כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

  האדם כלול משני כוחות. לכוח הראשון אפשר לקרוא "בראתי יצר הרע", זהו כוח היצר הרע, ואם הוא רוצה, הוא מקבל את הכוח השני, את כוח האור, "אור מקיף" או "תורה תבלין" או "תורה". ועם שני הכוחות האלה אנו לומדים כיצד להתנהג.
אם ננהג נכון בשני הכוחות האלה, אז למרות שיצר הרע, האגו גדל בנו בהתמדה, נרצה בהתאם לקבל את כוח התיקון, את הכוח הטוב הנקרא "תורה", ועל ידו נתקן את עצמנו (ראו שרטוט מס' 1).
אם האדם מצליח לתקן את עצמו, זה נקרא "בחוקותיי תלכו", 2 אז הוא עולה ממדרגה למדרגה. כל פעם היצר הרע גדול יותר, והוא כל פעם עולה מעליו בכך שדורש את כוח התיקון, כוח תורה גדול יותר. עד שהוא באמת עולה מלמטה למעלה ב"קו האמצעי", מדרגה לדרגה. בכל דרגה שהאדם עולה, הוא מתקרב להידמות לבורא, עד שהוא מגיע לדרגת "שובה ישראל עד ה' א-להיך", 3 זו הדרגה האחרונה הנקראת "גמר התיקון".
האדם משתמש בשני הכוחות שהבורא נתן לו, שהוא עיצב בו. מצד אחד הרצון לקבל, האגו, כל הרצונות שקופצים בו וממש "מפוצצים" לו את המוח והלב, ומצד שני כוח ההשפעה שהוא מקבל ממנו, כוח האור. כך שקיימים שני כוחות, כוח הבורא שהוא האור, וכוח הנברא שהוא האגו (ראו שרטוט מס' 1).

היכן אנו רואים את השכר ואת העונש?
השכר הוא בכך שהאדם מעלה את עצמו למדרגה הראשונה, שהגיע לאיזו השתוות צורה עם הבורא, בכך הוא דומה במשהו לבורא. מרגע זה ואילך הוא נקרא "אדם" (ראו שרטוט מס' 1).
בהתחלה הוא עדיין לא נקרא אדם, אלא רק "טיפת זרע" רוחנית הנמצאת בו והוא הולך לפתח אותה. כשהוא עולה לדרגה הראשונה הוא כבר נקרא "אדם". כך אנו עולים 125 מדרגות שבהן אנחנו פוסעים לעבר המטרה שלנו, הייעוד שלנו.

 
מהו העונש?
העונש שלנו, אם לא נעלה את עצמנו למדרגה הראשונה, על ידי כוח הרע שהבורא נתן לנו, שאותו אנו מרגישים בפנים, אז כוח הרע ממש חודר בנו, הוא ממש מגיע ונכנס בנו, ואנו מרגישים את עצמנו אכזריים (ראו שרטוט מס' 1). בהתפתחות האגואיסטית הזו, האדם מפתח את הטכנולוגיה ואת החברה האנושית, ורוצה "לכופף" את כל העולם לטובתו. זהו כוח האגו שמגיע אליו. והוא אינו יכול לעשות כלום, כל רגע ורגע מתעורר וגדל בו כוח הרצון לקבל, הרצון "לבלוע" את הכול.
כשהאדם מקבל את הכוח השני הנקרא "תורה תבלין", הוא מקבל אותו כניצוץ קטן. הוא מתחיל להרגיש שהוא יכול לעשות משהו עם חייו, שהוא יכול להתעלות מעל החיים האלה, ורוצה להרגיש משהו גבוה יותר. כלומר, מהניצוץ שמגיע מהבורא, יש לו איזו הרגשה שהוא רוצה להגיע לשורש. השורש שלו נמצא בגמר התיקון.
אנשים שמתחילים לגלות את המשיכה הזו, את ההשתוקקות לשורש, מרגישים שהם נמשכים לזה, שמישהו כביכול קורא להם לשם, וזה הסימן שהם מקבלים את שני הכוחות. רק כשיש לאדם שני כוחות, אפשר לומר שהוא "אדם" והוא יכול להשתמש בתורה כדי לשפר את עצמו.
כתוב "בראתי יצר הרע", מצד אחד יש לו כבר יצר רע, ומצד שני "בראתי לו תורה תבלין", יש לו כבר את הכוח הטוב. אז "המאור שבה" מגיע, האור המקיף, ו"מחזירו למוטב", כלומר, בהדרגה האדם מתחיל לעלות לשורש, כבר יש לו דחף לעלות.
בדרגה הראשונה שאליה הוא עולה, הוא מתחיל להרגיש את העולם הבא והוא כבר נקרא "בן" כלפי הבורא, "בן העולם הבא", הוא נמצא בדרך הנקראת "חזרה בתשובה". תשובה משום שהוא נמצא בתחילה במצב הפוך מהבורא, זה נקרא "ה' תתאה", והוא מגיע ל-ו', "תשוב ה' לגבי ו'". 4 שכל כוח הקבלה יהפוך לכוח ההשפעה.
אם מצד אחד האדם קיבל יצר רע, ומצד אחר הוא קיבל נקודה שבלב, כלומר, הזדמנות להתחיל לתקן את היצר הרע ולעלות לדרגה הראשונה, אם האדם משתמש בכוחות האלה נכון, זה נקרא "אם בחֻקֹתי תלכו, ואת מצוֹתַי תשמרו". 5 אם נשתמש נכון בכוחות האלה כדי לייצב את עצמנו נכון כלפי בורא, שנהיה בהשפעה כמוהו, אז נגיע לשכר. השכר הוא שהאדם מתקדם ומגיע לדרגה הראשונה כלפי הבורא. הוא משיג שלמות, נצחיות, את כל מה שיש בדרגה הזאת.

