כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

כשבני ישראל היו במדבר, בבינה, הם תיקנו את עצמם ב"חפץ חסד", זו דרגת "להשפיע על מנת להשפיע", ובבית המקדש הראשון הם תיקנו את עצמם "בחכמה", באור החכמה. זו דרגת "לקבל על מנת להשפיע" (ראו שרטוט מס' 2).
לאחר שבני ישראל נפלו מדרגת "בית מקדש ראשון", וקיבלו רצון לקבל מהבבלים, הם עלו לאותו גובה, לדרגת "חפץ חסד", וזה "בית המקדש השני". בבית המקדש הראשון הם היו בדרגת "חפץ חסד", "מוחין דחיה", ובבית המקדש השני הם עלו לדרגת "מוחין דנשמה", "אור הנשמה". אולם כבר יש בהם ניצוצין מבבל, הם כבר עלו ותיקנו אותם עד הדרגה הזאת. הם עדיין לא יכולים לעלות כי חסרים להם עוד כלים מהבבלים, לכן הם יורדים לגלות האחרונה, מקבלים את הכלים של הבבלים ואז עולים לגאולה השלמה. וזאת הגלות שלנו, המסתיימת בימינו.
בני ישראל יוצאים לגלות ועולים חזרה, ושוב יוצאים לגלות ועולים חזרה, כדי לתקן את החלק של בבל. אפילו הזמן שעבר בין בית המקדש הראשון לבית המקדש השני הוא זמן הכנה לתיקון של כל הנשמות. בזמן בית המקדש הראשון הם כבר תיקנו את עצמם, ולכן גם נעלמו עשרת השבטים.

האם בני ישראל ידעו שכלל הבבלים צריכים לתקן את עצמם ולהגיע לגילוי הבורא? אם כן האם הם פעלו לקראת זה?
ודאי שכן. אפילו אברהם רצה בזה, הוא ידע שכל האנושות, כל הבבלים, חייבים לעבור תיקון. בזמן הנביאים היה מגע רחב בין הנביאים והמקובלים דאז לבין חכמי אומות העולם. הם סיפרו והסבירו להם מהו התהליך הרוחני. יש מחקרים רבים המוכיחים שהיו באותם זמנים גם גרים רבים שלמדו את חכמת הקבלה, רבי עקיבא ואונקלוס לא היו היחידים.
בזמנם הלימוד היה פתוח, חכמת הקבלה הוסתרה רק לאחר חורבן בית שני, רק בתקופת הגלות האחרונה, לפני כן היא לא הייתה נסתרת. כולם ידעו מהו הרעיון של "עם ישראל" ומה הוא רוצה, לא כמו בימינו. היום אפשר לספר לכולם, אולם אף אחד לא רוצה בה. לכן הכול תלוי בהתפתחות האדם, אין כאן כל כך מה להסתיר.
רק בגלות האחרונה חכמת הקבלה הייתה בהסתרה, וזאת כדי שלא יתבלבלו ושלא יתחילו "לשחק" עם החכמה בצורה לא רצויה, להשתמש בה לצורך לא ראוי, כמו שמסביר לנו בעל הסולם, הרצון לקבל היה אז גדול מאוד. גם בימינו לא חסרים כאלה שמוכרים "סגולות" למיניהן ופריטים תחת השם "חכמת הקבלה". מכיוון שהמקובלים לא רצו לבלבל את העם הם הסתירו את חכמת הקבלה ולא נתנו לה לפרוץ. אחרת היו מקלקלים את כל המקורות, ומוציאים אלפי ספרים על מזלות וכדומה, ואז היה לנו הרבה יותר קשה לחזור לאמת. לומדים על כך במקורות, כמו כתבי בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות".
בזמנם של רבי עקיבא ורבי יוסי לא הייתה הפצה של חכמת הקבלה, אולם אנשי אותה תקופה היו פתוחים לזה. רואים זאת מהמקורות, לא כתוב רק על הפנימיות, כמו שאנו חושבים, אלא גם על החיצוניות. מסופר למשל על גרים שהגיעו לרבי עקיבא ולרבי יוסי וביקשו להתגייר, והם הינחו אותו מה צריך לעשות. זה היה אז מקובל מאוד.
גם בית המקדש היה פתוח לציבור, הייתה עזרה לנשים וגם לאומות העולם, כולם היו יכולים לבוא ולהביא קורבנות. אם המסר עצמו מיועד לכל העולם, אז מדוע לסגור אותו? רק בגלות האחרונה, עקב הרצון לקבל בבחינה ד', היה עלינו לחכות עד שהעביות הזאת "תבשיל", ואז אפשר לפתוח שוב. החכמה הוסתרה רק למשך זמן קצר.
 

