אותו לכולם. ובמקום שכולם יהיו שבעים, אנחנו רואים שחצי עולם זורק את האוכל והחצי השני סובל חרפת רעב. כל זה נובע מחוסר חיבור, חוסר קשר בינינו.

המצב הזה עוד ילך ויתפתח עד שנכיר את הרע בצורה של ״הר של סיני״, אותו הר של שנאה שעלינו לתקן. אז נשמע את הקריאה שקוראת אלינו ״אתם ניצבים היום״, וגם נוכל לתקן. עלינו לעשות את התיקון במהרה, אולם הכול תלוי בהכרת הרע שבאגו. אם נוכל לאתר אותו, אזי כמידת הרע שאנחנו מרגישים, נהיה מסוגלים לבצע פעולות כדי להיפטר ממנו.

לכן אנחנו מפיצים, כדי להכיר את הרע טרם התפרצותו בינינו במלחמות ובמהומות, להכיר אותו מראש, כי ״חכם רואה את הנולד״ 18 . באופן כזה איננו צריכים לעבור את כל הכרת הרע בפועל, במצבים נוראים שונים, כפי שמתארים לנו הנביאים עד כמה המצב יכול להיות נורא באחרית הימים.

כיום יש בידינו את חכמת הקבלה שבאמצעותה אנחנו יכולים לגלות את הרע לפני שהוא מתפרץ, ולתקן אותו בשורשו. כמו שאנו עושים על ידי החכמה ברפואה או בכל דבר אחר; על ידי מכשירים, על ידי חכמה שרכשנו קודם, אנחנו רואים ומזהים מראש את הרע, וכך יכולים לתקנו לפני שהוא מתפרץ בפועל.

על עם ישראל להרגיש שזו חובתו לעשות כך. ואז גם העולם, שמיום ליום מגלה שנאה ואנטישמיות רבה כלפינו, יירגע. כי כאשר אומות העולם תדענה שיש בידינו שיטה לתיקון העולם, לתיקון המשבר, לתיקון האגו, לתיקון כל הרע שבמין האנושי, הן תבֵנָה מדוע הן חשבו שאנחנו הסיבה לכל הרע שבעולם. ולפי הכתוב בתורה, הם מיד תתהפכנה ממצב של שנאה אלינו לחיבור ותמיכה, ותעזורנה לנו לבנות יחד איתן עולם חדש, יחסים חדשים, חיבור הדדי וערבות הדדית.

 

אדם השומע זאת יכול לחשוב, ״אם היינו מחוברים, מדוע איננו זוכרים זאת? מדוע עכשיו עלינו כביכול ללמוד שוב אותו שיעור, ללמוד שהחיבור הוא הפתרון ואילו הפירוד הוא מקור הרע? אם ״היינו מחוברים״, הרי שהיינו זוכרים מיד, זה היה פשוט.

אין זה כך. בעבר כל העם היה בהכרה רוחנית. כתוב, שכל ילד ידע את חוקי הטומאה וטהרה, ״בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה״ 19 . כלומר כולנו היינו בהכרת הרע.

כשמדובר על דיני טומאה וטהרה, הכוונה היא להבין ולהכיר מהו הרצון האגואיסטי וכיצד אפשר לתקנו ולהעביר אותו לאהבת הזולת, ומתוך המצב הזה להגיע לאהבת ה'.

כולנו היינו בזה. הרי כל הספרים הקדושים מאותה תקופה, התורה, המשנה, התלמוד וספר הזוהר, הכול מגיע משם. היינו בגובה רוחני, וכשהיינו מחוברים, אזי בחיבור בינינו גילינו את העולם העליון, ואת הבורא שהתגלה בינינו, במה שנקרא ״שכינה״, ב״כנסת ישראל״. אבל כשהתפרקנו ולא היה בינינו חיבור, הכול נעלם. נעלמה הרגשת העולם העליון והבורא שוב נסתר, זה נקרא ש״יצאנו לגלות״. זה לא קרה באופן גיאוגרפי, כלומר במעבר למדינות שונות, אלא תחילה זו הייתה גלות מהעולם הרוחני. נפלנו ממנו למטה, וכעת אנחנו עדיין נמצאים בגלות מהרוחניות, על אף שגיאוגרפית חזרנו לארץ ישראל. הגיאוגרפיה הזאת אינה עוזרת לנו, רק קיבלנו בכך הזדמנות לעשות את התיקון האחרון.

