כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "ואתחנן"

(דברים ג', ז' - כ"ג, י"א)

 

 

פרשת "ואתחנן"

"חצות לילה"

"אתה הַחִילות להראות"

"ייחוד עליון וייחוד תחתון"

"כבוד חכמים ינחלו"

 

 

פרשת "ואתחנן" נפתחת בכך שמשה הגדול, שהעביר את עם ישראל במדבר, והוציא אותם ממצרים, מתחנן לבורא, הוא רוצה להיכנס לארץ ישראל, הוא רוצה לעבור איתם את הירדן. הבורא אומר למשה שהוא לא יכול לעבור את הירדן, ומצווה עליו להעביר את המנהיגות ליהושוע בן נון ואף לחזק אותו. משה מעלה את יהושוע על ההר ומראה לו משם את עבר הירדן ולאן להיכנס.

זה נשמע מוזר, כאילו משה פונה בצורה אגואיסטית ומבקש עבור עצמו.
עלינו לזכור שאנו לומדים את חכמת הקבלה, את חכמת האמת, את פנימיות התורה המסבירה לנו מה באמת קורה ועל מה התורה מספרת. ודאי שלא מדובר על העולם הזה. אלא התורה מספרת לנו על העולם הרוחני, לכן היא נקראת "תורה קדושה". קדושה הכוונה נבדלת, כמו גם "את מקודשת לי", את נבדלת, מיוחסת רק לי.
התורה היא תורת ה' והיא מדברת על העולם הרוחני, על המצבים שהאדם עובר בתהליך הרוחני כשהוא מתקן את הנשמה שלו. לכן התורה נקראת גם "הוראה", לכן כתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב", כי התורה היא גם האור שמתקן אותנו. לכן כתוב שכל אחד ואחד צריך לכתוב ספר תורה על ליבו. כל אחד מאיתנו צריך להשתמש בתורה כמו בהוראה, בכוח המאור שמתקן אותו, וכל אחד צריך לעבור אותם שינויים שהתורה מספרת לנו עליהם.
כתוב: "האדם הוא עולם קטן", 1 לכן כל אחד ואחד מאיתנו כולל בתוכו את כל העולם. כך אנחנו לומדים משבירת הכלים, משבירת הנשמות, מהאדם הראשון. הנשמה הכללית נשברה, וכל אחד מאיתנו הוא חלק מאותה נשמה כללית. כשאנו משיגים את המציאות הרוחנית, אנחנו משיגים את כל המציאות ואת הבורא כשורש הממלא הכול. כך כל אחד ואחד משיג.
כשאנו מדברים על התהליך שעל האדם לעבור, למעשה כל אחד מאיתנו, בכל פרשה ובכל פסוק שבתורה, עלינו לעבור את הסדר שבחמשת החלקים של הרצון לקבל שלנו, בחינות שורש, א', ב', ג' וד', בעליית העולמות מעשייה ליצירה, לבריאה, לאצילות, לאדם קדמון, ולהתכלל באין סוף. כך אנו עוברים את חמשת חלקי התורה.
כשאנו קוראים פרשה, ואין זה חשוב איזו, עלינו להבין, שאת מה שכתוב בה, אנחנו עוברים. כל אחד מאיתנו יגיע למצב שהוא קורא עליו בפרשה, כשהוא יהיה נניח ברמת פרשת "ואתחנן", אז הוא יהיה באותו מעמד כמו בפרשה הזאת. הוא ירגיש מהו כוח "משה רבנו" שבו, ומהי "ארץ ישראל" שבו, ומהו "עבר הירדן" וכל יתר הארצות. מה הכוונה שהוא עבר את המדבר, רכש את תכונת ההשפעה, חפץ חסד, הנקרא "תשובה מיראה" שהגיע אליה, דרגת משה, דרגת בינה וכולי. כעת עליו להיכנס ל"ארץ ישראל", כלומר, הוא כבר צריך לתקן את הרצון. כך לבסוף הוא מגיע עם הכוח שלו, עם כוח "משה", לתקן את הרצון האגואיסטי שבו נמצאים שבעת העמים, שבעת הרצונות האגואיסטיים שלו, הנטיות האגואיסטיות שיהיה עליו לתקן. בכך מסתיימת דרגת משה שבו, חלק משה, כוח משה.