איך המושגים "השפעה", "חפץ חסד", מתקשרים למצב שלנו היום? האם אנו מרגישים זאת? האם הכוונה היא לעשות מעשים טובים, האם אנו יכולים לחוות זאת? האם אנשים פשוטים מסוגלים להרגיש את ההשפעה ולהבין אותה?
המושג "השפעה" כלל לא קשור. אין הכוונה להיות אדם טוב. "אדם טוב" לפי המושגים שאנשים בעולם חושבים היום, לא נקרא טוב בכלל לפי חכמת הקבלה. "טוב" לפי חכמת הקבלה זה רק אדם שבאמת מכוון את המעשה שלו לתיקון העולם ולתיקון הנשמות, ורואה קשר ישיר בין הפעולה שלו לבין התיקון. ולא שהוא עושה למישהו טוב ואולי מקלקל אותו על ידי כך. יכול להיות שאם נמַנע מלעשות טוב, יהיה לעולם יותר טוב.
 

האם איננו מסוגלים להבין את המושג "השפעה"?
לא. עלינו קודם כל ללמוד, ורק לאחר מכן מתחילים להבין בהדרגה, זה לא פשוט. מה זה נקרא "טוב" בעיני הבורא? מה זה באמת "טוב"? היום "טוב" נקרא מה שטוב ל"בטן" שלנו, כי אנו אגואיסטים, לכן בתת הכרה, בכל המובנים, כל מה שאנו חושבים ורוצים, זה שיהיה לנו טוב. בין אם אנו רוצים ובין אם לא, אנו חושבים מתוך הטבע שלנו.
לכן גם האדם וגם הסביבה, למעשה כל האנושות שוקלת לפי הטוב האגואיסטי. וזה לרעתנו. אנחנו רואים כמה אנו משתדלים לעשות דברים טובים, אבל דווקא הדברים הטובים והעזרה ההדדית וארגוני סיוע שונים, לא משפרים את המצב, ואולי אפילו מגדילים ומאיצים את הרע.

האם הדרך להגיע להשפעה היא ארוכה?
לא, אולם היא אפשרית רק דרך הפצה. אם אדם לא מפיץ את השיטה, שהיא שיטה שונה מאוד וזרה לרוח השורה בעולם האגואיסטי שלנו, אם אנשים לא יידעו עליה, הם לא יגיעו לזה בעצמם.

האם כשהיינו במצב של בית המקדש הראשון, הרצון לקבל גדל?
הרצון לקבל לא גדל אצלנו, אלא היינו חייבים להתכלל עם אותם בבלים שעזבנו בבבל ולא רצו להתכלל איתנו. לאחר שרכשנו את הכלים של השפעה בדרגת בית מקדש ראשון, אנו יוצאים לגלות. זה נקרא שבני ישראל יוצאים לגלות, כדי לצרף להם את נשמות הגויים. "לצרף" הכוונה לתת להם קצת זיכוך. בכך שאנו נופלים ונמצאים יחד איתם, מתערבבים איתם, ומשאירים בהם את הניצוצות שלנו, מצד אחד, מצד אחר, אנו לוקחים איתנו את האגו שלהם.
כמו שמעלים תוספת אח"פ לאצילות ומתקנים אותו. לאחר שאנו נכללים מעט מהנשמות שלהם, אנחנו מעלים אותם לאצילות ומתקנים אותם עד מוחין דנשמה. את עצמנו כבר תיקנו בדרגת בית מקדש ראשון, את ההתכללות שלנו עם אומות העולם תיקנו חלקית, עד מוחין דנשמה בבית מקדש שני. כעת, לאחר ההתכללות הזאת, עלינו לתקן את כולם בבית המקדש השלישי, שזהו התיקון הסופי. הכול עובד לפי אותן ארבע בחינות דאור ישר.
 

