כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "אמור"

(ויקרא כא, א – כד, כג)

 

 

 

 

פרשת ״אמור״ פותחת בדיני הכוהנים. מדובר על כך שאסור לכוהנים להתקרב למת, מפאת הטומאה, אלא רק לאנשים הקרובים אליו. אסור לכוהנים לגלח את ראשם וזקנם, ואסור להם לעשות בגופם נזק כלשהו. אסור לכוהנים להתחתן עם גרושה, אלמנה או זונה, אלא רק עם אישה בתולה. אסור לכוהן הגדול להיטמא, גם אם מדובר בקרוביו שנפטרו. כוהן שהוא בעל מום לא ייחשב לכוהן ולא יוכל לשרת בבית המקדש.

בנוסף מבוארים דיני טומאה וטהרה לכוהנים, איסור אכילת קורבנות בטומאתם, דין לבת כוהן עקרה, גרושה או אלמנה, דיני קורבנות שהכוהנים צריכים להקריב וכן הלאה.

בהמשך הפרשה מבוארים דיני חגים ומועדים, שבת, פסח, שביעי של פסח, שבועות, ספירת העומר, יום הכיפורים, איסור קיום מלאכה במועדים ותענית.

בסיום הפרשה מסופר על ריב בין שני אנשים, כאשר אחד מהם אמר את שם ה' וקילל. העונש שקיבל הוא שהוציאו אותו מחוץ למחנה ורגמו אותו באבנים.

 

מה משמעות המושג ״כוהן״ שדנים בו רבות?

התורה מדברת על אדם אחד, ככתוב: ״ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש״ 1, כלומר כל העם יכול להיות כוהן. אין ״ממלכת כוהנים״, אלא צריכים להגיע לדרגה הנקראת ״כוהן״. מדובר באדם שעובד על עצמו כל הזמן ומטפס במדרגות הרוחניות, עד שהוא מתקן את עצמו. באותו אופן כולם, כל אחד ואחד צריך להגיע לדרגת ״כוהן״. ולא משום שאדם נולד כך, משום שאביו היה במקרה כוהן או לוי, וכך הוא נשאר.

הבורא ברא את הרצון לקבל, אשר התפתח בדרגות דומם, צומח, חי, ואחר כך אדם, שהתפתח על פני האדמה. האדם הגיע לדרגה שבה התחיל להרגיש שהוא רוצה להידמות לכוח העליון, להכיר אותו. לראשונה זה קרה ב״אדם הראשון״, ואחריו היו עשרים דורות של מקובלים שגילו את הכוח העליון, מתוך כך שעבדו על עצמם, תיקנו את עצמם. הם תיקנו את כל האגו שלהם, ממצב שבו הם רוצים לקבל, ליהנות ולחשוב רק על עצמם, למצב שבו הם פועלים בכוונה על מנת להשפיע, לטובת הזולת. בכך הם שווים לבורא, לכוח העליון, ״הוא רחום, אף אתה רחום״ 2.

כך גם אדם שמתחיל לתקן ולשנות את עצמו ממצב שהוא אגואיסט, ״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״ 3, למצב שבו הוא פועל בהשפעה ואהבה. אנשים אלה נקראים ״יהודים״, כי הם רוצים להגיע לייחוד עם הבורא, להתייחד עמו, לדבוק בו. ״להגיע״, הכוונה להתקרב לאותו כוח הטבע, שהוא כוח ההשפעה והאהבה השלם. כשהאדם מתקן את עצמו ופועל בכוח ההשפעה במקום בכוח הקבלה, הוא כביכול הולך ומתקרב, ומדמה את עצמו לכוח העליון, ולכן הוא נקרא ״אדם״, מתוך התהליך שהוא עובר.

יש דרגות רבות בתהליך, וככל שהאדם מתקן את עצמו, ככל שהוא קרוב יותר לכוח העליון, כך בהתאם הוא מתחיל להרגיש אותו. ובהתאם לכך הוא נקרא ״גוי״, מצב שהוא לגמרי לא דומה לבורא, או ״ישראל״, ״לוי״, ״כוהן״, שהן דרגות הקרובות יותר לבורא. אלה ארבע דרגות שעלינו להיות בהן. גם בדרגת ״גוי״, אומות העולם, האדם עדיין מרגיש שאינו שייך במאומה לבורא, ועליו להתחיל את התהליך להידמות לבורא. כלומר אין מדובר בסתם אדם בעולם הזה, אלא באדם שהולך בדרך הזו.

