כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "בשלח"

(שמות י"ג, י"ז – י"ז, ט"ז)

פרשת "בשלח"

"וירא ישראל את היד הגדולה"

"פרשת המן"

פרשת "בשלח" היא פרשה מיוחדת, משמעותית ועמוסה בתוכן. דברים רבים קורים בה. בחלק הראשון של הפרשה בני ישראל שיצאו ממצרים מגיעים לים סוף ועוברים אותו. הבורא מוליך אותם במדבר, ואז שוב מכביד את ליבו של פרעה שמתחיל לרדוף אחריהם, כמו שכתוב, "ופרעה הקריב". 1
בני ישראל נבהלים מאוד, "ויישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם, ויראו מאוד, ויצעקו בני ישראל אל ה'". 2 ואז הם פונים אל משה בטענה שהיה להם יותר טוב לעבוד במצרים מאשר למות במדבר. אז משה אומר להם, שזה הזמן שבו יראו את ישועת ה', "ויאמר משה אל העם, אל תיראו, התייצבו וראו את ישועת ה', אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ה' יילחם לכם ואתם תחרישון". 3
משה מוביל אותם לים סוף, בדרך הם פוגשים את הענן ואת האש בלילה, יש הרבה לחץ לפני חציית ים סוף. לאחר מכן בני ישראל חוצים את ים סוף, כל פרעה ורכבו טובעים בים, ומשה ועם ישראל שרים את שירת הים.
ברוחניות הסיפור נשמע אחרת לגמרי. עלינו להתנתק מהסיפור היפה שכתוב בתורה, מהמילים שמציירות לנו תמונה גשמית, ולעבור לסיפור הרוחני. כי למעשה מדובר בשינוי שנעשה בתוך הרצון שלנו.
חכמת הקבלה מסבירה שאנו רצון, כל הבריאה היא רצון, והרצון הזה מרגיש בתוכו תופעות שונות, שאחת מהן היא הרגשת העולם הזה. אם הרצון שלנו ישתנה, אנו נרגיש בו תופעה אחרת, תופעה הנקראת העולם העליון, וכך בכל פעם נרגיש יותר ויותר את העולם העליון. יש עולמות רבים, מצבים רבים וכעת אנחנו מרגישים רק מצב אחד. חכמת הקבלה מסבירה לנו כיצד לקבל, לכן היא נקראת "חכמת הקבלה", היא מסבירה לנו כיצד לקלוט, כיצד להשיג את המצבים האחרים, שביניהם נמצא גם המצב שבו אנו שרויים עכשיו, אבל הוא המצב הגרוע, התחתון ביותר, כי אין גרוע יותר מהעולם הזה.
אנו מתחילים את הדרך שלנו ברצון הגרוע ביותר, ומרגישים בו את העולם הנמוך ביותר. נוכל לצאת ממנו רק אם נרגיש שאנו באמת נמצאים במצב הנמוך והגרוע ביותר. אפשר להרגיש זאת על ידי כך שמתחילים להשתוקק לצאת מהמצב הזה, להתעלות מעליו, לקפוץ קצת למעלה. רק אם אדם לומד את חכמת הקבלה, הוא יכול למשוך את הכוח הנקרא האור העליון, המשפיע על הרצון ומתחיל לשנות אותו קצת. אז האדם מתחיל להרגיש שהרצון שבו משתנה. וברצון המשתנה הוא מתחיל להרגיש את שבע שנות השובע, לאחר מכן את שבע שנות הרעב. האדם מתחיל להרגיש מצבים שונים, עליות וירידות, הקלות והכבדות.