אם האדם היה רע, אז עליו לעבור להיות טוב. מדוע הוא עובר לאמצע?
כי את שני הכוחות האלה, גם הרע, צד שמאל, וגם הטוב, צד ימין, אנו מקבלים מלמעלה, והאדם יכול להשתמש בהם מתוך הבחירה החופשית שלו. הוא נמצא באמצע בין שני הכוחות, בצד אחד כוח הרע, ובצד שני כוח הטוב, והאדם מכריע לרע או לטוב. אם הוא משתמש בשני הכוחות נכון, לוקח מהרע, וכמה שהוא יכול לוקח מהטוב, אז הוא עולה למעלה. הוא בונה משני הכוחות האלה את דמות הבורא בו (ראו שרטוט מס' 1).
"לשמור את התורה" הכוונה להתאים את כל האור על הרע, ושהרע יהפוך להיות טוב. ניתן לעשות זאת רק באמצע, כי האדם אינו מבטל את היצר הרע שלו, הוא רק הופך אותו לטוב, היצר נשאר. לכן כשהוא נמצא בדרגה מספר אחת או בכל יתר הדרגות, הוא לוקח את היצר ואת כוח התורה, ואז במקום יצר רע, יש לו בקו האמצעי יצר טוב.

כשאנו אומרים "עונש", האם אנו מדברים על משהו שעלינו להשתמש בו, או על תוצאה מהתנהגות רעה?
"שכר" נקרא שהאדם מגיע לדרגה הראשונה. "עונש" נקרא כשהוא נשאר בדרגה ההתחלתית שלו. העונש הוא שהאדם נמצא בדרגה ההתחלתית למרות שקיבל את היצר הרע כדי לתקן אותו ולהיות בדרגה גבוהה יותר (ראו שרטוט מס' 1). כלומר, האדם נשאר עם היצר הרע שלו בחושך. הוא לא משתמש באור שמגיע אליו מצד התורה. הוא אינו משתמש בתורה, בכוח שיכול להחזיר אותו למוטב, ואז הוא נמצא במצב שהוא "אוכל" את יצר הרע שלו, ובמקום השכר שהיה צריך לקבל בדרגה הראשונה, כנגדו הוא מרגיש את עצמו גרוע, כאילו קיבל את דרגה מספר אחת אבל בהפכיות.

האדם יכול לטפס ולטפס בלי לקבל שום עונש?
לכאורה כן, אבל צריך להבין ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

אם כך, האם לא מחויב להיות עונש?
לא, תלוי מה אנו מחשיבים כעונש ומה כשכר. נניח שהאדם עלה לדרגה מספר אחת, בדרגה זו הוא מקבל יצר רע גדול יותר, הרבה יותר גבוה מהיצר שהיה לו, ובזמן שהוא מקבל אותו, הוא מרגיש שממש נכשל, שנפל, ושוב הוא רע יותר ממה שהיה קודם. זה מה שקורה לאלה שמתקדמים נכון. אז הוא פונה שוב לאור, לתורה, ולוקח משם "תורה תבלין", כדי שתיתן לו כוח לעלות לדרגה מספר שתיים.
אנו תמיד מרגישים דבר והיפוכו. בכל דרגה מרגישים קודם את הרע שמתגלה, לאחר מכן אנחנו מבינים שהוא מגיע כדי שנתקן אותו, וזו "הכרת הרע", ואז אנחנו זקוקים למאור המחזיר למוטב, מתקנים את הרע ועולים למעלה. שוב הרע מתגלה, אנו משתמשים בטוב, במאור, ועולים יותר למעלה. כך כל פעם מחדש. בדרך אנחנו אמנם מרגישים רע, אולם רק כגילוי הרע שאותו עלינו לתקן, וזה לא עונש.
נניח שאדם עלה למדרגה השלישית ומהמדרגה הזו עליו לעלות למדרגה הרביעית ולא עלה, אז במקום לקבל את האור שבמדרגה הרביעית, הוא מקבל את האור למצב הקודם שבו הוא נשאר כ"חושך". כמו ילד שנשאר כיתה והוא מרגיש שהוא לא מוצלח יחסית לכל החברים שעלו כיתה.