 

מדוע דווקא לכוהן יש הגבלות רבות כל כך? אם הוא כה קרוב לבורא, עליו להיות הרבה יותר חופשי, שהרי הכול היה צריך להיות מותאם לו.

כי אנחנו מתקנים את האגו, וככל שאנו מתקנים אותו, בהתאם אנו עולים בסולם המדרגות, ב״דרגות הקדושה״. במושגים ״קדושה״, ״טהרה״ מדובר במידה שבה האדם משתמש באגו שלו באופן הפוך, בכוונה על מנת להשפיע לזולת. עליו להפוך את היצר הרע ליצר הטוב. במקום לנצל את כולם, הוא מוכן לשרתם. זאת למעשה עבודת הכוהנים, הם מקדשים את העם ומשרתים אותו.

לפיכך, כשאדם מתחיל להתקרב, הדבר נעשה על ידי ״המאור המחזיר למוטב״, כי רק האור הוא זה שפועל עלינו ומשנה אותנו כל הזמן. האדם עושה את כל הפעולות שדורשים ממנו לעשות, ובהתאם להן האור העליון פועל מלמעלה. הפעולות שהאדם עושה מלמטה, כדי שהאור העליון יפעל עליו מלמעלה, נקראות ״תפילה״. כלומר אלה הם הנטיות, הרצונות, שהאדם רוצה לראותם באופן אחר, לתקן אותם, לחבר אותם לטובת הבריות, לאהבת הבריות, כי כך למעשה הוא מעלה את עצמו ״מאהבת הבריות לאהבת ה'״ 4.

אם האדם מסוגל להיות רק במצב שאינו מזיק לבריות, הוא נמצא בדרגת ״ישראל״, בכללות. אם הוא כבר יכול לעבוד ב״להשפיע על מנת להשפיע״, כלומר ב״אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך״ 5, הוא נמצא בדרגת ״לויים״. כשהאדם נמצא ברצון ״לקבל בכוונה על מנת להשפיע״, ממש באהבה לזולת, זו דרגת ״כוהנים״. וכשהוא אוסף את כל הדברים האלה יחד, הוא מגיע לדרגה שנקראת ״הכוהן הגדול״. בדרגה זו הוא מתאחד עם הבורא בתנאים פנימיים המיוחדים לו, הנקראים: ״בית המקדש״, ״יום הכיפורים״, ״קודש הקודשים״ וכן הלאה. כל אלה מציינים את אותה נקודת ייחוד, חיבור, דבקות, שאליה כל אחד צריך להגיע.

מדובר כאן בתהליך שכל אדם ואדם מישראל צריך לעבור. כולם צריכים להגיע לדרגות הללו, עד לדרגת הכוהן הגדול. גם אם אדם נולד מאבא כוהן או לוי, אין זה אומר שהוא כבר נמצא בדרגה הזו. בעולם הזה יש העתקה מהרוחניות, לכן זה כבר קיים בגשמיות בצורת דומם. האדם כבר אינו יכול לשנות את עצמו, ואין זה משנה אם הוא גבר או אישה, כי ברוחניות גם עניין זה משתנה בהתאם לעבודה ולמאמצים של האדם, לפיהם נקבע אם הוא ״כוהן״, ״לוי״, ״ישראל״, ״קטן״, ״גדול״, ״בעיבור״, ״יניקה״, ״מוחין״, ״קטנות״, או ״גדלות״. בכל מדרגה

ומדרגה זה קורה לנו, למי שעולה בסולם המדרגות. לכן בצורה רוחנית אנחנו משתנים כל הזמן בסדר העלייה שלנו, ומקבלים על עצמנו חוקים שונים, כדי להידמות לבורא כמה שיותר ולהיות אדם מושלם.

 

מה תפקידם של הלויים והכוהנים? במקרא מסופר שאלה היו שרים ואלה עסקו בקורבנות ושוחטים. מה באמת התפקיד שלהם כלפי העם?

