כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "וזאת הברכה"

(דברים לג, א – לד, יב)

 

 

 

 

 

 

פרשת ״וזאת הברכה״ מסיימת את התורה, היא מתארת את מותו של משה, המנהיג שהוביל את העם לאורך כל הדרך. כתוב, ש״תורה צוה לנו, משה: מורשה, קהלת יעקב״ 1.

בהמשך, משה מברך את השבטים, ולבסוף הוא מברך את עם ישראל, ״אשריך ישראל מי כמוך, עם נושע בה', מגן עזרך, ואשר חרב גאותך; ויכחשו איביך לך, ואתה על במותימו תדרך״ 2.

משה עולה לפסגת הר נבו, ומשם הבורא מראה לו את ארץ ישראל. אחר כך כתוב שמשה מת, ״ולא ידע איש את קברתו, עד היום הזה. ומשה, בן מאה ועשרים שנה במתו״ 3. בני ישראל התאבלו במשך שלושים יום על מותו של משה. ועוד כתוב, ״ולא קם נביא עוד בישראל, כמשה, אשר ידעו ה', פנים אל פנים 4.

זאת הפרשה האחרונה בתורה וכולה מוקדשת למשה.

 

אנחנו לומדים ש״האדם הוא עולם קטן״ 5, כי מה שהאדם מרגיש זה את העולם שלפניו. בעולם הזה יש לפניו את כל היקום. במקום שבו אנחנו מרגישים, שם אנחנו קיימים. יש את הדומם כולו, אבנים, עננים של גזים למיניהם בין הכוכבים, ועוד חלקים שביקום. ויש את כדור הארץ המיוחד בקצה הגלקסיה שלנו שעליו אנו חיים. ומלבד הדומם, יש עליו גם את הצומח וגם את החי.

מהחי שהתפתח על פני כדור הארץ, יוצא האדם, המדבֵּר. וההבדל ביניהם, שלאדם יש בחירה חופשית, איזה אדם להיות. האדם התפתח מתוך הבהמה, כי כתוב, ״כולם כבהמות נדמו״ 6. כלומר מלכתחילה כולנו כך, אבל לאחר מכן, יש לנו אפשרות בחירה על ידי האגו שלנו שכל הזמן מתפתח, במהלך החיים של כל אחד. ומדור לדור אנחנו מתפתחים ומשתנים מאוד, כך שאם ניקח לדוגמה את כל הצומח והחי במשך מאות השנים האחרונות, נראה שלא חלו בהם שינויים גדולים. מה שאין כן באדם, הוא ממש משתנה, כעבור עשרים שנה מגיע דור חדש, והוא שונה מאוד מהדור הקודם, כך שהוא אפילו אינו מבין אותו. זו אותה בעיה שקיימת בין אבות ובנים.

לאדם יש התפתחות מיוחדת, מהירה ומשונה מאוד. זו התפתחות פנימית, לא כל כך גופנית, אלא התפתחות איכותית שמתרחשת בנו. ואם אנחנו נכוון נכון את כל התכונות שלנו, נגיע לדרגת האדם. ״אדם״ הוא מי שלוקח על עצמו להידמות לבורא, הוא נקרא ״אדם״, ״אתם קרויים אדם ולא אומות העולם״ 7. ״אומות העולם״ זה הרצון האגואיסטי שבנו, בכל אחד ואחד מאיתנו, שמושך אותנו להשיג מטרות שנראה לנו שכדאי להשיג בעולם הזה.

ויש עוד מטרה נעלה מאוד, מיוחדת מאוד, שהיא להידמות לבורא, לגלות אותו לפי מידת ההשתוות עִמו, ולהגיע ממש למצב שיהיה ״שם ה' עליך״ 8. וזו הדוגמה שנותן לנו משה, כל התורה נמצאת בסיפור של משה.

משה מתחיל מכך שהתגלה לו הבורא במקרה בסנה הבוער לפניו, מתוך שהתגלתה בו קודם מידת החסד, ומאז הוא התקדם. כתוב שהבורא דיבר עם משה פנים אל פנים, אבל בהתחלה כתוב, ״אחורי תראה והפנים לא תראה״.