האם העונש הוא בעצם חוסר התקדמות?
נכון, זהו עונש שהאדם בעצמו עושה, הוא בונה לעצמו את השכר או את העונש. והבורא, האור, תמיד נמצא מוכן לשימושו, לרשותו.

כיצד להבין את העונש שעליו כתוב, "והפקדתי עליכם בֶּהָלָה את השחפת ואת הקדחת"?
הבורא מזהיר אותנו מהעונשים המחכים לנו, מהגילוויים של האגו שלנו, מפיגור בהתפתחות, כדי שנדע לזהות אותם ולתקנם.
 

מדוע הבורא צריך להזהיר את בני ישראל שבאו מהמדבר אחרי ארבעים שנה, "אם תקשיבו, אז ירד גשם ויהיו לכם פירות, ותוכלו להתקיים, ואם לא, תיענשו קשות". ולמה העונש לא פרופורציוני?
כשמלמדים ילד, בונים לו את כל התנאים כדי שיתקדם, נותנים לו את כל הידע על המערכת שבה עליו להשתפר. ומלמדים אותו לאחר מכן על החיים, "אם תתקדם, יהיה לך טוב, אם לא תתקדם, לא תרוויח, ויהיה לך רע".
בתורה אין עונשים כמו בעולם שלנו, "אם לא תעשה מה שאני רוצה, אז תקבל מכות", אלא העונש הוא חוסר התקדמות מצד האדם, שיכול להתקדם ולא התקדם, ואז יצר לעצמו מצב כזה שהוא העונש, ולא שמישהו בא ומעניש אותו.
המכות מובנות בתוך המערכת, ואם האדם לא מבצע את מה שצריך, הוא בונה את העונש, כמו שהוא בונה את השכר. גם השכר וגם העונש בידיים שלנו.

הבלבול נובע מכך שבפרשה הזו הבורא אומר "אם תלכו בחוקותיי, אני אתן לכם את הגשם בעתו, ואם לא, אני אביא עליכם מחלות." אם כך, יש מי שנותן שכר ומי שמעניש?
מדובר על הכוח הכללי שמחזיק את העולם, הטבע, שנמצא במערכת שירדה מלמעלה. כל 125 המדרגות, שהם חמישה עולמות ומדרגות, שמסננים מלמעלה למטה את הרע ואת הטוב. הם תמיד נותנים לאדם את הדברים במינון הנכון, כדי שיהיה כמו בנדנדה, ושסוף סוף יגלה נכון את כל מה שיש לו, יבחין ויחליט מה לעשות. בו תלוי מה שיעשה, בו תלוי מה שיקבל.
לאחר שעשה פעולה, אין מהבורא איזו פעולה מיוחדת הנקראת "עונש". גם אין פעולה מיוחדת הנקראת "שכר". אלא, אם האדם הצליח לתקן את עצמו, אז מה שמתגלה בו זה ה"שכר" שלו, ומה שלא התגלה לו, נקרא ה"עונש" שלו. הבורא הוא "טוב ומיטיב" קבוע, הוא אינו משתנה.

  
מדוע בכל הרגשה רעה, בכל פעם שקורה משהו לא מוצלח, אדם אומר לעצמו "למה העונש הזה מגיע לי?"
הבעיה שלנו היא שאנו חושבים שהכוח העליון, הבורא, משתנה. אולם אם אומרים "הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים", "הוא אחד ואין מלבדו" ואומרים שהוא אבסולוטי, רק טוב, אז איך יכול להיות שישתנה במשהו או כלפי מישהו?
אין שינוי, "כי אני ה-ו-י-ה לא שיניתי", 6 "אור עליון נמצא במנוחה מוחלטת". 7 יש על כך פסוקים רבים המסבירים עד כמה הבורא הוא מוחלט. ואם הוא מוחלט, הוא לא יכול להשתנות. "להשתנות" זאת אומרת שפעם הוא יותר טוב ופעם פחות טוב. איך זה יכול להיות?
אנו נמצאים בשדה כללי של אור, של הבורא, של כוח ההשפעה, וככל שאנו מוכנים, לפי ההתפתחות שלנו, לאמץ את הכוחות האלה, ככל שאנו יכולים להתקרב אליו לפי המוכנות הפנימית שלנו בכך שמשקיעים כוחות, בהתאם לכך השכר שלנו. אם למרות שקיבלנו את ההזמנה, איננו מסוגלים לתקן את היצר הרע, לא מצליחים, לא רוצים, מתרשלים בביצוע, אז מגיעים לחוסר הצלחה. וזה העונש.  

כתוב "ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה", האם בכל זאת יש פה משהו קונקרטי?
"לא תשמעו" הכוונה, לא תקיימו את כל המערכת הזאת בהדרגה, דרגה אחר דרגה, ואת כל המצוות האלה. "המצוות האלה" הכוונה שיש נשמה ויש בה חמש דרגות, שורש, א', ב', ג' וד'. אלה הן דרגות האגו שלנו, מהקטן לגדול, אפס, אחת, שתיים, שלוש וארבע. ארבע דרגות אגו (ראו שרטוט מס' 2).