כולם משרתים את העם. כדי לשרת את העם, משרתים את הבורא. כלומר הדרגה שבה האדם נמצא בסולם המדרגות, מחייבת אותו לטפל באחרים שנמצאים למטה ממנו, כמו גם להידבק לאלה שנמצאים למעלה ממנו, ודרכם לבורא. כלומר האדם הוא החלק הפעיל בכל הסולם. מהעולם הזה ועד הבורא, אם הוא נמצא באיזשהו מקום, הוא חייב להיות קשור לכל המציאות ולהשתמש בחלקים שלמטה ובחלקים שלמעלה, בכמה שהוא יכול, לממש אותם כלפי הבורא.

 

אם כך מה עשו הלויים והכוהנים בפועל?

בפועל הם שירתו את העם, לימדו אותו, קרבו אותו לעבודה פנימית, ללימוד. כלומר עיקר העבודה שלהם הייתה לעזור לעם לסדר את החיים הגשמיים והרוחניים שלהם, באופן כזה שבכל פעולה, רצון ומחשבה, כל איש בישראל יהיה דבוק לכוח עליון, ובעבורו כל המציאות תהיה אותה המציאות. כלומר בכל פעולה שהאדם עושה, למשל זורע, חולב, מבשל, אוכל, בונה בית וכדומה, ירגיש שהוא נמצא בהפעלה מהבורא ובהשפעה לזולת. אמנם הדברים האלה נראים לנו כביכול די אינדיבידואליים, אישיים, אבל אדם שמרגיש את כל המערכת מבחין בכך

שהוא למעשה כבול. כמו שאנחנו מגלים עכשיו בעולם שלנו, שכולנו קשורים למערכת אחת כמו בקורי עכביש.

בעבר בני האדם הבינו זאת וקיבלו את החינוך הזה כבר ביציאה מבבל עם אברהם. לאחר מכן, בכל פעם הם השתכללו יותר, כי הרצון לקבל, במהלך כל ההיסטוריה האנושית, הלך וגדל. אמנם ״יצר לב האדם רע מנעוריו״ 6, אבל גם בכל דור ודור הוא הולך וגדל כל הזמן. כך שבכל דור ודור אדם צריך ללמוד, ללמד ולחנך את הדור באופן מתקדם יותר.

לכן אנחנו רואים שזאת הייתה העבודה של הכוהנים והלויים. התורה של אברהם כבר לא התאימה לדור של יצחק, שהוא כבר קו שמאל. האגו התגלה מעל אברהם ולכן יש את ״עקדת יצחק״, כי האדם צריך לשמור עליו, עם האגו הזה אסור לו להשתמש. לפיכך, אדם שנמצא בהתגלות האגו, ש״יצחק״ נמצא בו, עליו לקשור אותו, לעקוד אותו.

אחר כך יש את יעקב, וכאן אתה נמצא במצב שבין זה לזה, במערבולת של כוחות, ויש גם את עֵשַו ואת ישמעאל. אתה כבר נמצא במערכת, וכקו אמצעי אתה חייב לכלול את שני הכוחות, אברהם ויצחק, ולכן הוא נקרא ה״בכיר שבאבות״. ״בכיר״ גם מהמילה ״בחירה״. כלומר לא רק שאתה נעלה ויכול להשתמש בשני הכוחות האלה, בחסד ודין, אלא אתה גם בוחר ביניהם, יש לך כבר את הנקודה האמצעית שמכריעה.

בהמשך יש את שנים-עשר בני יעקב, שזו כבר מערכת שכוללת בתוכה את כל מערכת העולמות העליונים. המערכת הזאת מתחילה להתגלות באדם, בתוך ההרגשה הפשוטה שלו, ״אני חי כך בעולם״, וכך הוא מתחיל לזהות שהוא חי בעולם. הוא מזהה שני כוחות, כוחות טובים וכוחות שהם כביכול רעים, בעד ונגד הדבקות בבורא, הקדושה, העלייה. האדם מתחיל לחשוב מה לעשות עם הכוחות האלה, איך הוא יכול להשתמש בהם באופן נכון.

