כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "תצווה"

(שמות כ"ז, כ' – ל', י')

 

פרשת "תצווה"

"ואתה תצווה"

"תִקעו בחודש שופר"

"ב' השעירים"

 

פרשת "תצווה" זו פרשה המורכבת מפרטים קטנים רבים, המתארים את הלבוש של הכהן הגדול, את האופן שבו הכהן צריך להיכנס לפרוכת, אילו פעמונים עליו לשים ועוד פרטים רבים נוספים. הפרשה מתחילה במילים "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". מקומו של נר התמיד הוא באוהל מועד מחוץ לפרוכת, עליו להיות דולק תמיד, מהערב עד הבוקר, זוהי "חוקת עולם לדורותם". 1
בהמשך, הבורא אומר למשה לקחת את כהני ה', את אהרון עצמו ואת בניו, נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר, ולהכין להם בגדי קודש מיוחדים לכבוד ולתפארת. לשם כך משה צריך לדבר עם כל חכמי הלב, אשר מילא אותם רוח חכמה, כדי שיכינו את הבגדים לכוהנים.
יש כאן פירוט רב של צבעי הבגדים, וכולי, בעוד שהקבלה מדברת על דברים הרבה יותר פשוטים.
זו סוגיה קשה מאוד, במיוחד כאשר האדם רואה את האמת דווקא בחכמת הקבלה, מפני שהוא מקבל הסבר רציונאלי למה שכתוב בתורה, הסבר נכון, טוב וקל, ומבין שלא מדובר בהתנהגות בעולם שלנו. הרי כל האירועים האלה הם כבר נחלת העבר, והשאלה, בשביל מה בכל זאת לקרוא על כך כעת, מה אנו יכולים להוציא מפרשה העוסקת בבגדי הכהונה ובפירוט כיצד להיכנס לאוהל מועד, בעוד שבעולמנו כל הפרטים האלה אינם קיימים. האם עלינו להתייחס לכך כמו אל היסטוריה שעברנו? כשמתחילים להסביר את האירועים האלה מבחינה פנימית, זה לא פשוט, כי קשה לעשות את הקשר הזה, והעיקר הוא הקשר בין הדברים. 

