כָּל מַעְיָנַי בָּךְ
פרשת השבוע בחיינו
מיכאל לייטמן
פרשת "פקודי"
(שמות ל"ח, כ"א – מ', ל"ח)
בתחילת פרשת "פקודי" מוזכרים שמות האנשים שהשתתפו בבניין המשכן, איתמר בן אהרון הכהן, בצלאל בן-אורי, בן-חור למטה יהודה ואהליאב בן-אחיסמך. לאחר מכן מובא פירוט של מבנה המשכן, של החומרים ששימשו לבנייה, ותיאור בגדי הכהן הגדול.
פרטים רבים קשורים סביב מה שנקרא משכן. מהו המשכן?
המשכן הוא למעשה הנשמה. אין דבר חשוב יותר ממנו, כי כל העבודה שלנו נעשית רק כדי לבנות את הנשמה הכללית, באמצעות החיבור של כולנו יחד. כל אחד ואחד הוא חלק מהנשמה הכללית הנקראת "אדם", ובבניית הקשר הנכון בינינו, אנו בונים את המשכן.
המקובלים מעבירים לנו את הידיעה, את התכנית שעלינו לבצע בינינו, בשפת הענפים. כלומר, הם מספרים לנו על הקשר הזה באמצעות שמות גשמיים, עצים, אבנים, בדים, איך להכין אותם, באילו מתכות להשתמש, ומי בדיוק צריך לבצע זאת.
כלומר, הדרגות הן בתוך הנשמה, בתוך הרצון המתחלק לארבע דרגות, דומם, צומח, חי ומדבר. הרצונות האלה צריכים להתקשר ביניהם בכל אחד ואחד ובין כולנו יחד. אנו בונים בהדרגה, בכל אחד ואחד ובהתקשרות בינינו את הנשמה הכללית, שבה נגלה לאחר מכן את נוכחות הבורא, את נוכחות האור העליון. המשכן הופך להיות המקום לחיים הרוחניים שלנו.
כמו שכתוב במילים אחרות, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". 1 קודם אנו מגלים עד כמה אנו שונאים זה את זה, ולאחר מכן אנחנו מתקנים את השנאה והופכים אותה לאהבה ולקשר בינינו. הדרך אמנם ארוכה, אולם כשאנו מגיעים לקשר בינינו ומתחילים לגלות שזה כלי הקיבול לאור העליון, לחיים הרוחניים, אנו מתחילים להבין עד כמה העבודה קשה ומדויקת, עד הפרט הקטן ביותר שבה. וכיצד בכל פעם עלינו לבנות את הכלי בהתקשרות בין כל בני האדם בעולם הזה.
עלינו לעשות זאת בדורנו, כי הגענו כבר למצב גלובלי, ולכן מתגלה שיטת התיקון, "חכמת הקבלה", שהיא פנימיות התורה, הנקראת "תורת האמת". חכמת הקבלה מדברת על הדרך שבה עלינו להיות בקשר בינינו. היא מסבירה לנו כיצד נגלה את הכוח שיעזור לנו להתקשר, כי אין בנו הכנות לכך, וכיצד נתקשר בינינו על ידי הכוח העליון הנקרא "המאור המחזיר למוטב".
כשאנו מתחילים לנסות להתקשר בינינו, אנחנו מתחילים לגלות מיהו אהליאב, מיהו בצלאל ממחנה יהודה, מיהו אחיסמך וכן הלאה. כלומר, היכן הם ומה הם בתוך הנשמה שלנו, מה הם העצים, האבנים, המתכות או הפרגוד, וכיצד עלינו לבנות מכל הדברים האלה את הקשר בינינו.
התיאור הפשטני של בניית בית ובו אביזרים שונים, הופך למבנה קדוש. קדוש משמעו נבדל מהאגו שלנו, למעלה מאיתנו. כשאנו מתקשרים בקשרי אהבה, זה נקרא קודש, דרגת הבינה, דרגת ההשפעה. אנחנו רוכשים זאת בצורה הדדית על ידי "ואהבת לרעך כמוך", להיות "כאיש אחד בלב אחד" ובערבות בינינו. כשאנו בונים בהדרגה קשר כזה, אנו חוזרים להיות נשמה אחת.