ומהם ״פנים״ ו״אחוריים״? מהמאמר של בעל הסולם, שנקרא ״גילוי והסתר״ 9 של הבורא לנברא. אנחנו למדים כי ״אחוריים״ פירושו, שהאדם מתחיל להרגיש שיש כוח מיוחד בעולם שמנהל אותו, משנה אותו ועושה איתו פעולות שונות. כמו שאנחנו כאבות נוהגים עם הילדים הקטנים, מלמדים אותם בעזרת דברים שונים ונותנים להם תרגילים שונים שבאמצעותם יתפתחו. כי אנחנו רוצים שהם ילמדו את כל מה שאנחנו יודעים ויתפתחו אף יותר מאיתנו. וכך היא הדרגה של משה שהתחילה מהסתרה גמורה, ומתוך ההסתרה הזאת הוא הגיע לגילוי פנים אל פנים.

אדם מתחיל מהסתר פנים, הוא משתדל לקבל את תכונות הבורא, את תכונות ההשפעה והאהבה, ומשתדל לקיים אותן כלפי הזולת. כי כלפי הבורא הוא עדיין אינו יכול, הבורא עדיין נסתר, אין לו בדיוק יכולת לכוון באופן ישיר את היחסים ביניהם, לכן נאמר ״מאהבת הבריות לאהבת ה'״. אם אדם עוסק בהשפעה ואהבה כלפי העולם, בכך הוא מגיע אחר כך לבצע אותן פעולות כלפי הבורא. אי אפשר להגיע לכך אחרת, רק באופן הזה.

לכן אנחנו מתאספים יחד, בקבוצה שמתחילה לעבוד באופן כזה. אדם שמתקדם בדרך הזו, מתחיל להרגיש שיש בתוכו כוח שליטה מיוחד שמתגלה, שמעלה אותו, מוריד אותו, בכל מיני ערכים, תכונות, אפילו מצבי רוח. וכן במבט על העולם, פתאום האדם רואה כיצד העולם מנוהל על ידי אותו כוח עליון שנראה לו, או ההפך.

אם אדם רואה שעל כל פעולה שהוא עושה, הוא מקבל תגובה מאותו כוח נסתר, זה נקרא שהוא כבר נמצא ביחסים עם הבורא. צורת קשר זו היא ריאלית, בכל מה שהאדם עושה הוא רואה שמישהו מנהל אותו, משחק איתו כמו אב עם הבן. ואז תלוי באיזה מצב האדם נמצא. האם הוא מסוגל להצדיק את כל הפעולות שהבורא עושה עִמו? כי הפעולות הן בלתי נעימות, העולם נראה לו מבולבל, החיים לא כל כך ישרים, הוא מרגיש שהתכונות שמתעוררות בו, הן או לרעה או לטובה. האם הוא יכול לפענח אותן, האם הוא יכול להסביר לעצמו שכולן הן לטובה והן קיימות כדי לגדל אותו?

ואז כל העולם יֵרָאֶה לאדם כמו משחק אחד גדול שבו הוא משחק את החיים הנכונים שלו. לפני כן העולם מוצג לפניו דווקא באופן הפוך, האדם בכוונה מבולבל מלמעלה, מה״אבא״. כמו כן, הוא רואה עד כמה עליו לגלות את השליטה שלו בעולם הזה, את היחס היפה של הבורא אליו, על אף שהוא דווקא עושה תרגילים שונים שהם כביכול הפוכים. הוא מרגיש שהעולם מאיים, והיחס אליו לא נעים ולא טוב, האם למרות זאת הוא יכול להצדיק אותו? אמנם הוא נמצא כבר בהסתרה, אבל זו הסתרה שמתקרבת לגילוי.

ויכול להיות להפך, האדם רואה שהעולם מקולקל והכול בו מקולקל והוא לעומת זאת מצדיק את הבורא, ותמיד רואה שהפעולות שלו הפוכות מפעולותיו של הבורא, נניח לא נכונות, אבל הוא מסוגל, למרות כל המצבים שבהם הוא נמצא באופן בלתי נעים, להעריך אותם כתרגילים. להבין שכל המצבים האלה נותנים לו הזדמנות להצדיק את הכוח העליון. אם האדם מסוגל לעשות זאת, זה נקרא שהוא נמצא בהסתר אחד.

לעתים האדם יורד למצבים אחרים, שבהם הוא נניח אינו מסוגל להתגבר, פתאום מתגלות בעיות, צרות וטרדות שהוא אינו מסוגל להצדיק אותן. ואז נראה לו שהעולם מתקיים באופן הפוך, שהבורא מתנהל עִִמו באופן לא נכון, והוא בא אליו בטענות. מתוך הטענות האלה האדם מתחיל לבקש מהבורא שישנה את ההתנהגות שלו אליו. הוא אינו מבקש ״תן לי כוח להתגבר על כל המכשולים ולהצדיק אותך״, אלא ״תשתנה אתה בהתנהגות אליי״.

