כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

צורת הברית כלפי האגו התגלתה, והתגלה שהיא לא יכולה להתקיים. כעת, הנקודה שבלב צריכה לעלות ולקבל חיבור חדש כלפי אותם רצונות אגואיסטיים שהתגלו כנגד הנקודה שבלב.
כלומר, לוחות הברית השניים מסוגלים לתקן אותנו. לא היינו יכולים לקבל אותם אם לא היינו עוברים את חטא העגל ואת שבירת לוחות הברית הראשונים. אנו אומרים שכל דבר שמתגשם, שמתגלה, צריך להתגלות פעמיים, בפעם הראשונה מגלים אותו, מרגישים אותו, רואים אותו, יודעים היכן נמצאים, ובפעם השנייה שהוא מתגלה אנו כבר יודעים כיצד לעבוד איתו. זה אף פעם לא קורה בפעם הראשונה. לכן גם בעולם שלנו, אם מישהו עובר עבירה בפעם הראשונה, איכשהו סולחים לו. כי הוא לא לגמרי ידע מה יהיו התוצאות, העניין לא התגלה בפועל. 

יש מערכה בהר סיני, ומערכה בתחתית ההר, והכול קורה בתוך אדם אחד. איפה נמצא האדם? איך כל המאורעות האלה מתלבשים בתוכו? עם מה הוא מזדהה? האם הוא מזדהה עם משה, עם העם, עם הבורא?
הכוחות האלה מתגלים באדם בצורה שווה. המון העם, משה, המדבר, הר סיני, כל אלה הן הבחנות שונות המתגלות באדם. כשהתכונות הללו מתחברות יחד בסדר מסויים, הן יוצרות את מצבו הנוכחי של האדם.

האם האדם מרגיש את עצמו פעם כמשה, פעם כמי שבונה את העגל, ופעם כמי ששובר את לוחות הברית?
כן, האדם מזדהה עם כל חלק וחלק, עם אהרון, עם משה ועם העם, וכך מתקדם. אנו גם רואים, שלאחר חטא העגל מתגלה מכה, הבורא מביא מכה על העם.

משה קורא ללוויים ואומר להם לצאת להרוג איש את אחיו, ואיש את רעהו, ואיש את קרובו. מה משמעות הפעולה הזאת?
"מי לה' אליי", מדובר ברצונות, בכוונות על מנת לקבל, שאותם צריכים לבטל, להרוג. הרצונות הקרובים ביותר הם גם המסוכנים ביותר, ואותם על האדם להרוג קודם. נניח אדם אוהב לאכול חמוץ ומתוק, אבל הוא סובל ממחלת הסוכרת, אז קודם כל עליו לחתוך את המתוק ולא את החמוץ. כלומר, הקרובים ביותר הם מסוכנים ביותר. לכן כל איש ייקח את הסכין, את החרב, ויהרוג כל רצון שהתגלה בחטא העגל. כלומר על האדם להרוג את הרצונות שלו, שגילה כאגואיסטיים, המפריעים לו ללכת אחרי "משה", ולהגיע לדבקות עם הבורא, להגיע לגילוי הרוחניות. ללכת לגילוי הבורא זה נקרא לגלות את הרוחניות, את העולם הרוחני.
אם בין הזולת לבינו מתגלה משהו שממש מפריע לו להתקדמות והוא רוצה להתקשר עם הזולת ואילו הוא דוחה אותו ואינו רוצה בכלל בקשר, או שרוצה רק קשר אגואיסטי כדי לנצל אותו, אז על האדם לחתוך אותו, אסור לו לעבוד עימו. יוצא שכל הרצונות שהאדם עדיין אינו יכול לעבוד איתם, עליו למיין ולהוציא מההתקדמות. לעת עתה אינו יכול להתקדם איתם, בעתיד הוא יוכל להתקדם איתם, אולם בצורה אחרת, רק לאחר התיקונים במדבר, כשיגדלו "אנשים" חדשים, וייוולדו מתוכם רצונות חדשים, אבל את הכוונות שלהם על מנת לקבל האדם חייב להשמיד.

האם האדם הורג את הרצונות האלה או שהוא מבקש זאת מהקבוצה?
האדם הורג אותם, ה"לוויים" שבו הורגים אותם.
 

כיצד האדם הורג אותם, כיצד הוא מחליט את מי להרוג ואת מי לא?
אם הרצונות של האדם הם בכוונות על מנת לקבל, אם הם חטאו בחטא העגל, אם עבורם החטא חשוב יותר מהחיבור עם הא-לוהות, אז עליו לבטל את התכונות האלה שבו, את הרצונות האלה.

האם אין חשש שתהיה לאדם איזו טעות בזיהוי?
לא, כי האדם רואה שזה כך. מי נתן את הזהב כדי לעשות את עגל הזהב? אותם רצונות שנתנו את עצמם, נתנו את רצונם ונכללו באותו עגל, אותם עליו להשמיד.
 

אהרון הוא שביקש מבני ישראל לתת את הזהב. מדוע הוא הסכים בכלל לשתף פעולה עם הבקשה לעשות עגל זהב?
אהרון, אחיו הגדול של משה, הסכים לבנות את העגל, הוא שמח שזה יעשה, כי זה ברור הרע, גילוי הרע. אי אפשר להתקדם לתיקון ולטוב בלי לגלות את הרע. אם אנו קוראים את התורה בצורה לא נכונה, אז איננו מבינים מה קורה, ועלינו לעשות כל מיני סיבובים כדי להצדיק את האירועים. גילוי הטבע של האדם נעשה על ידי האור העליון שמגיע, אז האדם משתתף בכך שהוא הורג את הרצונות שלו, את הכוונות על מנת לקבל שלו, כדי להביא אותם לכוונות על מנת להשפיע, לתיקון.

