top of page

פרשת "שופטים"

(דברים, טז, יח – כא, ט)

 

 

פרשת "שופטים"

"ההכשרה לגידול הנשמה"

"צדק צדק תרדוף"

"מי מעיד על האדם"

"סנהדרין גדולה סנהדרין קטנה"

"ד' מיתות לס"מ"

 

 

 

בתחילת פרשת "שופטים" הבורא מצווה להעמיד שופטים ושוטרים, שישפטו את העם בדין צדק, ללא טעויות ובלי לקיחת שוחד, למען החיים. כל העם חייב להקשיב וללכת אחרי דבריהם, ומי שלא ישמע לציווי זה, דינו מוות.
בהמשך הפרשה מדובר על כך שיהיה מלך, אשר יבחר ה', והמלך מצוּוה לא להרבות בסוסים, לא להשיב את העם למצרים, לא להרבות בנשים, בכסף ובזהב. אלא לשמור את החוקים, ולא להתנשא איש מעל אחיו.

 

גם פרשה זו, כמו פרשות רבות, כתובה לפני הכניסה לארץ ישראל. במאמרו "מבשרי אחזה א-לוקי" 1 מסביר בעל הסולם מדוע זה כך.

שופטים
תוכן
מקורות

"ההכשרה לגידול הנשמה"

"כמו שלא יוכל לקיים גופו בעולם מבלי שיהיו בידו ידיעות בשיעור מסוים מסדרי
הטבע הגשמיים, כמו ידיעות, אלו המה סמים ממיתים, ואלו דברים שורפים
ומזיקים, וכן ידיעה ואומד מה שבלב חברו אשר בלעדיהם אין לו זכות קיום בעולם
החומרי.
כמו כן ממש, נשמתו של אדם אין לה זכות קיום בעולם הבא, זולת בהרכש
לה שיעור ידיעות מסדרי טבע מערכות עולמות הרוחניים ושינוייהם וזיווגיהם
ותולדותיהם".

 

בעל הסולם, "מבשרי אחזה אלוקי"

"ההכשרה לגידול הנשמה"

כמו שאנו רואים, כל תינוק שנולד, או כל צאצא שנולד בטבע זקוק לטיפול ולתמיכה של הגדולים, עד שהוא עובר את כל שלבי ההתפתחות שלו ונעשה גדול. אז הוא מוכן לחיים ואפילו מתפתח עוד יותר ממולידיו. כך גם בעולם הרוחני, אנחנו מתפתחים דור אחר דור, אך כדי להיכנס לעולם הרוחני, אנו צריכים שמישהו יוליד אותנו לתוכו. גם כשנכנסים לעולם הרוחני אנו זקוקים לתמיכה גדולה וממושכת, וזה לא פשוט. הכניסה לארץ ישראל נקראת כניסה לעולם הרוחני, והכניסה היא רק לאחר ההכנה הגדולה של מצרים והכרת הרע במדבר, לאחר שאנו מתעלים מעל הרע. לכן כל התורה למעשה היא הכנה לכניסה לארץ ישראל. 
בפרשה זו הבורא אומר, שהוא ימנה מלך על העם, והמלך חייב להיות צנוע, לא להרבות בעושר ורכוש, עליו להיות שופט, ועליו להיות גם ראש העם, שזה תפקיד קשה ומחייב. 
בכל פרשה ופרשה אנחנו רואים אילו חוקים נוקשים מעמידים לאדם לפני הכניסה לרוחניות, כי אי אפשר להיכנס לרוחניות אם האדם לא מקבל על עצמו את הידיעות הללו, אם הוא לא מסכים להן. הוא חייב לקבל את כל החוקים האלה, עליו לפרמט את עצמו, לסדר את עצמו בהתאם, כך שכל הרצונות, המחשבות, כל היכולות, וכל הכוחות שלו יהיו מסודרים כך שהוא יהיה מוכן להיכנס לרוחניות, להיוולד אליה, אחרת זו תהיה ממש "תאונת" לידה. ויש דוגמאות לתאונות כאלה גם בתורה.
לכן, לפני שאנו נכנסים לכל מדרגה רוחנית, עלינו להיות מוכנים אליה, מותאמים אליה, ואז הלידה תהיה קלה. זה לא כמו בגשמיות, שאפשר לעבור מחדר אחד לחדר שני. ברוחניות אם בחדר אחד אני צריך להיות צהוב, אז אהיה צהוב, אם בחדר שני עליי להיות ורוד, אז אני צריך כבר בכניסה לשם להיות ורוד. כלומר, רק בהתאמת התכונות לדרגה מסוימת, הדרגה הזאת נפתחת לפני האדם. אם הוא רוצה להיכנס לעולם הרוחני, עליו להיות מסודר בפנימיותו כמו שהעולם הרוחני מסודר, ואז הוא מרגיש שנפתח לפניו משהו, הוא מרגיש את המציאות הרוחנית.