במידה שנחזור לאותה נשמה אחת נגלה את האור השורה בנו, את נוכחות הבורא. כפי שמסופר על הבורא שהתגלה בעבר בבית המקדש, וכשזה קורה אנו עוברים להליכה במדבר, עוברים למדרגה הבאה. כלומר, בכוח שמתגלה בחיבור בין בני אדם, אפשר לעבור למדרגה עליונה יותר, למרות שמדובר על המדבר, שבו הכול יבש, ואין לאדם כוחות, אין לו לאן ללכת והוא איננו יודע לאן להמשיך, אז מתגלה הכוח העליון, שמראה לו כיצד לבצע עלייה ועוד עלייה, עד שיגיע לארץ ישראל, לרצון שכולו ישר-אל. אז הרצון שלו שהיה אגואיסטי, מתוקן כולו בכוונה על מנת להשפיע, לטובת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך". זו בעצם כל העבודה שלנו. בימינו אנו מגלים את העולם הגלובלי, שבו כולנו קשורים זה לזה כמו ב"אפקט הפרפר", בכל תופעות הטבע. עכשיו אנו מגלים בחברה האנושית, כיצד אנשים בכל העולם קשורים זה לזה, כיצד דרך האינטרנט אפשר לארגן מהפכות ואירועים, וזה רק ילך ויגבר.
הכול קורה כדי לאלץ אותנו להבין שהבורא הוא הטבע, "א-להים" בגימטרייה הוא "הטבע" (= 86), והוא דורש מאיתנו להגיע לקשר בינינו, הוא יאלץ אותנו להיות "כאיש אחד בלב אחד". חכמת הקבלה מתגלה כדי שנלך בדרך הזאת בהבנה, בהרגשה טובה, בהכנת עצמנו מראש לכל השינויים. כך כל הכוחות שמתגלים בטבע כשליליים, מלחמה או אסון טבע, יכולים להיות כוחות טובים ומועילים להתפתחות שלנו, כדי להפוך את הרע לטוב בבניית הקשר הנכון בינינו, בבניית המשכן.
עלינו להראות את כל התכנית הזאת לכל האנושות, זה נקרא להיות "אור לגויים". נדרש מאיתנו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", 2 כל עבודת המשכן מוטלת עלינו, אולם עלינו למשוך את כל בני האדם להתכלל בתכנית, כי תכלית הבריאה חלה על כולם, ככתוב, "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". 3 בזה אנו עוסקים עכשיו, בבניית בית עבור כולם.
אם כל האנושות צריכה להיתקן, התיקון יימשך זמן רב, כיצד ניתן לעשות זאת?
אנחנו הדור הראשון שמגלה שהוא נמצא בעולם גלובלי. זה התגלה רק בעשר השנים האחרונות, ואפילו פחות. התחלנו לדבר על העולם הגלובלי, במיוחד במשבר האחרון שהתרחש בשנים 2008-2009, לפני כן טענו שהמשבר לא רציני. היום כבר מקובל על כולם שאנחנו נמצאים במשבר. היום מתחילים לדבר על העולם האינטגרלי, על כך שאנו קשורים זה לזה בקשר כללי, כמו תאים או איברים בגוף אחד, ואף אחד אינו חופשי. אנחנו כמו גלגלי שיניים במכונה אחת, כאשר מישהו זז, הוא מזיז את כולם וכל אחד מחויב לזוז יחד עם כולם, עד כדי כך אנחנו קשורים יחד. כל אחד שעוצר ומסרב לזוז עם האחרים, גורם בכך לעצירת המנגנון כולו, דבר שגורם ללחצים, חיכוכים, בעיות, אסונות, מגיפות וכולי.
נקווה שנוכל להבין שעלינו לזוז יחד. איננו נדרשים לדעת כיצד לזוז, זה לא חל עלינו, עלינו רק לרצות. כמו ילד קטן, שרוצה ללמוד כיצד להיות גדול, אז לא דורשים ממנו להיות חכם, אלא רק לרצות להיות חכם. לכן זה נראה לנו לא מציאותי, להגיע לגמר התיקון שלנו, כיצד נחזור להיות נשמה אחת כמו שהיינו פעם, הרי זה לא בכוחנו, כולנו אגואיסטים ושונאים זה את זה. זה נכון, אולם העבודה הזאת איננה עלינו, לא אנחנו מבצעים אותה, היא נקראת "עבודת ה'". יש לתת לבורא לעבוד, עלינו רק להזמין אותו לעבודה, אם רק נרצה להתחבר, מיד נתחבר. הבעיה שלנו היא לרצות שזה יקרה.
