כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

כמו שאנו רואים, כל תינוק שנולד, או כל צאצא שנולד בטבע זקוק לטיפול ולתמיכה של הגדולים, עד שהוא עובר את כל שלבי ההתפתחות שלו ונעשה גדול. אז הוא מוכן לחיים ואפילו מתפתח עוד יותר ממולידיו. כך גם בעולם הרוחני, אנחנו מתפתחים דור אחר דור, אך כדי להיכנס לעולם הרוחני, אנו צריכים שמישהו יוליד אותנו לתוכו. גם כשנכנסים לעולם הרוחני אנו זקוקים לתמיכה גדולה וממושכת, וזה לא פשוט. הכניסה לארץ ישראל נקראת כניסה לעולם הרוחני, והכניסה היא רק לאחר ההכנה הגדולה של מצרים והכרת הרע במדבר, לאחר שאנו מתעלים מעל הרע. לכן כל התורה למעשה היא הכנה לכניסה לארץ ישראל. 
בפרשה זו הבורא אומר, שהוא ימנה מלך על העם, והמלך חייב להיות צנוע, לא להרבות בעושר ורכוש, עליו להיות שופט, ועליו להיות גם ראש העם, שזה תפקיד קשה ומחייב. 
בכל פרשה ופרשה אנחנו רואים אילו חוקים נוקשים מעמידים לאדם לפני הכניסה לרוחניות, כי אי אפשר להיכנס לרוחניות אם האדם לא מקבל על עצמו את הידיעות הללו, אם הוא לא מסכים להן. הוא חייב לקבל את כל החוקים האלה, עליו לפרמט את עצמו, לסדר את עצמו בהתאם, כך שכל הרצונות, המחשבות, כל היכולות, וכל הכוחות שלו יהיו מסודרים כך שהוא יהיה מוכן להיכנס לרוחניות, להיוולד אליה, אחרת זו תהיה ממש "תאונת" לידה. ויש דוגמאות לתאונות כאלה גם בתורה.
לכן, לפני שאנו נכנסים לכל מדרגה רוחנית, עלינו להיות מוכנים אליה, מותאמים אליה, ואז הלידה תהיה קלה. זה לא כמו בגשמיות, שאפשר לעבור מחדר אחד לחדר שני. ברוחניות אם בחדר אחד אני צריך להיות צהוב, אז אהיה צהוב, אם בחדר שני עליי להיות ורוד, אז אני צריך כבר בכניסה לשם להיות ורוד. כלומר, רק בהתאמת התכונות לדרגה מסוימת, הדרגה הזאת נפתחת לפני האדם. אם הוא רוצה להיכנס לעולם הרוחני, עליו להיות מסודר בפנימיותו כמו שהעולם הרוחני מסודר, ואז הוא מרגיש שנפתח לפניו משהו, הוא מרגיש את המציאות הרוחנית.

לכן הפרשה הזו כל כך חשובה, כי היא מסבירה לנו אילו תנאים האדם צריך לרכוש, אילו תכונות, אילו הגבלות, ובמיוחד איזה מנגנון הגנה, מנגנון בדיקה על עצמו הוא צריך, כדי לשפוט את עצמו. האם נכון או לא נכון, האם האגו מבלבל אותו עכשיו ונראה לו שהוא צודק.
עליו להבין מה הכוונה "שומרים ושוטרים תעשה לך בכל שעריך"? כלומר, בכל שער שאדם משער כך או אחרת, האם הערכים שלו נכונים או לא, עליו לבדוק את עצמו, וכמה פעמים, אולי הוא בכל זאת שבוי בתכונות ובמחשבות האגואיסטיות שלו.
איננו מודעים עד כמה אנו נטועים בתת מודע שלנו בתוך האגו, ועד כמה הרצון הרע הזה יכול לסובב ולבלבל אותנו. אם היום כל הטבע שלנו מקולקל, בא מהשבירה, אז עלינו לקבל כעובדה למעלה מהדעת, שאין בנו שום דבר נכון, אין בנו שום דבר טוב. אפילו שהאדם חושב שעל ידי משהו מסוים יוכל להתקדם ברוחניות, גם זה לא נכון. זה דבר שממש מוציא לאדם את כל "האוויר מהגלגלים" והוא אינו יודע כיצד הוא יכול להתקדם לרוחניות.
