כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "כי תבוא"

(דברים כו, א – כט, ח)

 

 

פרשת "כי תבוא"

״וידעת היום והֲשֵׁבות אל לבבך״

 

 

 

הפרשה ״כי תבוא״ מביאה את המשך דבריו של משה אל העם, כהכנה לכניסה לארץ ישראל. בתחילת הפרשה מדובר על מצוות הביכורים, ״ולקחת מראשית כל-פרי האדמה, אשר תביא מארצך אשר יהוה אלוהיך נותן לך ושׂמת בטנא; והלכת, אל-המקום, אשר יבחר ה' א-להיך, לשכן שמו שם״ 1.

בהמשך הפרשה משה מזכיר גם את מצוות המעשׂר. משה וזקני ישראל מצווים על העם להציב אבנים גדולות כשיעברו את נהר הירדן, כדי לבנות מהן מזבח ולכתוב עליהן ״את כל- דברי התורה הזאת באר היטב״ 2.

לאחר מכן, משה מציין מעמד מיוחד – השבטים, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין יתייצבו על הר גריזים, ומולם יתייצבו ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי על הר עיבל, ובמעמד מיוחד זה יאמרו הלויים קללות וברכות.

בסיום הפרשה משה מזכיר שהבורא עמד לצידם של בני ישראל מצאתם ממצרים, במשך ארבעים שנה במדבָּר, והוא דורש מהם לקיים את מצוות ה'.

כאמור, התורה מדברת על תיקון הנשמה. ״נשמה״ זה הרצון שלנו שכולו רצון לקבל, רצון שבוער בכל אחד ואחד, שרוצה כמה שיותר לקבל ולמלא את עצמו. הרצון הזה אינו מתוקן כי כל אחד חושב רק על עצמו. התורה מספרת על הרצון הזה כעל ״יצר הרע״, רצון רע, רצון כלפי עצמו. אם אנחנו מתקנים את הרצון הזה כדי להתקשר לאחרים, להיות ״באגודה אחת״ 3, ״ואהבת לרעך כמוך״, אזי הוא נקרא ״רצון טוב״. מה טוב בזה שאנחנו מתקשרים זה לזה? אנחנו חושבים שיהיה לנו טוב בעולם שלנו, וכך אנחנו גם מלמדים ומחנכים את הילדים שלנו. אנחנו אומרים להם, ״כדאי לכם להיות ילדים טובים, לא לריב, תתחברו ביניכם״, כי ברור לנו שבכך האדם יגרום לעצמו פחות נזקים אם בכלל.

אבל התורה מתכוונת להרבה יותר, למצב שמעל כל הדברים האלה. מצב שבו האדם מתקן את האגו שלו, את הרצון הרע להשתמש בכולם ולנצל את כולם לטובת עצמו. מצב שבו נצליח דווקא כשאנחנו מתחברים יחד. מה גם שבמצבנו העולם הגלובלי מחייב אותנו להיות מחוברים, מפני שכולנו מקושרים זה לזה. באמצעות הקשר בינינו אנחנו מתחברים, באופן כזה שאנחנו הופכים להיות דומים לכוח העליון שהוא אחד. כלומר אם אנחנו מתחברים ״כאיש אחד בלב אחד״, אנחנו דומים לבורא, ואז אותו שפע עליון שנמצא מעלינו יורד וממלא אותנו.

לכן החיבור הוא כדי להיות כלי קיבול לאור העליון, לשפע העליון.

לפיכך, התיקון הראשון הוא החיבור בינינו, הוא התנאי לקבלת התורה. אם אתם רוצים להתחבר ולהיות ״כאיש אחד בלב אחד״, ב״ואהבת לרעך כמוך״, ״איש את רעהו יעזורו״ 4, ״כל ישראל חברים״. כלומר תחילה עלינו להיות בערבות ובחיבור הדדי, אלה התנאים שהיו בזמן מתן תורה.

כי אם המצב הזה זו המטרה של האדם, אזי הוא צריך את התורה. כי מהי התורה? ״המאור שבה מחזירו למוטב״. אם אתם הולכים לקראת חיבור, אזי במידה שאתם רוצים להתחבר ומצטמצמים לאחד, האור העליון יורד אליכם, מתקן ועושה את החיבור.

