כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

יש אנשים שמרגישים צורך לגלות זאת, מפני שהם רוצים להרגיש את העולם העליון, הנמצא מחוץ לאגו שלנו, זה נקרא שיש להם "נקודה שבלב" (ראו שרטוט מס' 2), ומתוך הנקודה הזאת הם רוצים להגיע להכרת העולם העליון. אנו נמצאים כעת בתקופת מעבר, שבה כל העולם מתחיל לקבל דחף לזה מחוסר ברירה. אנו רואים שאנחנו נכנסים לעולם גלובלי, אינטגרלי, כולנו קשורים זה לזה, אף אחד אינו יכול לעשות מה שעולה על דעתו, אלא כולם משפיעים זה על זה.
עלינו לבוא, לראות ולהכיר את החוקים של ה"בורא", הנקרא בוא וראה, שהוא הטבע הכללי, הכוח הכללי, באופן הזה נבין היכן אנו נמצאים באמת. נכיר את הכוח הכללי ונזכה לחיים נצחיים ושלמים. לכן האנושות נדחפת עכשיו חזק יותר ויותר על ידי כוח הבורא, לדרך שבה היא תכיר בכך שכולם תלוויים זה בזה וקשורים זה לזה.
בסופו של דבר, האנשים יגיעו להבנה שהם חייבים להתקשר בקשר של אהבה וחיבור נכון ויפה ביניהם, ואז הם יגלו שאינם מסוגלים. למרות שאנו יודעים שצריך לצאת מכל המשברים הפוקדים אותנו כעת, המשבר במשפחה, בחינוך, עם הסמים, עם האלכוהול, בכלכלה, בבריאות, בכל דבר שאנו עושים, איננו מסוגלים לצאת מהם. נגיע למצב שלא תהיה לנו ברירה ונהיה חייבים לדעת את חוקי העולם החדש.
לכן, כדי לעזור לנו להתקשר נכון זה עם זה בעולם הגלובלי, הקשר בין בני האדם חייב להיות גלובלי, מחוסר ברירה אנו מגיעים לכך שאנחנו חייבים להיות קשורים זה לזה, אבל לא מסוגלים להגיע לקשר יפה וטוב, לדלג, להתעלות מעל האגו.
אז מתגלה לנו חכמת הקבלה, הנקראת "פנימיות התורה", "תורת האור", בעזרתה אנו יכולים להתקשר. חכמת הקבלה מלמדת אותנו כיצד לעשות זאת, כי בה קיים "המאור המחזיר למוטב", ועל ידי השימוש בה אנו יכולים להתחיל להתעלות מעל האגו שלנו ולהתקשר זה עם זה "כאיש אחד בלב אחד". כשנעשה זאת, נתחיל לגלות את העולם החיצוני, את הכוח הכללי שנמצא מחוץ לאגו שלנו, הבורא יתחיל להתגלות, ואז נוכל להתעלות בהתאם לכך מעל הגוף שלנו, מעל ה"בהמה" שבנו.
בתיקון זה אנו עוברים שלבים שונים, שעליהם מסופר בתורה. התורה מספרת לאדם בכל פעם במה הוא נכשל, כלומר מגלה את הרע שבו, ובמה הוא מתקן אותו. במה הוא מגלה בכל פעם רע גבוה יותר, עמוק יותר, שקודם לא זיהה, ושוב מתקן אותו. כך בשלבים, בכל פעם האדם מתקן את הרע שבו ומקיים בכך תיקון בתרי"ג הרצונות שלו, זה נקרא שהוא מקיים תרי"ג מצוות, על ידי "המאור המחזיר למוטב", על ידי האור שהוא מקבל מלמעלה, מהסביבה שהוא משתדל לצאת אליה, משם הוא מקבל את ההארה שמתקנת אותו.
בפרשת "מצורע" התורה מסבירה לנו כיצד אנו באמת קשורים ברצונות שלנו, ברצון של הדומם, הצומח, החי, המדבר והא-לוהות. כביכול אין קשר בין מה שהאדם עושה, אם זה עוול לזולת, או כלפי הבורא, או כלפי עצמו, לבין זה שעליו לשחוט יונים או כבשים, במה אשמים בעלי החיים, מדוע צריך לעשות פעולות ברבריות שונות? וכשיש לך מצורע בבית, אתה צריך להוציא את האבנים, לנקות את המקום ולהחליף אותן לאבנים טהורות וכן הלאה, לאדם המודרני זה נשמע לא הגיוני, זו צורה של פולחן עתיק לא רציונאלי.
אולם אם ניקח בחשבון, שהרצון שלנו הוא בסך הכול דומם, צומח, חי ומדבר, והמדבר הוא הגבוה ביותר, שמתקן את כל יתר הרצונות, ומתוך כך אנו יכולים להגיע לא-לוהות, מכאן אנו מבינים, שהתורה מספרת לנו הכול בצורה אלגורית, סיפורית. היא מדברת על המקומות שבהם האדם טועה, שבהם עליו לרדת למטה, לרצונות נמוכים יותר שלו, הבסיסיים, לדומם, צומח וחי, ולהתחיל לתקן אותם. על ידי התיקון שלהם יתוקן האדם שבו, והאדם שבו יעלה לדרגת הא-לוהות ואז הוא ייקרא "אדם", כי הוא יהיה דומה לא-לוהים, ויקיים אז את "שובה ישראל עד ה' אלוהיך".
מדובר בפרשה מעשית מאוד המסבירה לנו גם על המשבר הרב תחומי שאותו אנו חווים היום, לפתע יש בדומם שבטבע רעידות אדמה או צונאמי, הצומח והחי הופכים להיות עויינים כלפינו, וכל זה רק מפני שהאדם טועה, אם הוא יתקן את עצמו כל הטבע יירגע, כי כל הטבע החיצוני הוא בעצם העתקה מהטבע הפנימי שלנו. אם אדם לא מתוקן בדרגת הדומם, הצומח או החי, אין לו מה לצפות לשינויים חיצוניים.
 