לכן הפרשה הזו כל כך חשובה, כי היא מסבירה לנו אילו תנאים האדם צריך לרכוש, אילו תכונות, אילו הגבלות, ובמיוחד איזה מנגנון הגנה, מנגנון בדיקה על עצמו הוא צריך, כדי לשפוט את עצמו. האם נכון או לא נכון, האם האגו מבלבל אותו עכשיו ונראה לו שהוא צודק.
עליו להבין מה הכוונה "שומרים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך"? כלומר, בכל שער שאדם משער כך או אחרת, האם הערכים שלו נכונים או לא, עליו לבדוק את עצמו, וכמה פעמים, אולי הוא בכל זאת שבוי בתכונות ובמחשבות האגואיסטיות שלו.
איננו מודעים עד כמה אנו נטועים בתת מודע שלנו בתוך האגו, ועד כמה הרצון הרע הזה יכול לסובב ולבלבל אותנו. אם היום כל הטבע שלנו מקולקל, בא מהשבירה, אז עלינו לקבל כעובדה למעלה מהדעת, שאין בנו שום דבר נכון, אין בנו שום דבר טוב. אפילו שהאדם חושב שעל ידי משהו מסוים יוכל להתקדם ברוחניות, גם זה לא נכון. זה דבר שממש מוציא לאדם את כל "האוויר מהגלגלים" והוא אינו יודע כיצד הוא יכול להתקדם לרוחניות.
כאן אנו מגיעים מצד אחד לעניין "חומר הדלק", ומצד אחר לכוח המקדם והמושך, שנותן את הכיוון בדרך, היכן היא ארץ ישראל. הרי לא מדובר בסתם מסע גיאוגרפי, שהאדם עובר במדבר סיני ועומד להיכנס לקריית גת, אלא, היכן עליו לתאר בתוכו את גבולות ארץ ישראל, ומהיכן הוא מתחיל, עליו לדעת שבתוכו הכול על מנת לקבל, וממנו והלאה זה על מנת להשפיע. שני המצבים עומדים מולו, זה מול זה, במעבר הירדן. והוא גם יודע באיזו מלחמה אחרונה הוא ישבור את הגבול ויכנס. כל הכניסה הזו נעשית על ידי הכנה רבה.
זו פרשה עמוקה מאוד, היא נכתבה כולה בג' קווים. עלינו להכין את עצמנו, כי ארץ ישראל זה רק מה שאנחנו משיגים בקו האמצעי. זאת אומרת, שאפילו קו ימין, שהוא כולו חסד, השפעה, כולו כוח עליון, לא מספיק. אני צריך לקלוט את שני הקווים בתוכי, אני צריך כבר לבנות משני הקווים האלה את הקו האמצעי. ומה שיהיה בו, מה שייוולד ממנו, יקרא "ארץ ישראל", רצון ישר-אל שבי.
לכן אנו רואים בפרשה זו שהבורא מציב למשה הגבלות רבות. כלומר, אנו מקבלים הבנה רק בנקודה אחת, רק דרך נקודה אחת יש לנו קשר עם הא-לוהות, הנקודה שמנותקת מכל האגו שלנו. אם אנו משתדלים ומצליחים להבליט אותה ולהעלות אותה מעל לכל החשבונות, מעל הכול, אז דרך נקודה זו אנו מתחילים לקבל ברורים ולהבין מהו באמת הרצון שנקרא ישר-אל.


