כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "קורח"

(במדבר ט"ז, א' – י"ח, ל"ב)

 

 

פרשת "קורח"

"וייקח קורח" - 1

"וייקח קורח" - 2

"קח את המחתה"

"ועָבַד הלוי"

"וייקח קורח" - 3

 

 

בפרשת "קורח" עומדת למבחן מנהיגותו של משה. קורח ועדתו פונים אל משה וטוענים כנגדו, שהעם כולו קדוש והוא מתנשא מעליו ולכן עליו להפסיק להנהיגו. משה מבקש מהם לבוא למחרת היום. הם אכן מגיעים, והבורא מבקש ממשה ומאהרון להתרחק כדי שיוכל להשמיד את קורח ועדתו. משה מבקש לחוס על אלה שאינם אשמים, כפי שעשה לא פעם וטוען "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", 1 אבל בקשתו לא כל כך עוזרת.
בהמשך משה פונה לעם ואומר לו שהאשמים עוד מעט ייבלעו באדמה. ואכן האדמה פצתה את פיה וקורח, דותן ואבירם נבלעים באדמה, אש יורדת מהשמים ומשמידה את כל מאתיים וחמישים אנשי עדתו של קורח.

מה עומד מאחורי הדברים?
חכמת הקבלה מסבירה לנו את המציאות האמיתית, ולא את זו שאנו רואים בעינינו ובחושינו בעולם הזה. לכן את כל הדברים שקורים בתורה, תחילה לומדים באדם אחד. משה, קורח, אהרון, עדת קורח, החטא ואפילו הבורא, הכול נמצא בתוך האדם פנימה, בתוך תפיסת המציאות שלו. לכן, קודם עלינו לייצב את התמונה הנכונה, כדי שיהיה לנו ברור כיצד להסתכל על מה שהתורה מספרת.
התורה מסבירה לנו כיצד הבורא ברא וייצב את הרצון לקבל, כך שאנו חיים בתוך הרצון הזה ובתוכו אנו מרגישים את כל מה שקורה לרצון. גם את המציאות של העולם הזה, כל מה שנראה לנו כדומם, צומח, חי ואדם, וגם את העולמות העליונים, שאיננו יודעים מה הם, אבל אומרים שהם פי אין סוף יותר ממה שיש לנו כאן בכמות, באיכות, במרחקים ובכל מה שרק אפשר לדמיין. וכל זה נמצא בתוך האדם, בתפיסת המציאות שלו.
מלבד התפיסה הזאת, יש איזו נקודה אחת של תפיסת מציאות, שבה האדם מרגיש את כל העולמות. והתורה מספרת לנו מה האדם מרגיש בתוך הנקודה הזאת, אם הוא מתחיל לעלות לתפיסה האמיתית. קודם כל הוא מתחיל לראות שתפיסתו הנוכחית אינה נכונה, מפני שהוא תופס אותה בחושים לא אמיתיים, לא נכונים, שאותם הוא חייב לשנות.
כשהאדם מתחיל לשנות את חושיו, הוא מגיע למצב שבו גם המציאות משתנה, ואז הוא מרגיש שהכול באמת בתוכו, משה, קורח, אהרון, עם ישראל, עמלק, פרעה, אחשוורוש וכולי. את כל העולם הוא רואה אז בתוכו, דרך אותם חושים המציירים לו את הסיפור התנ"כי.
התורה מספרת לנו מה קורה בתוך האדם, ומבחינה מסוימת זה הרבה יותר קל, כי אז אנחנו מדברים כבר על משהו מוחשי מאוד. כשהאור פועל הוא מזמין בתוך הרצון לקבל תופעות שונות. בדרכו להידמות לאור, הרצון לקבל בהכרח מקבל צורות שונות ומנוגדות ובכל פעם נמצא במחלוקת, כי האור מזמין בו את התוצאות והשינויים הללו, והמחלוקת חייבת להיות, כי רק מתוכה נוכל לברר את הניגודים.
ברורים יכולים להיות רק מדבר והיפוכו. העיקרון הזה פועל גם בעולם שלנו וגם בעולמות העליונים, כי מתוך זה שהבורא ברא את הנברא ממצב שבו הבורא והנברא נמצאים זה מול זה, ניתנת פתיחת דרך, ניתן פיתרון להעמיד ולעצב את הנברא באופן שיהיה עצמאי. כל העצמאות של הנברא באה אך ורק מתוך הקושיות והתרת הקושיות. מתוך מחלוקות למיניהן שצריך להיכנס אליהן ולפתור אותן.
