כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

כשאנו מגיעים למצב ג', אנו מושלמים. ההבדל בין מצב ג' למצב א', הוא שבמצב ג' אנו מבינים באיזה מצב אנחנו נמצאים. כלומר, כל הירידה וכל העלייה שעשינו הן רק כדי לפתח את החושים שלנו.
אנו נמצאים בעצם באותו מצב. זה דומה לאדם שנמצא בינינו, שוכב מחוסר הכרה ואנו מעוררים אותו להכרה. כשהוא נמצא עדיין בחוסר הכרה, יש לו הזיות שונות, אבל כשהוא חוזר להכרה, הוא חוזר למצב שהיה, כשבעצם כל הזמן הוא היה בינינו, אבל ללא הכרה.
כך אנו יכולים לתאר לעצמנו את מה שקורה איתנו. אנו מפתחים חושים להכרת עולם אין סוף, שבו אנו נמצאים גם כעת, רק שאיננו רואים אותו, לא מזהים אותו, הוא מסתתר, הוא לא מזוהה, נמצא מאחורי כל העטיפה של העולם הזה. עלינו לעשות את כל הסיבוב הזה רק כדי לזהות את העולם הזה, וממנו לקנות חושים חדשים כדי להרגיש את עולם האין סוף, ולחיות בו, כי אנחנו חיים לפי ההרגשה שלנו.
כשאנו חוקרים את הדברים האלה, ועולים בהרגשה, בהכרה לעולם הרוחני, אנו מתחילים להבין מדוע עברנו את השבירה, את הירידה. זה קורה לנו, מפני שעלינו להרגיש תחילה את עצמנו הפוכים מהבורא. ומתוך ההפכיות הזאת להרגיש מה זה נקרא להיות לידו, בדבקות עימו, בחיבוק עימו.
התורה מספרת לנו על שבירת הלוחות, על חטא העגל, חטא מי המריבה, חטא המרגלים ועוד, מצבים שהיו צריכים לקרות בצורה שיטתית רק כדי שנגלה את הטבע שלנו, ההפוך מהבורא. לכן התיקון מגיע מיד לאחר שהטבע שלנו מתגלה כהפוך מהבורא בחטא העגל ושבירת הלוחות. הבורא אומר למשה כיצד לבנות את המשכן, כיצד להכין בגדים, כיצד להביא תרומה, מעשר וכן הלאה. תרומה זה "תרום ה"', עלינו להגדיל בעינינו את המצב הזה שאנו עולים לבורא, שמלכות עולה כלפי זעיר אנפין, שהנשמות עולות כלפי הדרגה המושלמת שלהן, כלפי השורש שלהן.
הנשמות השבורות שלנו עברו את השבירה והירידה, ואנו נמצאים בעולם הזה בשנאה הדדית, מרוחקים זה מזה, ולא רוצים שום דבר מהקדושה. לכן יש שיטה כיצד לתקן את עצמנו, כי אנו זקוקים לכוח התורה, לכוח האור, רק מי שהולך בצל ה' יכול לתקן זאת, בצלאל, ובכל אחד מאיתנו קיים כוח כזה. התורה לא מדברת על אנשים כמו, בצלאל, משה ואהרון, אלא על אדם אחד, שבו נמצאים כל הכוחות וכל התכונות האלה. כשאנו מגלים את כוח השבירה שבנו ועד כמה אנו רחוקים מהמטרה, בד בבד מתגלה לנו שיש בנו גם כוחות לתקן את המעוות, את הפער בינינו לבין הא-לוהות. זה מתגלה על ידי אותה תכונה בנו הנקראת "בצלאל", היכולת שלנו להיות בצל הבורא, בצל הא-ל.
יש כוחות מיוחדים שפועלים עלינו מלמעלה למטה ואנו יכולים לגלות אותם. הכוחות האלה נקראים צ' ל' ם', מלמטה למעלה, כך אנו משיגים את כוחות ההשפעה ומתקדמים.
עלינו לראות את התהליך, את הדברים שבאים בזה אחר זה, תחילה זו השבירה, החטא, הרע. כמו שכתוב, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", 3 קודם צריכים להרגיש את החטא, לגלות את החטא, ולאחר מכן לתקנו, עד דרגת צדיק, משפיע, העוסק באהבת הבריות. וכמו שכתוב, "אין אדם עומד על דברי תורה, אלא אם כן נכשל בהן". 4 קודם מגלים את הכישלון, מגלים מה הטבע שלנו, מי אנחנו, מה אנחנו, מגלים שכולנו אגו, כולנו רצון לקבל שהולך ומתגבר ופשוט "אוכל" אותנו.