לכן ״בראתי יצר רע״, כלומר בהתחלה אתם רעים, זו הכוונה מהטבע, מהבורא, אבל אם מעל הטבע הזה אתם משתדלים להיות מחוברים, אזי בהתאם לכך האור העליון יימצא בכם. זה נקרא שהבורא נמצא בינינו. כך אנחנו מגלים את האור העליון, את הבורא שממש שורה בנו. זה נקרא ״גילוי הבורא לנברא בעולם הזה״. זה נקרא ש״המאור שבה מחזירו למוטב״. כשהאור בא אלינו ומחבר אותנו למנגנון אחד, ״כל ישראל חברים״, אנחנו מגלים את החיים העליונים הנצחיים והשלמים. אנחנו חיים בהם ומרגישים אותם כבר בחיינו בעולם הזה.

התיקון הראשון נקרא ״ביכורים״. כלומר כשאני מתקן את הרצון האגואיסטי לחיבור עם  אחרים בפעם הראשונה, זה נקרא שאני מגיע ל״ארץ ישראל״, לרצון המכוון ישר-אל. ״ארץ״ זה רצון, לכן אם הרצון שלי מכוון להיות בהשפעה הדדית, כמו הבורא, זה נקרא שאני עושה את התיקונים הראשונים ברצון המכוון לחיבור, אלה הם ה״ביכורים״ בארץ ישראל. עליי לקחת את ה״ביכורים״ האלה ולהביא אותם למקום כלשהו. כלומר עליי לחבר אותם ולהביא אותם לקראת הבורא כדי שיתגלה, כי רצונו להתגלות לנבראים. התורה מפרטת חוקים רבים

שמסבירים לנו מה הכוונה להתגלות, מה זה נקרא להתחבר, מה זה נקרא למיין את הרצון הכללי הגדול שלנו, לחלקים של רצונות שכבר מוכנים לחיבור, ולאלה שעדיין אינם מוכנים.

בתוך האדם, בתוך כל אחד ואחד, יש סך הכול תרי״ג רצונות שכולם בכוונה אגואיסטית, כולם כביכול לטובתנו, או אפילו בניתוק מהזולת, לרעת לזולת. זו צורת האגו המקורי. אם אנחנו מתחילים למיין את הרצונות, ולברר אילו רצונות אנחנו יכולים לתקן בכוונה לחיבור עם הזולת, להשפעה לזולת ובזה להידמות לבורא, אזי אותם רצונות הם ישר-אל. הם כבר מקבלים צורה כמו של הבורא. אלה רצונות שמכוונים לגילוי שלו, והרצונות האלה מקבלים ברכה, כי האור העליון יכול לשרות בהם. ואילו את הרצונות שעדיין איננו מסוגלים לתקן, כי הם רצונות כבדים וקשים מאוד, כלומר על ידם איני מסוגל להיות בלב אחד עם האחרים, אזי בהם אני עדיין מרגיש קללה. ״קללה״ הכוונה שברצונות האלה אני עדיין מנותק מהאחרים.

לכן על האדם למיין, להבדיל בין הרצונות האלה ובין הרצונות האחרים. אפילו את הרצונות שבהם אני יודע להתחבר עם אחרים, את הרצונות שהם ״ברכה״, יש למיין לרצונות שבהם אני עובד באופן נכון, ולרצונות שאיני מסוגל לתקן בעצמי, הנקראים ״מעשר״, אלה הם החלק העשירי ששייך ל״מלכות״.

כלומר יש עשר ספירות, מתוכן ״כתר״, ״חכמה״, ״בינה״, ״חסד״, ״גבורה״, ״תפארת״, ״נצח״, ״הוד״ ו״יסוד״, הנקראות ט' ראשונות, בתכונות האלה אני יכול להיות מחובר עם אחרים. וספירת ה״מלכות״ שהיא היסוד שלי, האגו המקורי שלי, אותה איני מסוגל לתקן. לכן אני מפריש מעשר ונותן לכוהנים וללויים. אני נותן אותה לתכונות האלה, למערכות האלה, כדי שיתקנו את הרצונות שמחוץ לי. כמו בעולם שלנו, אנחנו מביאים את הביכורים לבית המקדש לתיקון על ידי הכוהנים והלויים, ושם הם עוברים את התיקון. כך כשהאדם מגיע לחיבור עם האחרים הוא יודע מה המעשר שעליו להפריש, מפני שהוא אינו מסוגל לתקן אותו בפועל, והוא יתוקן על ידי האור העליון, בכך שהאדם מתקן את תשע הספירות, או את הרצונות הניתנים לתיקון. כלומר יש רצונות שניתנים לתיקון, יש רצונות ששייכים למעשר, ויש רצונות ששייכים עדיין לקללה, רצונות שאותם אני מצמצם ועדיין איני משתמש בהם.