אנחנו נגיע לזה או על ידי מכות ולחצים שיגיעו בצורה טבעית, כמו שהטבע תמיד מקדם אותנו, ומחוסר ברירה אנו רצים ומבצעים את הפעולות ההכרחיות, שעולות לנו ביוקר ובסבל רב, או שנבין מראש, כמו ילד חכם, שלא צריך לקבל מכות, אלא מבין מראש שאין לו ברירה, כדאי לו להשתנות וכך גם ירוויח. הבעיה היא ברצון, איך נרצה להשתנות? המקובלים אומרים לנו, לשם השגת המטרה הזאת עלינו לארגן סביבה. אם הסביבה תשפיע על כל אחד וכל הזמן תשמיע לו שכדאי להתחבר, שזה גדול, גבוה, מיוחד, שעל ידי זה כולנו נרוויח, כולנו נקבל את שטיפת המוח הזאת, אם נרצה או לא, כי כולנו תוצר של השפעת הסביבה. עלינו רק לבנות את הסביבה הנכונה, לתת לה תבנית נכונה.
בזמננו קל לעשות זאת דרך האינטרנט או דרך ערוץ הטלוויזיה, יש דרכי התקשרות נוחות לכולם. כך בהדרגה אנשים ישמעו, ויתחילו להבין ולהרגיש מעט. לפחות הם ישמעו שזו המטרה ושעל ידה נגיע למשהו גבוה, אם כי הם עדיין יימצאו בחוסר אונים, ולא יידעו כיצד להגיע אליה. בפרשה הזאת משה מזכיר לנו, שעלינו להביא רק את "מחצית השקל", להביא רק את החיסרון. כל היתר מגיע מלמעלה, איננו צריכים לדאוג, רק לרצות, לבקש, לא יותר.
אם כולנו נבקש כמו שצריך, זה יבוא גם לכל השאר?
אם אנו, כעם ישראל, נבקש עבור כל העולם, אז כל העולם יהיה מתוקן. זה נקרא "תהיו לי ממלכת כוהנים", "אור לגויים". אומות העולם אינם מסוגלים לתקן את עצמם, אלא רק אנחנו. כשאנו מתקנים את עצמנו, האור, התיקון, הסדר, ההרמוניה, עוברים לכל העולם.
לכן אנו מרגישים היום שנאה מתגברת מכל העולם כנגד עם ישראל. כך זה יימשך עד שנחליט לתקן את עצמנו ואת העולם. ברגע שנחליט זאת, לפתע כולם יאהבו אותנו, כולם יהיו אוהדים שלנו ויתייחסו אלינו בכבוד ובאהבה. נדרשת רק החלטה, את כל היתר האור עושה מלמעלה.
האם מבחינה רוחנית, יש הבדל בין בניית המשכן לבניית בית המקדש?
זה אותו דבר, משכן, נשמה כללית, בית המקדש, כל אלה מבטאים רק חיבור בין בני אדם. לא ניתן לבנות כעת את בית המקדש, אפשר לבנות אולי בית עם מראה חיצוני יפה, אולם כשמדברים על היופי של בית המקדש, מדברים על המילוי הפנימי, למרות שחלק גדול מהבניין שימש כמקום שחיטה שבו צלו בשר ואכלו אותו. עולי רגל היו באים אל המקום הזה, מנקים ומטהרים אותו מריחות הבשר, כי אלה דברים גסים.
איננו מבינים את המהות הפנימית של הדברים, לכן איננו יכולים לגשת עדיין לבניית המשכן, כי את המשכן בנו אנשים שנבחרו לכך, ויכולים לבנות את המשכן. בצלאל, שהוא בצל הא-ל, עובד עם מסך, בהתאמה לבורא ובונה את החיבור בין בני אדם, חיבור בעם ישראל.
כפי שנאמר במעמד הר סיני, בעבור מה נותנים את התורה, כי "היום הזה נהייתם לעם". 4 חיבור, "כאיש אחד בלב אחד", אם אתם רוצים להתחבר, תקבלו תורה, "ואם לאו, שם תהא קבורתכם". 5 משמע, הכול מגיע לשם החיבור. לכן, האנשים שיכולים לדאוג לחיבור הם אלה שבסופו של דבר מביאים את כל יתר העם לבניית המשכן.
על מה עלינו לחשוב לפני שקוראים בספר הזוהר?
