כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

הרצון לקבל והאור הם אחד. עליהם להתחלק ולהתרחק לגמרי זה מזה, ולגלות את עצמם כמנוגדים זה לזה. כשהאור ברא את הרצון הוא ברא אותו כתינוק, כעובר ברחם אימו, ואין הבדל בין העובר לבין הרחם, עד כדי כך שהרחם וכל גוף העליון, הגוף של האישה, מטפל בעובר שכביכול זר לו, כדבר היקר ביותר שנמצא בו. גוף האישה כולו, הדומם, הצומח והחי שבו, וגם המחשבות של האישה, מטפלים כולם רק בעובר. כלומר, הרצון והאור הם ממש כאחד. 

במצב כזה הנברא אינו נחשב לישות בפני עצמה, ועליו להגיע למצב שהוא יתגלה כעומד בפני עצמו ויתרחק מהבורא. כך שמצד אחד יהיה האור ומצד שני הרצון, הנברא, אז נוכל לומר שהוא נברא, כי הוא יהיה הפוך, בר, מחוץ לבורא, כך האור והנברא יהיו כפלוס ומינוס, הפוכים זה מזה (ראו שרטוט מס' 2).

הנברא יתחיל לגלות שהוא אכן הפוך מהבורא, וזה אינו פשוט. הנברא יתחיל לעלות בחזרה לעולם הרוחני ולהרגיש את עצמו כ"אני", הקיים בצורת דומם, צומח וחי, ואז יגיע לדרגת המְדבר.
מדבר זו דרגה שבה הנברא כבר מתחיל להכיר את עצמו. הוא אינו סתם חי, כמו כלב או חתול שאינם יודעים או מרגישים מדוע הם חיים, אינם חושבים על מהות החיים. גם דרגת המדבר מורכבת מדומם, צומח, חי ומדבר, לכן יש אנשים שחיים בדרגת הדומם או הצומח שבמדבר, ורק בדרגת המדבר שבמדבר הנברא מתחיל באמת לחשוב "מה הם החיים שלי? מהיכן הם, מה יוצא לי מהם?". כלומר, האדם מתחיל לחשוב מעל דרגת הקיום ההכרחית שלו, שאותה הוא חי באופן טבעי, וכמובן מאליו, חושב שהכול בסדר וכך הוא חי את החיים, אלא הוא רוצה לדעת מה המטרה שלהם ומדוע נוצרו, ואז הוא כבר חושב על משהו שמעל החיים, זה נקרא שהוא רוצה להגיע לראש של המצב שלו.
האדם רוצה להבין מהיכן, מדוע, בשביל מה, מי קובע, לפי אילו חוקים, מה תוכן הדברים, מהי מהות החיים? אדם שמגיע לשאלה על מהות החיים, זה נקרא שמתעוררת בו הנקודה שבלב. התורה פונה אליו ואומרת, יש לפניך כעת גילוי של מערכת מיוחדת ביחס שלך לאור, ומרגע זה ואילך תעבור מצבים לעומת האור. מצד אחד יהיה לך אור, מאה עשרים וחמש מדרגות של אור, מלמטה למעלה, שהן מדרגות של תכונת ההשפעה. מצד אחר, כנגד תכונת ההשפעה הזו תצטרך להשתנות כל הזמן. השינויים שהנברא יצטרך לעבור בכל פעם כלפי האור נקראים "משפטים". המעברים שהנברא עובר ממצב למצב, נקראים "גלגולים", והתכונה שבה הנברא נמצא בכל רגע ורגע נקראת "נשמה" (ראו שרטוט מס' 2).
כלומר, אנו מדברים על גלגולי נשמות, שהן פעולות שעוברות עלינו על ידי כך שאנחנו מקיימים את עצמנו, בהתחלה אנו כעבד, בהמשך אנו כעבד עברי, לאחר מכן כבת שנמכרת לעבדות, לאחר מכן כבן כלפי אביו ואימו, וכן הלאה. בכל המצבים האלה שאנו עוברים אנחנו מורכבים גם מרצונות כמו חמור, שדה, פרי, כהן, לוי, ישראל וכולי.