לכן יש בפרשה כביכול שני הרים, הר אחד שאני הולך ומתקן, והר שני שאני עדיין איני מסוגל לתקן. הר גריזים והר עיבל הם כביכול שתי קבוצות רצונות שאני מבדיל ביניהם, מפני שיש עבודת בירור ועבודת תיקון. זאת העבודה שאותה אני מתחיל לעשות, העבודה בארץ ישראל מתחילה ברצון להתחבר ולהיות ישר-אל.

משה מלמד את העם כיצד להתחיל לעבוד בחיבור, כי כל העבודה שנעשתה במשך ארבעים שנות המדבר נקראת ״עבודת הכנה״, כל אחד התעלה מעל האגו שלו וכבר לא קשור אליו. ארבעים שנות המדבר מסתיימות בכך שאנחנו מפסיקים להיות תלויים באגו, איננו שקועים בו ויכולים להיות למעלה ממנו. כלומר אנחנו עושים עליו צמצום, עולים למעלה ממנו, במה שנקרא ״אמונה למעלה מהדעת״. כלומר אנחנו רואים באגו שלנו משהו זר שלא שייך לנו. אמנם האגו בוער בנו, עובד בנו, וכל הזמן מסיט אותנו, אך אנחנו יכולים להחזיק אותו, ממש בכוח, ולהיות למעלה ממנו.

לאחר שעברנו את ארבעים שנות המדבר באופן כזה, אנחנו מתחילים לעבוד עם הרצונות עצמם. העבודה הזאת נקראת להפוך את הרצונות ל״ארץ ישראל״, לרצון ישר-אל. כבר יש בהם את עבודת הביכורים והמיון בין הרצונות הטובים שכבר תיקנו על ידי התורה, אלה שהיו שייכים קודם ל״בראתי יצר רע״, ומגיעים לתיקון על ידי תורה תבלין, ואז מתפשט בהם האור. האור שממלא את הרצונות האלה נקרא ״גילוי הבורא״ בכל הרצונות, וכך הם הופכים להיות לארץ ישראל.

כיבוש הארץ נעשה אחרי כניסת עם ישראל לארץ ישראל, על ידי כך שכובשים את הרצונות האלה עוד ועוד. כשמתקנים אותם בהדרגה ומביאים להם את ״האור המחזיר למוטב״, ואחר כך את גילוי הבורא. זה נקרא ״תמיד, עיני ה' א-להיך בה מראשית השנה, ועד אחרית שנה״ 5.

כך אנחנו מתקנים את הרצונות שלנו, ולאחר שכולם יתוקנו המצב הזה ייקרא ״גמר התיקון״. התורה וגם חכמת הקבלה מלמדות אותנו כיצד להגיע לכך. במקומות רבים בספר הזוהר מובאים לנו הרצונות האלה שנקראים ״שמעון״, ״לוי״, ״יהודה״, ״יששכר״, ״יוסף״, השייכים לברכה, להר גריזים. ואילו הרצונות הנותרים שייכים בינתיים להר עיבל, לקללה, כלומר אלה הרצונות שנמצאים עדיין בשליטת האגו המצומצם, מפני שאנחנו מצמצמים אותו. זאת, על אף שאיננו משתמשים בכלל ברצונות האגואיסטיים, והתיקון עליהם ייעשה בהמשך.

 

השבטים שנמצאים במה שנקרא ״הר הקללה״, אלה הרצונות שאיתם אפשר לעבוד מעל הרצון, אבל עדיין לא בתוכו על אף שהם בארץ ישראל?

