כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

לפני שאדם מתחיל לקיים את כל המצוות בפרטות, עליו למיין את רצונותיו ככל האפשר, לבדוק באיזו מידה כל רצון הוא בכוונה להשפיע על מנת להשפיע, או אפילו בכוונה לקבל על מנת להשפיע, ועד כמה הוא יכול לקיים כל דבר ודבר. עליו להיזהר מאנשים שונים מבני ישראל, שיכולים להסית את העם מהמקום. מדובר גם באופן פרטי, כשכל פעם יש באדם התעוררויות מצד האגו שמושכות אותו לכיוונים שונים, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, בעיקר מדובר בכבוד ושליטה, שאיתם עליו להתמודד. גם מבחינת הכלל, כי היום אנו משיגים את התיקון באיחוד בינינו בקבוצה, לכן עלינו לשמור שלא יקומו אנשים, שלא נוכל אפילו לזהות עד כמה הם יכולים לקלקל את הדרך שלנו, בשליטה, בכוח, בגאווה ובשאר הדחפים שלהם. יותר מכך הם ממש סוחבים אותנו להשתחוות לאל זר. כלומר לא בדיוק לאיחוד, להשפעה, להפצה מחוץ לנו. וזו לא סתם אזהרה, התורה מדברת על דברים אמיתיים, כי עלינו להיזהר מאוד מהנטיות הללו.

האם תרי"ג המצוות מסודרות מהדומם למדבר, והן ביחס שווה לדומם, צומח, חי ומדבר בעולם הזה?
כל ענף בעולם הזה קיים מפני שיש לו שורש בעולם העליון, כמו שכתוב, "אין לך עשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה בו ואומר לו גְדָל" 3 כלומר, כך זה חייב להיות. אנו מרגישים את תמונת העולם הזה המצטיירת בנו, מהכוח העליון שמצייר לנו אותה, דרך כל העולמות ובכל מאה עשרים וחמישה המסכים והתמונות, זו אותה תמונה, תלוי רק איזה מסך יש לאדם מכאן ועד אין סוף. לפי זה הוא רואה את המציאות.
לכן מה שהתורה מספרת נכון בכל המדרגות, בכל המסכים, רק שבכל פעם יש לאדם מסך אחר, בתמונת המציאות הנוכחית או העליונה יותר. כעת הוא מבין מה זו חיה בצורתה הגשמית, מה זו בהמה, מה זה גיד הנָשֶה, מה הם קשקשים, מה זה לא לאכול חלב ובשר יחד וכן הלאה. כשהוא נמצא בעולם הרוחני, הוא מתחיל להבין זאת במושגים של קבלה, השפעה, להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע ובאילו דרגות. ההבדל בין כל התיקונים הוא ההבדל בגובה העביות, באיזה גודל האדם מתקן כל רצון.
ההבדל בין בשר מסוג אחד לבשר מסוג אחר הוא בעביות שבו, כל היצורים שונים זה מזה בדרגת העביות. לכן הם מתחלקים לחמש דרגות, שורש, א', ב', ג' וד', דומם, צומח, חי, מדבר וא-לוהות, ועל האדם למיין אותם. אפשר לראות כמה חיות יש לנו בדרגה ג' ולמטה, ההבדל ביניהם הוא קודם כל בגובה העביות. מלבד זאת יש הבדל נוסף, יש כאלה שניתן לתקן וכאלה שלא. לדוגמה, חזיר לא ניתן לתקן, כלב או חתול לא ניתן לתקן, לכן אסור לאכול אותם ואסור לברר, כי "אכילה" נקראת ברור, והברור הוא על ידי דרגה עליונה יותר. כשלוקחים את הרצון מהדרגה התחתונה יותר, דומם, צומח או חי, ומעלים אותו לשימוש בדרגת האדם, זה נקרא שהאדם "אוכל" זאת. בדרגה הזאת יש הכנות נוספות ברצון, שיהיה מקום תיקון לאדם, אלה הקורבנות.
אלה דברים מורכבים מאוד בתיקון הרצונות, כעת איננו מסוגלים להיכנס לתוך זה, כיצד כל רצון מתוקן, כיצד לחתוך אותו, לשחוט אותו, להכין אותו, מה הכוונה להעלות אותו לדרגת קורבן, להביא אותו לבית המקדש, כיצד האדם צריך להשתתף בכל הדברים האלה, לא לאכול בשר עם חלב, ליטול ידיים ועוד. הפעולות האלה מתוארות בפירוט רב, התורה מבררת ומסבירה לנו מה הם תיקוני הרצון, ברצון הכללי שהבורא ברא. זה מאוד לא פשוט, ואי אפשר אפילו לכתוב על כך בצורה מפורטת, אלא "נשמת אדם תלמדנו". 4 אדם שנמצא במדרגות אלה כבר מתקן זאת.
אל לנו לחשוב, שאדם עושה או מתקן משהו על ידי פעולות פיזיות עם הגוף בעולם הזה, תיקון עושה אך ורק האור שפועל בפעולותיו על הרצון, או מברר את הרצונות. לכן נאמר: "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום". 5 עליו לעשות כך ולא כך, זה האור שמאיר לאדם על כל הנשמה שלו ומברר את סוגי הרצונות, ממיין ומסדר אותם. ואז על כל פרט ופרט נאמר, זה לא וזה כן, מתי כיצד וכולי.
"פרשה" היא ברור בדרגה הבאה. כל פעם שאנו עולים דרגה זה נקרא שאנו עולים בפרשת השבוע, מחדשים את הברור. אז אדם מברר אם הוא רוצה להתקיים בדרגה הנקראת "ארץ ישראל", רצון א-ל, ובאיזו צורה עליו להתקיים.