בדרך כלל אלה דברים שעולים בתפילות. אנשים אינם מבינים שעליהם להשתנות, אלא הם רוצים שהבורא ישתנה ביחס שלו כלפיהם. במצב שבו האדם אינו מצדיק את הבורא, על אף שהוא מרגיש לא נעים, הוא אינו מבקש לשנות את עצמו, הוא גם אינו רוצה להגיד משהו רע על ההנהגה העליונה, אלא הוא מבקש ממנו, ״תשתנה אתה, תפנה אליי באופן יפה וטוב״ וכולי. הוא כביכול טוען שמגיע לו יחס אחר, זה נקרא ״התנהגות של בעלי בתים״, ועל כך כתוב, ש״דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים״ 10 .

מי שעומד לשנות את עצמו כל הזמן ולקבל מלכתחילה שהבורא הוא ״טוב ומיטיב לרעים ולטובים״ 11 , ובמשך חייו לא יעשה לאדם דבר רע, האדם הזה נקרא ״בן תורה״, כי הוא הולך כדי לתקן את עצמו, ואז הוא זקוק ״למאור המחזיר למוטב״. וכל פעם שהאדם מגלה יחס לא נעים, לא יפה להנהגה העליונה, לכל המציאות שאנחנו נמצאים בה, זה סימן שהתקלה היא בו, שהתגלה בו יצר הרע, הצורה ההפוכה. במקרה כזה הוא כל הזמן הולך ומשפר את עצמו, מבקש את כוח התיקון, כוח התורה. כמו שכתוב, ״בראתי יצר רע״ בכוונה, כי באדם מתגלה

כל פעם יצר הפוך, רצון הפוך מהבורא, והוא אינו יכול להצדיק אותו, אבל הוא מבקש, ״תן לי את המאור המחזיר למוטב שנקרא תורה, כדי שאתקן את היחס שלי אליך, כדי שלא אראה את המצב הזה כטוב, כי אם אראה אותו כטוב, איהנה באגו שלי. אולם אם אראה בעולם את הדברים הרעים כרעים, אסבול באגו שלי, ועם זאת אוכל להצדיק אותך על פני כל הפעולות והמקרים בעולם שנראים לי רעים״.

כלומר האדם רוצה להיות באמונה למעלה מהדעת. הוא אינו מבקש מהבורא להרגיש טוב, אפילו לא כדי להגיד עליו טוב, אלא הוא רוצה רק להצדיק את ההשגחה. זה נקרא שהאדם מבקש שכוח האמונה ישלוט על כוח הקבלה שבו. זה נקרא ״אמונה למעלה מהדעת״ או מצב ״לשמה״.

יש מצבים שבהם האדם מקבל תוספת התגלות של יצר הרע בו והיא כל כך גדולה, שהוא רואה ההפך. שכל האנשים מזלזלים בהשגחה העליונה, לא מתקרבים אליה, הם נראים לו פתאום מצליחים יותר בחיים, הם בריאים יותר, מוצלחים יותר, מכובדים יותר וכן הלאה. ואז הוא כביכול רואה זאת, ובהתאם לכך מסכים עם הדברים. אם הוא עושה כך, הוא נמצא בהסתר כפול.

אבל גם הסתר כפול ניתן לאנשים שרוצים להתקרב לבורא ונופלים למצבים האלה. לעתים הם נמצאים בהסתרה כל כך גדולה, עד כדי כך שהם שוכחים שאין עוד מלבדו, שמלבד הבורא אין שליטה אחרת בעולם. ולכן, הם נופלים לתפיסת העולם שנמצאת במקומות ובאנשים שונים, כי השליטה ניתנה לשליטים למיניהם.

כתוב ״לב שרים ומלכים ביד ה'״ 12 . אם כן, מדוע ירצה אדם להיות בין ״שרים ומלכים״, עליו לפנות לבורא ולתקן את עצמו ביחס עִמו, ואז בטוח שמתוכו, ממנו, כשיורדות כל הפקודות לעולם, הן כבר יתקנו את העולם. בעצם, על האדם לנהל את עצמו ואת העולם, כדי להביא אותו לכל טוב, באופן כזה שהוא פונה ישירות לבורא.

לכן העבודה שלנו היא להיכנס לקשר ישיר עם הכוח העליון. זו העבודה של משה שהגיע מהסתר פנים, מראיית ה״אחוריים״, דרך כל התהליך שעבר במדבָּר יחד עם עָם ישראל, כלומר יחד עם כל התכונות הפנימיות של האדם שנקראות ״עם ישראל״ שבו, ותיקן אותן עד למצב שגילה את הבורא פנים בפנים.