ספר הזוהר הוא ספר מיוחד בעוצמתו וביכולתו להשפיע עלינו. הוא משפיע עלינו בהתאם לבקשה מאיתנו וכלל לא חשוב מה כתוב. הכול מגיע מהתחתון, עלינו רק להקדים את הרצון שלנו, זה מה שהבורא דורש מאיתנו. אם נקדים את הרצון שלנו להתחבר, לאהוב, להשפיע אחד לשני, בצורה כזאת נקבל את התכונות האלה. אז בתוך התכונות האלה כבר נרגיש את המציאות העליונה.
לכן, עלינו לחשוב על כך שקודם כל אנו רוצים שיהיה לנו רצון, רצון לשם רצון, זה נקרא "תפילה קודם תפילה", שיהיה לנו רצון לבקש להיות יחד, ובחיבור בינינו לגלות את הבורא, את הכוח הכללי המשפיע, את כוח ההשפעה והאהבה הממלא את המציאות העליונה, שנרגיש את עצמנו במציאות הזאת. הכול תלוי בבקשה שלנו. זו כוונה שצריכה להיות לפני הלימוד, זה נקרא כוונה לפני לימוד התורה. כתוב, שבית המקדש נחרב מפני ש"לא ברכו בתורה תחילה", 6 למדו אותה ללא כוונה וזו הבעיה. אם אנו באמת רוצים להגיע למימוש נכון, עלינו לדאוג רק לכוונה.
"אלה פקודי המשכן"
"וישראל כולם, כמו שהיה תחילה לרצונם במה שהתנדבו, כך היה רצונם בחשבון
ההוא, שע״י רצונם המשיכו המוחין דחשבון, ואז התקיימה כל העבודה על ידי רצון. ועל כן כאן במשכן צריך חשבון, משום שבחשבון התקיימה העבודה. ועל כן כתוב, אלה פקודי המשכן.
וזהו חשבון, הפוסל כל חשבונות שבעולם, המשכת הג״ר דחכמה, שאינם של קדושה, שהם אינם מקיימים, אלא מחריבים המקום שנמשכים שם. אבל זה החשבון שבמשכן, שהוא ו״ק דחכמה, מתקיים יותר מכולם, ובזה מתקיים המשכן, ולא באחר".
זוהר לעם, פקודי, 49
"יפה נוף משוש כל הארץ"
"היופי של העולם והמראה של העולם, לא נראה בעולם, עד שנבנה והוקם המשכן, והארון נכנס אל הקודש. מהשעה ההיא נראה המראה של הכול בעולם, השכינה, ונתקן העולם, והולכים הזכאים במשכן ובארון, עד שמגיעים אל הנקודה האמצעית, הנמצאת שם, שהיא יפה נוף משוש כל. כיוון שמגיעים שם, אז הארון פתח ואמר, זאת מנוחתי עדֵי עד, פה אשב כי איוויתיה".
זוהר לעם, פקודי, 42
אנו לומדים שברצונות שלנו קיים חלק שאנחנו יכולים לתקן, וקיים חלק שאיננו יכולים לתקן. לכן קודם צריכה להיות מלאכת הבדלה, ברור, מה אנו יכולים לתקן ומה איננו יכולים לתקן. חלק מהרצונות שאנו יכולים להשתמש בהם נקראים רצונות המיועדים לשימוש וכשרים. וחלק מהרצונות שבהם איננו יכולים להשתמש הם עדיין לא כשרים. יש רבים כאלה, גם בדומם, צומח, חי ומדבר, הפסולים לשימוש במשכן ובבית המקדש בכלל.
ברצונות הגדולים מתגלה האור הגדול ביותר, הנקרא "ג"ר דחכמה", בהם בינתיים איננו יכולים להשתמש, לכן יש צורך להבדיל אותם, גם האור כנגדם נשאר בינתיים בחוץ. הקשר שאנו מגלים בינינו, הוא רק עד ו"ק, כלומר, עד גבול מסוים, שממנו ואילך עדיין איננו מסוגלים להתקשר בצורה השלמה והמלאה.
לכן, בכל רצון עלינו לבדוק היכן הגבול, עד כמה אנו מסוגלים לתקנו ועד כמה לא. זו בעצם כל המומחיות בבניית בית המקדש, כי הכלי שאנו מעלים עדיין כלי די מוגבל. יש בזה גם דרגות קשר, כפי שבית המקדש הראשון הוא בדרגת מוחין דחיה, ובית המקדש השני הוא בדרגת מוחין דנשמה. אלה דרגות הקשר בינינו, דרגות העוצמה שבהן אנו מגלים את האור העליון, את החיים העליונים, את הבורא.