ואם הוא נדבק לכוח אחד, או לשני או לשלישי, משמע שאינו יודע את העבודה, משום שאין הוא צריך אלא רק להכניס אותם ביחד לקו האמצעי החדש, הנקרא ״יוסף״. אין זה פשוט לעשות כן, ואת זאת רואים בריב שהיה בין בני יעקב. כי ברגע שאתה מוצא את הקו הנכון, את כל הכוחות שיש בך, לייחד אותם להידמות לבורא, אתה מגלה שאתה נופל איתם ל״מצרים״, והאגו שלך מתגלה כגדול יותר ובאופנים שונים. כאן אין זה פשוט, זה אשת פוטיפר, זה בתיה, זה פרעה. זו מערכת שהולכת ומתרחבת, והאדם צריך כל הזמן ללמוד את זה, עד שהוא מתחיל

להיאבק עם ״פרעה״, לעמוד נגדו, ולברוח ממנו. כלומר זוהי בריחה. אין המדובר בכך שהוא מנצל אותו, או מצליח בכלל במשהו, אלא בבריחה שהיא כשלעצמה כבר גבורה רבה. וכל זאת, על ידי כך שהוא סוף סוף מגלה את המגע הראשון שלו עם הכוח העליון.

כתוב שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מוציא את האדם מהמצב הזה. כלומר גילוי האור העליון המחזיר למוטב. הבורא שמתגלה כשולט, כוח ההשפעה, ששולט בכל המציאות הפנימית של האדם, מעלה אותו והוא מרגיש, ״אני עכשיו כבר לא נשלט על ידי הטבע שלי, אני מתעלה מזה. ומרגע זה והלאה יכול להיות שאני אהיה אדם, הדומה לבורא״. וכך הוא מגיע למצב שהוא אוזר את כל הכוחות שלו, להוציא אותם מהאגו, מהשימוש האגואיסטי, ומתחיל להרגיש שיש כאן שיטה, שנקראת ״תורה״, ובאמצעותה הוא יכול לתקן את עצמו, ואז ״אתם נעשיתם לעם״.

התהליך הזה הוא תהליך ארוך מאוד, והאדם הוא מערכת לא פשוטה, הכוללת בתוכה את כל המציאות, כל העולמות, הן את העולם שלנו והן את העולמות העליונים. יש ללמד כל אחד ואחד, איך להגיע לדרגת ״כוהן גדול״. זהו תהליך שכל אחד מאיתנו צריך לעבור. זוהי עבודתם של האנשים שכבר נמצאים בדרגות לויים וכוהנים, ולא בדרגות לפני כן, כי ״לוי״, משמעו שיש לאדם כלים להשפיע על מנת להשפיע, ו״כוהן״, משמעו שיש לאדם כלים לקבל על מנת להשפיע. וכך הוא נמצא ביכולת ללמד. כלומר להראות דוגמאות, תיקונים, ולארגן נכון את סדר הלימוד. לכן כתוב, ״ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש״. ״קדוש״ הכוונה נבדל מהאגו ונמצא בתכונות ההשפעה והאהבה. כך עלינו להיות כלפי כל העולם – אור לגויים. גם כלפי עם ישראל, שנקרא גם ״גוי״, גוי פירושו עם, אבל גוי קדוש, שמיועד לזה. כלפי כל העולם  ״כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים״. לבית המקדש, שבו עובדים לויים וכוהנים, צריכים להגיע כל אומות העולם, גם בגשמיות וגם בפנימיות, וכולם צריכים להתחבר יחד, כמשפחה אחת.

לכן עלינו ללמד לא רק את עם ישראל אלא גם את כל העולם. כיום אנחנו מתחילים לגלות את השבירה הגדולה, גילוי הרע, גילוי האגו בכל העולם. כולם מתחילים להבין שהבעיה היא טבע האדם. אם לא נתקן את טבע האדם, הוא יהרוס את העולם. הגיע הזמן שנתקן את עצמנו, וכמה שיותר מהר, כדי שנביא את עצמנו לדרגת ״ממלכת כוהנים״ ו״גוי קדוש״, ולאחר מכן עלינו להוות מעבר בין הכוח העליון לאומות העולם, לתקן אותם ולהביא את כולם למצב שנקרא ״בית המקדש״.

זוהי עבודת הכוהנים, בעיקר הכוהנים, כי הם מנהלים את הכול. הם הדרגה העליונה ביותר המנהלת את כל הדרגות התחתונות.

אם אדם נולד למשפחת כוהן, אביו כוהן, וסבא שלו כוהן וכן הלאה, מה זה אומר?

זה בגשמיות.