חכמת הקבלה מדברת על אדם ש"פוקח" את עיניו, וכיצד, דרך החומר, הוא רואה את הכוחות שנמצאים אחרי החומר. את הכוח האחד, היחיד והמיוחד, את הכוח שמאחד את כל הכוחות האלה הנקרא "בורא", הכוח העליון האחד שאין עוד מלבדו. מהכוח הזה מתפשטים כוחות רבים שמעצבים בנו את התמונה על החומר שלנו, כמו על מסך, כי אנו רצון לקבל, והכוח העליון מתחלק לכוחות פרטיים רבים שפועלים על הרצון שלנו, ומחלקים אותו לתרי"ג רצונות, מפני שמגיעים אלינו תרי"ג אורות מהכוח שמתחלק, הם בונים בנו תרי"ג רצונות.
תרי"ג הרצונות שבנו הם מלכתחילה הפוכים מתרי"ג האורות שבאים, ולכן במצב הזה אנו נמצאים בהפכיות מהבורא. מתוך ההפכיות שלנו מהבורא אנו מרגישים את עצמנו כקיימים כאן, בעולם הזה. התמונה שמצטיירת בעולמנו, על המסך הנוכחי שלנו, ברצון לקבל שלנו, היא כמו תמונה על מסך טלוויזיה תלת מימדי, שאנחנו נמצאים בתוכו, ורואים את עצמנו ואת כל העולם, כתמונה הפוכה מהבורא.
כל העבודה שלנו, על ידי השינויים ברצון שלנו, היא לעשות כך שהרצון שלנו יתפעל נכון מתרי"ג האורות. כלומר, עלינו לבצע תרי"ג תיקונים בתרי"ג הרצונות שלנו, ולהגיע לכך שהרצון שלנו והאור יהיו כאחד. זה נקרא שאנו מגיעים להתקרבות ולדבקות באותו הכוח האחד, הכוח העליון, הבורא, זו המטרה.
התורה מלמדת אותנו כיצד לשנות את תרי"ג הרצונות שלנו מקבלה, מהאגו, מההפכיות לאור, להידמות לאור. בחכמת הקבלה אנו לומדים שאנחנו אמורים לעשות פעולות רבות. תחילה איננו מזהים מיד את תרי"ג הרצונות האלה, איננו יודעים שיש בנו תרי"ג רצונות, והיכן הם. אדם חושב שהרצונות שלו הם רצון לאכול, לשתות, לנוח, לטייל, אולם המקובלים אומרים שלא אלה הרצונות, כי איננו צריכים לתקן את הרצונות הגופניים שלנו, שיישארו כמו שהם, הגוף שלנו לא ניתן לתיקון, אלא רק הנשמה.
אם כך, היכן נמצאת הנשמה, היכן נמצאים הרצונות השייכים לנשמה? הרצונות השייכים לנשמה הם הרצונות כלפי הזולת. כלפי הזולת, הכוונה זולת מהאדם, זה הבורא. המקובלים אומרים, שהבורא לא יפתח את עצמו לאדם כל עוד האדם לא יהיה דומה לבורא במשהו. כלומר, הבורא לא נסתר ממנו, אלא האדם מסתיר את עצמו מהבורא, בהפכיות התכונות שלו מהבורא. הם הפוכים זה מזה, האדם כולו רצון לקבל אגואיסטי, והבורא כולו השפעה ואהבה. אם האדם רוצה לראות אותו, להרגיש אותו, הוא יכול לעשות זאת רק לפי חוק השתוות הצורה. כלומר, רק במידה שיהיו לנברא תכונות, רצונות ומחשבות כמו שיש לבורא, הוא ירגיש אותו ולהיפך.
אותו חוק קיים גם בעולם שלנו, אם אנו רוצים לראות, להרגיש, להבין משהו בעולמנו, עלינו להיכנס לתוך הזולת, להרגיש את המחשבות שלו, את הרצונות שלו, ואז נבין אותו. כך אנו פועלים. לכן יש לנו רק אפשרות אחת להתקרב לבורא, להבנת הבריאה, להבנת מקור החיים ולהבנת המציאות כולה, והיא לשנות את עצמנו לעומתו. כדי לשנות את עצמנו לעומתו בצורה פשוטה ומעשית עם ביקורת עצמית וברור, אז במקום הבורא נתנו לנו את מה שנקרא "זולת". מישהו שנמצא מחוץ לנו, שאנו מתייחסים אליו באותה מידה כמו אל הבורא, או שאנו רוצים לנצל את הזולת לטובת עצמנו, או למחוק אותו, להוריד אותו לעומתנו ולשלוט עליו.
כך רוצה האגו שלנו, הוא תמיד רוצה להיות מעל הזולת, "אני אשלוט". לכן עלינו להביא את עצמנו למצב שבמקום לרצות לשלוט על הזולת, נאהב אותו, אנו משרתים אותו והופכים להיות אחד עימו, בכך אנו משנים את הטבע שלנו. אם הזולת קרוב אלינו, אז בהתקשרות אליו, בקשר ההדדי עימו אנו יכולים לבדוק את עצמנו, לבדוק את הזולת, לקבל דוגמאות, ברורים, להתקדם נכון ולא לטעות. לכן הבורא יצר לאדם מין אשליה, שהוא נמצא בתוך סביבה הנראית כזולת, קבוצה, אנושות, שכלפיהם עליו לעבוד.
אם האדם מכוון את עצמו לבורא כדי להגיע אליו, ולצורך זה הוא מתייחס לחברה וכך בודק את עצמו כלפיה, כדי להעמיד את עצמו נכון כלפי הבורא, אז יתגלו בו תרי"ג הרצונות שמהם מורכבת הנשמה שלו. בתיקון תרי"ג הרצונות, הנקרא קיום תרי"ג מצוות, האדם יגיע לאור התורה, לאור הגדול.