כאן אנו מגיעים מצד אחד לעניין "חומר הדלק", ומצד אחר לכוח המקדם והמושך, שנותן את הכיוון בדרך, היכן היא ארץ ישראל. הרי לא מדובר בסתם מסע גיאוגרפי, שהאדם עובר במדבר סיני ועומד להיכנס לקריית גת, אלא, היכן עליו לתאר בתוכו את גבולות ארץ ישראל, ומהיכן הוא מתחיל, עליו לדעת שבתוכו הכול על מנת לקבל, וממנו והלאה זה על מנת להשפיע. שני המצבים עומדים מולו, זה מול זה, במעבר הירדן. והוא גם יודע באיזו מלחמה אחרונה הוא ישבור את הגבול ויכנס. כל הכניסה הזו נעשית על ידי הכנה רבה.
זו פרשה עמוקה מאוד, היא נכתבה כולה בג' קווים. עלינו להכין את עצמנו, כי ארץ ישראל זה רק מה שאנחנו משיגים בקו האמצעי. זאת אומרת, שאפילו קו ימין, שהוא כולו חסד, השפעה, כולו כוח עליון, לא מספיק. אני צריך לקלוט את שני הקווים בתוכי, אני צריך כבר לבנות משני הקווים האלה את הקו האמצעי. ומה שיהיה בו, מה שייוולד ממנו, יקרא "ארץ ישראל", רצון ישר-אל שבי.
לכן אנו רואים בפרשה זו שהבורא מציב למשה הגבלות רבות. כלומר, אנו מקבלים הבנה רק בנקודה אחת, רק דרך נקודה אחת יש לנו קשר עם הא-לוהות, הנקודה שמנותקת מכל האגו שלנו. אם אנו משתדלים ומצליחים להבליט אותה ולהעלות אותה מעל לכל החשבונות, מעל הכול, אז דרך נקודה זו אנו מתחילים לקבל ברורים ולהבין מהו באמת הרצון שנקרא ישר-אל.

בפרשת שופטים כתוב שהשופטים צריכים לשפוט את העם בדין צדק, בלי טעויות ובלי לקיחת שוחד. שופט הוא אדם במעמד גבוה מאוד. מה צריך כדי להיות שופט?
באדם יש הבחנות רבות ונעלות יותר מאשר האדם שבו, שהן כהן, לוי לעומת ישראל, שופטים, שוטרים, מלך וכולי. הכוחות וההבחנות הללו מלמדים את האדם, מגבילים אותו, מחייבים אותו, שולטים עליו, שופטים אותו, והוא אינו יכול בלעדיהם. אולם האדם צריך למיין אותם, צריך לסדר אותם בתוך עצמו, אחרת הוא לא יידע כיצד להתנהג.
בעולם שלנו, האדם נולד ואינו יודע שקיימות מערכות שונות, הוא גדל ובהדרגה הוא מגלה שקיימים ארגונים ומשרדים, בית משפט, משטרה, ממשלה וכדומה. ויש מוסדות רבים נוספים שהאזרח הפשוט אינו יודע עליהם, ולכן הוא לא משתמש נכון בכל הכלים שלמעשה מיועדים לו.
ברוחניות, אם אדם אינו יודע כיצד מתקיימת ומתנהגת המערכת הרוחנית, הוא לא יוכל לגלות אותה. זה לא שיש איזה חדר, גבול, פתח והוא לא נכנס, אלא הוא לא מגלה שהמערכת הזו קיימת כל עוד הוא לא מצייר את כל ההבחנות בתוכו. רק אם ההבחנות מצטיירות בו כשוטרים, שופטים, כוהנים לוויים וג' קוים, והכול מסודר בצורה מדורגת, רק אם הוא מסוגל לאתר את הכוחות האלה בו ולסדר את עצמו כך, אז הוא מגלה שבפנימיות שלו הוא נמצא בארץ ישראל. כי הוא סידר את כל הכלים שלו, את כל ההבחנות, כך שכולם מגלים לו את הא-לוהות.
בינתיים זה רק בדרגה הראשונה, כי האדם רק נכנס לארץ ישראל, וכעת עליו לעבור מלחמות, ואירועים רבים נוספים, כמו שבעת העמים הנמצאים בארץ וכולי. האדם מתקדם, ומגלה את המציאות החדשה וברור לו שזה כך, שהכוחות מנהלים את העולם. הם מנהלים לא רק את העולם הזה, גם סביב העולם הזה, סביבו, סביב האחרים, הוא מגלה את הכוחות האלה כנשמות, ואת הפעולות שלהם.