 

האם יש לזה קשר לרוחניות? מצד אחד, יש לזה שורש רוחני, כמו שתואר קודם, ומצד אחר, בעולם הזה, אנחנו רואים בעינינו, בחמשת החושים, כי בתעודת הזהות כתוב, ״כוהן״. אדם זה הולך לבית הכנסת, ואומרים לו שעליו לדעת לברך את ״ברכת הכוהנים״, וגם בעלייה לתורה מתייחסים אליו כאל כוהן.

כתוב שתלמיד חכם, פשוט, הוא גדול יותר מכוהן הדיוט.

 

אין לאדם זה תפקיד מיוחד, איכות מסוימת?

לאדם זה יש תפקיד בכל הקשור לעולם הזה. לאחר שאנחנו בונים את בית המקדש, מעצמנו, בתוך לבנו, כך שהכול קדושה, השפעה ואהבה, אנחנו מגיעים למצב שגם בעולם הזה ה״שורש״ הרוחני צריך להגיע למימוש ב״ענף״ הגשמי, ואז אנחנו בונים גם את בית המקדש בירושלים.

זה נקרא שהוא נבנה מלמעלה. קודם אנחנו עולים למעלה, ומהכוח הזה, במצב שאנחנו כבר נמצאים למעלה, בהשפעה, באהבה, בכל התכונות שלנו, אנחנו יודעים איך לבנות אותו למטה. אז נדע גם מה לעשות, כמו שרמח״ל כתב ״משכני העליון״, ואף צייר תכנית של בית המקדש השלישי, כי זה מבנה ברור. המבנה הוא לפי איך שאנחנו מתקנים את עצמנו, כי בית המקדש הוא העתקה של הנשמה. אם אדם תיקן את הרצון לקבל האגואיסטי שלו, ממצב שבו הוא רצה להרוויח מכל העולם, למצב שבו הוא רוצה להשפיע לכל העולם, מבנה הרצונות שלו במערכת הוא בדיוק התמונה של בית המקדש.

הלב הוא בית, כלי קדוש של השפעה ואהבה. זה נקרא ״חכמי לב״, זוהי למעשה עבודת בצלאל. כל אדם שיש לו דאגה והבנה בלב, שהוא יכול לבנות את בית המקדש, כשהוא מגיע למצב הזה, הוא יודע מתוך לבו איך לבנות את בית המקדש. מתוך הרצונות המתוקנים, הכוונות והמחשבות שלו, הוא יודע איך להעתיק אותם לחומר. הוא מכיר הכול; מאיזה חומר, באיזו צורה, באיזה סדר, איך, על ידי מה, על ידי אילו אנשים בדיוק. כי הכול נמצא במערכת הפנימית שלו, ורק כך הוא יכול לבנות את בית המקדש.

 

נניח שנגיע באופן גשמי לתיקון כזה, לבית המקדש. השאלה אפוא מה קורה אם אדם שלא נולד ככוהן הגיע לדרגת ״הכוהן הגדול״, ואילו אדם שנולד ככוהן, לא הגיע לכך?

כתוב, תלמיד חכם, פשוט, הוא גדול יותר מכוהן, אם כן איך נתנהג? השאלה היא האם אנחנו הולכים לפי החיצוניות או לפי הפנימיות? ודאי שנלך לפי הפנימיות. כי הדרגה שבה אנחנו נמצאים כעת היא דרגת דומם, ולכן אנחנו הולכים לפיה, כוהן עולה לברכת העם ומברך את העם. אבל ברגע שכולנו מגיעים לתיקון, ״ותהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש״, כולנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נמצאים באותה דרגת קדושה, אין קטן ואין גדול, כולנו נמצאים בעיגול. זאת הצורה האמיתית, הנכונה, שהרי אם כולנו כלולים בכולם, אם כולנו משפיעים

לכולם, אזי כולנו, כל אחד מתוך הטבע שלו, מגיע להשפעה כללית, ואין הבדל בין קטן לגדול בכלל. כך מגיעים לעבודת הכוהנים השלמה.

 

מהו עם שאין לו נחלה, מהו עם של כוהנים? כולם משרתים את כולם, לא חשובה להם הגשמיות בכלל?