בפרשת שופטים כתוב שהשופטים צריכים לשפוט את העם בדין צדק, בלי טעויות ובלי לקיחת שוחד. שופט הוא אדם במעמד גבוה מאוד. מה צריך כדי להיות שופט?
באדם יש הבחנות רבות ונעלות יותר מאשר האדם שבו, שהן כהן, לוי לעומת ישראל, שופטים, שוטרים, מלך וכולי. הכוחות וההבחנות הללו מלמדים את האדם, מגבילים אותו, מחייבים אותו, שולטים עליו, שופטים אותו, והוא אינו יכול בלעדיהם. אולם האדם צריך למיין אותם, צריך לסדר אותם בתוך עצמו, אחרת הוא לא יידע כיצד להתנהג.
בעולם שלנו, האדם נולד ואינו יודע שקיימות מערכות שונות, הוא גדל ובהדרגה הוא מגלה שקיימים ארגונים ומשרדים, בית משפט, משטרה, ממשלה וכדומה. ויש מוסדות רבים נוספים שהאזרח הפשוט אינו יודע עליהם, ולכן הוא לא משתמש נכון בכל הכלים שלמעשה מיועדים לו.
ברוחניות, אם אדם אינו יודע כיצד מתקיימת ומתנהגת המערכת הרוחנית, הוא לא יוכל לגלות אותה. זה לא שיש איזה חדר, גבול, פתח והוא לא נכנס, אלא הוא לא מגלה שהמערכת הזו קיימת כל עוד הוא לא מצייר את כל ההבחנות בתוכו. רק אם ההבחנות מצטיירות בו כשוטרים, שופטים, כוהנים לוויים וג' קוים, והכול מסודר בצורה מדורגת, רק אם הוא מסוגל לאתר את הכוחות האלה בו ולסדר את עצמו כך, אז הוא מגלה שבפנימיות שלו הוא נמצא בארץ ישראל. כי הוא סידר את כל הכלים שלו, את כל ההבחנות, כך שכולם מגלים לו את הא-לוהות.
בינתיים זה רק בדרגה הראשונה, כי האדם רק נכנס לארץ ישראל, וכעת עליו לעבור מלחמות, ואירועים רבים נוספים, כמו שבעת העמים הנמצאים בארץ וכולי. האדם מתקדם, ומגלה את המציאות החדשה וברור לו שזה כך, שהכוחות מנהלים את העולם. הם מנהלים לא רק את העולם הזה, גם סביב העולם הזה, סביבו, סביב האחרים, הוא מגלה את הכוחות האלה כנשמות, ואת הפעולות שלהם.
כל העולמות הם בתוכנו, גם העולם הזה, עד כמה שנראה לנו שהוא נמצא מחוץ לנו, הוא מתגלה בתוכנו, אנו מרגישים אותו, ורק בדמיון שלנו נראה לנו שהוא בחוץ. מלכתחילה האדם נברא כך שנתנו לו את ההרגשה הזאת, לראות את המציאות הזאת שהוא רואה. כך הוא נולד, ואינו ער לאפשרות שאפשר להחליף את כל המציאות פעמים רבות. הוא מגיע למציאות אחרת, חדשה, רק בתנאי שהוא משנה בפנים, בתוכו את התנאים. אדם נולד בתכונות מסוימות, והתורה מספרת לו כיצד הוא יכול לשנות אותן.
המקובלים אומרים, שהשינוי הראשון הוא העקרוני, שהאדם צריך להתהפך ממצב של קבלה עצמית למצב של השפעה לזולת, וזה מהפך לא פשוט. ההפכיות הזאת מאוד לא מובנת לנו, והיא באמת מהפכנית בכל היבט, וכל יתר הדרגות מגיעות רק כתוספת לשינוי הזה, אמנם כהרפתקה וברורים גדולים ויפים, אולם כל זה כבר נעשה בטבע השני, הטבע להשפיע.
המעבר הקשה ביותר הוא המעבר מטבע של קבלה לטבע של השפעה, שהאדם מגלה בתוכו את המציאות החדשה הזו. לכן כל התורה, כל חכמת הקבלה, כתובה רק לצורך המהפך הזה. לאחר מכן, כשאדם נכנס לרוחניות כבר לא דואגים לו. יחד עם ספר הזוהר או "תלמוד עשר הספירות", או "עץ חיים", הוא זורם בעולם הרוחני. הוא כבר רואה מה עליו לעשות, כי הוא כבר קיבל כלים.
גם בעולם הרוחני יש לאדם אמא, אבא, סבא וסבתא, קרובים ורחוקים, הוא רואה את הנשמות המיוחדות, נשמות גדולי המקובלים שעוזרים לו. הוא רואה את המערכות, מסוגל לקלוט אותן ולהשתמש במערכות האלה בצורה נכונה, כי זה כמו גוף חי אחד. עליו למדוד אותן כל פעם ולבדוק האם הן נמצאות בקו האמצעי, ולצורך זה מינו לנו שופטים ושוטרים.
לפני הכניסה לארץ ישראל, עם ישראל מקבל את התורה, את ספר ההוראות, שבו כתוב, שעוד מעט הוא נכנס ארצה, והוא חייב לעמוד בתנאים כאלה ואחרים, כמו "לא יהיה לך א-לוהים אחרים על פָּנָי", 2 ומצוות אל תעשה, או אם ילך לכבוש עיר, אז כך וכך יעשה, יעשה לו כוהנים ולוויים, שוטרים ושופטים ויביא להם מהקורבנות, ויש עוד פרטים רבים. ואת כל הפרטים האלה האדם חייב לדעת מראש.
לכן ההכנה שלנו מורכבת וארוכה, המעבר הזה הוא המעבר הקשה ביותר. לאחר מכן האדם מתקדם כבר בקלות.


מה צריך להיות באדם, אם הוא רוצה להיות שופט?
האדם חייב להיות שופט, אחרת לא יוכל להתקדם. לכן כולם נמצאים בו, כהן, לוי, ישראל, וגם שופט. עליו לגלות בעצמו את כולם, את כל האכזריים ועובדי העבודה הזרה, ולסדר אותם. אילו להרוג, אילו לשרוף, אילו לסקול באבנים, אילו בחנק ואילו להמית בדין ולתקן את הבית מהפגמים שלו. הוא נכנס לארץ ישראל, לכן יש לו את "קדושת הארץ", כלומר, רצונות שעליו להכין כבר בצורה אחרת. יש לו ג' שנות עורלה, יש חוקים חדשים רבים שבהם הוא כבר נמצא בקיום הרצונות שלו בכוונה על מנת להשפיע.
הפרשה הזו מיוחדת, היא מדברת בכל צעד ושעל על הברור של הקו האמצעי, ולמרות שהאדם נמצא עדיין לפני הכניסה לארץ ישראל היא מדברת כולה על מה שמעבר לגבול, כולה מדברת על העתיד ולמענו. גם כשאנו לומדים, איננו לומדים למען ההווה, אלא לומדים לשם העתיד. אנו רוצים לרכוש כלים שבהם נתקדם לאחר מכן, אחרי המחסום.