התורה מספרת לנו כיצד עלינו להתאים כל פעם את הנשמה שלנו, את הרצון המורכב שלנו, כלפי האור, כלפי תכונת ההשפעה. ספר הזוהר מדבר על כך בצורה גלויה, כבר בתחילת פרשת "משפטים". כבר באות א' של הפרשה, ספר הזוהר מציין שמדובר על גלגולי נשמות בלבד, לא על עבד, לא על אישה או בעל, ולא על בן או בת, אלא רק על אדם שעובר מדרגות ברצון לקבל שלו. לאורך כל הפרשה אנו רואים כיצד אנחנו מתקדמים החל מהדרגה הרחוקה ביותר מהבורא, מעבדות גמורה, עד לדרגות הגבוהות והקרובות ביותר אל הבורא.
למעשה זו מהות הפרשה. מסופר בה על כל הגלגולים שעלינו לעבור במשך מאה עשרים וחמש המדרגות עד גמר התיקון. לכן היא נקראת "משפטים", על האדם להיות שופט, השופט את עצמו, הוא ולא אף אחד אחר. התורה פונה אליו ואומרת שעליו להקים שופטים ושוטרים ככתוב, "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". 19 בכל שער לה' עליו לעשות דין ומשפט ולדעת מי הוא, מה הוא, כיצד הוא ממיין את הרצונות שלו, עם אילו רצונות הוא מתקדם ואילו מהרצונות הוא מניח בינתיים בצד. ידוע לנו שעם רצונות "לב האבן" איננו יכולים להתקדם, גם כשאנו נמצאים במצב של עבד איננו יכולים להתקדם, כי העבד צריך להיות רק נוכח בהתפתחות ולעזור, אבל הוא אינו יכול לקבוע בעצמו דבר, יש מעליו את רבו, שהוא הראש, והעבד מרכין את עצמו כלפיו וכך מתקדם.
הכול נמצא בתוך האדם, והאדם נקרא "עולם קטן". לכן כל הדברים שעליהם מדובר בפרשה, שפחה וגבירתה, עבד ואדון, אלמנה, עשיר ועני, אלה כולם הרצונות שבנו, בתוך הנשמה שלנו, וכולם מתגלים בבת אחת בתוך הנשמה. זה לא שהאדם מתקדם מדרגה לדרגה, יש שלב שבו הוא עבד, לאחר מכן שלב שהוא אדון, ולאחר מכן כהן וכן הלאה, אלא בכל מצב ומצב הוא מורכב מכל הרצונות בבת אחת, וכל רצון נמצא במצב המסוים שלו. האדם הוא עולם קטן, וכולל בבת אחת, במצב אחד, את כל כולם וממיין ועושה חשבון עם כל רצון ורצון כלפי האור, בהתאם למה שכתוב בפרשה זו. זה לא שהאדם מסתכל בספר, עושה משפט ומחליט שהרצון הזה צריך להיות כך, והוא משנה אותו, ואת הרצון האחר הוא מסובב אחרת, הוא לא יכול לעשות זאת. אלא עליו לבדוק כל רצון ורצון לעומת האור.
על האדם להזמין מצד ימין את האור שישפיע עליו, על הרצונות שלו, ואז כמו שכתוב "באורך נראה אור", 20 באור הזה הוא יעשה את המשפטים על עצמו. בהתאם לזה ידרוש מהאור שיבוא אליו בפעם השנייה ויעשה בו תיקונים. לאחר התיקונים, כשהוא רואה שהם כבר מתקיימים והמשפט נעשה, מגיע לו לקבל את המצב של מילוי, ואז האור מגיע בפעם השלישית.
בפעם הראשונה האור מגיע והאדם מגלה את הכרת הרע, היכן הוא נמצא כלפיו. בפעם השנייה האור מגיע ומתקן אותו, ובפעם השלישית האור מגיע וממלא אותו. לכן בדרך כלל כשאנו עוברים ממצב למצב יש לנו ג' מצבים, תתי מצבים, ובכך האדם מסיים את המדרגה ועובר למדרגה הבאה. זה נקרא שסיים את הגלגול, סיים לעבוד עם חבילת הרצונות המתגלה לעת עתה במדרגה מסוימת, במקום שבו הוא נמצא.