ובמצב הזה עלינו להגיד לעצמנו שוב, לשמוע את הקול, ״בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב״ 20 שמגיע אלינו, ״אתם ניצבים היום כולכם״. ״כולכם״, כלומר אנחנו וכל האנושות. כי על התיקון להיות באופן כזה ש״כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״ 21 . ״כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים״ 22 . כלומר שכולם ירצו ויבינו שעליהם לבקש, לדרוש ״בית תפילה״. לדרוש את כוח התיקון, את ״המאור המחזיר למוטב״ השייך לכל האנושות. כולנו חייבים להתחבר לאגודה אחת, זה בעצם מה שהבורא רוצה. לכן, האגדה מספרת, שהבורא ״הלך״ אל כל אומות העולם ורצה למסור להן את התורה אבל הן לא יכלו לקבל אותה, אלא רק דרך עם ישראל, כמעבר, כ״ממלכת כוהנים וגוי קדוש״ כלפי אומות העולם, להיות אור לגויים.

כיום, אנחנו נמצאים במצב מיוחד מאוד וחשוב שלא נפספס אותו, כי אנחנו נמצאים בלחץ בין שני הכוחות. מצד אחד הכוח שמגיע מלמעלה, הבורא, שדורש מאיתנו להיות מעבָר, להיות מחנכים ומורים של שיטת התיקון לכל האנושות. לכן, תחילה עלינו לאמץ זאת בעצמנו, לממש זאת בתוכנו. מצד אחר, כל העולם גם הוא לוחץ עלינו, כי הוא מרגיש שמשהו לא מגיע מאיתנו, ולכן הוא טוען שהיהודים הם מקור הרע לכל העולם. ואכן, יש בכך הצדקה. עלינו להבין שכל הדברים האלה נמצאים בתוך הטבע. אפילו עמים שמעולם לא היו איתנו במגע, גם הם מרגישים שיש כאן מישהו שגורם רע. אם כן, כדי שנהפוך להיות הגורם הטוב, זה תלוי רק בנו.

 

הדברים נשמעים כנכונים והם גם מופיעים בכתובים. אבל אם יבוא אדם ויגיד, ״אני אדם פשוט שחי במדינת ישראל. בהתייחס להיסטוריה, אכן היינו מחוברים והתנתקנו, אך כיצד באמת יהיה לי טוב כאן״. מה זה ״הכרת הרע״ במושגים של אדם שחי כיום במדינת ישראל? לקראת ראש השנה, אילו כלים אפשר לתת לאדם כדי לפתוח את השנה באופן כזה שיהיה לו טוב בשנה הזאת?

לפני ראש השנה עלינו לעשות חשבון נפש. מה זה ״חשבון נפש״? על כל אחד לחשוב עד כמה הנפש שלו אינה מתוקנת. בראש השנה על האדם להתחיל את השנה החדשה, כלומר תיקונים על עצמי, בקשות לקבלת האור, כדי להיוולד כאדם. חמישה ימים לפני ראש השנה נברא העולם, וראש השנה הוא היום של בריאת האדם. לכן עלינו להתחיל להיוולד. עלינו להתחיל להוליד את האדם שבנו, לסייע לזה, לבקש שזה יקרה. שיהיה בי אדם. האדם הוא חלק בי שהופך להיות, ולוּ במעט, דומה לבורא. ״האדם״, נגזר מהמילה ״דומה״. עליי לרצות להיות אדם, כמו שכתוב ״אתם קרויים אדם ואין הגוים קרויים אדם״ 23 , שזה יהיה בי במידה מסוימת, אז האדם ייקרא ״יהודי״. ״יהודי״, מהמילה ״ייחוד״, על ידי חיבור בינינו אנחנו נעשים דומים לבורא.

החיבור בינינו יכול להתבצע רק בכוחות השפעה הדדיים. היכן קיימים בינינו כוחות ההשפעה ההדדיים? הרי אנחנו רואים שכל אחד נמצא בתחרות עם האחר ולא אכפת לו ממנו, אלא רק מהרווח הפרטי שלו. לכן עלינו להכיר תחילה את הרע. ״בראתי יצר רע״, לדעת מהו הטבע שלנו, וכיצד מתקנים אותו. זה נקרא ש״מגיעים לתפילות של ראש השנה״. זאת השנה החדשה, האדם מתחיל לבנות את האדם שבו, ״הדומה לבורא״. החג הזה סמלי מאוד, ועלינו להפוך אותו מסמל למציאות.