 

היינו במצרים, הגענו להר סיני, אנו עולים לדרגת המדבר, ואז נכנסים בעלייה החדשה לארץ ישראל. יש הבדל גדול מאוד בין המצבים. ה"מדבר", זה מצב חפץ חסד, להשפיע על מנת להשפיע, גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה. ב"ארץ ישראל" כבר מקיימים את מצוות האהבה, קבלה על מנת להשפיע, האדם עובד כבר עם הרצונות על מנת לקבל, לכן זה נקרא "ארץ ישראל", רצון ישר-אל (ראו שרטוט מס' 1).
אם במצרים האדם רק מברר את תרי"ג המצוות, עד כמה הם נמצאים בשנאה, בכוונה על מנת לקבל לעצמו, אז בדרגת בינה הוא כבר מנטרל אותם בחפץ חסד, להשפיע על מנת להשפיע, הוא עובד בקטנות. ובדרגת האהבה הוא עובד כבר עם אח"פ, לכן זה נקרא "ארץ ישראל". רצונות שכולם כבר מכוונים בפועל להשפעה.

"צדק צדק תרדוף"

"וכמו כן "וירשת", כשעם ישראל היה על אדמתם, מה שייך לומר "וירשת" לשון
עתיד. הנה ידוע ש"מתוך שלא לשמה באים לשמה". ויש לשאול, מדוע אין האדם
מתחיל תכף בתחילת עבודתו בלשמה. ונקדים לפרש את העניין של לשמה ושלא
לשמה. והפירוש הפשוט "לשמה", היינו לשם שמים, שכל מה שהוא חושב וחושק,
הוא רק לתועלת ה', הנקרא להשפיע לה'. וידוע שהאדם נברא עם היצר הרע, כמו
שכתוב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו"".

 

רב"ש, דרגות הסולם, 642

"צדק צדק תרדוף"

העולם או האנושות סובבים את כולנו. והאדם צריך לארגן סביבו סביבה ולהיות בטוח שלתוכה הוא יכול ל"ברוח" מהעולם, מפרעׂה, מכולם, וכך להינצל. בתוכה קיימים חוקים של ארץ ישראל ומסביבה נמצאים אומות העולם. כך עלינו לתאר זאת לעצמו, בדומה לתיבת נוח.
יש שני שלבים, בהתחלה זו רק תכונת הבינה, חפץ חסד, מדבר סיני ולאחר מכן זו כבר דרגת כתר. מזמן ההכנה, אנו מגיעים לכוונה להשפיע על מנת להשפיע, שזה המדבר, ולאחר מכן לכוונה לקבל על מנת להשפיע, שזו ארץ ישראל.


כיצד לבנות את מנגנון השיפוט הפנימי שהוא גם הגנה, כך שיהיה בהתאמה, בסנכרון ובתנועה עם כל הסביבה שלנו?
זה לא יכול לקרות בצורה אחרת. לכן כותב רב"ש, "משום זה לסביבה אנו צריכים". כלומר, האדם אינו יכול לבנות איזו נקודה מחוץ לאגו שלו ולמדוד כלפיה מי הוא, מה הוא, כיצד הוא חושב ומה הוא רוצה, אם זו לא נקודה שאינה תלויה בו, מנותקת ממנו לחלוטין וזו הסביבה. האדם חייב סביבה, לא נתנו לו משהו אחר, הרי הבורא נסתר.
האמת שהיינו צריכים לבנות את עצמנו כלפי הבורא, כי יש נברא ויש בורא. אולם הבורא נסתר, והוא שֹם במקומו סביבה, אותה קבוצה שנמצאת מול האדם, כי כלפיה יותר קל לאדם. אם האדם היה צריך לבטל את עצמו כלפי הבורא, כיצד היה יכול לא להשתחוות לגדלותו, הרי הוא משוחד מגדלותו, זה כמו קטן כלפי גדול, הוא היה מתבטל מייד בפני גדלות הבורא, כנר בפני אבוקה, ואז לא היה יכול להיות עצמאי ולהתפתח למימוש מטרת הבריאה. אולם, מול קבוצה עליו לעבוד דווקא על גדלות הקבוצה, עליו להעלות אותם בעיניו, וכשהוא עובד איתם, הוא עובד בביטול האגו שלו ומגדיל אותם, כך יש לו אפשרות לעבוד.
לכן, אם האדם רוצה התקדמות רוחנית, נניח במצב כהן, לוי, ישראל, שופטים שוטרים, ומלך, או רוצה לבדוק את תיקוני הכלים שלו כלפי ההבחנות שנקראות שנות עורלה, עיר, אדם, או כלפי הארץ כולה, בכל הרמות ובכל האופנים, הוא יכול לבדוק זאת רק כנגד דבר אחד, כנגד הקבוצה.
כלומר, בזמן קריאת הפרשה הזאת, על האדם לראות מולו רק את היחס שלו לקבוצה. במידה שהוא מוכן להתחבר אליה, הוא מכין את עצמו לכניסה לארץ ישראל. הכניסה לארץ ישראל, היא המגע הראשון עם הקבוצה, שהוא והם "כאיש אחד בלב אחד". לאחר מכן מגיע כיבוש הארץ, שבו האדם מגלה עוד שבעה רצונות שמתעוררים בו ועוד לא תיקן, כי הוא לא יכול היה לתקן אותם לפני הכניסה לארץ, אלה הם שבעת העמים הנמצאים בארץ, עוד שבע תכונות עיקריות, אגואיסטיות, המתגלות לו, אך בדרגה גבוהה יותר. האדם כבר נמצא בארץ ישראל, וגם, עדיין מתגלות שם התכונות הללו וכתוצאה מכך כמובן, מגיעות המלחמות. לכן אין לנו מקום אחר לברור, אלא רק אני מול הזולת, מול הסביבה. באמצעות השופטים והשוטרים שבתוכו האדם מבטא את היחס שלו אליה.