המצבים האלה אינם מובנים לאדם ויש להסבירם. כשאנחנו עולים בסולם המדרגות, אנחנו מתחילים לראות שבעולם שלנו, אנחנו מתארים לעצמנו את כל הכוחות והיחסים. כך למשל, אדם חי עם המשפחה, עם הקרובים שלו, הילדים, המחנכים שלהם. הוא גם קשור לאנשים בעבודה, ויכול לתאר לעצמו מערכת יחסים, אם היא נמצאת בו, בצורה מסוימת. אפילו אם נבקש ממנו לצייר אותה, ייתכן שהוא יכול לעשות זאת, ועליו לחשוב, באילו יחסים נמצא כל אחד ואחד מהאנשים שהוא מכיר באופן פרטני בחייו.

 

זה נקרא ״מעגלי שייכות״, ואפשר ממש למפות אותם.

נכון, כך האדם מתחיל למפות את היחסים, את כל המציאות. כך המציאות הופכת להיות אינטגרלית, היא קשורה בכל החלקים, כל החלקים שבה משפיעים זה על זה. האדם מתחיל לראות באיזה אופן הוא קשור אליה, ואיך הוא יכול להשפיע ולקדם את כל המציאות, או להשתמש בכל המציאות כמכלול אחד, כדי לגלות בה כוח אחד בלבד, של השפעה ואהבה. ״אין עוד מלבדו״, ו״טוב ומיטיב״.

כשהאדם עובד באופן כזה, ורואה זאת כמטרה שאליה כל העולם צריך להגיע, זה סימן שהוא רוצה להגיע לדרגת הכוהן, ובכך הוא מלמד את כולם. במידה שהוא הולך ורואה בכל מה שקורה, בכל המציאות שבה הוא חי, את ה״תוכנה״ הזאת שמתגבשת, פועלת ומתממשת, הוא מגלה שהעולם הזה מורכב ממערכת כוחות שפועלים כולם יחד, וקושרים את כל המציאות הפיזית, הממשית.

הכוחות שהוא מגלה קושרים את כל חלקי המציאות, החל מפרטי האטום, דרך חלקיקים קטנטנים, ועד כל הכוכבים וכל היקום. המערכת הזאת נקראת ״מערכת עליונה״, העולם הנסתר. כלומר זוהי מערכת שנסתרת כעת מהאדם, אבל כשהוא מגלה אותה, הוא רואה שהיא קיימת ופועלת. בתוך המערכת הזאת הוא כבר עובר לפעול, לא מתוך הגוף, מהאדם, אלא מתוך המערכת עצמה, הפועלת ומפעילה. ואת המערכת הגשמית הוא רואה כמערכת בדרגה נמוכה יותר, מפני שהיא הנפעלת. לכן הוא מייחס חשיבות רבה יותר למערכת ההפעלה.

הכוח הכללי שפועל במערכת ההפעלה נקרא ״א‑לוהים״, הטבע הכללי, ״א-להים״ בגימטרייה זה ״הטבע״ 7. לאדם יש נטייה להבין אותו, להרגיש אותו, לדבוק בו, להיות בדרגה שלו, לכלול בתוך עצמו את כל המערכת הזאת. וזאת הדרגה שאליה הוא צריך להגיע כי אז הוא נקרא ״אדם״, הדומה לבורא.

במידה שהאדם מתחיל להשתמש בכל המערכת הזאת, אזי העולם החומרי, המנוהל, הנקרא ״דומם״, הדרגה האחרונה בכל המערכת שמפעילה אותו, מאבד חשיבות בעיניו. הוא כמו ילד שגדל, העוזב את צעצועיו לילדים קטנים יותר ועובר לשחק ב״צעצועים״ גדולים יותר, חשובים יותר, משמעותיים יותר. אנחנו כביכול עוברים מעולם המעשים לעולם הכוחות, לעולם הכוונות, ומשתתפים בהפעלת העולם. זוהי בעצם העבודה האמיתית ובה אנחנו, עַם ישראל, צריכים להיות, בהפעלת העולם כולו, הן הרוחני והן הגשמי. עלינו להשתתף בכל המערכת

הזאת, להפעיל את העולם הזה בכל אומות העולם ולהעלותם לדרגה הבאה, כמו שכתוב ״כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״ 8. זוהי עבודתם של כל שלוש הדרגות: ״הכוהנים״, ״הנביאים״ ו״ישראל״.