כיצד מצוות שבין אדם למקום קשורות לאהבה, ל"ואהבת לרעך כמוך"?
"ואהבת לרעך כמוך" זו המצווה הכללית. לכן היא מצווה מספר תרי"ב, אהבה. יש יראה ויש אהבה, אלה שתי המצוות העיקריות. אם אדם מתקן את עצמו בכל, הוא מגיע בכללות למצוות האהבה הכללית, שהיא בעצם ההשפעה, אותה תכונה הממלאת את כל החלל, את כל הרצונות. המצוות קשורות לאהבה, מפני שכל מצווה ומצווה פרטית שאדם עושה, זה נקרא שהוא מתקן את הרצון לאהבה, הוא מקרב אותו להשפעה ולאהבה.
נניח שאדם אוכל שוק של פרה, זה נקרא שהוא לוקח את דרגת החי מעצמו, מהרצונות שלו, כי דרגת החי הזו נקראת "פרה", והוא שוחט את הרצון הזה, ממית אותו מהכוונה על מנת לקבל, ומכשיר אותו, שיהיה כשר, לכוונה על מנת להשפיע, להשתמש ברצון הזה בכוונה על מנת להשפיע. כלומר, על ידי המאור המחזיר למוטב האדם מבצע על הבשר תיקונים שונים, ואוכל אותו. הוא מברר אותו בדרגת האדם ומעלה אותו לשם, משייך אותו לדרגת האדם. זה נקרא שהדומם, הצומח והחי מצטרפים לאדם ומיתקנים יחד עימו.
אין מצווה שאיננה מדברת על "ואהבת". כולן נועדו רק כדי להגיע למצוות האהבה הכללית שבגמר התיקון, זאת לאחר שנתקן את כל הרצונות שלנו בכוונה להשפיע על מנת להשפיע, ואז בכוונה לקבל על מנת להשפיע, הנקראת "מצוות האהבה", שאדם מתייחס לזולת כמו לעצמו. לאחר מכן כל התיקונים האלה מתחברים יחד, ונקראים "מצוות האהבה הכללית", "כלל גדול בתורה".
לכן, כשאנו שומעים על "מצוות התלויות בארץ", הכוונה היא ברצון, בדרגת הדומם, הצומח, החי או האדם. כולן לצורך תיקון הלב שלנו בלבד, אין שום דבר בחיצוניות שעלינו לתקן. אין כלום מחוץ לנו, העולם כולו נמצא בתוכנו. במידה שהאדם מתקן את הרצון שלו, הוא מתחיל לראות אותו כמו על מסך. וככל שהוא מתקן, הוא רואה את העולם המתוקן על מסך שמשתנה, במקום את העולם הזה הוא רואה את העולם הרוחני.