זו דרגה של נביא גדול. אין לנו נביא גדול יותר ממשה, אין לנו איש יקר יותר ממשה, כי ממנו מגיעה כל התורה שלנו. כלומר כל צורת התיקון, כל שיטת התיקון שבה עלינו להשתמש כדי להגיע למטרה, ככתוב ״שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך״ 13 . כך שאנחנו באמת נגיע למצב כמו של משה, שהבורא התגלה אליו, נגיע לגילוי הבורא. ועל כולם להגיע לזה, זה נקרא ״שובו עד ה' א-לוהיך״.

 

זה נשמע כמו מדען שחוקר ומניח הנחת יסוד שיש כוח אחד והוא טוב ומיטיב, כעת אני  משתנה, ובעצם חוקר את השינויים שאני עובר.

השינויים הם כולם באדם. כן, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת.

 

השינויים הם באדם והכוח האחד הוא טוב ומיטיב. אומרים זאת לאדם, והוא יכול להאמין או לא להאמין, אבל זה נושא המחקר.

לא, מהנחה זו האדם מתחיל לעבוד, הוא חוקר את עצמו, את האדם שבו, האם יש בו נקודה כזאת, שמתוכה הוא מתחיל להתפתח כאדם. כי כל אחד בא מעפר, אבל יש בנו ניצוץ, שזה חלק א-לוה ממעל, ואת הניצוץ הזה עלינו לפתח. כל אחד מתחיל מניצוץ זה, מנקודה קטנה זו, גם משה התחיל ממנה וכך גם כולם, המקובלים הגדולים ביותר, כולל האבות, רשב״י, האר״י ובעל הסולם. נקודה קטנה זו היא שמשכה אותם להתקרב לכוח העליון, לדעת בשביל מה ולמה אני חי, ״רצוננו לראות את מלכנו״ 14 , לדעת, לגלות אותו, להגיע לדבקות עִמו. זה נקרא ״השתוות צורה מלאה״.

״השתוות הצורה״, הכוונה שהאדם מגלה שבאמת ההנהגה היא ״טוב ומיטיב לרעים ולטובים״ 15 , אין רעים ואין טובים כולם עובדי ה'.

כיצד אתה יודע שאין זו אוטוסוגסטיה? כחוקר, כמדען של המוח אני מכיר את התופעה. אנחנו יכולים להחליט כעת שמשהו קיים, אנחנו מדמיינים אותו וכך יוצרים אותו, בונים אותו.

באוטוסוגסטיה, אדם יכול לשכנע אנשים, דעות, קהל, זה הוכיח את עצמו. ייתכן שאנחנו עושים פה סוג של אוטוסוגסטיה, בונים דמות של בורא טוב ומיטיב, וסביבו בונים את כל התיאוריה, ובסוף מגיעים אליו ואומרים ״הצלחנו״.

 

במה הצלחת?

הצלחתי בכך שבניתי לעצמי משהו שהאמנתי בו.

 

מה ההבדל, האם נכנסת באמת לאוטוסוגסטיה, באיזה ״טריפ״ כמו שאומרים בלשון הרחוב, וכיצד האדם מבדיל בין דמיון המודרך או לא מודרך, ובין גילוי הבורא? מהו ההבדל?.

ראיתי אדם שעשו לו היפנוזה, אמרו לו ״אינך רואה צבע אדום״, והניחו קרש בין שני כיסאות בצבע אדום. הוא הלך על הקרש אך היה משוכנע שהוא הולך באוויר, כי הוא באמת לא ראה את הצבע האדום.

בחכמת הקבלה אנו לומדים על תפישת המציאות מתוך המעשים שאנחנו עושים. אנחנו לומדים על תפישת האדם, כיצד הוא בנוי, כיצד הוא תופש את המציאות, מה הן התכונות שלנו, מהם חמשת החושים הגופניים שלנו, עד כמה הם אינם שייכים לרוחניות, עד כמה עלינו לפתחם. כמו כן, כיצד אנחנו מפתחים את החוש שלנו, חוש ההשפעה, שלעתים אנחנו קוראים לו ״החוש השישי״. חוש זה נחלק לחמישה חלקים: ״כתר״, ״חכמה״, ״בינה״, ״זעיר אנפין״, ״מלכות״, אלו הן חמש ספירות שאפשר לחלקן לעשר.