כן. בחכמת הקבלה זה נקרא שברצונות שהם ״ברכה״ אנחנו יכולים ״לקבל על מנת להשפיע״. ואילו ברצונות שהם ״בלהשפיע על מנת להשפיע״, אנחנו יכולים להיות בינתיים רק מעליהם, כי אלה רצונות השייכים להר ״קללה״.

בסופה של הפרשה משה מזכיר שהבורא הוא הכוח העליון, הוא האור שמוביל את האדם לצאת מהאגו שלו, לצאת ממצרים. כל התיקונים נעשים על ידי ״בראתי תורה תבלין״ כי ״המאור שבה מחזירו למוטב״. כלומר כל התהליך נעשה על ידי האור, והאדם אינו צריך לתקן דבר, אלא רק לרצות שהרצון יתוקן בו.

 

״וידעת היום והֲשֵׁבות אל לבבך״

״לבבך, יצה״ט ויצה״ר, השוכנים בלב, שנכללו זה בזה, והם אחד. כמ״ש, ואהבת

את ה' אלקיך בכל לבבך, בשני יצריך, ביצה״ט וביצה״ר. שיהפוך מידות הרעות

של יצה״ר להיות טובות, שיעבוד עימהם את ה' ולא יחטא על ידיהם, ואז ודאי אין

עוד הפרש בין יצה״ט ליצה״ר, והם אחד״.

זוהר לעם, וארא, 90

 

זה התהליך שעלינו לעבור, כל התהליך הזה נקרא ״כיבוש הארץ״. כלומר עלינו להפוך את כל תרי״ג הרצונות שנמצאים בנו, מהכוונה על מנת לקבל, מהכוונה ליהנות ברצונות האלה לעצמנו, לכוונה על מנת להשפיע לזולת, ודרך הזולת גם לבורא. במידה שאני מתקשר לזולת, אני מתחבר עם האחרים למערכת שנקראת ״עם ישראל״, ובה אנחנו מגלים את הכוח העליון ששורה בנו.

כיום, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד לא פשוטה בהתפתחות האנושית, אנחנו בעצם נמצאים בכניסה לארץ ישראל. לכן, עלינו להתחיל למיין את הרצונות שבכל אחד מאיתנו, בכל העם בישראל, ולברר כיצד אנחנו יכולים להתחבר לפחות בארץ ישראל. על ידי מה אנחנו מגיעים לחיבור, מהם ה״ביכורים״ שלנו, כלומר מהם התיקונים הראשונים שלנו שבהם נרגיש את הנוכחות של הכוח העליון, שישרה בנו במידה שנתחבר קצת.

יש בנו רצונות רבים שעדיין שייכים ל״קללה״, כאלה שעדיין נמצאים בכוונה על מנת לקבל ומתנגדים לחיבור, כמו ילד שאינו רוצה ומביע זאת בדרכים שונות של התנגדות. אבל יש גם כאלה שמוכנים להיות בחיבור, כאלה שמבינים שלא כדאי לחכות עד שהתנאים החיצונים שמאיימים עלינו, כמו האיום של רעב ומלחמה, יתחילו ללחוץ עלינו. אלה אומרים שעלינו להתחיל בתיקונים לפני שיגיעו כל הבעיות האלה, כדי שלא ניכנס לעבודה הזאת בכוח ובמלחמה.

 

מה הכוונה להתחיל בתיקונים?

להתחיל את החיבור בינינו על ידי שיטת הערבות שכבר קיבלנו. ״איש את רעהו יעזֹרו״ 6, על כל אחד ואחד להתחיל לעזור לאחר לפתוח את הלב ולהתחבר. אם נעשה כך נגלה עזרה מלמעלה, כלומר בהתאם למאמצים שלנו לחיבור נרגיש שיש לנו סיוע. נתחיל לגלות פתאום כוחות עליונים שנמצאים בנו, כוחות שלא ידענו עליהם והם מתגלים מבפנים.

לכן חכמת הקבלה נקראת ״חכמת הנסתר״, היא מגלה לאדם את הכוחות העליונים שבאמצעותם הוא יכול להתחבר, ולהרגיש בחיבור ״כאיש אחד בלב אחד״. בחיבור האדם מתחיל להרגיש את המערכת של החיים החדשים. כלומר האדם אינו מרגיש את חייו כחיים פרטיים, חיים שהם לפי הגוף הבהמי, הגשמי, הבשרי, אלא הוא מרכיב מערכת חדשה שמורכבת מהרצונות שלו הנקראת ״הגוף הרוחני״.