לכן כשניכנס להרגשת העולם הרוחני, להרגשת הקשר בינינו, להרגשה כיצד אנו דואגים כל הזמן להתקשר יותר ויותר ב"ואהבת לרעך כמוך", להיות מאוחדים יותר במלכות הכללית, בשכינה הכללית, הנקראת "כנסת ישראל", בהתאם לכך נגיע לדרגה הנקראת "משכן" ו"בית המקדש".
בשנה לא מעוברת, שתי הפרשות ויקהל ופקודי, נמצאות יחד. הפרשה הזו משעממת מאוד, אין בה סיפור מעניין ופיקנטי כמו שיש בספר שמות בסיפור על יציאת מצרים, או בסיפור המרגלים והכניסה לארץ ישראל. יש בפרשה פרטים רבים ושימוש רב בזהב, נחושת וכסף. מדובר על הנשמה ועל החיבור בינינו. כיצד נוכל להוציא הנחיות מעשיות עבורנו מתוך הכתוב, מתוך הפרטים, ולא נדמיין בית עם סוגים שונים של זהב וכסף, בלבד?
אין לאדם יכולת לעשות זאת לפני שהוא מגיע ללימוד רציני ומעכל אותו. קודם עליו לקשור את כל הקצוות יחד. כי מדובר על עניין אחד, רק השפה משתנה. על האדם לקשור את הספירות, העולמות והפרצופים, כלומר את הדרגות העליונות, יחד עם חיבור הנשמות כהקבלה לגוף האדם, למורכבות שבה הוא בנוי, לאיברים, לחלקים, ולאופן עבודתם יחד. בנוסף עליו לקשור את המצוות הכתובות בשפה הרגילה והמדוברת, כמו שהן כתובות בתלמוד, עם פעולות רוחניות, כפי שאנו לומדים מתוך טעמי מצוות, בספר "שער המצוות".
ודאי שאם אין לאדם עדיין יכולת כזו, הוא נמצא במצב שהוא שומע סיפור, ולא איכפת לו באיזו מידה בדיוק היה כל דבר ואילו דברים עשו. עלינו להבין שבסיפור הזה מדובר על החיבור בינינו בלבד, הוא למעשה המימוש הנכון, כי זו הדרישה של התורה, להגיע לקשר, לנשמה אחת, לאהבה, כי בהשתוות הצורה מגלים את הבורא, זה כוח האהבה וההשפעה. כשאנו מבינים זאת, הסיפור הופך להיות אחר.
לדוגמה במסכת בבא מציעא או סנהדרין, רב"ש הסביר מה הכוונה ש"שניים אוחזין בטלית ויחלוקו", 7 שהם היצר הטוב והיצר הרע שאוחזים באדם, ואיך ויחלוקו ביניהם, ודברים נוספים שאינם מדברים על בהמות וחיות ובני אדם, או מה כשר ופסול במאכלים, אלא בכול מדובר על דרגת הרצון שלנו.
מדוע אנו לומדים את פרשת השבוע, האם זה רלוונטי לימינו?
זה רלוונטי עבור אלה שרוצים להגיע ולהרגיש את הדברים האלה בפנימיותם. השאלה מדוע הסיפור מסופר בצורה כזאת, ולא בצורה אחרת, במושגים של ספירות, פרצופים, עולמות, רצון לקבל שעליו האדם בונה מסך, והופך אותו לרצון להשפיע, ועל ידי הרצון להשפיע הוא מתחבר עם האחרים, וכשהוא מתחבר ברצון להשפיע לעוד מישהו, ש"אני לו והוא לי", אז מתגלה בינינו תכונת ההשפעה, ובתכונת ההשפעה הזו אנחנו מגלים את האור.