אנו רואים זאת גם בעולם שלנו, אנו מתפתחים על ידי תרגילים, על ידי שאלות ותשובות, על ידי משחק ופיתרון שלו, רק מתוך זה שיש לנו כל הזמן הזדמנויות לבנות את עצמנו בין שני הכוחות, שהם כוחות "בורא ונברא". בפעולה הזאת, איננו משייכים את עצמנו לא לבורא ולא לנברא שהוא ברא, אלא למשהו שלישי שבו אנו בונים את עצמנו.
לכן העבודה העיקרית שלנו היא לברר מהו הכוח החיובי, או השלילי, אם אפשר לבטא זאת כך, כי שניהם חיוביים, שניהם עוזרים לנו בהשגת המטרה. אולם, עלינו לדעת כיצד לנהל את שני הקווים, המושכות, המלאכים האלה, קו ימין וקו שמאל, השפעה וקבלה, ולבנות ביניהם את עצמנו. כשאדם מתחיל לבנות את עצמו בין שני הקווים הללו, הוא מגיע למצב שבו הוא באמת נמצא בשאלה בבלבול ובמבוכה. אבל את הדברים האלה הוא צריך לעבור, כמו שכתוב, "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם". 2
וכך בכל צעד ושעל, עלינו לגלות את התהליך הזה, שבו אנו כביכול קודם מבינים ויודעים מה לעשות, ולאחר מכן לחטוא, כלומר, לעשות זאת לא נכון. תחילה עלינו להבין ולהרגיש שאנו פועלים לא נכון, לאחר מכן נצטרך להבין למה פעלנו לא נכון, ומתוך כך להגיע אל הפיתרון הנכון ולבצע אותו, ואז נעמוד במצב הטוב.
כלומר, דרך התיקון מורכבת בכל מדרגה ומדרגה משלב שכולל בתוכו גם את שלבי החושך, שלבי הטעויות, החטאים, הבלבולים, הכרת הרע, ואז נטייה לטוב ולתיקון. לאחר שעוברים את כל התהליך, רוכשים את המדרגה. כך בכל מצב, אי אפשר אחרת. אפילו מהחיים שלנו אנחנו מבינים שאי אפשר אחרת. ברוחניות על אחת כמה וכמה, כי דווקא בצורה הזאת אנו מתקדמים. כמו שנאמר "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". 3
לכן כשאנו מדברים על הדבר הבסיסי והמיוחד מאוד הזה של בחירה בקו אמצעי כאפשרות נכונה להתקדם, מגיעה אלינו לפתע טענה מ"קו שמאל של הקדושה", כי קורח הוא "לוי" ולטענת משה ואהרון, הוא חושב שצריך להשליט ימין על שמאל, אבל אפשר גם להשליט שמאל על ימין, ובצורה כזאת להתקדם. ככל שמשכנעים אותו שהדבר בלתי אפשרי, הוא דווקא מתחזק בדעתו ורבים הולכים אחריו, מפני שזה נראה יפה מאוד והגיוני שהרצון לקבל יוכל לנהל את ההתפתחות, שהוא זה שיחזיק במושכות. קורח מבין שעליו לרסן את האגו שלו, וודאי צריך ללכת בקודש ברצון בכוונה על מנת להשפיע, באופן שהוא מודד, מבין ומרגיש את עצמו. אבל הוא חושב שמתוך הרצון לקבל הוא יכול לעשות את החשבונות, ולהתקדם מקו שמאל דקדושה.
אז משה ואהרון אומרים לו שזה בלתי אפשרי, שרק קו ימין יכול להוביל, כי הוא כולו חסד, כולו למעלה מהדעת. כלומר אדם צריך לצמצם את עצמו, לעלות מעל לרצון לקבל, לקבל את תכונת ההשפעה במלואה, ואז לבדוק כיצד הוא מצרף את השמאל לימין למעלה מהקו הזה, כלומר, רק באמונה למעלה מהדעת, הוא אף פעם לא יורד למטה לרצון.
ל"קו שמאל" קשה מאוד להסכים עם זה, ונראה לו בצורה הגיונית מאוד שאפשר להתקדם אחרת. ולכן אנו רואים שאין ברירה, אלא להראות לאדם דוגמה שתיחרט בו ובעתיד יידע פחות או יותר כיצד להתקדם נכון, לאורך כל הדרך. ודאי שיצוצו בעיות דומות, ויהיה עליו לבדוק אותן על בשרו. אבל לעת עתה אנחנו רואים שאין מנוס, והמגמה של קו שמאל לקחת את השליטה לידיו ולהתקדם לתיקון, אינה נכונה.