אפשר לקרוא בספר הזוהר עם פירוש הסולם כיצד בעל הסולם מסביר וספר הזוהר עצמו מציין שבפרשה זו מדובר אך ורק על גלגולי נשמות. כשאדם במצב א' ועובר למצב ב' או ממצב ב' עובר למצב ג', זה אומר שהוא עבר גלגול. בכל פעם שהוא עולה במדרגות, הוא עולה בדיוק כפי שהאור ירד מלמעלה, בדיוק באותן דרכים, באותם שלבים הוא עולה חזרה מלמטה למעלה, ולכן הכול מוגדר. אולם, עליו להזמין את פעולת האור כדי שתברר לו את המצב, שתעשה לו דין וחשבון לפי הצדק, שהוא מסכים, יודע ומברר. כי הוא אינו יכול לקרוא בתורה מהו דין צדק, אלא עליו לגלות כלפי האור מי הוא וכיצד הוא מתאים את עצמו לאור. 
אם האדם מגיע להתאמה מדויקת לאור, הוא יודע שזה מה שכתוב בתורה, מפני שזה מה שמתגלה לו. הוא לא צריך לקרוא את הספרים, זה קורה בו והוא עצמו מקיים בתוכו את אותו משפט שכביכול כתוב בתורה. ואז כשהוא מרגיש אותו, הוא מגלה את המהות של המשפט בתגין, אותיות, טעמים ונקודות, בכל הטנת"א. כך אנו מתקדמים. רק לאחר שהמשפט כולו מסתיים, בגילוי הרע ובתיקון של כולו, מתקדמים הלאה. מהעבד העברי, המצב שממנו מתחילה הפרשה, ועד משה שעולה להר ושוהה שם ארבעים יום וארבעים לילה.
ההתעלות או ההכנה לקראת העלייה להר, היא קיום של כל המשפטים שבתוך האדם, כלומר, היא תיקון של כל האדם, וזה אינו פשוט. אם אדם מסכים לעבור את כל הגלגולים כדי לתקן את הנשמה שלו, והוא משיג את מהות התיקונים, למרות שלא מימש אותם עדיין, אז הוא זוכה לכך שהנקודה שבלב שלו עולה להר. ותוך ארבעים יום וארבעים לילה היא מתחברת לתכונת הבינה, לתכונת ההשפעה, ומקבלת משם את כל האור הדרוש לקיום המשפטים הללו. על כך נרמז כשמשה חוזר מהבורא ומוסר לעם את כל המשפטים, והם בתגובה עונים לו "כל אשר דיבר ה' נעשה", זוהי ההכנה לקיום כל המשפטים, אם מוכנים, אז מקבלים את לוחות הברית.

לעבד עברי יש בתורה זכויות רבות, לפעמים אפילו יותר מאדונו. אם מדובר בפנימיות, אז עבד של מי אני? למי אני משתעבד? למה אבא מוכר את בִּתו לשיפחה, על מה מדובר כאן
למעשה?
אנו רואים במהלך ההיסטוריה של האנושות, שתקופת העבדות הייתה תקופה ארוכה מאוד, למרות זאת לא היו מהומות רבות ומרד במשטר. העבד נחשב לרכוש יקר, ולכן בעליו שמר עליו תמיד. כך היה אצל אומות העולם, וגם בקרב עם ישראל, העבד נהנה מזכויות רבות, והיו חוקים נוקשים מאוד בעניין. עלינו להבין שהגישה שלנו כיום למילה עבדות איננה נכונה לימים ההם. 
אנו חושבים שלעבד לא היה כלום, הוא היה חייב לעשות כל מה שאמר לו אדונו, אבל למעשה היו לו שעות עבודה מוגדרות, והאדון היה חייב לדאוג לו לאוכל, לשינה ולשאר צרכיו. אנשים רבים באפריקה היו שמחים היום להיות עבדים בתנאים שעליהם מסופר בפרשה, כי הם לא היו צריכים לדאוג לאוכל, לביגוד ולמקום לינה. עבד נחשב אז מעמד חברתי, גם בתרבויות העתיקות אנו רואים שהעבדים היו מלומדים, היו ביניהם רופאים ומדענים שנשארו עבדים. זאת הייתה תרבות מיוחדת, לא כמו בימינו, שמשתמשים באנשים כעבדים באופן שלילי במקומות רבים בעולם.