מדוע איננו יכולים לדבר על הרצונות ועל המסכים, כלומר, על כוח ההתנגדות, ועמקות הקשר בינינו ועל עוצמת האור שמתגלה במילים טכניות? הרי כך חכמת הקבלה מדברת. בשפה הזאת אי אפשר לדקדק בפרטים, בפרטים הפנימיים. נניח, כיצד נסביר שהרצון של האחד משתתף עם הרצון של השני וקצת עם הרצון של השלישי. ובדרגה העליונה האדם שבנו מתקשר לבהמה שבנו ולדומם שבנו, ובכמה אחוזים עם אנשים אחרים, עם חלקי הנשמות האחרות. לכן אי אפשר לעשות זאת בשפה טכנית, היא תהיה בלתי נתפסת ומבולבלת.
לכן, כדי לתאר את העולם הרוחני המקובלים משתמשים בכמה שפות יחד, אולם כשאנו נכנסים לרוחניות, אנו מרגישים ורואים אותה ואין לנו צורך בשפה. אם שואלים אותנו משהו, יש לנו קושי להסביר, איננו יודעים כיצד לבטא את ההרגשה שלנו, כשאנחנו נדרשים לכך, אז באמת קיימת בעיה, אבל לא לפני שמבקשים זאת ממך.
לכן אנו משתמשים בספרים הקדושים, כדי שייקחו אותנו לקודש, כדי שנגיע למצב שנהיה כבר בתוך המציאות העליונה, ואז כמו שכתוב, נצטרך לעלות לעליון ומהעליון נלמד את התחתון. לפני כן אין לנו מה לשאול.
מדוע חכמת הקבלה לא נכתבה בשפתנו, שפת הדור האחרון, שהחכמה אמורה להתגלות לו?
ספר הזוהר נכתב לפני 2000 שנה ונגנז עד דורנו. לפני כחמש מאות שנה כתב האר"י את ספריו וגם הם נגנזו. רק כעבור זמן הוציאו אותם ממקום גניזתם וממקומות המסתור, אולם רק לאחר מספר דורות הם הוצאו לאור. בספרי הקבלה יש לנו תמיד מעין סיפור עלילתי, דרמתי. לכתבי הקבלה בכלל יש גורל מיוחד.
היום אנו נמצאים בדור הראשון שחייב להשיג כבר את הרוחניות בפועל, זה הדור שממנו ואילך מתחילים את תיקון העולם. זה הדור שנקרא "דור המשיח". "משיח" משמע כוח שימשוך אותו לאותה רמה רוחנית, לאן שכל האנושות צריכה להגיע. אנו הראשונים, לכן אנחנו בונים את השפה הזאת.
בעל הסולם ורב"ש התחילו בזה וכתבו לנו מאמרים רבים על עבודה פנימית, על התקשרות פנימית, על מבנה העולמות, על בחירה חופשית, על חכמת הקבלה והפילוסופיה, חכמת הקבלה והמדע, חכמת הקבלה והדתות, ההיסטוריה שלה, וכיצד עלינו להגיע למבנה החברה האנושית. יש לנו היום ספרות חדשה, שמספרת על המצב שלנו ועל התהליך שעלינו לעבור כדי להגיע לרוחניות.
איננו עומדים במקום, מיום ליום מתגלה יכולת נוספת להסביר, להתקרב לאדם ולהגיש את התכנים האלה בכל השפות, בצורה קלה יותר, קרובה ופשוטה. יש התקדמות, אם כי ודאי שזה עדיין קשה, אלא אם כן הדרישה מהקהל הייתה רבה יותר, והם היו ממש לוחצים עלינו להוליד שיטה חדשה ומתקדמת יותר.
כיצד ניתן ללמד במערכת החינוך את פרשת פקודי, נניח ללמד ילד, שיבין על מה הפרשה מדברת?
בהסבר יש לדבר רק על החיבור בינינו. קודם כל בצורה מעשית, ממשית. יש להסביר את הטבע שלנו, שאנחנו אגואיסטים ועלינו להתחבר בינינו. התורה מדברת רק על החיבור בין בני האדם, ככתוב, "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", לזה צריך להגיע. לשם כך צריך את הכוח העליון, שיעשה זאת. הכוח העליון טמון בינינו, הוא נמצא בעולם הזה, כמו גלי הרדיו שנמצאים בינינו, מאיתנו נדרש להזמין אותו. אנחנו יכולים למשוך אותו כדי שיפעל עלינו ויחבר בינינו, רק על ידי הרצון שלנו. נוכל להגיע לרצון הנכון, על ידי הסביבה. כתוב לנו כיצד עלינו לגלות את הסביבה הנכונה וכיצד לבנות אותה, מזה מתחילים. במידה שנתחיל לבנות את הסביבה הנכונה, נגלה בתוך פקודות המשכן כיצד לבנות אותה. כי זה בדיוק מה שעלינו לממש.