 

תיארת איך נעשית עבודתו של כל אחד בישראל, גם מי שחולה ומי שקוצר, היה קשור לכוח העליון שמפעיל אותו.

רואים זאת גם כיום. כי כך, באופן כזה, האדם רואה מה הוא יכול לעשות על ידי כך שהוא מפעיל ונפעל על ידי אותם כוחות. אולם זה בתנאי שהוא רואה את כל המערכת, כי אז אפילו מהדרגה התחתונה, אם הוא מתכוון לדרגה העליונה ביותר, הוא פועל דרך כל העולמות.

 

זה כך גם בנוגע למה שכל אחד נותן לכולם. אדם חולה, למשל, גם הוא חושב על הקשר שלו עם כולם?

אין זה חשוב באיזו עבודה גשמית האדם נמצא.

 

כלומר כשהאדם נותן לכולם ומשרת את כולם הוא מתמלא בתענוג כמו אימא.

זו עבודה רוחנית.

 

זה יכול להיות מורגש לרגע, ואז מיד באה ״טבעת החנק״ של האגו שזה מצב הפוך לגמרי, ״מה פתאום, תשרת את כולם? עליך רק לקחת מהם ולהרוויח מהם״. מהו אפוא התהליך, בהתייחס למה שקורה כיום בעולם ולעבודה של עם ישראל כממלכת כוהנים? איך יוצרים לאדם תמונה שהוא ירגיש תענוג מכך שהוא ישרת את כולם? או לכל הפחות שזה אפשרי להרגיש תענוג רק מנתינה?

זה נעשה בהדרגה, על האדם להתחיל להרגיש מכך מעט טוב. קודם כול הוא צריך לראות בזה רווח אגואיסטי, כי אלה הכלים שלו לעת עתה. עליו לדעת שהוא מעלה את עצמו בגשמיות או ברוחניות. האדם צריך לקבל משהו; כסף, כבוד, חשיבות, גדלות, שליטה וכדומה, הן בגשמיות והן ברוחניות. הוא צריך להרוויח מכאן ומכאן. עליו לראות שכאשר אנחנו מתחילים להתחבר בינינו, אנחנו לא רק יוצאים מהמשבר, אלא גם מרוויחים הן בצורה הגשמית והן במילוי רוחני.

כעת, כאשר מתגלה המשבר, ויש נסיגה, המצב גורם לרגשות לא נעימים, ולכן כל אחד פועל כדי שלא יאונה לו כל רע. אנשים רוצים שינוי בתפיסה כדי לשפר את מצבם ולהגיע למצב הטוב. זו העת שבה עלינו להשתמש במשבר וללמוד כיצד פועלת המערכת החדשה, מערכת הקשר, על ידי ״חכמת החיבור״.

מערכת ההפעלה החדשה נקראת ״הדור האחרון״. עכשיו הכוחות שפועלים עלינו, פועלים בהרמוניה ועל כל האנושות ללמוד כיצד לפעול במערכת הזו. קודם לכן, זה קרה בכל מקום באופן אישי. הטבע קידם אותנו בכיוונים שונים, כמו בני יעקב, כל אחד מהכיוון שלו, עד שבא יוסף ואומר, ״מעכשיו, מתחילה להיות רשת קשר חדשה״, אולם אף אחד לא מסכים בינתיים. הוא מוסיף, ״לא, אתם צריכים להשתחוות, עליכם לקבל את השיטה שלי לניהול הכללי דרך היסוד״, זה מה שמקבץ ומאחד את כל הכוחות.

כיום, האנושות נמצאת בנקודה הזו, עלינו להבין שרק אם נאתר את הנקודה הנכונה הזאת, אז נתייחס לעצמנו ולעולם באופן אחיד ונבין שעלינו להיות קשורים יחד. בתחילה, אל לנו לשנות שום דבר בעולם, אלא פשוט ללמוד את חכמת החיבור. להתחיל בשינוי, כך שכולם יסכימו עם העובדה שהם שייכים ליסוד. כשבני האדם יתחילו לגלות, על ידי חינוך, סדנאות והפעלות שונות, שאנחנו באמת קשורים זה לזה, נגלה גם שבאמת יש לנו יצר רע, ש״מצריִם״ לפנינו, ואף ניכנס לשם, כי ככל שרוצים להתאחד, להתחבר, כך מתגלה פַרעֹה שמפריד בינינו.