אם הרצונות שלנו מחוברים יחד, הם הופכים להיות לגוף רוחני שבו מתחילים לזרום החיים הרוחניים שנקראים ״חיי העולם הבא״, ״חיי העולם העליון״. הבורא מתגלה בהם בכך שהוא ממלא אותנו, מחיֶה אותנו. את זאת עלינו לגלות, והגילוי נעשה על ידי החיבור, על ידי תיקון הרצונות שלנו להגיע לפחות ל״ביכורים״, לדברים חדשים, לתיקונים הראשונים.

 

כיצד מעלים בעם שלנו שוב את הניצוץ בעיניים, את ההתרגשות מהיחד?

חייבים לצאת למסע הסברה ולהראות שרק על ידי חיבור נצליח. אין לעבוד מתוך הפחד, החרדה והאִיומים שלפנינו, אלא מתוך מחשבה כיצד אנחנו יכולים להתחבר כדי להגיע לחיים טובים. אין לברוח מהחיים הרעים, אלא כל הזמן לדבר על הטוב שיכול להיות בחיבור. שכן, אם לא נספיק לעשות זאת, יגיעו לחצים שיחייבו אותנו להתחבר.

אנחנו נמצאים במצב שחייבים לעשות זאת גם בכל העולם, כתוב שבסוף הדורות ארץ ישראל תתפשט לכל העולם. כלומר כל העולם חייב להתחבר יחד לפי אותה מתכונת ״ואהבת לרעך כמוך״, ״וכולם יהיו כאגודה אחת״. כך כתוב בספר ישעיהו ובעוד מקומות. אין לנו ברירה, זה תלוי בנו, עלינו להוות דוגמה. על אף שארץ ישראל קטנה, ומהווה פחות מ-1% מאוכלוסיית העולם, כמו שכתוב ״כי אתם המעט מכל העמים״ 7, בכל זאת הכול תלוי בנו.

עלינו להראות כיצד שיטת התיקון פועלת בנו, וכך להיות ״אור לגויים״. להראות שזה אפשרי ושרק באופן כזה יוצאים מהמשבר שהוא משבר כללי, כי כל תחום שהאדם עוסק בו עומד לקרוס. עלינו להראות שהמשבר הזה לא יחלוף, אלא רק על ידי חיבור. אם נגלה זאת לעולם, בכך תיעלם כל האנטישמיות והיחס אלינו ישתנה. כך נגרום לשכנינו ולכל העולם לראות אותנו בעין יפה.

 

כיום יוצאים לקהל ומקיימים שולחנות עגולים, הכשרות של צוותי מורים וקורסים. בסופו של דבר עלינו להיות מחנכים או בחינת ״ראש״ כלפי העם, מה הכוונה ״להיות ראש״ כלפי העם?

ישראל נקרא ״לי ראש״. כלומר אני לוקח את כל בני ישראל, ואף את כל העולם, כי אנחנו עומדים כעת לפני גמר התיקון הכללי, כל העולם חייב להצטרף לתיקון. עליי להרגיש אחראי, וכך כל אחד מישראל חייב להרגיש אחראי להיות ״אור לגויים״. לכן מצד אחד אני מצרף אליי את כל העולם, ומצד אחר יחד עם כל הרצונות האלה, אני מחפש כיצד לחבר את הדברים בינינו, ומאיתנו לבורא.

אנחנו מערכת קטנה, לכן אם היא מחוברת בתוכה, יש לה קשר עם הבורא. האור העליון מתחיל להתגלות בה, ואז מתוך המערכת הזאת מתפשטים ועוברים צינורות השפע לכל העמים. אם אנו מתארים לעצמנו מערכת המורכבת מאומות העולם בעולם הגלובלי, מהחלק של ישראל ומהכוח העליון, אזי יש לנו את שלושת החלקים שחייבים להיות מחוברים יחד.

וישראל הוא ה״מַעבר״ ככתוב, ״ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש״ 8.