כיצד אנו דואגים שהיחס הזה יהיה אצל כל החברים?
עלינו לבנות מכל הסביבה בית משפט, שישפוט. כך שדעת הכלל, דעת החברים, תהיה יותר מדעת הפרט, ושהאדם ישמח וירצה שדעתם תשלוט.

"מי מעיד על האדם"

""אין אור בלי כלי". כלומר, במקום שהאדם לא מרגיש שום חסרון, אין לו לקוות לשום
הנאה בעולם, שיהיה באפשרותו לקבל אותה, כיוון שאין מקום לקבל איזה מילוי.
נמצא, כשאנו מדברים מסדר העבודה, שהאדם מתחיל להיכנס בפנימיות העבודה,
זאת אומרת, שרוצה לעבוד עבודת הקודש בבחינת הכוונה דלהשפיע נחת רוח
ליוצרו, ובטח לפי הכלל הנ"ל מוכרח להיות לו חיסרון לזה, היינו שהוא מרגיש,
שעליו להשפיע להבורא.
כי חיסרון אמיתי נמדד כפי הכאב שיש לו, מזה שאין לו, אחרת נקרא זה משפה
ולחוץ. אם כן האדם צריך להכין את הכלי בכדי שהבורא ישפיע שם את השפע.
שאדם מבקש מה' שיעזור לו שיוכל לכוון את מעשיו בעל מנת להשפיע. אז על
תפילה זו באה עניית התפילה. מה אדם יכול לעשות אף על פי שמבין שכדאי
לעבוד בעל מנת להשפיע ומכל מקום אין לו כאב וייסורים מזה שהוא לא יכול
לכוון בעל מנת להשפיע ומשום זה לסביבה אנו צריכים, היינו לקיבוץ אנשים,
שיהיו כולם בדעה אחת, שצריכים להגיע לאמונה שלמה. ורק זה יכול להציל את
האדם מפני הדעות, שנמצאו אצל הכלל. שאז כל אחד מחזק את השני, להשתוקק

להגיע לבחינת אמונה שלמה, ושיכול להשפיע נחת רוח לבורא, ושזה יהיה כל
שאיפותיו. ולהרבות יותר מעשים מכפי שהוא רגיל, הן בכמות והן באיכות".

 

רב"ש, שלבי הסולם, תשמ"ה, לז

"מי מעיד על האדם"

אומרים שבכניסה לארץ ישראל, אחד האיסורים שיוטלו על המלך הוא האיסור של ריבוי נשים. מדוע?
עלינו לסדר את כל התכונות שלנו בהיררכיה, בפירמידה פנימית, כהן, לוי, ישראל, שזה חב"ד, חג"ת, נה"י, והמלך מעליהם. המלכות עולה לדרגת הכתר, מלכות דאור ישר עולה לכתר דאור חוזר, לכן המלך חייב להיות חזק, הוא חייב להיות גם עשיר, אולי הכי עשיר במדינה, כי זו התכונה הגרועה ביותר שלנו, האכזרית ביותר, שיכולה להגיע לתקן את עצמה עד כדי הידמות לכתר, וכך להיות בהשפעה הגדולה ביותר.
אנו רואים שהמלכים שלנו, שלמה המלך, דוד המלך, הם למעשה גם השופטים הכי גדולים בעם. מתוך אלה ששופטים את העם המלך הוא הגדול ביותר, התכונה הגדולה ביותר של האדם שהוא בטוח שהיא נמצאת גבוה מכולם בנקיות וביעילות שלה. זה כתר דאור חוזר, ומעל זה המלך. כהן ולוי אלה תפקידים שעוברים מדרגה לדרגה, ממצב למצב, ועל "ישראל", להחזיק את עצמו כל הזמן במצב שבו הוא נמצא מעל האגו שלו, בגלל תפקידו, ישר-אל. את השופטים עלינו לבחור, ואת המלך הבורא בוחר.
אדם יכול לעבוד על חב"ד, חג"ת, נה"י או הפוך נה"י, חג"ת, חב"ד, הכתר מגיע מלמעלה. כתר זו נקודת הקשר שלו עם העליון, היא מגיעה מהעליון שמתקשר אליו. מלכות דעליון נעשית כתר לתחתון, לכן גם בפרשה זו אומר הבורא "כשתבוא ארצה אני אמנה לך את המלך".