 

כיום כולם כבר יודעים ומרגישים שיש להתחבר, הגענו למצב שרובנו מסכימים עליו. כיצד אנחנו מביאים את עצמנו, בשטח, למחויבות הזאת לעבוד יחד בצוות, אם בעם שלנו הידיעה הזאת שיש להתחבר היא נחלת הכלל. מהם הצעדים הפרקטיים שעלינו לעשות מכאן ועד להרגשה שכולם שחייבים להתחבר?

עם העובדה שטוב להיות מחוברים אין כל בעיה, כי מרגישים זאת. אנחנו גם יכולים לחלק את העודפים לאלה שנזקקים, כאשר העם מחובר אפשר לטפל ולסדר גם את נושא הביטחון, את נושא הבריאות, בעצם את הכול. אפילו אין צורך בתוספת תקציב, כי כבר נמצא בינינו את כל האמצעים לכך.

 

התועלת מהחיבור מורגשת, אלה אינן סתם מילים יפות. כיצד מגיעים למחויבות לבצע פעולות? אנשים יהיו מוכנים להתחבר אם ירגישו שיש משהו פרקטי, שיטה מסודרת כיצד לעשות זאת, ייתכן אפילו שמתוך המעשה הם ירגישו.

אם אנשים נמצאים במצב שתואר, שהם כבר מוכנים לשמוע על כך, כדאי לעשות זאת דרך ערוצי המדיה. לבצע תרגילים כדי לברר מה הכוונה ״להיות מחוברים״, כך שירגישו את החום, את הייחודיות שיש בחיבור, ירגישו מה מתגלה מתוך החיבור. מה מתגלה מתוך ההידברות המשותפת, כשהם נמצאים במעגל.

עליהם להרגיש שנוצר ביניהם, באמצע השולחן העגול, משהו משותף בין כולם, ה״נולד״ הזה נקרא ״ערבות הדדית״. ערבות נוצרת כשיש התחייבות, הדדיות, ובתוך ההדדיות והערבות הם יצליחו להתקדם הלאה, ירגישו את הקשר ביניהם עד כדי כך שבתוכו הם ירגישו תוספת, כוח נוסף, כוח עליון שמחזיק אותם, שכבר מנהל אותם יחד. כך מגיעים מהחיבור בין הבריות לחיבור עם הבורא.

 

בנוגע לשאלת הבחירה, בפרשה שלפנינו הדבר המרכזי שמדובר עליו זה הבחירה. עלינו לראות ברכה וקללה, וכתוב ״ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך״. זה נשמע מוזר, הרי אמרנו שחיבור זה טוב ופירוד זה רע.

כן, כביכול האדם חי, ועליו לבחור בחיים. כי באופן שבו אנחנו חיים אלה אינם חיים, אנחנו נמצאים במאבק תמידי בינינו, ובזה ״שורפים״ את החיים. אנחנו גומרים את החיים ללא שום חשבון. כתוב ״עולמך תראה בחייך״ 24 , כלומר במשך חייו האדם חייב להגיע לגילוי הבורא, לגילוי העולם העליון. גילוי העולם העליון נקרא שהאדם ״נכנס״ לעולם העליון. כלומר בזמן שהוא חי בגוף הזה הוא מגיע לפתיחה, להתפתחות שלו. נפתח בו ערוץ נוסף רוחני ובו הוא מרגיש את העולם הרוחני, את העולם העליון. הוא מרגיש את הבורא, הוא נמצא איתו

בהתקשרות, כמו שמדובר על משה, וכמו שמדובר על כל הגדולים שגילו את הבורא.

ההגדרה הרשמית, האקדמית, של חכמת הקבלה, לפי מה שמובא לנו בתורה, היא ״שיטת גילוי הבורא לנבראים בעולם הזה״. כלומר חכמת הקבלה נחוצה לאדם כדי לדעת כיצד לגלות את הבורא בזמן שהוא נמצא בחיים כאן ועכשיו. זו חובה, כי זה נקרא שתיקן את עצמו. אם האדם תיקן את עצמו להידמות לבורא, באותה מידה הבורא מתגלה לו. אם תיקן ברבע, בחצי, בשלושת רבעי, אין זה חשוב בכמה, הוא תיקן את עצמו מתוך סך כל האגו שלו, בהתאם לזה הבורא מתגלה לו.

