כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

ההרגשה נמצאת בתוך העולם הזה?
האדם תמיד מרגיש בתוכו, זה רק תלוי בכוונה, באיזו מגמה הוא מקבל. הכול תמיד בפנים, זה הכלי של הנשמה, ומה שהאדם מתמלא בו נקרא האור של הנשמה. אם האדם רוצה רק לקבל, הוא מקבל את מה שנקרא העולם הזה, את מה שהוא מרגיש כעת, כמעט ואין תענוג, ואף פעם גם לא יהיה יותר. אם הוא מקבל על ידי פעולת הצמצום ועל ידי חשבון כמה הוא יכול לקבל בכוונה להשפיע, כלומר, כשבא התענוג הוא דוחה אותו, ולאחר מכן עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל ממנו כדי לגרום תענוג לבורא, אז מה שהוא מקבל נקרא העולם העליון, הוא מרגיש מציאות אחרת לגמרי.
גם זאת האדם מרגיש תמיד בפנים, בתוך הרצון לקבל שלו. הוא אף פעם לא מרגיש מחוץ לו, אבל הוא מגלה את העולמות, דברים שלא חשב עליהם קודם, כי את התענוג שהוא מקבל במה שנקרא "העולם הזה", הוא מקבל באזור קטן מאוד, לא יותר. זה תענוג שבא מלמעלה ונקרא "נר דקיק", והוא מגיע לתוך מקום צר מאוד, קטן, בתוך הרצון הגדול שלו, בתוך הנשמה.
כשהאדם מתחיל לקבל בכוונה להשפיע, אין זה כך, אז עליו להרחיב את הכלי של הנשמה יותר ויותר עד שהוא מתרחב למימדים אינסופיים.
התורה מלמדת אותנו מה גורם לכלי הזה להתרחב. אברהם שאל על כך, "במה אדע כי אירשנה?" 5 אמנם הוא גילה שיש כאן תהליך מיוחד, אבל במה יֵדע שהוא יכול להגיע לתענוגים, לגילוויים, להשפעות, להידמות לבורא, מהיכן, באילו כלים? אז הבורא אומר, "אל תדאג, חוץ מהכלי הזה שנקרא העולם הזה, אתן לך כלי אחר, את כל הרצון לקבל, הנקרא מצרים". ככתוב, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה... ויצאו ברכוש גדול". 6
כלומר, אתה תקבל את הרחבת הרצון ואז יהיה לך היכן לגלות את העולם הרוחני, אל תדאג, יהיה לך. אברהם שמח, "אנחנו ניכנס לגלות, היכן הגלות הזאת, כדי כמה שיותר מהר להיכנס בה". זה מוזר מאוד, הוא שמח כי דווקא רק על ידי ירידות, נפילות וארבע הגלויות שעלינו לעבור כנגד י-ה-ו-ה, אנחנו רוכשים כלי מתאים לקבל בו את האור מהבורא, כדי להשפיע לו במלואו כמו שהוא רוצה להשפיע לנו.
מתוך כך אנו יכולים להבין כל פרט ופרט עליו אנו קוראים בפרשת "וישב". את הסיפור של יוסף עם אשת פוטיפר, כיצד הוא נמצא בתוך הבור, מה קורה לו לאחר מכן ואת החלומות שהוא חולם.

יש פה גם חלומות?
כן, כי זה ו"ק וג"ר של המדרגות. בחכמת הקבלה אנו לומדים שחלום זה הסתלקות המוחין, האור מסתלק ואז האדם נמצא בחלום. דווקא על ידי החלום שעולה, יוסף מקטין את עצמו ומזדהה עם השרים של פרעה, ואז הוא מגלה את העתיד וכך הוא ניצל. בזה בעצם הפרשה מסתיימת.