האם האירוע הזה משמח או עצוב?
זהו אירוע משמח במיוחד. כל לימוד התורה נעשה בשמחה. אסור ללמוד תורה אם האדם לא שמח. זה חוק. האדם שמח בכך עוד יותר מכל דבר אחר, כי גילוי הרשעים זה הדבר הגדול ביותר שיכול להיות. אם לא יתגלו הרשעים, לא יהיה לו מה לתקן ואיך להתקדם. לכן חטא העגל הוא מעשה קדוש, וכך צריך לראות את כל המעשים שמתגלים בתורה. אין רע בכלל, אם אדם הולך למטרה בדבקות עם הבורא, הוא רואה שכל צעד שלו הוא כמו שירה. דוד המלך לחם ארבעים שנה, והיה לו קשה מאוד, הוא ברח והיו לו צרות רבות, עם זאת הוא כתב את ספר "תהילים", שירה לה' על כל ההתפתחות הרוחנית. כי אדם הנמצא בהתפתחות אינו מבין מה זה רע, גם החושך הוא כאור, "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר, כחשיכה כאורה". 8
לכן במעשיו של אהרון ושל עם ישראל שבאדם, ובשאר גילוויים מעין אלה, עלינו לראות הכרחיות להתקדמות. מהיכן האדם ייקח את "מחצית השקל" אם לא יתגלו הרשעים, כיצד יביא מחצית? מעתה והלאה, כדי להתקדם לרוחניות עליו לקחת את החסרונות השבורים שלו, את הרצונות השבורים, ולהביא אותם לתיקון. לבקש מהבורא "קח, תעשה, תתקן, תעזור". זה מה שהבורא דורש ממנו, "תביא לי את החצי השבור שלך, לי יש מאור המחזיר למוטב הנקרא תורה, ואני אתקן את הרצונות האלה שיהיו בכוונה על מנת להשפיע, ואמלא אותם באור שלי", באדם תלוי רק החיסרון. החיסרון לא קיים, לכן כעת מגיע גילוי החיסרון, חטא העגל, וכולם שמחים, הורגים את כל החסרונות הרעים, ומביאים אותם לתיקון. הם שמחים, הבורא שמח, יש שמחה גדולה מחטא העגל.
הסיפור הזה הפוך מהסיפור המקובל בעם. כי "דעת בעלי בתים הפוכה מדעת תורה". 9 כלומר, המקובלים חושבים בדרך התיקון, בדרך האור, ועליהם הפרשה מדברת, ואילו העם קורא את הסיפור כפשוטו.

האם זה כך מפני שאנו עדיין מנסים לקרוא את התורה מתוך האגו שלנו?
עלינו לקרוא את התורה כך שכל מילה שבה היא תיקון, היא התקדמות לקראת גמר התיקון. אין ירידות, כי מעלים בקודש ולא מורידים בקודש. 
 

האם כל מה שמתרחש בתורה אלה מצבים ברוחניות?
אלה כולם מצבים ברוחניות ובהתקדמות. בכל התקדמות במדרגה על האדם להביא חיסרון, תיקון, ואז הוא רוכש מדרגה, הוא מביא שוב חיסרון לתיקון, ושוב הבורא מבצע תיקון ומילוי, כך הוא רוכש מדרגה נוספת, וכך מתקדם. כלומר, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". 10 כל המצבים מגיעים קודם כל במינוס שמתגלה, שנקרא חטא, כי אין צדיק בארץ אשר עשה טוב, ולא יחטא קודם, וכך כל פעם האדם עולה ממינוס לפלוס. גם בעולם שלנו אדם לא יכול להתקדם בלי שמאל וימין, בלי מינוס ופלוס, אור וחושך, זאת המגמה (ראו שרטוט מס' 6).

בעולם שלנו כשמתגלה הרע זה לא סימן לטוב.
זה מפני שהאדם שופט מתוך האגו, אבל אם היה מבין ורואה מדוע מתגלה הרע, אז היה רואה שהוא מתגלה בדיוק במגמה שתיארנו. ואז תמיד היה מודה על כך, כמו דוד המלך.

איך הריגת הרצון לקבל מתיישב עם העניין שאנחנו אמורים "לקבל בכוונה על מנת להשפיע"?
איננו מסוגלים להרוג את הרצון לקבל. עלינו רק להביא את מחצית השקל, את החיסרון לתיקון, לא יותר. כלומר, האדם צריך להביא את הרצונות שלו, לגלות שהם רעים, ושיש לו חיסרון לתקנם (ראו שרטוט מס' 6). הוא צריך חיסרון לתקן, חיסרון להיות גדול, חיסרון להיות מתוקן. אם הוא מביא חיסרון, הוא מקבל מהבורא את המאור המחזיר למוטב. זה נקרא "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". 11 מאיתנו נדרש רק להבין ש"בראתי יצר הרע", ומלמעלה תבוא "תורה תבלין", והכול יהיה מתוקן. כך כל צעד וצעד, כל הצעדים דומים.