כשהבורא מתגלה זה נקרא שהאדם ״נכנס״ לעולם הרוחני, הוא כבר נמצא בעולם העליון. ואז כבר לא חשוב לו אם הגוף שלו חי או מת, כי הגוף כבר נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו. הוא נמצא בדרגה נמוכה יותר מהעולם הרוחני, לכן האדם אפילו אינו מרגיש גם כשהוא נפטר ממנו.

״ובחרת בחיים״, הכוונה שהאדם חייב לעלות למדרגה הזאת של החיים. ״חיים״ זו הרגשת העולם הרוחני, הרגשת החיים הנצחיים והשלמים. זו התוצאה המתקבלת מכל לימוד התורה, כי התורה היא תורת אור, תורת חיים. אין זה מצב שבו אנחנו מתחילים ומסיימים את החיים ואיננו יודעים בשביל מה ולמה חיים, וגם כשמסיימים את החיים אין תוצאה מהם. אלא על האדם להשיג את כל הדברים כאן ועכשיו, למען ש״אתה וזרעך״ תגיעו לזה.

לכן נאמר ״ובחרת בחיים״, כלומר אל תתעסק בשום דבר אחר מלבד לבחור ולהגיע לחיים האלה. במצב הזה היינו בתחילת דרכנו, בזמן קבלת התורה בהר סיני, ואנחנו נמצאים במצב הזה גם עכשיו, לכן חייבים לבחור.

 

כשמדברים על הבחירה בין לקבל לעצמי, ובין החוקים של רשת הקשר בינינו, שאותם האדם אינו מרגיש, בקרב מי שנחשף לשיטה יש שטוענים, ״אין לי הרגשה בזה. אם הייתה לי הרגשה הייתי יכול להתחיל לבחור. ומאחר שאיני יכול לבחור, אשאר עם מה שאני רואה מולי״.

באמצעות התרגילים הם יתחילו להרגיש שהם מרוויחים מכך שהם רוכשים קשר הדדי עם עוד אנשים. זה משהו חדש, לכן מי שטרם גילה זאת, אינו יכול להבין זאת. כולם יכולים להגיד, ״כן, זה טוב להיות מחוברים יחד, כולם חברים, מה רע בזה״. כל אחד הרגיש זאת אולי בגן הילדים, בבית הספר, או באופן חלקי בצבא, במקומות שונים. אבל כאן מדובר על משהו אחר לגמרי, על יצירת הכוח הרוחני של האדם שמקנה לו את הרגשת החיים העליונים. כי כך הוא מרגיש כיצד הוא עצמו יוצא מהמוגבלות של החיים הצרים האלה, זה נקרא ״ובחרת בחיים״.

 

״אתם ניצבים היום (א')״

״אתם ניצבים היום כולכם. כולכם פירושו, שכולם נכנסו בערבות. הכוונה, כולכם,

נכנס בכל איש ישראל, שכל איש ישראל יהיה כלול מכולכם, כאיש אחד בלב

אחד. כלומר שיש אהבת ישראל, אז יכולים להצליח. האדם הוא עולם קטן והוא

נכלל מכל העולם. וצריך להגיע לדרגת יחיד, כלומר שהאדם יבוא לידי השגה זאת,

שהוא נמצא ברשות היחיד״

הרב ברוך אשלג, ״אתם ניצבים היום (א')״, כתבי רב״ש ג', עמ' 1633

 

מ״ערבות״ ניכנס לרשות היחיד, לגילוי הבורא, לגילוי הכוח העליון, ונדבק בו, בכוח הזה של הטבע שכולל, ששולט, שממלא את הכול. זו בעצם המטרה. ואז האדם מרגיש שייך לאותה נצחיות, שלמות, ללא שום הגבלות. אנחנו חייבים להגיע לזה רק בעולם הזה, כי רק במהלך החיים האלה אנחנו יכולים לגלות זאת ולהגיע לזה, אין מקום אחר, ״עולמך תראה בחייך״, אם לא, חוזרים לגלגול נוסף.

 

האם השולחנות העגולים יעסקו בנושאים מהחיים שלנו, כמו יחסים בין בני זוג, בין האדם לשכניו, בין האדם לעבודה, בין האדם לילדיו וכולי?