כל העולמות הם בתוכנו, גם העולם הזה, עד כמה שנראה לנו שהוא נמצא מחוץ לנו, הוא מתגלה בתוכנו, אנו מרגישים אותו, ורק בדמיון שלנו נראה לנו שהוא בחוץ. מלכתחילה האדם נברא כך שנתנו לו את ההרגשה הזאת, לראות את המציאות הזאת שהוא רואה. כך הוא נולד, ואינו ער לאפשרות שאפשר להחליף את כל המציאות פעמים רבות. הוא מגיע למציאות אחרת, חדשה, רק בתנאי שהוא משנה בפנים, בתוכו את התנאים. אדם נולד בתכונות מסוימות, והתורה מספרת לו כיצד הוא יכול לשנות אותן.
המקובלים אומרים, שהשינוי הראשון הוא העקרוני, שהאדם צריך להתהפך ממצב של קבלה עצמית למצב של השפעה לזולת, וזה מהפך לא פשוט. ההפכיות הזאת מאוד לא מובנת לנו, והיא באמת מהפכנית בכל היבט, וכל יתר הדרגות מגיעות רק כתוספת לשינוי הזה, אמנם כהרפתקה וברורים גדולים ויפים, אולם כל זה כבר נעשה בטבע השני, הטבע להשפיע.
המעבר הקשה ביותר הוא המעבר מטבע של קבלה לטבע של השפעה, שהאדם מגלה בתוכו את המציאות החדשה הזו. לכן כל התורה, כל חכמת הקבלה, כתובה רק לצורך המהפך הזה. לאחר מכן, כשאדם נכנס לרוחניות כבר לא דואגים לו. יחד עם ספר הזוהר או "תלמוד עשר הספירות", או "עץ חיים", הוא זורם בעולם הרוחני. הוא כבר רואה מה עליו לעשות, כי הוא כבר קיבל כלים.
גם בעולם הרוחני יש לאדם אמא, אבא, סבא וסבתא, קרובים ורחוקים, הוא רואה את הנשמות המיוחדות, נשמות גדולי המקובלים שעוזרים לו. הוא רואה את המערכות, מסוגל לקלוט אותן ולהשתמש במערכות האלה בצורה נכונה, כי זה כמו גוף חי אחד. עליו למדוד אותן כל פעם ולבדוק האם הן נמצאות בקו האמצעי, ולצורך זה מינו לנו שופטים ושוטרים.
לפני הכניסה לארץ ישראל, עם ישראל מקבל את התורה, את ספר ההוראות, שבו כתוב, שעוד מעט הוא נכנס ארצה, והוא חייב לעמוד בתנאים כאלה ואחרים, כמו "לא יהיה לך א-לוהים אחרים על פָּנָי", 2 ומצוות אל תעשה, או אם ילך לכבוש עיר, אז כך וכך יעשה, יעשה לו כוהנים ולוויים, שוטרים ושופטים ויביא להם מהקורבנות, ויש עוד פרטים רבים. ואת כל הפרטים האלה האדם חייב לדעת מראש.
לכן ההכנה שלנו מורכבת וארוכה, המעבר הזה הוא המעבר הקשה ביותר. לאחר מכן האדם מתקדם כבר בקלות.

מה צריך להיות באדם, אם הוא רוצה להיות שופט?
האדם חייב להיות שופט, אחרת לא יוכל להתקדם. לכן כולם נמצאים בו, כהן, לוי, ישראל, וגם שופט. עליו לגלות בעצמו את כולם, את כל האכזריים ועובדי העבודה הזרה, ולסדר אותם. אילו להרוג, אילו לשרוף, אילו לסקול באבנים, אילו בחנק ואילו להמית בדין ולתקן את הבית מהפגמים שלו. הוא נכנס לארץ ישראל, לכן יש לו את "קדושת הארץ", כלומר, רצונות שעליו להכין כבר בצורה אחרת. יש לו ג' שנות עורלה, יש חוקים חדשים רבים שבהם הוא כבר נמצא בקיום הרצונות שלו בכוונה על מנת להשפיע.
הפרשה הזו מיוחדת, היא מדברת בכל צעד ושעל על הברור של הקו האמצעי, ולמרות שהאדם נמצא עדיין לפני הכניסה לארץ ישראל היא מדברת כולה על מה שמעבר לגבול, כולה מדברת על העתיד ולמענו. גם כשאנו לומדים, איננו לומדים למען ההווה, אלא לומדים לשם העתיד. אנו רוצים לרכוש כלים שבהם נתקדם לאחר מכן, אחרי המחסום.