מי אלה שתיקנו את עצמם, שהרגישו את האגו של האחרים, והשאירו בהם ניצוצות?
אלה הנשמות. הנשמות שעוברות תיקונים מדור לדור, ומתלבשות בגופים חדשים. אלה תיקונים שמצטברים. כשאנו מסתכלים על הילדים של הדור הזה, אנו רואים עד כמה הם חכמים וקולטים מהר את העולם, לעומתם אנו השייכים לדור הישן, בקושי יודעים כיצד לתפעל פלאפון חדש. הם חכמים כתוצאה מגלגולים קודמים שבאים ומתחדשים.
בעל הסולם ושאר המקובלים כותבים על כך. "גלגולים", הכוונה שכל פעם אנו מתחדשים בדרגה אחרת. אותן נשמות שהיו בבית המקדש הראשון, בבית המקדש השני, ובבבל, בצורות שונות, באות ומיתקנות גם כעת. בדור שלנו קיימות כל הנשמות, מכל הדורות, כמו שורה של נשמות שחוזרת שוב ושוב, וכך הן מתקדמות.
 

האם בבית המקדש השלישי לא יהיה יותר עם מי להתכלל, ונגיע לתיקון?
כולם יגיעו לתיקון, לכן זו נקראת "גאולה שלמה".
 

ייתכן שהרצון לקבל ימשיך לגדול, ופתאום ניפול מהמצב הזה?
זה לא יכול לקרות, כי ערבוב הכלים דקבלה והכלים דהשפעה כבר הושג. כעת "המאור המחזיר למוטב" יתקן את כל הכלים. היום אין כלי שאינו מחובר בו גם ניצוץ וגם רצון לקבל, לכן אין שום בעיה. כולנו אותם הבבלים שחלקם כבר היה ברוחניות ונפל, וחלקם עדיין לא, אולם כולנו מגיעים בחיבור אחד לאותו סיכום. 
 

אם הילדים כל כך חכמים, ואולי אפילו יותר מאיתנו, מה כבר אפשר ללמד אותם?
עלינו ללמד אותם רק את שיטת התיקון, זה מה שעלינו למסור להם. הדור הקודם מוסר לדור הבא את שיטת התיקון, אולם המימוש חל עליהם. ודאי שהם ייקחו את התורה הזו ויממשו אותה מהר מאוד ובקלות, להם יהיה הרבה יותר קל. הם תופסים את החכמה בצורה הרבה יותר טבעית וקלה.

מה זה נקרא ללמד אותם את שיטת התיקון?
זה נקרא ללמד אותם את הדברים הפשוטים: בשביל מה ולמה אנו חיים, מהי המערכת שבה אנו קיימים, על ידי מה אנו יכולים לשנות את עצמנו. מהי מטרת הבריאה, איך אדם מתפתח בשלבים, מהי השפעת הסביבה על האדם, מהי הבחירה החופשית שלו, במה אנו מפותחים יותר מהחיות והבהמות, בכך שיש בנו את הנקודה שבלב, כיצד לפתח אותה על ידי סביבה נכונה. כיצד בונים סביבה נכונה שתשפיע עלינו, כי בכך תלוי העתיד שלנו וההתפתחות הנכונה שלנו, כדי שלא נסיים את החיים כפי שנולדנו, בדומה לבעלי החיים.
לאחר שאנו מוסרים את הכלים, המימוש הוא עליהם. כמו בעולם שלנו, אנו מלמדים את הילדים, נותנים להם הכול, מחזקים אותם ככל שניתן ודוחפים אותם להתחיל את החיים בעצמם, עד שהם מתחילים להשתלב בהם בעצמם, ואז הם בונים את החיים שלהם בדרגה חדשה.