בעבודה הנכונה בין האדם לקבוצה מתחילים להתגלות תרי"ג הרצונות. הקבוצה איננה סתם אנושות או זולת, אלא איתם האדם צריך לבדוק את העבודה שלו, עד כמה הוא משפיע להם ועד כמה הם משפיעים לו. בכמה הוא למעלה או למטה מהם, ועד כמה הם מחברים יחד את הרצונות שלהם, כדי להגיע לאיחוד ובכך להידמות לבורא. לכן צריכה להיות קבוצה, ושיתוף פעולה עם אנשים נוספים, כי התורה מספרת לנו, שהם צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד", 2 להיות בקשר של ערבות ביניהם.
כשהם מתחילים לעבוד ביניהם בצורה כזאת, אז קודם הם מגלים עד כמה הם שונאים זה את זה, וכמה עליהם לתקן ולשנות את הרצונות האגואיסטיים של השנאה, הדחייה, השליטה, הקנאה, התאווה והכבוד. כי גילוי הרצונות האלה הוא ה"מנוף", הוא "קרש הקפיצה", שאיתו מתקדמים. כמו שכתוב "קנאה ותאווה וכבוד מוציאין אדם מן העולם", 3 הם מוציאים אותו מהעולם התחתון שלנו לעולם עליון יותר, כי אנו נמצאים בעולם הנמוך ביותר והגרוע ביותר.
כשאנו מתחילים לראות את תרי"ג הרצונות האלה, אנו מתחילים לראות שהם מחולקים בצורה מיוחדת מאוד. החלוקה היא כמו בפרצוף הרוחני, שזו מערכת מיוחדת המחולקת לראש, תוך וסוף, יש בה גם ידיים, רגליים וגוף. הגוף הגשמי שלנו נבנה בדיוק כהעתקה של הנשמה, מהכוחות הרוחניים שכך מתחברים ביניהם. לכן גם בגוף הגשמי שלנו יש תרי"ג איברים וגידים גשמיים, לעומת תרי"ג הרצונות שמהם מורכבת המהות שנקראת נשמה.
בתורה מדובר, כיצד האדם מעצב בצורה נכונה, את תרי"ג הכוחות שהוא מגלה, כלפי הזולת, כשבהתחלה כולם אגואיסטיים, כולם בשליטה מלאה של האגו שלו, כולם לרעת הזולת ולטובת עצמו. בעבודה הזאת האדם מגיע תחילה למצבים שנקראים, עבד, גוי, ולאחר מכן גר, יהודי, ישראל, לוי וכהן, כך עד שהוא מגיע לדרגת הכהן הגדול, לדרגת אהרון. בעבודה הזו עלינו למיין את תרי"ג הרצונות שבנשמה לרצונות פנימיים מתוך תרי"ג הרצונות, הנקראים "שורש", "נשמה" ו"גוף" ולרצונות חיצוניים הנקראים "לבוש" ו"היכל".
ברצונות הפנימיים, שורש, נשמה, גוף, על האדם לתקן את עצמו עד דרגת אהרון וארבעת בניו. בכלים החיצוניים, ברצונות החיצוניים, שהם לבוש והיכל, עליו לתקן את עצמו בבגדי הכהונה עם כל הסמלים, וגם בהיכל, הכוונה היא לאוהל מועד עם תיאור כל האביזרים החיצוניים. לפי חכמת הקבלה, למעשה, גם כאן מדובר ברצונות הפנימיים של האדם, ועליו לסדר אותם בדיוק כפי שמסופר בתורה, לדוגמה, אבנט, כתונת, מכנסיים וכולי. עליו לסדר גם בצורה החיצונית את המנורה, את השולחן, את האוהל עצמו ואת כל מה שכתוב בתורה.
האדם צריך להביא את כל הציור הזה, לאותה צורה המבוארת בתורה, ושכל הרצונות האלה, החל מהרצונות הפנימיים, שורש, נשמה וגוף, ועד לרצונות החיצוניים, לבוש והיכל, יתקיימו כולם כמכלול אחד בתוך הנשמה. אם האדם מעצב אותם נכון, הוא סיים את הפרשה, כלומר קיים את הדרגה הזאת בתיקון שלו והוא ממשיך לדרגה הבאה, עד שהוא מסיים את כל ספר התורה. כך ספר התורה הופך להוראה, כי המילה תורה באה מלשון הוראה, לפיה האדם מתקן את הרצונות שלו ומגיע עד לגמר התיקון. זה התהליך שעלינו לעבור.
קשה להעביר את פרשת "תצווה" בצורה פשוטה, כי איננו יכולים למצוא ברצונות הפשוטים שלנו, במציאות שלנו, דוגמאות לחמישה סוגי הלבוש או לחמישה סוגי ההיכלות המתוארים. גם לשורש, נשמה וגוף אין עכשיו במודעות שלנו הבחנות מדויקות, מפני שאיננו מסוגלים לראות את התמונה עדיין. כשהאדם מתחיל לעבוד עם הקבוצה, ומתחיל למיין את תרי"ג הרצונות שלו, הוא רואה שכך הם מתחברים לקבוצה. אז מתחילה להתבהר התמונה שהתורה מעבירה לו, וזאת רק אם הוא עובר את הדרך מבראשית דרך יציאת מצרים ועד לקבלת התורה, וכאן בפרשה הוא כבר נכנס לבניית המעמד שנקרא "אהרון", שנמצא באוהל מועד, בעבודת הקודש.
ההסבר הוא כללי. גם בספר של האר"י "בית שער הכוונות" אנו לומדים על החלוקה לבגדי הכהונה, למנורה, לשולחן, לאוהל, לפרוכת ולכרובים. אנו לומדים מה הם המסכים, מה הם  הרצונות שמסודרים כך, וכולי. אם אנו מעבירים זאת ללשון הקבלה, אז ודאי שזה נעשה ברור יותר, פשוט יותר. מדובר בסך הכול בזיווג זו"ן, זיווג בין זעיר אנפין הנקרא "הקדוש ברוך הוא", לבין שכינתא הנקראת "נוקבא", מלכות. אז אנחנו, הנשמות שעולות למלכות, צריכים לגרום לזיווג הזה. על ידי אותם תיקונים בתרי"ג הרצונות שלנו, אנו גורמים לתיקון, לזיווג, לחיבור בין האור לבין הכלי המתוקן של הנשמה הכללית שלנו.