איך יהיה לאדם כוח לא לקבל, הרי כשהתענוג מופיע הוא ישר נכנע לו?
אם למשל יגיע לביתי אדם רעב, ויגיד לי איזה אוכל הוא הכי אוהב בעולם ואני אגיש לפניו את האוכל שביקש, בדיוק לפי הטעם שלו, נראה אז כיצד הוא יצליח לאכול בעוד אני אשב מולו ואסתכל עליו.
הוא לא יאכל. אלא רק אם הוא עומד לגווע ברעב, אז הוא כבר לא יהסס, כי כבר אין לו בושה, כמו בהמה. אבל אם האדם נמצא קצת למעלה מהדרגה הזו, ורואה את עצמו מול בעל הבית, אז לא ייתכן שהוא יאכל, הבושה עוצרת אותו. הקבלה מבעל הבית מורידה את האדם מהדרגה שלו, פשוט מוחקת אותו, מוחקת את העצמאות שלו, את האני שלו, את הגאווה והשליטה, את הכבוד העצמי שלו, האדם שבו נמחק. לכן רק אם האדם מגיע לסכנת חיים, אז הוא תופס ואוכל, ואינו רואה את מי שעומד מולו, כי עובד בו הכוח ההגנתי של הטבע. אם האדם נמצא במצב שעדיין קיים בו ה"אני" שלו, והוא נמצא עדיין למעלה מסף המוות, הוא לא יוכל לקבל. לכן יש לנו בעיה לראות את הבורא, כי אם היינו רואים אותו, ודאי שלא היינו מסוגלים לנהוג כפי שאנו נוהגים כיום.

אנו גם לא יכולים לגלות את האור ולהיות בכוונה לקבל על מנת להשפיע לפני שהוא מתגלה, לפני שנרגיש אותו, לצורך זה ניתנה לנו חברה, קבוצה, כוח נוסף, שעל ידה אנו יכולים להגיע לתכונת ההשפעה, כמו שכתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
אי אפשר להשפיע למשהו שנסתר מאיתנו, לכן עלינו לבקש שיבוא האור וייתן לנו כוח, שיגלה לנו את הבורא. שייתן לנו את כוח הגילוי, כוח ההתמדה, שייתן לנו כוח להיות באמונה למעלה מהדעת, כדי שנוכל לבצע פעולות השפעה, אז הבורא יתגלה. הנקודה היא שהבורא לא מתגלה כל עוד לאדם אין כוח, אין יכולת לגלות אותו בכוונה על מנת להשפיע.

כיצד ניתן להשפיע למשהו הנסתר מאיתנו?7

האדם מתאמן על הקבוצה שלו, על החברים שלו, ויחד איתם מגיע לתכונת ההשפעה ביניהם. כלומר הוא מושך את האור, מגלה את הבורא בתכונת ההשפעה בין החברים, כך שביחד הם בונים כלי משותף. כשאנו רוכשים את תכונת ההשפעה, כבר אין שום בעיה, אנו יכולים כבר לעבוד עם הבורא בכוונה לקבל על מנת להשפיע, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
זו הסיבה שהבורא שבר את הרצון לקבל הגדול, את הכלי הגדול, את הנשמה האחת הגדולה הנקראת "אדם הראשון" לחלקים רבים, כדי שכל חלק וחלק יוכל להגיע לצורת השפעה על ידי איחוד יתר החלקים. הקבוצה היא מעין מעבדה, שבה אנו יכולים להתאמן ולתרגל, להתנסות בינינו, כדי שבהשפעה ההדדית בינינו נצליח למשוך את האור שיעזור לכל אחד מאיתנו להשפיע באמת לחברים.
ודאי שמלכתחילה איננו רוצים להשפיע להם, אבל יחד איתם האדם יכול לפחות לעסוק בזה, להבין מה הכוונה להשפיע, ומה הכוונה לקבל, החברים עוזרים לו בכך, והוא עוזר להם. 
בין אם הוא רוצה בהשפעה ובין אם לא. כל זאת האדם יכול לבדוק, הכול נתון בידיו, הכול לפי הכלים שלו, של העולם הזה. כלומר, במידה שקבוצה פועלת במטרה להשיג את הרוחניות, עושה יחד מאמצים, ורוכשת כלי השפעה כדי שתהיה לה אפשרות להתחבר עם הבורא, במידה הזאת הבורא מתגלה.
אם אנחנו עוסקים ומתאמנים בזה יחד, אז המאור המחזיר למוטב מגיע ונותן לנו את תכונת ההשפעה. במידה שיש לנו כבר את התכונה הזו, אנו יכולים להתחיל להכיר את הבורא. 
אנו משיגים את תכונת ההשפעה, ובעל הבית, הבורא מתגלה, מגלה את עצמו, ואז שנינו, האדם והבורא, נמצאים זה מול זה.
כמו אותו אדם שהגיע לבעל הבית לאכול, והוא מחויב אליו. יש לו מסך לקבל מנה צנועה. בצורה הזו האדם מגלה לבורא קצת, שהוא יכול לקבל ממנו בכוונה הנכונה כלפיו וליהנות. כך אנחנו מתחברים, שנינו נהנים מהתענוג שאנו מעניקים האחד לשני. אז כביכול, הבורא עשה לאדם טובה, והאדם עשה לבורא טובה. אנחנו חברים, שווים, יש בינינו חיבור.