על אילו מצוות חשוב להקפיד בתקופת ההכנה?
כל המצוות הן רק כלפי הזולת. אין יותר מ"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", כמו שאמר הילל לגר שבא אליו. להיות גר, זו דרגה גבוהה מאוד, זה אדם שבאמת רוצה להגיע להשפעה, לכן קודם כל העצה על רגל אחת היא, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". כלומר, אין עדיין שתי רגליים וקו שלישי, זה נקרא כלל אחד. לאחר מכן "ואהבת לרעך כמוך", זה כבר דבר גדול. אין כללים נוספים מלבד אלה. כלומר, איננו אמורים לחשוב על שום דבר אחר.
אם אדם רוצה לקיים בעולם הזה את כל המנהגים, אדרבא, שיעשה זאת, אולם מתוך פעולות אלה הוא לא ישיג שום תיקון בנשמה. האדם יכול לקיים את המנהגים הגשמיים, לא כדי לתקן הנשמה שלו, אלא כדי לשמור על מנהגי העם, התרבות ומסגרת האומה. כמו לכל אומה גם לנו יש מנהגים משלנו, מפני שזה השורש הרוחני שלנו, משם נולדנו כ"עם", נעשינו לעם בקבלת התורה.
לכן מי שרוצה לקיים את המנהגים, ודאי שזה לא מזיק, אלא דווקא מחזק את האדם, אך שלא ישלה את עצמו שמקיום המנהגים הוא יגיע לתיקון הנשמה. תיקון הנשמה הוא רק על ידי לימוד חכמת הקבלה, שבו הוא מושך את המאור המחזיר למוטב. והאור הזה בלבד מתקן את היצר הרע.
 

אחד הכללים הנוספים בפרשה זו, הוא שבארץ ישראל צריך להיזהר מפני נביאי השקר, ואם מגלים אותם, דינם מוות. וכן צריך להיזהר גם מניסיונות הסתה לעבודה זרה מצד קרובי משפחה וחברים.
המזיקים האמיתיים הם דווקא הקרובים יחסית, אלה שקמים מקירבנו ואומרים "לא צריך להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע, לא צריך לתקן את הרצונות. לשם לימוד תורה מספיק לעשות כל מיני פעולות אחרות, ויהיה טוב, זה מה שהבורא רוצה והוא איתנו, לא צריך יותר מזה", אנשים אלה מסלפים את העיקרון שעלינו לתקן ממש את האגו שלנו. הם המזיקים האמיתיים, אלה "ערב-רב".

מדובר פה על עיר נידחת, עיר שכולה עבודה זרה, שבמקרה כזה צריך לחקור, לברר היטב את המקרה. ואם אכן מתברר שיש שם "תועבה", אז צריך לשרוף את העיר ולא לבנות אותה שוב לעולם.
אי אפשר להסכים עם הרצונות והנטיות שהם לא לתיקון הנשמה על ידי המאור המחזיר למוטב, אי אפשר לתקן אותם. עלינו לדעת, שהעיקרון הוא תמיד אותו עיקרון: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב", ואנו עובדים נגד היצר הרע שלנו. ככל שהאדם מגלה יותר את הרע שבו, זה מכובד, כי באמת הרע מתגלה רק לפי יכולת האדם לתקן אותו.
מי שרוצה להחליף את העבודה הזאת בפעילות חיצונית אחרת, גורם לכל הרע שבעולם. בעל הסולם מסביר לנו בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", שכל העבודה החיצונית מיותרת, מלבד התיקון הפנימי, תיקון הנשמה על ידי המאור המחזיר למוטב, שרק לימוד חכמת הקבלה יכול לתת לנו אותו. ברגע שהגענו לארץ ישראל וקיבלנו יכולת לתקן את עצמנו, שזה הזמן הנכון לעשות זאת, אנו חייבים לעזוב הכול, חוץ מאשר את חכמת הקבלה, ורק על ידה לתקן את עצמנו, בזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו ושל העולם כולו.