אנו קוראים בפרשה שיש כהן שיודע לטהר, ויש מצורע שיודע איך להיטהר על ידי הכהן. 
"כהן" הכוונה לנקודה הפנימית הטהורה באדם, בנקודה הזאת יש למצורע אחיזה, קשר עם הא-לוהות, זה הכהן שבאדם, דרכו הוא יכול לתקן את עצמו.
 

מדובר בתהליכים שבין אדם לעצמו?
הכול נמצא בתוך האדם, אין כלום מלבד האדם, הכול תלוי בו, הוא כולל את כל הבריאה. כך מסבירה התיאוריה של תפיסת המציאות של הקבלה. כל מה שאנו רואים סביבנו, העולם הגדול, הוא בסך הכול העתקה של העולם הפנימי שלנו. הרצונות שלנו בצורת הדומם, הצומח והחי, מקרינים לאדם את מה שהוא רואה סביבו, הוא רואה בסך הכול מסך ונמצא בתוך עולם וירטואלי. כשהוא רואה בניינים, חיות, עננים ובכלל את כל היקום, הכול העתקה מהתכונות הפנימיות שלו. אם יתקן אותן נכון ויזדהה איתן באופן שלא יהיה שום הבדל בינו ובין כל הדברים שסביבו, אז הוא יקשר אותם לעצמו באהבה, בנתינה כאחד. היום הטבע מתחיל ללחוץ עלינו ומאלץ אותנו לעשות זאת. בסופו של דבר, נגלה כאן רק כוח אחד שעומד מאחורי כל הדמויות האלה ומצייר לנו את עצמו. אבל איננו יכולים לראות אותו, אנו רואים צורות שונות שעדיין מסתירות לנו את הכוח האחד, את הבורא. או נכון יותר, הן מראות לנו עד כמה עדיין לא הגענו להיות כמוהו כאחד.
 

מה קרה לרצונות שהם נהיו מצורעים?
הרצונות האלה מתגלים ברגע שהאדם מתחיל לרצות לצאת מהאני שלו החוצה, אז מתגלים אצלו כל מיני רצונות רעים כנגד הקשר עם הזולת והם נקראים "יצר הרע". אדם שחי בעולם שלנו, יש לו רצונות לכסף, כבוד, שליטה, מושכלות, מין, משפחה, אוכל, ואלה לא נקראים יצר הרע, כי דווקא איתם הוא יכול להתחבר עם בני אדם. אולם "מצורע" אלה הרצונות שצריך לתקן.
החיבור כאן צריך להיות מורגש כאחד וחיבור כזה אפשרי רק על ידי עזרה מלמעלה, רק על ידי האור העליון. לכן, אברהם יצר קבוצה שהפכה לאחר מכן לעם ישראל. גם משה רבנו קיבץ את תלמידיו, ולאחר מכן בעצת יתרו, בנה מעגלים בעם ולימד אותם כיצד לעשות את החיבור הזה, כך גם רבי שמעון עם עשרת תלמידיו והאר"י עם תלמידיו, תמיד זה היה כך, כי אי אפשר להתחיל להתחבר עם כל העולם, זה יותר מדי מופשט ומעורפל.
אדם שמגיע למצב שיש לפניו סביבה וכלפי הסביבה הזאת הוא עובד ומשתדל להתחבר, זה מוחשי יותר עבורו, מעשי יותר, ויוצא שאז מתגלה לו יצר הרע. כמו שכתוב בספר הזוהר על תלמידיו של רבי שמעון שהתאספו יחד ורצו להתחיל ללמוד את ספר הזוהר, הם בעצם כתבו אותו, עדיין, בזמן הכתיבה הם הרגישו עד כמה הם שונאים זה את זה, והם, מקובלים כל כך גדולים, שונאים זה את זה. אז הם הרגישו שהם חייבים את כוח הבורא, את "המאור המחזיר למוטב" שיתקן את היחס ביניהם.