ואכן כל בני קורח ועדתו נופלים כמו במקרה של "שבירת הכלים", כלומר, כל אלה שחשבו שאפשר לנהל את תהליך התיקון דרך קו שמאל, נופלים לתוך ה"רצון לקבל על מנת לקבל", וזה נקרא ש"האדמה פשוט בולעת אותם". יותר מזה, אפילו האש שורפת אותם מתוך האדמה ממש. יש מעין התפרצות של הר געש, כפי שהתורה מספרת.
כל זה מפני שאור החכמה מתגלה בכל עוצמתו כמו בשבירת הכלים, ואז האש אוכלת אותם, וכך קורח ומאתיים וחמישים בני עדתו נבלעים באדמה. כלומר, נבלעים הרצונות ששייכים לאותו רצון של קו שמאל שרוצים להיות בניהול הרצון לקבל של האדם, כי הם חושבים שהוא יכול לעשות עבודה נכונה.
המחלוקת עקרונית מאוד, ואי אפשר לוותר בה על כלום, כי מדובר בעיקרון בסיסי בתיקון שלנו. או שנעלה את עצמנו באמונה למעלה מהדעת, וכך נבנה את הקו האמצעי, או שנבנה את הקו האמצעי בעזרת הדעת שלנו, בכך שנשקול, נבין, נרגיש ונעשה בעצמנו.
השאלה היא פשוטה, האם עלינו לנתק בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, לעלות ולהתכלל ברצון להשפיע ולקבל ממנו מרות מלאה, ולאחר מכן להתקדם מעליו ברצון לקבל על מנת להשפיע, שהיא מדרגה עוד יותר גבוהה? פה כבר בינה מצטרפת למלכות, ומלכות מעלה את הבינה למדרגה גדולה יותר ויותר, עד שבינה הופכת לכתר.
מהתהליך של ד' בחינות דאור ישר, בחינה ב', לאחר שקיבלה חכמה בבחינה א', רצתה להידמות לכתר לכן היא נעשית בחינת בינה, כלומר בינה בחלקה העליון דומה לכתר ובחלקה התחתון דומה למלכות. וכעת כשהיא מקבלת ממלכות את התמיכה וההצטרפות, היא יכולה לעלות לכתר. כך על ידי תורת משה, פותרים את בעיית השנאה, השבירה וכל הבעיות שבבריאה.
מה שאין כן, על פי תורת קורח הגורסת אחרת, שאפשר לתקן הכול בבינה, ולטובת המלכות לרדת למלכות ושם לתקן את הכול. כלומר, המחלוקת היא, או ללכת למעלה מהדעת, או ללכת למטה מהדעת, או ללכת עם קו ימין, להתבטל כלפיו ואיתו יחד, ורק בשליטתו להמשיך הלאה לכל התיקונים, כפי שמורה לנו תורת משה, או שאנו יכולים כבר מתחילת התהליך לשקול את הדברים מקו שמאל ואז להתקדם.
הכוונה היא נכונה, להשתמש ברצון לקבל אך ורק כדי להשפיע. אבל האם אפשר לעשות זאת בלי להצטרף ולהיות בבורא? כלומר, במגמה שלנו כולנו צריכים להגיע למצב שבו אנו נכללים, נבלעים בבורא ואז בתוכו מתקנים את עצמנו. למעשה, זה מה שמשה אומר, שקודם נדרשת התבטלות טוטאלית כלפי הבורא, כלפי כוח ההשפעה והאהבה, ואז שם באותו כוח נמצא את עצמנו מתוקנים. מחוץ לכוח הזה לא נוכל להצליח.
לכן המחלוקת מוצדקת. רב"ש ומקובלים אחרים כותבים עליה. ובכלל בחכמת הקבלה יש על הנושא הזה הרבה חומר. הברור כאן הוא בין "למעלה מהדעת" ו"למטה מהדעת" ובצורה עניינית מאוד. גם ספר הזוהר דן בסוגיה זו.

  

1 במדבר טז, כב.

2 גיטין מג, ע"א.

3 קוהלת ז, כ.

4 משלי טז, יד.

5 במדבר יח, כג.

6 ברכות נח, ע"א.
7 בעל הסולם, "מהו סמכין בתורה, בעבודה", מאמרי "שמעתי", כתבי בעל הסולם, עמ' 520 .
8 זוהר לעם, קורח 2.

9 "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש". יחזקאל א, ד.

10 אבות ב, ד.
11 שמות לב, טז.
12 בראשית א, ה.