נראה לנו שמשה מתחנן להיכנס לארץ ישראל, אולם למשה ברור שהוא הגיע לדרגה כזאת, שעם הכוח שלו הוא איננו יכול להיכנס לארץ ישראל, אלא חייבת להיות כבר דרגה אחרת.
הדרגה הבאה היא כביכול הבן שלו, ההמשך שלו, יהושוע בן נון הוא המשכו של משה. יהושוע לוקח את כל הכוח של משה ויכול לשתף בזה רצון שנקרא "ארץ ישראל", ישר-אל. בינתיים עליו לתקן את כל הרצון הזה בכיבוש הארץ.
יש כאן תופעות אגואיסטיות רבות שעלינו לעורר כדי לתקן אותן, לשם כך כוח משה אינו מספיק, צריך לעלות למעלה. הדרגה הבאה הנקראת יהושוע שבָּנו, מקבלת את כל הכוח מדרגת משה הקודמת לה, וכך האדם עולה לתקן את עצמו בדרגת ארץ ישראל.
בפרשה זו יש תופעה מיוחדת, יש חזרה על אותם דברים, "איך הייתם במצרים, איך הגעתם לכאן, תזכרו מה עשיתם לבורא, ומה הוא עשה לכם, איך הוא ריחם עליכם ובכל זאת לא שמעתם" וכולי. החזרות הללו אינן מקריות, הן נועדו להזכיר לנו שזה קורה באדם אחד שעולה מדרגה לדרגה במאה עשרים וחמש דרגות. לאחר שהאדם עלה כמה דרגות, לאחר שעשה תהליך מסוים, עליו לכלול את כל התהליך מתחילתו ועד סופו בקטע מסוים של הדרך, של העליות שבהן הוא עולה בסולם המדרגות. לכן יש כביכול חזרה, אולם זו איננה חזרה, אלא תהליך כולל. כל השלבים, כל המדרגות שהאדם עלה בהן נכללות יחד, מגיעות בסיכום שלהן למהות אחרת.
יש פעולות הנקראות "פעולות" ולאחר מכן יש "מקבצאל", הבורא מקבץ את כל הדברים האלה יחד ומביא לראייה, להרגשה, להכרה, להשגה חדשה מתוך החיבור בין הדברים. כי האדם מתקן כל פעם חלק מהרצון שלו בכוונה להשפיע על מנת להשפיע, כאשר אנו עוברים דרך המדבר, האדם מתעלה מעל האגו שלו ברצון להתחבר עם האחרים. הוא עדיין אינו יכול להתחבר עם האחרים, אלא יש לו רק רצון לכך, הוא מוכן להתחבר יותר ויותר, הוא כביכול מטפל בכל רצון ורצון בנפרד, זו הכוונה "בכל פרשה, בכל פסוק". התהליך הוא כזה: האדם נופל, מרגיש רע, מרגיש את האגו שלו, מגלה חטא ולאחר מכן מתקן. כי אי אפשר לתקן, אלא לגלות את החטא בלבד, "בראתי יצר הרע", 2 על האדם לגלות את הרע, ולאחר מכן ב"תורה תבלין" הוא נכלל ומתקן. לאחר תיקונים בודדים רבים, הוא מחבר אותם יחד.
לכן מדי פעם אנו רואים שיש פרשיות, המחזירות אותנו לכל הסיפור ומסכמות את הדרך עד כה. כך גם בפרשת "ואתחנן", יש חזרה כללית על כל מה שהיה קודם כדי להגיע לסיכום הנכון וממנו להתחיל מדרגה חדשה. לכן מופיע שוב "שמע ישראל" וכל הזיכרונות והמאורעות שהעם עבר. מתוך החזרה הזו האדם מקבל מהות חדשה בתיקון פנימי יותר.
האם משה זה כוח הבינה הכולל את כל המצבים, כולל יהושוע, דוד וכל השאר?
כן ולא. אנו נמצאים בעולם הזה, שבו אנחנו עוברים את כל ההיסטוריה, וההיסטוריה שלנו היא בכל זאת עלייה בדרגה, האגו שלנו מתפתח וגדל כהכנה לתיקון. לאחר מכן אנו נכנסים לשלב הראשון הנקרא זמן ההכנה. בהכנה אנשים עם נקודה שבלב מגיעים ללימוד חכמת הקבלה. הם מגיעים לקבוצה, לספרים הנכונים ולכל האמצעים הקיימים. תקופת ההכנה נמשכת בין שלוש לחמש שנים. לאחר מכן אנו מגיעים לשלב הראשון של התיקון, אנו עוברים מחסום ונכנסים לרוחניות (ראו שרטוט מס' 1).