כיצד אפשר לרצות להשפיע אם אני רצון לקבל?
על ידי הכוונה. אם יש בינינו אהבה, אז ככל שאני מקבל ממך אני עושה לך בזה נחת רוח. למשל אימא שנותנת לתינוק, ככל שהתינוק מקבל ממנה יותר היא נהנית יותר, מפני שהיא אוהבת אותו. אם אדם אוהב מישהו ונותן לו, הוא נהנה מהנתינה. אנחנו רואים זאת בין הורים וילדים. לעומת זאת עם שונא, ככל שהאדם לוקח ממנו, כך הוא נהנה יותר. עם האוהב, ככל שאדם נותן לו, גם אם הוא נותן לו את כל החיים, הוא נהנה. זה החוק, חוק הטבע, זה מעלינו. לכן עלינו רק להחליף את השנאה באהבה. זה הכול.
איננו מסוגלים לעשות זאת בעצמנו, אלא רק בעזרת המאור המחזיר למוטב. לכן כתוב, "בראתי יצר הרע", 8 מצד אחד הרצון לקבל, האגו, גדל יותר ויותר, ומצד שני עלינו לבקש כל פעם שיבוא אלינו יותר ויותר אור, שהוא כוח מיוחד, ויתקן לנו את הרצון האגואיסטי. הרצון נשאר, אבל צריכה להיות לנו כוונה הפוכה, להשפיע, שיביא לנו אהבה במקום שנאה. זה מה שעלינו לבקש, והאור מסוגל לעשות זאת. לכן נאמר "בראתי לו תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב". מחזירו למוטב הכוונה מחזירו לטוב, עושה מהאדם טוב, משפיע. יותר מזה איננו צריכים, בעצמנו איננו מתקנים כלום. עלינו להבין שאיננו מסוגלים לעשות בעצמנו שום דבר מלבד לבקש. אם האדם מבקש נכון בדרך לתיקון, בדרך ליישום מחשבת הבריאה שהבורא קבע עבורנו, כמו שכתוב "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו", 9 אז הבורא עונה לו מיד, הוא מתקן לו מיד את כל הבעיות שיש לאדם, רק כדי שיוכל לעבור ולהמשיך הלאה באותה הדרך.

מה יש ביוסף המאפשר לו לפתור חלומות? ומדוע דווקא ראובן מציל אותו מהבור?
"ראובן" זה "ראו בן", זה כוח הזכר במדרגה. יוסף יכול לפתור חלומות, מכיוון שיוסף הוא המקשר בין תכונות ההשפעה הנקראות ט' ראשונות למלכות (ראו שרטוט מס' 4).
תכונת היסוד היא תכונה מיוחדת מאוד, לכן אנו כורתים ברית. כי הקשר הוא בתכונת היסוד, אבל בתנאי שאנו חותכים ממנו את החלק התחתון שאין בו שימוש, אנחנו מוציאים את החלק הזה משימוש, ומשתמשים רק בחלק העליון. יסוד קשור לט' ראשונות, ולאחר התיקון הנכון הוא יוכל גם לקבל חלק מהמלכות, ואז נעשה היסוד למקום החיבור. ט' ראשונות ביסוד נקראות "כוח הזכר", וחלק המלכות ביסוד נקרא "כוח הנקבה", "נוקבא", אז הם מתחברים ונכרתת ביניהם ברית.
"חלום" זה אור שנכנס למדרגה. הוא יכול להיכנס לכל המדרגה, ואז זה נקרא ג"ר, גדול, שלמות, והוא יכול להיכנס גם לחלק מהמדרגה, אז זה נקרא ו"ק, חלק קטן. כשהוא נכנס לחלק מהמדרגה המצב נקרא "שינה", "חלום", יש הבחנות נוספות כאלה. ג"ר נקרא יום, אור, ו"ק נקרא חושך ולילה, כלומר הסתלקות המוחין מהפרצוף. "מוחין" נקרא אור החכמה שמסתלק מכלי הקבלה, כשאור החכמה מסתלק ה"פרצוף" נכנס לשינה, לתרדמה. הדברים הללו מפורטים בהרחבה ב"תלמוד עשר הספירות".