בתוך המבנה שאנחנו מתחילים לגלות בנו, אנחנו מגלים את תכונת ההשפעה, תכונה אחרת לגמרי. כלומר שאינה קשורה לחיים בתוך הגוף, כך שאי אפשר לומר שמדובר באוטוסוגסטיה, שזה הכול דמיון. אנו מתחילים לגלות את ההנהגה וההשגחה בחיינו באופן ריאלי. כלומר אנו מתחילים לראות בעזרת החושים הפנימיים שמתגלים, ולא בחושים הנוכחיים.

האדם מתחיל לרכוש חוש נוסף שנקרא ״השפעה״, מחוצה לו. הוא מתנתק מכל חלק האדם שבו, במוח ובלב, כלומר הן במחשבות והן ברצונות. הוא בונה מחוצה לו תפישת מציאות נוספת, חדשה, שכולה בנויה לא על הרצון לקבל, הרצון ליהנות, לספוג, לגלות, למלא את עצמו מהסביבה, אלא כיצד הוא דווקא ממלא את הסביבה, כי בהשפעה הוא עובד באופן הפוך.

כשהאדם מתחיל להתקרב ליחס כזה למציאות, הוא מתחיל לגלות מציאות החדשה, את שליטת כוח ההשפעה בעולם, זה נקרא ״א-לוהים״, הבורא, תכונת ה״בינה״, תכונת ההשפעה והאהבה. וככל שהאדם מסוגל להידמות אליה, שזה נקרא שהוא בונה מעצמו אדם, ביחס חיצוני, מחוץ לגופו, הוא מתחיל לגלות את תכונת ההשפעה הכללית הזו, שהיא הטבע, שהיא הא-לוהים, שפועלת עליו. ואז הוא נכנס עם התכונה הזאת לקשר בהדדיות. הקשר הזה, זה כבר ״סולם״ המדרגות, סולם של התקשרות שתלוי במידה. יש בינו לבין הבורא חמישה עולמות, ״העלמות״, שמסתירים את ההנהגה, ההשגחה של הבורא עליו. ועל האדם כל פעם להידמות לו, ללמוד ממנו, זה נקרא ״עבודת ה'״, ״עבד ה'״. כשהאדם לומד את העבודה של הבורא עליו, הוא מעתיק את העבודה על עצמו, ומידמה לו, כמו שהקטן לומד מהגדול.

באופן כזה אנחנו מתקדמים, ובסופו של דבר מגיעים למצב שיש לפנינו, בהזדהות עִמנו, כוח שממלא את כל המציאות. אנו רואים כיצד הוא פרוס על פני כל העולם, כיצד הוא מנהל את הכול, כמו שדה, כמו רשת, שעליה נמצאת כל המציאות, כל היקום, כולנו, כל גרגיר. כל דבר שקיים במציאות, מקטן ועד גדול, נמצא על הרשת הזאת, והיא זאת שמנהלת את כל העולם. ואז האדם מגלה עולם אינטגרלי, שבו כולנו קשורים זה לזה על ידי אותה רשת והיא מנהלת ומשנה את כל החלקים, את כל אחד, את כל התכונות שבכל אחד, כדי להביא אותנו לגילוי פנים, שכולנו נגיע לדרגת ״משה״.

קשה להסביר כי זה עניין של תורת הנסתר, אבל ההבדל בין אוטוסוגסטיה למה שאנחנו מדברים עליו הוא בכך שהאדם מגלה זאת בפועל. הוא אינו משכנע את עצמו ואת האחרים, אלא הוא משתנה מבפנים, כך שאף אחד מבחוץ לא רואה זאת. במצב הזה האדם קונה, מעתיק את התכונות מהבורא. זה עניין הגילוי, עד שמגיעים להזדהות שלמה הנקראת ״דבקות״.

אי אפשר לשכנע בכך בני אדם. כמו כן, איננו מסתירים את הדברים האלה, איננו רוצים למשוך אנשים אלא ההפך, לחכמת הקבלה מגיע אדם, ולא כל אחד ואחד, שיש לו באמת תשוקה גדולה לגלות מה השורש לחיים, מה סיבת החיים, מה מהות החיים, האם מעבר לחיים שלנו יש משהו אחר.