אם הכתר זו התכונה האמינה ביותר, מדוע יש סכנה שהיא תמכור את כל העם בשביל להרבות לעצמה נשים, סוסים וזהב. וכתוב גם שעל המלך לשמור על החוקים מבלי לרום לבבו מאחיו. כלומר, יכול להיות שגם זה יתהפך?
זו התכונה של האדם. זה הרצון האגואיסטי הגדול ביותר שלו, הנמצא במקום הגבוה ביותר. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו",
3 לכן בצורה המקולקלת נראה שהוא הכי אכזרי, והכי גרוע, אולם בתיקונו הוא מגיע לדרגת הכתר.


מה הכוונה לבנות בית משפט לסביבה כולה, וכיצד עובדים מול בית משפט עולמי כזה?
עלינו פשוט להתקשר יחד, ושהדעה הכללית היא שתשלוט בנו. אהבה, ערבות, אלה הדברים הבסיסים שעל פניהם אנו בונים את המערכת המתוקנת שלנו, היא כבר מנהלת את כל המערכת שמצטברת וגדלה עד גובה האדם הראשון, עד הנשמה הכללית הנקראת "אדם". 
עם ישראל בארץ ישראל, אפילו שכובש את יצרו, ואפילו שמקיים את כל החוקים האלה, זה עדיין לא כל העולם. לכן ארץ ישראל צריכה להתרחב לכל העולם. כלומר, מגיעים למצב שכל הרצונות מתחברים לזה עוד ועוד ומגיעים לתיקון.
לאחר שמילאנו את ארץ ישראל בתיקונים, ועסקנו בתיקון שלנו, עלינו לדאוג לתיקון העולם. עלינו להתערבב עם אומות העולם, לאחר מכן שוב לתקן את עצמנו כעם ישראל בארץ ישראל. לאחר מכן יוצאים עם התכונות המתוקנות החוצה, לאומות העולם, ואז הכול מתחבר יחד. כל עולם אין סוף אז מגיע לתיקון, כל הנשמה הכללית, "אדם הראשון". בינתיים רק חלק קטן מגיע לתיקון.


כיצד יודעים מי מקיים את חוקי ארץ ישראל?
רק מי שנכנס לשם. אף אחד לא יכול לדעת על האחר.

 