כהורים אנו רוצים ללמד את הילדים שלנו את שיטת התיקון, אולם יש מתחרים רבים סביבנו, האינטרנט, הטלוויזיה ובית ספר. אלה ערכים שונים לגמרי. מדוע שהילד ירצה לשמוע את מה שאנו כהורים אומרים לו?
בכל זאת כהורים יש לנו מה לומר, אם נשתמש נכון בכל האמצעים שהם צורכים, בכל המקורות החיצוניים המשפיעים עליהם, בכל זאת אפשר להראות לילדים שיש לנו מה שאין שם. יש לנו את הסיבה שבגללה אנו חיים, את מקור החיים, ממה אדם נהנה, ומה הוא יכול להרוויח. אנו נותנים לילד שיטה שעל ידה הוא יכול לגשת, לחקור, לברר ולבקר כל תופעה בחייו.
אז, הילד מבין את ההתנהגות השונה של בני האדם, ולמה כל דבר נעשה כפי שהוא נעשה, מה המניע להתנהגות של כל אדם ואדם. נותנים להם כלים להתמצאות נכונה בחיים, כדי שלא יהיו מבולבלים. בכך שהם לומדים את הדברים האלה, הם מעצבים הסתכלות חדשה על העולם. אז אין זה חשוב שהילד מונע על ידי היצרים וההורמונים שלו, כי הוא יודע למה הוא נמשך אליהם, הוא יודע מה מושך אותו, הוא יודע מה התועלת מכך ומה מטרת החיים לעומת כל זה.
זה נכון ש"מוסיף דעת מוסיף מכאוב", 1 בכך הוא כבר מבין ומכיר את כל הדברים הרעים שיש בו, שהוא עדיין אינו יכול להסתדר איתם. אנו מעצבים בו הסתכלות נכונה על החיים, וזה עוזר מאוד. בעזרת הסברה ולימוד של חכמת החיבור 2 ניתן להצליח.
יש לבחון את שיטת החינוך, לייצב אותה, ללמוד כיצד להגיש את חכמת הקבלה לדור הצעיר, כי אנו הראשונים שמגישים אותה לעולם בצורה שבה השאירו לנו מורינו. לכן יש עוד מה לעשות, לבדוק, ללמוד ולבנות, ממש לבנות יחס חדש. ללמוד מניסיון החיים, כיצד החיים מלמדים אותנו להיות באינטראקציה עם התלמידים, גם הקטנים וגם הגדולים. צריכה להיעשות עבודת מחקר גדולה. בעל הסולם כתב ב"כתבי הדור האחרון", שיהיה עלינו למצוא את כל הפתרונות האלה, למצוא דרך, כיצד להגיש את חכמת הקבלה לכל העולם.

כיצד הנקודה הקטנה שבלב, בגלות האחרונה, יכולה להעלות את כל הרצונות של העולם?
אנחנו קשורים זה לזה, לא רק ברצונות, אלא גם בנקודות שבלב, ואחרי כל נקודה שבלב יש רצון. הנקודה שבלב היא חלק א-לוה ממעל שעומדת להתחבר לאחרים (ראו שרטוט מס' 3).
כל אחד מאיתנו מחובר לאחרים דרך הנקודה שבלב, והרצון הוא מעין מטען שנמצא מאחור. ככל שהרצון גדול יותר, כך הנקודה שבלב מוכנה להתחבר בצורה חזקה יותר לאחרים. לכן מתוך זה מתחברים.