בתקופה האחרונה מגלים את הדברים האלה במאמרים של פיזיקאים דווקא, בפיזיקה קוונטית, כי הם מדברים על מציאות אחרת מזו שהאדם תופש. וככל שהם נכנסים עמוק יותר בחומר הדומם, האלקטרונים וחלקי האטום למשל, הם רואים שהדומם נעלם, ואחריו יש כוח. וגם הכוח הזה מתחיל להיראות בצורות שונות שנעלמות מתפישת האדם. אמנם לא חסרים לנו מיקרוסקופים, טלסקופים או מאיצי חלקיקים שונים, אך צריכה להיות לאדם תפישה אחרת, על האדם להשתנות כדי לצפות בעומק החומר, כי שם, אחריו, נמצא אותו הכוח, הבורא.

לכן ״מעטים הם בני עליה״ 16 . כך כתוב, ״ראיתי בני עליה, הם מעטים״. וגם על עם ישראל כתוב, ״מעטים אתם מהעמים״ 17 . מדוע? כי רק חלק קטן מכל בני האדם משתוקק לזה, לגלות את השליטה העליונה, כי לשם כך צריך להשקיע כוח רב, מחשבה ורצון, ולהיות בעבודה הזו זמן רב. אבל דווקא אותם אנשים שמגלים את הכוח העליון ומתקרבים אליו, הם שמגיעים לדרגות האלה בדומה למשה. משה נמצא בדרגה של 120 מדרגות, שזו שלמות האדם.

כולנו נמצאים עכשיו לפני עלייה, ובסופו של דבר על כל בני האדם להגיע לזה, לא רק המעטים, לא רק אלה השייכים למושג ״ישראל״, ישר-אל, שמשתוקקים לזה, ככתוב ״כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״ 18 . אך זה עניין של זמן. אנחנו נמצאים עכשיו בשלב האחרון של ההתפתחות, בתיקון הכללי של העולם, ב״גאולה הכללית״ מה שנקרא, ״גאולה השלמה״.

כיום אנחנו כבר מגלים בעולם, את אותן התחלות, שהן סימנים ברורים לכך שכל העולם נמשך לתיקון. אנחנו רואים שהעולם מתגלה כעולם גלובלי ואינטגרלי. כלומר שבכללות, בני אדם כבר מגלים את הקשר ביניהם, וזה קורה סביב כל העולם ולא רק בחלק אחד, בכפר כלשהו. בסופו של דבר כולם יְגלו.

בביקור בגרינלנד פגשתי אנשים שחיים באזור הקרח, הם עצמם טענו שהם מרגישים עד כמה הם תלויים כיום בעולם. ולא רק בכך שאנחנו כאן משפיעים על האקולוגיה ושם הקרח נמס, אלא שהם מתחילים לאבד את כל מקורות הפרנסה שלהם, הדגים והחיות. הם אומרים שהם מרגישים קצת יותר קרובים לטבע, כי הם חיים בטבע, וכן כי העולם נעשה עגול ומחובר, וכולם תלויים זה בזה.

הדרגה הזאת של התלות ההדדית בכל העולם, זו דרגה שהתגלתה פעם בבבל, וכעת היא מתגלה שוב. זה סימן, כמו שמסבירים המקובלים, של מצב לפני הגאולה השלמה. ״הגאולה השלמה״, הכוונה שכל בני העולם ירגישו שאין להם ברירה, אלא שכדי להינצל מכל המכות שאנחנו מגלים בעולם שלנו, משום שבני האדם אינם מסתדרים ביניהם, בגלל חוסר קשר נכון, הם ירצו להגיע לידיעת הקשר הנכון. ידיעת הקשר הנכון פירושה, לגלות את הרשת שבה אנחנו נמצאים, את הכוח הכללי ששולט ומקשר בינינו, שזה הבורא.

כלומר אם האדם יוכל להתקשר, אם עליו להתקשר לכל באי העולם, ולהיות יחד כאגודה אחת, אזי הוא צריך את הבורא. כי דווקא הוא ״עושה שלום במרומיו, עושה שלום עלינו״, דווקא הוא ייצור קשר בינינו וימלא את כל החללים בינינו, זה נקרא שהוא ישפיע, בכבודו ובעצמו, כלומר באור שלו, על האגו שנמצא בינינו, ויהפוך אותו להשפעה הדדית. זה התיקון.

 

אדם חי עם פרדיגמה של שנים – מה הוא מרגיש, מה הוא חושב, מה הוא רוצה, כיצד הוא רוצה, ובהתאם הוא פועל. בחוץ יש תופעות שונות, כמו אנשים שלרוב מפריעים לו לקיים את מה שהוא רוצה, ועליו למצוא את הדרכים לפעול. מה הן ההבחנות הראשונות, שהאדם בכלל יכול להתחיל להרגיש שינוי, שיש פה משהו כללי יותר. מאילו הבחנות הוא מתחיל, כדי להתחיל לחפש בכלל שיש בורא, רשת, כוח שמנהל ולא הוא בעצמו?