כיצד מונעים את הכניסה מאלה שלא עברו את מצרים ולא את המדבר?
הם אינם יכולים להיכנס. נניח אדם שומע מוזיקה יפה, לידו יושב חתול וגם שומע. מה הוא שומע, האדם לא יודע, אבל הוא מתרגש, בוכה, והחתול ישן, לא מושפע מהמוזיקה. איך אפשר להעלות את החתול לדרגה שהוא יתפעל כמו אדם? חייבים להוסיף לו חוש, אם לא יהיה לו החוש הזה, הוא לא יעלה לדרגה של האדם. אותו דבר אנחנו, אנחנו כבהמות, אין לנו שום חוש של אדם הדומה לבורא. לכן עלינו קודם לרכוש את החוש הזה. רכישת החוש עצמו זו הכניסה. אין לעולם הרוחני קיר ודלת, זה פשוט נפתח בגלל שהאדם נפתח בפנים. בתכונה שלו האדם פותח.
לכן מי שלא עבר את מצרים, את המדבר, ועשה את ההכנות המתאימות, לא יכול להיכנס. הוא הרי נשאר "חתול". לכן כתוב עלינו "כבהמות נדמו",
4 כי חסר לנו החוש הא-לוהי, חוש ההשפעה, חוש אהבת הזולת. אם אין לנו את החוש הזה, איננו מרגישים מה שנמצא מחוץ לנו, רק בצורה כזאת אפשר להרגיש רוחניות, בתכונת ההשפעה, של אהבת הזולת. הרוחניות נמצאת גם עכשיו, גם עכשיו אנו נמצאים בעולם אין סוף. לכן משה מסביר לנו כיצד עלינו להכין את עצמנו כדי להיכנס לארץ ישראל, לישר-אל.
התכונות הפנימיות של האדם הן שקובעות את הדרגה או את המדרגה שלו. הוא אינו יכול להיכנס, אם הוא לא מגיע. עליו לתקן את חוש הראייה, את חוש השמיעה ואת חוש הריח, עליו לתקן את החושים האלה כדי להרגיש רוחניות. אדם שלא תיקן זאת הוא לא ירגיש, הוא לא יצליח להיכנס לרוחניות. גם עכשיו הוא נמצא ברוחניות ואינו מרגיש. אנו נמצאים באותה המציאות, "אני ה-ו-י-ה לא שָניתי",
5 האור העליון ממלא את כל המציאות, הבורא נמצא בכל מקום. אנו נמצאים בה, אולם תופסים רק חלק קטן ביותר שניתן לנו עם הלידה.
כל התורה מתארת לנו כיצד לגלות את הא-לוהות, גילוי הבורא לנברא, כמו שכתוב "כי כולם יֵדעו אותי למקטנם ועד גדולם",
6 "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך". 7 כלומר, כל זה רק על ידי הקניין הפנימי. כל תרי"ג המצוות הן תיקון תרי"ג הרצונות בנשמה שבתוכנו, וככל שמתקנים כך נכנסים יותר ויותר להרגשת ארץ ישראל.
בהמשך פרשת "שופטים" מסופר על שני סוגים של רוצחים: מי שרצח בלי כוונה ואז מקימים ערי מקלט מיוחדות אשר לשם הוא נשלח. ומי שרצח עם כוונה. מה זה רצח מבחינה רוחנית?
רצח הכוונה שהאדם רוצח את היהודי שבו, את אותה נטייה שבו לבורא, להשפעה, לאהבת הזולת, וזאת על ידי האגו שמתעורר בו, הוא נותן לאגו הזה לשלוט על הכוונה להשפיע, כך שהכוונה לאהבה והשפעה נהרסת, זה נקרא שהאדם הרג אותה. הרג את האדם שבו. נשאר אולי פגר או בהמה, אבל האדם שבו נעלם.
בתורה מדובר על תיקון, התורה מדברת תמיד על דרך התיקון. האדם היה בגובה של אדם הדומה לבורא בכוונה על מנת להשפיע, כמו בגשמיות, הרצון לקבל קפץ, רצה להרוג והרג, הוא לא יכול למנוע זאת, כך גם ברוחניות, האדם לא יכול להתמודד עם האגו שלו, הוא הלך על מנת לקבל, והרג את האדם שבו.
אם האדם עשה זאת לא בכוונה, כלומר, בפעם הראשונה, אז זה לא נקרא חטא, כי בפעם הראשונה יש לאדם ברורים רבים כאלה, לכן מספקים לו ערי מקלט. אולם כשהוא חוזר על כך בפעם השנייה, זה כבר נחשב "חטא". קיימים תנאים שונים למצבים האלה, לכן צריכים לברר מה הם ה"שופטים" שפותחים לנו כל כך הרבה הבחנות לברור.
אם האדם הרג בכוונה, אז הוא נמצא ממש בצרה, הוא חייב כעת לתקן את עצמו מ"לקבל על מנת לקבל" וזו הבעיה. ההריגה ללא כוונה זה כאילו שהאדם נפל מ"בית המקדש הראשון" ל"בית המקדש השני". כלומר האדם יצא מארץ ישראל, אבל עדיין נמצא כמו ב"מדבר" או כמו ב"גלות בבל", הוא עדיין ב"חפץ חסד".
ארץ ישראל זה רצון "לקבל בכוונה על מנת להשפיע", והמדבר, בבל, זה רצון "להשפיע בכוונה על מנת להשפיע". אם אדם הרג בלי כוונה, הוא איבד את הדרגה של "לקבל בכוונה על מנת להשפיע" וירד לדרגת הרצון "להשפיע בכוונה על מנת להשפיע". אם אדם הרג בכוונה, אז הוא יורד ממש לשנאה, הוא הפעיל את השנאה שבו. זה נקרא שהרג אותו, הוא לא יכול לסבול את צורת ההשפעה שהייתה בו, ואז הוא יוצא לשנאה. עליו שוב לחדש את עצמו, לקבל תורה ולעבור את התיקונים האלו, ברצון "להשפיע בכוונה על מנת להשפיע" וברצון "לקבל בכוונה על מנת להשפיע".
לכן קיים התנאי הזה, כי יש חוטא ללא כוונה, ויש חוטא בכוונה. חוטא בכוונה הוא מי שחטא פעם שנייה. בפעם הראשונה אדם טועם משהו וזה טעים, ופתאום מגלה שזה חטא, הוא לא ידע שזה חטא, לא שאלו אותו, הכניסו אותו לזה. נכון שהוא נהנה עכשיו, כי הוא כבר נמצא בזה, הוא נמצא ברצון לקבל, אבל הוא לא הזמין אותו מראש.
אם הוא פונה שוב לאותו תענוג, זה כבר חטא של ממש. לכן מי שהורג ללא כוונה מגיע לו שיקבל עיר מקלט, כי בכל זאת עליו לתקן את עצמו, והוא יוצא לאחר שש שנים שהן כמו פער הזמן שבין בשר וחלב, כלומר, עליו להבדיל את עצמו. אלה תיקוני ו"ק. מי שהורג בכוונה הוא מי שאומר "רוצה אני", "אכלתי, ואוכל עוד".