מה זה משכן?
הכלי הכללי שלנו.
מה זה בצלאל?
בצל הא-ל, כך אנו בונים אותו בתוכנו.
מהו הענן שיורד?
זו ההסתרה.
מיהו משה?
הכוח שמוביל, מושך ומדריך אותנו. הנקודה שבכל אחד ואחד מאיתנו הנקראת "הנקודה שבלב" שמכוונת אותנו לתכלית הבריאה.
מה זה עם ישראל?
אותם הכלים שמיועדים בינתיים לתיקון. אומות העולם הם הכלים שיתקרבו מאוחר יותר לתיקון. כל הכלים נמצאים בתוך רצון אחד, רק צריך לחלק אותו מלמעלה למטה לפי הדרגות ולפי החלקים. אפשר לשאול שאלות מורכבות יותר, נניח בנוגע למצוות, אילו מצוות שייכות לישראל ואילו מצוות שייכות לאומות העולם, כלומר, מהם התיקונים שאנחנו נדרשים לעשות בינינו, כדי לבצע את כל סוגי פקודות המשכן, כיצד נתחיל לעבוד בינינו לאחר שהוא כבר יהיה גמור, ועל ידו נוכל לגלות את נוכחות הבורא. אבל הכול באמצעות הקשר בינינו בלבד. דרך אבנים, עצים ושחיטת בהמות לא נגיע לכלום. הכול רק דרך העבודה הפנימית של האדם.
המאמר נקרא "פקודי המשכן". הצליל נשמע דומה למילה פיקדון. פירוש המילה משכן הוא גם בָּטוחה. האם יש קשר?
בניית המשכן הכוונה שאנו מבצעים את תרי"ג המצוות. כלומר, עלינו לתקן את תרי"ג הרצונות שלנו. בכל אחד מאיתנו יש תרי"ג רצונות. כדי להיות בקשר עם האחרים בצורה נכונה ומתוקנת, האדם חייב להתקשר לכולם בתרי"ג צינורות, ערוצים. בדומה לקשר בין כל איברי הגוף שלנו הפועלים כך, עליו לתקן את השימוש בהם מכוונה על מנת לקבל, שבו כל אחד רוצה לסחוט מהשני, לכוונה על מנת להשפיע. עלינו להגיע למצב שבו נרצה להיות מחוברים בצורה גלובלית אינטגרלית כמו שהטבע דורש מאיתנו היום.
יוצא, שאנו מגלים את תרי"ג הרצונות בצורה אגואיסטית ומתקנים אותם, כי על ידם אנחנו רוצים להתקשר יחד. מכל אחד מאיתנו יוצאים תרי"ג רצונות לכולם, מכל אחד לכל אחד. יש בינינו רשת קשר והתקשרויות ברצונות שונים, ובכל רצון יש גם דרגות, שורש, א', ב', ג' וד', שהם העובי בין הרצונות, ויש פרוסה עבה ומאוד מאוד מחוברת בפנים, הכוללת בתוכה הרבה מאוד סוגי התקשרויות בין אותם רצונות.
הרצון המשותף הזה, הכלול מכל הרצונות שלנו, נקרא "שכינה" או "משכן", בית הקיבול הכללי שלנו, "כנסת ישראל". אלה שרוצים ישר-אל, להגיע לגילוי הבורא, נכנסים בינינו. הרצון המשותף הזה נקרא כנסת, שהיא כונסת אותם, הם נכנסים ברצונות שלנו יחד, ובונים את הרצון המשותף, שבו הם מגלים, כמו שכתוב, את הבורא, שמתגלה בעבודות בבית המקדש.
בית המקדש הוא בית, כלי, שהאדם בנה מהרצונות שלו, ושם מתגלה הקודש, הנקרא תכונת ההשפעה והאהבה, הבורא שהאדם מגלה. מלבד זאת האדם מקבל את הדברים שמלכתחילה היו מיועדים לו ולנו, לכולנו יחד, זה נקרא "פיקדון", פקודי.
מה האדם מקבל ומה הוא נותן?
האדם מקבל את האור שממלא את הרצון המשותף, ונותן את הרצון שלו לחיבור, מקרב את עצמו. כלומר, מקריב את האגו שלו, מבטל אותו, ועל ידי כך הוא מקרב את עצמו לגילוי האור.