הם הרגישו ממש ביחד את המצורע שבהם?
ודאי, בכל העוצמה, אחרת לא היו יכולים להתעלות מעל זה ולהגיע לכל 125 המדרגות, לגמר התיקון, ולכתוב לנו ספר שנקרא "זוהר". זוהר הוא זיהרא עילאה, זה האור העליון הגדול ביותר שמתגלה ברצונות המתוקנים, המגובשים ללא שום הפרעה. הם ירדו ממש עד לעומקה של השנאה.

כיצד מסבירים לאנשים במילים פשוטות שכל אסונות הטבע תלוויים בנו?
זה לא פשוט, כי איננו רואים את הסיבות האלה. לדוגמה, הקרינה מהפיצוץ בתחנה הגרעינית ביפן הגיעה עד וונקובר שבקנדה. אנשים יכולים להבין רק שקרה שם משהו, אבל לא מדוע קרה, כי מדובר בסודות שעוד יתגלו במשך הזמן. זו אפילו לא רעידת אדמה שגרמה לזה, אלא יש סיבות אחרות. אנו רגילים לראות את הסיבה והתוצאה, את הגורם והנמשך, אולם באירועים מסוג זה אנו עדיין מוגבלים בראיית הסיבה האמיתית, וייקח לנו עוד זמן לגלות אותה.
חולשתם של כל אלה שצועקים לשמירה על האקולוגיה, ודורשים להפסיק את הרס כדור הארץ היא, שאין להם הוכחות ברורות, שיש קשר בין מעשי האדם לבין התחממות כדור הארץ, אין הוכחות שעקב היחס הלא נכון בינינו יש משבר פיננסי. על פניו הקשר ברור מאוד, ובכל זאת קשה לנו לקשור בין הדברים. אנו זקוקים לראייה ברורה של הדברים האלה, בבחינת זו התחלה וזה סוף, זו הסיבה וזה המסובב, אם נראה זאת מספר פעמים אולי נבין את הקשר. כמו אדם שיש לו הרגל שגורם לו רע ובכל זאת הוא נמשך אליו, עד שהוא רואה איך ההרגל והתוצאה הרעה ממש קשורים יחד, ואין מרחק בין העובדה שהוא מעשן לבין הנזק שנגרם לו מזה. לדוגמה, אם אנשים היו רואים שברגע שהם לוקחים סיגריה הם מקרבים את סופם, אז כולם היו מפסיקים לעשן. המרחק שבין הסיבה לתוצאה הוא הבעיה, גם במקרים ברורים מאוד כביכול, עם הוכחות רבות, בכל זאת האדם צריך להגיע להרגשה, שהפעולה שלו היא שממיטה אסון. וכל עוד לא מגיעים לזה, זו בעיה גדולה.
לכן חכמת הקבלה מתגלה עכשיו, במשך 2000 שנה היא הייתה בהסתרה. המקובלים אמרו, שבסוף המאה העשרים נתחיל לגלות את חכמת הקבלה, כי לא תהיה ברירה, העולם יגיע למצב שכולם יהיו כבר קשורים זה לזה. ודאי שתמיד יהיה פער בין מה שהם יעשו לבין מה שיגרמו, אולם כבר אפשר יהיה להתחיל להסביר, שאם אדם עושה איזו פעולה במקום אחד, הוא גורם על ידי הפעולה הזאת לאסון במקום אחר. את המרחק בין הפעולה לאסון צריך לקצר על ידי השכל או על ידי ייסורים, אין ברירה. (ראו שרטוט מס' 3)
 

 יש לקצר על ידי השכל או על ידי הרגש?
הרגש יגיע לאחר השכל, כי אם הרגש היה בא לפני, כבר לא היה לאדם מה לעשות. נניח אם אדם היה לוקח סיגריה ומרגיש שבכך הורג את עצמו, אז כבר אין לו צורך יותר בשכל.
ודאי שהרגש הוא הפועל, אולם הבעיה היא שהרגש לא נמצא, בגלל המרחק שבין הפעולה לבין האסון שנגרם כתוצאה ממנה. בכל זאת, המרחק הזה מעמעם ומקרר את הרגש, ואז אין ברירה, האדם זקוק לשכל, עליו להוסיף את "איזהו חכם - הרואה את הנולד". 13 רואה, משמע מקרב את הנולד לעצמו עד כדי כך שכבר אינו עושה טעויות. הטיפש לעומתו אינו מרגיש את המרחק, כי עבורו זה בבחינת "זה יקרה בעוד הרבה זמן", וכך הוא נכנס לבעיה.
לכן באה חכמת הקבלה ומקצרת לנו את המרחק שבין הפעולה לתוצאה. היא מסבירה לנו עד כמה אנחנו נמצאים בקשר גלובלי ואינטגרלי בינינו, ועד כמה אסור לנו לעשות את פעולות הדחייה, השנאה, בעיקר בדרגה האנושית, כי האדם משפיע על הכול. הדומם, הצומח והחי כלולים בתוך האדם, לכן הם עולים ויורדים יחד עימו, כפי שחכמת הקבלה מלמדת.