כנגד זה עלינו להסתדר באמצעות הסביבה הכוללת מורה, קבוצה וספרים. מורה, שילמד אותנו מה לעשות, ספרים הם ספרי מקור, ספר הזוהר, תלמוד עשר הספירות, כתבי בעל הסולם והרב"ש, וקבוצה הם חברים, שגם בהם התעוררה נקודה שבלב, כמונו. אם מורה, ספרים וקבוצה מתחברים נכון יחד, סביב האדם, הם נקראים סביבה, ועל ידי הסביבה הזאת הוא מתחיל לתקן את עצמו.
את הרוחניות איננו רואים, איננו יודעים כיצד לתאר אותה לעצמנו, אבל אם אנו מגיעים לחיבור עם החברים ולומדים יחד איתם, אנו משתמשים אז בכוח התורה, בכוח הלימוד. למשל בספר הזוהר קיים כוח מיוחד שמתקן אותנו, כמו שכתוב, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". 5 

עלינו קודם לגלות את יצר הרע, וזה ברור לנו מהחורבן, מחטא עץ הדעת, מחטא העגל, מכל החטאים שמתגלים. כשמתגלים החטאים, אנו מתחילים להשתמש במאור המחזיר למוטב, ואז אנו לומדים על מנת למשוך את כוח האור שבלימוד המשותף שלנו, הכוח הטמון בספרים ובלימוד מתעורר ומתחיל לתקן אותנו.
אנו מתחילים להיות כלולים משני כוחות, כוח אחד הוא כוח האגו שלנו, הרצון לקבל הגדול שלנו, וכנגדו מתחיל להתהוות כוח האור, כוח ההשפעה. כשאנו יודעים לכלול אותם יחד בנו, אנחנו מתחילים לעלות חזרה. אותו כוח רע הופך להיות כוח טוב, אנו הופכים את יצר הרע ליצר הטוב. ההבדל בין יצר הרע ליצר הטוב הוא, שהיצר הוא רצון שנשאר, רע הוא רצון עם כוונה על מנת לקבל, וטוב הוא רצון עם כוונה על מנת להשפיע. אנו למעשה הופכים את האגו שלנו לנתינה ואהבה, ומגיעים לאהבה בינינו, להיות כאיש אחד בלב אחד. וכמו שכתוב מתוך אהבת הבריות נגיע לאהבת ה', למצב הכללי, לאהבה הכללית. כך נחזור למצב "אין סוף", למצב המתוקן שלנו.
הפרשה הזו עשירה בפרטים, היא נותנת לנו את השיטה, כיצד לתקן את הרע לאחר שהאדם גילה אותו. אדם שנכנס לרוחניות מתחיל לגלות בתוכו מה זה זהב, כסף, נחושת, תרומות, עצים ואבנים, כל מה שעלינו לעשות ולאסוף.
אנו מתחילים להרגיש את כל התופעות האלה בנו, בתוך הנשמה. מדובר בפרטים שבתוך הנשמה שלנו, איך אנו מארגנים אותם, מתקנים אותם, מחברים אותם, כך שיהיה לנו כלי שלם שבו נתחיל להרגיש את הקיום הרוחני שלנו.
האדם מעלה את עצמו מהרגשת החיים האלה להרגשת העולם הרוחני. והרגשת העולם הרוחני היא כל כך חזקה, כל כך שולטת בו, שהגוף שלו יכול אפילו למות והוא יישאר בהרגשה העליונה הזאת. זה בעצם מה שעלינו לעשות, לזה עלינו להגיע. לכן התורה נקראת תרופה נגד מלאך המוות, היא סם החיים, על ידה האדם מגיע לחיים הנצחיים. וכדי להגיע לזה הוא מסדר את הנשמה שלו על ידי "בצלאל", על ידי תרום ה', כלומר, חשיבות הבורא, חשיבות המטרה, ועל ידי כך שנכלל עם הסביבה, עם הקבוצה, עם כולם.
זה נקרא לסדר את הכלים שבו כמו "בצלאל", בצל ה'. הוא עושה העתקה מהאור, מהבורא, ובונה את עצמו בהתאם אליו. האדם כל הזמן מסתכל ומגלה בו עוד ועוד תופעות, וכמו שהבורא משפיע, כך גם הוא מתקן את עצמו, את הכלי שלו שיהיה משפיע. אמנם הרצון הוא אגואיסטי, אבל אם הוא מתקן אותו לרצון עם כוונה על מנת להשפיע, הוא נעשה כמו הבורא. זו עבודת "בצלאל".