מה זה "עין תחת עין", "שן תחת שן"?
אלה שוב תיקונים. אנו עובדים בקו ישר, הכוח המשפיע והכוח המקבל עובדים זה כנגד זה, והאור ישר הוא כנגד האור חוזר, מידה כנגד מידה, לכן אם יש באדם פגם, אז באותו מקום עליו לתקן, באותה עוצמה שהפגם הזה נמצא, לא יותר ולא פחות.
גם אם האדם מבזבז יותר מרגע אחד על עשיית איזו מצווה, זו כבר טומאה. כלומר, גם בדבר טוב, בהשפעה, אם מילא את ההשפעה, והוא מתעכב עוד שנייה הוא עלול כבר להתחיל ליהנות מזה לעצמו, ואז הוא כבר לא בנטייה קדימה, כבר יש לו טובת הנאה מהמעשה, לכן אסור להישאר בתענוג רגע אחד נוסף. לכך ניתנו החוקים.

"סנהדרין גדולה סנהדרין קטנה"

"מצווה אחרת שלאחר זו, היא לקבל ב"ד הגדול עליהם, שמצד החסד נקראת
אלקים, בינה, ב"ד הגדול. כי גדול הוא חסד. גדול בדיניו שמאל, וגדול בזכויותיו
ימין. כשהשמאל דבינה כלולה בימין, חסד, נקראים שניהם גדול. כמ"ש במצווה,
שׂום תשים עליך מלך. שׂום למעלה בבינה, תשים למטה במלכות. כך צריך לקבל
עליו ב"ד הגדול שמצד הבינה, אף על פי שקיבל עליו ב"ד הקטן שמצד המלכות."

 

זוהר לעם, שופטים, 21

"סנהדרין גדולה סנהדרין קטנה"

עלינו למיין כל רצון ורצון מתוך תרי"ג הרצונות שלנו, באורות שמגיעים אלינו, ולפי הדרגה שלנו, כי האור הוא אור כללי, אין בו הבחנות. אלא במידה שהאדם מושך את האור, במידה שהוא רוצה אותו, כך בהתאם הוא מאלץ אותו להשפיע עליו יותר או להשפיע פחות. אפשר לומר להיפך, האדם מאלץ את הרצון לקבל שלו לקלוט את תכונת ההשפעה הזאת יותר או פחות, וכך הוא משתנה כל פעם.
לכן הכול תלוי בהשפעת הסביבה על האדם, עד כמה גדלות המטרה תחייב אותו להתנתק מה"אני" שלו ולהבין שדעת הסביבה קדושה. זו בעיה גדולה להחליף את הראש שלנו ל"ראש" של הסביבה, לחפש מה זה נקרא רוחניות דרך הסביבה, כי אין לנו הבנה מהי רוחניות. גם השפעה איננו מבינים מהי. מהו הבורא, מהי ערבות, אהבת הזולת, אנו גם לא יודעים מיהו הזולת. אפילו שנאה איננו משיגים, כי משיגים אותה רק על ידי כך שאנו משתדלים להיכנס לחיבור ולא מסוגלים, אז מתגלה השנאה.
להגיע להר סיני לוקח ארבע מאות שנה, להתמודד נגד פרעה, לעבור מכות, לעבור את כל קריעת ים סוף, הכול רק כדי להגיע למצב שאנו נמצאים בשנאה הדדית טוטלית ואין לנו שום סיכוי לצאת ממנה, רק אז אנו באמת זקוקים לכוח עליון. לפני כן לא היינו זקוקים לו. לכן עלינו להשתדל בכל הכוח, כל אחד מאיתנו חייב ללחוץ על עצמו להגיע לחיבור, ואז נשיג את ה"שופטים" וה"שוטרים" שילוו אותנו לרוחניות. אפשר להשיג הכול רק בכוח החיבור והערבות.

 

"ד' מיתות לס"מ"

"ישראל הם עצים יבשים בתורה, כי משום שאחוזים באש של הדיוט אינם ראויים
שייעשה להם נס. ומיד כשמשה יורד עליהם בתורה, בשבילו יורד עליהם עה"ח,
ז"א, ומצווה, מלכות, שהיא נר ה', ואוחזת בהם והם יחיו. ואוה"ע עכו"ם יישרפו בנר ההוא. כמ"ש, אל תירא עבדי יעקב, אל תֵּיחַת ישראל, כי איתך אני".

 

זוהר לעם, שופטים, 10

"ד' מיתות לס"מ"
bottom of page