האדם הוא רצון אגואיסטי קטן שמתגלָה בו ״הנקודה שבלב״ ואז הוא רץ לחפש היכן וכיצד הוא יכול למלא אותה, לפתח אותה, לגלות את הכוח העליון, את השורש לחייו, הסיבה לחיים, מה הטעם בחיים. מדובר על אנשים בעלי רצון מיוחד יש אנשים שמחפשים כיצד להיטיב לעצמם בלבד, הם מרגישים מדוכאים. כיום דיכאון זו המחלה הנפוצה ביותר בעולם, מלבד אלה שבכלל אינם יכולים להחזיק את עצמם בחיים. הם שואלים מדוע החיים הם כאלה? מדוע העולם הוא כזה? מה אני יכול לעשות כדי להינצל מהמכות?

כלומר הם מתקדמים לא על ידי משיכה מקדימה, על ידי אותו ניצוץ שמושך אותם, אלא על ידי דחיפה, דקירה מאחור, וזה מכוון אותם לחיפוש. מדוע באופן רע? כי רק מי שרע לו מחפש את הסיבה לרע, כדי לברוח מהרע או כדי לשנות את המצב. בסופו של דבר על האדם להגיע לריפוי, כלומר למציאת התרופה. ויש לרגש הזה תרופה אחת, עלינו לשנות את הקשרים בינינו מיחס רע ליחס טוב. עלינו להבין, שכל הצרות, כל המכות, כל הבעיות, כל חוסר המילוי שאנו מרגישים, הרגשת הריקנות חוסר היכולת למלא את הרצונות, את התשוקות, את המחשבות, כל זה מגיע מתוך יחס לא נכון בינינו.

בינתיים אנשים מרגישים רע, אחר כך הם יגלו שכל זה בא מתוך כך שהם נמצאים בניתוק מהאור העליון, מהכוח העליון, ואם היה ביניהם קשר נכון וטוב, הם היו ממלאים את עצמם ומסוגלים לכול.

 

כיצד האדם יגיע להבחנות כאלה גבוהות, שהוא מנותק מהאור? הוא מתחיל במחשבה שיש רק את עצמו ועוד מספר אנשים, וכל אחד מאיתנו מרגיש בשליטה על עצמו. איננו מסתדרים, אז נניח בשלב הראשון עלינו לגלות כי איננו יודעים כיצד להסתדר בינינו, להתחבר בינינו. מה הן ההבחנות הנוספות, עד שהאדם מגיע למסקנה שחסר לו קשר עם האור?

הכול מגיע לאדם מהסביבה, הסביבה שלנו כולה משתנה. כיום אנחנו מגלים שאנחנו קיימים במערכת אינטגרלית, וכולם סביב העולם קשורים, אולם בכך אנחנו מגלים רק חלק קטן מאותה מציאות. כיום מתגלים בתוך רשת הקשר בינינו גם כל הדורות הקודמים, כל המקובלים והנביאים, גם הם נמצאים באותה רשת. ופתאום אנחנו מתחילים לקבל רעיונות, שאלות ונטיות שלא היו אופייניות לנו בכלל לפני עשר או עשרים שנה.

זה מתגלה בתוך האדם, ולכן כולם מתחילים להיות רגישים יותר, ועולות שאלות, מה זה הטבע? מדוע הוא עָגול? למה הוא כללי? מה פתאום אנחנו קשורים זה לזה? למה האדם קשור לכל הדומם, צומח והחי שסביבו? האדם תמיד חשב שהוא נמצא למעלה מהטבע, והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. ואילו כיום אפשר לראות את ההשפעה של המין האנושי על כדור הארץ, שמגיעה מתוך אותה גישה של ״אני עושה מה שאני רוצה, אני מוציא מתוך האדמה מה שאני רוצה, אני עושה עם המים, עם האוויר מה שאני רוצה״. הכול עדיין נובע מחוסר הבחנות נכונות של היכן אנחנו נמצאים, אנו קיימים במעגל סגור. זה יימשך עד שהמצבים האלה יתגלו במידה כזאת, שיהיה עלינו לסגור את עצמנו.