גם בזה, וגם קצת יותר בפנימיות האדם, כדי שהוא יתחיל לפתוח את עצמו, את העולם הפנימי שלו, ולהבין אילו כוחות פועלים בו, אילו רצונות, יכיר את היחס שלו לאחרים, את יחס האחרים אליו, כיצד הוא מגלה את המציאות, מהי מציאות נכונה, האם זה מה שאני רואה או משהו שקיים בפנים? האם יש עוד שכבה אחרי המציאות הזאת שאותה יכולים לגלות?

למעשה, חכמת הקבלה היא פסיכולוגיה עליונה של האדם. כלומר שיטה כיצד לפתח את כוחות הנפש שלו כדי לגלות את הבורא לפי מידת ההתאמה אליו. על האדם לפתח את עצמו בהדרגה, כי הוא לא יוכל לגלות את העולם הרוחני אם ימשיך לעסוק רק בדברים הרגילים. לכן, עליו לפתוח את עצמו לקליטת העולם העליון, ואז יקבל עולם ומלואו, הרפתקה, תענוגים, מילויים והתפעלויות שאין בעולם הזה, ושלא יוכל להשיג אותם בשום מחיר.

 

אמנם זה נפלא, טוב ויפה, אך מה בזה נקרא ״לבחור״?

כי האדם אינו רואה זאת מראש, ובמצב של חוסר ידיעה עליו לבחור. למשל, כשאדם רואה בטלוויזיה פרסומת על טיול בחו״ל, מראים לו דברים יפים מאוד, צבעים, מאכלים, מקומות שונים, מוזיקה וכולי, כי רוצים להראות לו שבכל אלה ימלא את עצמו בטיול, רק בדברים טובים. והאדם, שהטבע שלו זה רצון לתענוגים, רוצה זאת מאוד. כיום בישראל אין בילוי אחר מלבד יציאה לחו״ל לשבוע, שבועיים, רואים זאת לפי מספר הנוסעים. לעומת זאת, אי אפשר להראות לאף אחד מהו העולם הרוחני. כי להגיד כמו שאמרו המרגלים, שהעולם העליון הוא טוב ויפה, אבל כיצד אפשר להגיע אליו, וכן הלאה, זה חטא לדבר כך. עם זאת, במצב מסוים אנחנו לפחות יכולים להגיע לראייה הזאת. הבעיה היא שנדרש זמן עד שמצליחים להביא את האדם לכך. לכן יש לנו צרות בחיים שעוזרות לנו, וזה נקרא ״עזר כנגדו״, כי אנחנו מחויבים לברוח מהן, ואז בכל זאת אנחנו נמשכים לכיוון של גילוי העולם העליון.

 

אפשר לומר שההרגשה הזאת של החיבור או ההרגשה של הקשר בינינו, אותו שולחן עגול שהוזכר או הרגעים בחיים שבהם האדם מרגיש שהוא מחובר לזולת, זאת כבר נגיעה מסוימת באותו עולם, או משהו דומה לזה?

כן. הרגשת הקשר בין בני אדם כשהם מבצעים זאת על ידי חיבור ביניהם זו כבר הרגשה מוקדמת בעולם הרוחני, כי זו אותה תכונה שבה על העולם הרוחני להתגלות, זה כלי לגילוי העולם העליון.

לכן כתוב ״מאהבת הבריות לאהבת ה'״ 25 . אם מוכנים להתחבר ״כאיש אחד בלב אחד״, מוכנים לחיבור, אזי יכולים לקבל את התורה. כלומר אז מגיע האור העליון שמתקן, ומגלים את כל העולם.

עלינו להגיע ״מאהבת הבריות לאהבת ה'״, כלומר לגלות בינינו את כוח החיבור, כדי לגלות את הכוח העליון של הטבע שנקרא ״בורא״. אנחנו חייבים לעשות זאת, הן משום שהתפתחות הטבע מחייבת אותנו, כי לשם כך נוצרנו, והן משום שכל העולם ילחץ עלינו יותר ויותר כדי שנממש זאת, כי רק אנחנו מסוגלים להגיע לזה, ואחר כך עלינו למסור זאת לכל העולם, להיות ״אור לגויים״.

אם נתקדם באופן כזה שעל ידי היגיעה שלנו נסלק את כל ההפרעות, את כל הצרות, את כל הבעיות, נגיע לחיים במצב טוב ובטוח בארץ ישראל השלמה, ונהיה ביחסים טובים עם כל השכנים, עם כל העולם, ובגילוי הכוח העליון בתוכנו.