מגיעים לאותה נקודה מרכזית של מלכות דאין סוף, שהיא הנקודה היחידה שהבורא ברא מחוץ לו, הנקראת נקודת "יש מאין". סביב הנקודה הזאת בנינו את בית הקיבול לגילוי הבורא. הנקודה הזאת היא המרכזית, היא היסוד של העולם.
מהו המשכן והמשכון מבחינה רוחנית?
קשה לנו להיפטר מהציור הגשמי של בית, אבנים, משכן, כרובים, ארון קודש, כמו שלמדנו בפרשות הקודמות. אין ברירה, אלא להמשיך לקרוא וללמוד יחד. רק על ידי התמדה, בקריאה והימצאות בכל החומרים שמועברים דרך האינטרנט והטלוויזיה, אדם בהדרגה יתחיל להרגיש את השינויים שבו.
זה יקרה רק דרך השינויים שלבטח יתרחשו בו, אם הוא קשור ורוצה להתכלל בשיטה הזאת שנקראת "חכמת הקבלה", כשהוא רוצה לדעת כיצד לתקן את עצמו, כיצד להשתנות, כיצד להתחיל להרגיש את המציאות העליונה, ובזמן שהוא לומד וצופה בערוץ הקבלה הוא יחשוב וירצה שזה ישפיע עליו וישנה אותו, ולא חשוב עד כמה הוא מבין, עליו לרצות לתת מצידו את "מחצית השקל".
רק לאחר שמתחילים לקבל מחשבות, רצונות, תגובות פנימיות, פתאום מתחילים לחשוב, שאכן מדובר על ההרגשות שלנו, על החיבור בינינו ולא על משהו פיזי. מה אדם יכול לעשות פיזית עם הידיים והרגליים שלו? מי ומה הוא שבכך ישנה את העולם? אלא רק בכוח הפנימי שלו, הנקרא "חלק אלו-ה ממעל" שיש בו, יוכל לשנות, רק אם יוציא את החלק הזה החוצה, אם יפתח אותו, כי זה שורש הנשמה שלו, זו הנקודה המרכזית, הנקודות שבלב שבכל אחד ואחד, שאותן עלינו לחבר יחד. אם האדם חושב כך, כל מה שהוא שומע וקורא ישפיע עליו, כי דרך כל הדברים האלה אנו רוצים להשפיע ולחבר את האדם לטוב, לאהבת הזולת, אז הוא יגיע להבנה על מה התורה מדברת.
משכון, הכוונה שאדם צריך למסור לתיקון את הרצון שלו שהוא בכוונה על מנת לקבל, הרצון האגואיסטי שאיתו נולד והתפתח, ולהפוך את הכוונה שבו לכוונה על מנת להשפיע. עליו להפוך אותו, אחרת אין לו אפשרות להגיע לרוחניות, זה נקרא "עזר כנגדו". נתנו לאדם יצר רע, להפוך אותו ליצר טוב. היצר, הרצון, נשאר, עליו רק להפוך את השימוש בו מכוונה לעצמו לכוונה למען הזולת. כשאנו מחוברים כך יחד, בין אם נרצה ובין אם לאו, אנו כבר נמצאים באותה רשת ובאותו כוח השפעה, אהבה וחיבור. ככל שנהיה מסוגלים לחשוב על החיבור הזה, אפילו לרגעים קטנים, גם אם לאחר מכן שוב כל אחד מאיתנו חוזר לסורו, בכל זאת יש בכך משהו שמשפיע על כולם יחד, ועם הזמן אנו משתפרים.
אז האדם ירגיש שפתאום הוא יכול לתאר את הדברים לא בצורה גשמית, אלא בצורת קשר שבין בני אדם, בצורת היחסים ביניהם, בצורה רוחנית. הוא כבר מתחיל להתקרב, קודם לצורה הפסיכולוגית של הקשר בינינו ולאחר מכן לצורה הרוחנית.
איך עלינו להמשיך ולפעול?
אדם צריך להיות מחובר לשיטה בכל זמן פנוי. כך בזמן קצר מאוד נראה עד כמה שאנשים יתחילו להבין על מה חכמת הקבלה מדברת. אם נחבר גם את החינוך של העם לגילוי פנימיות התורה, אז ודאי שנוכל לחבר את כל חלקי העם יחד באהבה, כי עלינו להיות עם אחד.