אנחנו רואים גם שכל צורת היחסים האגואיסטיים הקודמים בינינו, כבר אינם ״עובדים״. אנחנו איננו יכולים לנהל את העולם, אפילו איננו יכולים לנהל את הכלכלה שלנו. הכלכלה שלנו היא שפת הקשר בינינו, ״כמה אני נותן לך וכמה אתה נותן לי״, ובתוך כל זה אנחנו מתקשרים. זה גילוי רשת הקשר בין כולנו. כיום אנחנו נכנסים לרשת קשר שמתגלה בה הצורה המקולקלת שלנו, שבה כל אחד רוצה לנצל את האחרים. הקשר שבור, הוא מתגלה כקשר נורא, כזה שאיננו מסוגלים לנהל אותו. זה המשבר שמתגלה כיום.

המשבר הוא דוגמה לקשר אינטגרלי שבור. בסופו של דבר, תוך מספר שנים, נגיע למצב שנגיד, ״די, הבעיה זה הקשר בינינו, הוא הרע, אנחנו חייבים לתקן אותו״. ואז תהיה מבוכה. המקובלים הם שמבינים את המצב, ולכן הכינו תוכניות לימוד, הסברה וכולי. אולם מצד הקהל הרחב עדיין אין דֵי חיסרון לזה, הם עדיין לא גילו שדווקא הקשר הנכון יכול להציל את העולם מהנפילה הגדולה הזאת. שהרי מיליארדי אנשים יהיו ללא עבודה, ללא פרנסה, ולא ידעו מה לעשות, ויתגלו אף מקרים חמורים מאוד בכל המדינות עד כדי מלחמת עולם שלישית.

לכן על ישראל להשתדל עד כמה שאפשר להסביר שיש פתרון, יש תרופה, ואז זה יתגלה מתוכם, מצידם, בעזרתנו. וכשיתגלה רצון להתקשר באופן יפה, אפילו כדי להינצל מהמכות, זה יקרב אותנו הלאה לדעת כיצד ועל ידי מה אפשר לעשות זאת, ואז כבר יש קשר עם האור העליון.

ההתקרבות תהיה מתוך חיסרון. כי האדם אינו אלא יצור חי קטן מאוד שמנוהל על ידי הייסורים, וקל לנהל אותו. בהשגחה העליונה הבורא רוצה שנבין בעצמנו, נשכיל להבין מה קורה איתנו, שנהיה כבני אדם ולא מנוהלים כמו כל הדומם, הצומח והחי.

 

הפרשה מדברת על כך שמשה השלים את תפקידו, השלים את ייעודו, בעלייה של  120 מדרגות, והגיע להר נבו. כיום, מה עלינו לעשות כדי להשלים את תפקידנו כלפי העולם?

עלינו להביא את עם ישראל, ודרכו את כל העולם, להשפיע עד למצב שכולם יגיעו ל״כניסה״ לארץ ישראל. ״ארץ ישראל״ זה הרצון הכללי שכולו יהיה מכוון להשפעה ולאהבה כמו הבורא, ישר-אל. לכן עלינו לפתח את השיטה של חכמת הקבלה, המתארת כיצד לתקן את בני האדם, כדי שיגיעו לכניסה לארץ ישראל. כתוב ש״בסוף הדורות ארץ ישראל מתפשטת בכל העולם״ 19 כשיירת צבי. כלומר כל העולם יהיה כאגודה אחת ״כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״, ועלינו להכין את התשתית לכך.

 

מהו המסר שעלינו להעביר לאדם שרק מתחיל להבין שהעולם קשור?

עלינו להסביר לו על העולם באופן קל, יפה, נוח, מובן, הגיוני, בהתאם לאופי שלו, למנטאליות שלו. להסביר על תפקוד העולם, על המשבר, על הסיבה למשבר, וכיצד עלינו לצאת ממנו. כלומר עלינו להסביר שכל הדברים שקורים לנו בעולם, אינם במקרה, אלא יש כוח מיוחד שמנהל הכול, שנקרא ״הטבע״, אין צורך לומר א-לוהים או הקדוש ברוך הוא. ייתכן שיסכים עם הדברים, אבל אופן הדיבור אינו הדבר החשוב, בכל זאת מדובר על אותו כוח אחד. כמו כן, עלינו להסביר שרק בהתקשרות יחד נצא מהמשבר.

תחילה עלינו לעשות זאת בעצמנו, כי בני ישראל לפני החורבן היו קשורים זה לזה באופן יפה, כשהיינו בצורה מתוקנת. נפלנו לגלות, ועכשיו ראשית עלינו לחזור למצב שבו היינו. היינו ״כאגודה אחת״, ״כל ישראל חברים״. קודם כל זה כלפי עמנו. ולאחר מכן, מעם ישראל זה יתפשט לכל העולם כ״אור לגויים״.