עבד ה' זה משהו אחר, "עבד ה'" הכוונה שברצון לקבל שלנו, אנו רוצים להגיע למצב שכל הרצון לקבל בצורתו הטבעית, לעצמו בלבד, ייעלם ויהפוך להיות רצון להשפיע, ואנו עצמנו נשתוקק, בהכרה ובהבנה שלנו, שהוא ישתנה. על כך מדובר בפרשה. כלומר, עבד הכוונה שאדם מגלה שהרצונות שלו אינם יכולים להשתייך לרוחניות מעבר לצורת העבדות, אולם זה בכל זאת מקום גבוה. כעבד יש ברשות האדם כוחות לעבוד על עצמו באופן שבו כל הרצונות, המחשבות, הדחפים והתכונות הפנימיות שאיתם נולד, שאותם קיבל, יוקדשו לדבר אחד: להגיע לאהבת הזולת. גם אם הוא יגלה שאינו מסוגל, למרות זאת, ירצה בעלמא שזה יקרה, זו כבר תחילת העבדות.
לאחר מכן, ככל שהרצון לקבל יתגלה יותר ויותר, כי הרי הוא גדל בכל רגע ורגע, האדם יהיה מוכן לעשות ממנו רק חמור, עבד לרצון להשפיע, לפעולות ההשפעה. ובכלל, מעתה והלאה הראש שלו יעבוד רק לכיוון ההשפעה. הדבר לא קורה מיד, בלחיצת כפתור או ברגע אחד, אלא בכל רגע ורגע האדם יצטרך לעבוד על כך, עד שיעביר את כל הרצונות שלו לשימוש למען הזולת, זו דרגת העבד, מצב לא פשוט. לכן כתוב, "כי יימכר לך אחיך העברי או העברייה וַעֲבָדְך שש שנים, ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך". 21 אם העבד איננו רוצה להשתחרר מהעבדות, כלומר, יש לו כבר אישה וילדים שהוא אוהב, ובעל בית שהוא אוהב, כתוב, שאז האדם צריך לעשות לו חיסרון, חור באוזן על המשקוף. 22 אלה דברים לגמרי לא פשוטים, מדובר בתיקונים נוספים. מושג ה"עבדות", "עבד ה'", "עבד נאמן", זוהי דרגה גבוהה מאוד, אולם זו איננה הדרגה הסופית, כי הדרגה הסופית היא "בנים אתם לה' א-לוהיכם". 23

הנושא של גלגולי נשמות כביכול מוכר אבל מבלבל, מהו גלגול נשמות?
ברוחניות, אדם שעובר ממצב למצב זה נקרא שעבר "גלגול". נניח שאדם נמצא במצב 1, יש לו תרי"ג רצונות, תחילה כל תרי"ג הרצונות הם בכוונה על מנת לקבל ועל האדם לשנות אותם לכוונה על מנת להשפיע. הוא לוקח כל רצון ורצון, בודק אותו ומרכיב עליו כוונה. אם יש לו תרי"ג רצונות, אז יש לו גם תרי"ג כוונות על מנת לקבל, ועליו להגיע לתרי"ג כוונות על מנת להשפיע.

האדם לקח את כל הרצונות עם כל הכוונות ועשה תיקונים. הוא לא עושה תיקונים על הרצונות עצמם, אלא הוא משנה את הכוונות, מכוונות על מנת לקבל לכוונות על מנת להשפיע. אם הוא תיקן את כל תרי"ג הכוונות שלו, הוא עובר ממצב 1 למצב 2, זה נקרא שעבר גלגול, גלגול א'. לאחר שהוא סיים ותיקן את כל הרצונות, מתגלה לו המצב הבא שלו, ושוב יש לו תרי"ג רצונות עם כוונות על מנת לקבל, והוא משנה אותן לכוונות על מנת להשפיע, שוב הוא מתקן אותן, וזה נקרא גלגול ב'. כך על האדם לעבור מאה עשרים וחמישה גלגולים )ראו שרטוט מס' 3(. הוא כלול כל פעם מתרי"ג חלקים, רמ"ח איברים ושס"ה גידים, סך הכול תרי"ג רצונות. רמ"ח פלוס שס"ה הם תרי"ג, זה ה"אני". האדם צריך לעבור מאה עשרים וחמישה גלגולים או מדרגות עד שיגיע לגמר התיקון.