זו ״גלות מצרים״, מצב שבו מגלים שכל הרע הוא כנגד החיבור בינינו. אין זה סתם רע בעולם באופן אישי, כפי שהיה קודם, באופן אגואיסטי. אלא הרע הזה, ״בראתי יצר רע״ 9, הוא זה שמפריע לחיבור בינינו. זה ״פַרעֹה״ שנמצא בתוכנו, בינינו, בין בני ישראל. לעת עתה, אין מה לעשות עמו, אי אפשר להוציא אותו מאיתנו, ולכן איננו מסוגלים להתחבר בינינו. כל מה שאנו יכולים לעשות זה רק לברוח. ההתעלות ממנו נקראת ״שלח את עמי״.

עלינו ללמוד זאת בהדרגה, זו חכמת החיבור. כשבני האדם יתחילו להבין באיזו מערכת אנחנו נמצאים, העבודה שלנו תהיה עבודת ״ישראל״ עם ״אומות העולם״, אולם בינתיים זו העבודה של עם ישראל. כך בהדרגה אנחנו מתחילים לשנות את היחס שלנו לעולם, את היחס שלנו לכולם, את היחס בינינו.

בהתאם לכך, במידה שהאדם מבין, הוא מתחיל לשנות באופן טבעי את היחסים והמערכות במדינה, בכל מקום, ובכל דבר; בעבודה, במסחר, בתעשייה ועוד. כי האדם משתנה, והכול הרי תלוי תמיד באדם. גם בעבר כשהאדם השתנה, השתנה גם העולם סביבו, ולא באופן מלאכותי אחר. לכן הכול צריך להתנהל באופן טבעי, בהתאם להתפתחות האדם.

 

כביכול נראה שזה כבר מתממש. כלומר כיום כולם מדברים על חכמת ההמונים. מחקרים העוסקים באושר של האדם, מראים כי אדם מאושר הוא אדם בעל קשרים חברתיים טובים. אדם זה הוא בריא יותר וגם מאריך ימים. על פניו נראה שהדברים האלה מתגלים כבר עכשיו, גם בלי האגו ובלי ״פרעה״. אם כן, מה יהיה השלב הבא שבו נזדקק כאנושות לגלות את ה״כוהן״?

עלינו לגלות את מערכת ההפעלה ולפעול ממנה בלבד. בעבר היינו נפעלים, המערכת העליונה כביכול פעלה עלינו בלי לשאול אותנו. אולם כיום על כל שינוי שהמערכת הזאת מפעילה עלינו, כדי לחבר בינינו יותר, עלינו להגיב נכון. כך שנסכים, שנרצה להיות מחוברים יותר, להתכלל יותר זה עם זה. אם איננו מגיבים באופן כזה, אנחנו מרגישים רע. זאת, משום שישנם כוחות שלוחצים עלינו בצורות שונות, בבעיות בריאות, ביטחון ושלום המשפחה ועוד, ואנחנו נמצאים בהתנגדות, בניגוד לכוחות ההפעלה.

לכן אם איננו מתאימים את עצמנו, בעצמנו, מתעוררת כאן בעיה, הרגשת המשבר. הרגשה של צרות ובעיות. אם לא נתחיל להתאים את עצמנו לכוחות המקשרים בינינו בצורה הדדית, המופיעים כמכלול אחד ולוחצים על כל כדור הארץ, אם לא נתחיל להגיב להם נכון, יהיה לנו רע מאוד, אפילו נגיע למלחמת עולם. לכן, חייבים לעבוד כמה שיותר ולהביא לאנשים את הידיעה מה מיוחד בימינו.

 

בעולם מתגלות שיטות נוספות של חיבור ושיטות של חכמת ההמונים. אם כן, מה המיוחד בחכמת החיבור שעליה מדובר כאן?

בשיטות האחרות אין את אמצעי של ״המאור המחזיר למוטב״ כדי לממש את החיבור בינינו. בעולם מתגלה חיסרון גדול לכך. אף אחת מהשיטות לא תתממש באופן נכון, כלומר לא תהיה לה זכות קיום. שיטות מעין אלה מתגלות אך עד מהרה נופלות.