המצבים האלה נקראים כבר עבודה רוחנית. לפעמים האדם מרגיש בהם מעט את הכוח העליון, הוא מרגיש שיש מישהו שגורם למצבים ולשינויים האלה, גם לטובה וגם לרעה כביכול. אז, יש לאדם כבר מידת התקשרות עם הכוח העליון, עם הבורא, והוא מתחיל כבר לתהות מה הסיבה שהוא פועל עליו כך. האדם רואה שהשלב הראשון שאותו הבורא רוצה שיכיר, זה שהוא נמצא בכוח הרע. כמו שכתוב, "בראתי יצר הרע", 4 קודם כל עלינו להשיג את הטבע שלנו כרע. הכרת הרע היא בעצם השלב הראשון שעלינו לעבור בתהליך.
זהו תהליך מאוד לא נעים, שבו אנו מרגישים שאנו נמצאים באגו שלנו, ברצון לקבל, ושלמעשה האגו שולט עלינו. את התהליך הזה מגלים כיום בכל העולם. אנו מגלים שאנחנו אלה שגורמים לעצמנו רע, עם הטבע שלנו, כשאנחנו שונאים, דוחים, ומתייחסים גרוע זה לזה, נמצאים בשנאת חינם, ולא רוצים להגיע לאהבת הזולת. היה עלינו לנהוג לכל הפחות ככתוב, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". 5 כשכל התכונות, החוקים והתנאים שהבורא מציג לנו הכרחיים. "ואהבת לרעך כמוך", הוא כלל גדול בתורה, כי בלעדיו לא קיים כלום, כל התיקון שלנו הוא רק כדי להגיע לאהבת הזולת, כולל אהבת הבורא, שהוא הזולת כלפינו.
לכן כל העבודה במצרים היא שאנחנו קודם כל מכירים את הטבע שלנו כרע, ושפרעה, היצר הרע, שולט עלינו. האדם יכול להכיר זאת רק בתנאי שהוא לומד את חכמת הקבלה, ומשתדל לשנות ולשפר את עצמו, אז הוא מתחיל להרגיש עד כמה הטבע שלו לא נותן לו לצאת משליטתו, ועד כמה פרעה באמת שולט עליו.
השלב הזה הוא שלב חשוב מאוד, כי הוא השלב הראשון של האדם בדרך לרוחניות, כמו שכתוב "סור מרע ועשה טוב". 6 על כך מדובר בפרשה, על האדם שמגיע למצבים מתקדמים, כשהוא כבר קובע ש"פרעה" שלו, האגו שלו, הוא רע, שהוא גורם לו צרות ולא נותן לו להתקדם, לשנות את הרצון הכללי שלו, ולכן לא נותן לו להרגיש את העולמות והמצבים העליונים יותר, ולהרגיש את עצמו מעל העולם החומרי שלנו, במציאות נצחית ושלמה. כי הכול תלוי ברצון שלנו, תפיסת המציאות רק נמצאת בתוך הרצון, וכשהרצון משתנה האדם רואה עולם אחר.
כשאנו מגיעים להבנה שפרעה עושה לנו רע, אנו מתחילים לרצות להתנתק ממנו בכל הכוח, ואז אנחנו מגיעים לשלב המכות. אבל כל מכה ומכה שאנחנו מרגישים עוזרת לנו להתנתק מפרעה שבנו, כי אנחנו מרגישים את המכה כך שזה לא "אני", כלומר, לא משה שבי קיבל אותה, אלא פרעה שבי הוא שקיבל אותה. ואז, על ידי זה אני נפרד מפרעה שבי, מיצר הרע. ואני כבר יודע שהוא היצר הרע, שהוא קיבל את המכה, וכך כל פעם אני נפרד ממנו יותר ויותר. ואחרי עשר המכות, שמותאמות לעשר הספירות, אני מתנתק מהפרעה שלי וכבר מוכן ליציאה הסופית ממנו.
ודאי שהתיקון של יצר הרע עדיין לא הסתיים, כי כתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". 7 אחרי שהאדם מכיר את יצר הרע, עליו להגיע לתורה, לאור המיוחד, שעל ידו הוא יתקן את היצר הרע. אמנם האדם בורח מפרעה ששולט עליו, אבל הוא לוקח ממנו את כל מה שעליו לקחת, את כל הכלים, כלי זהב וכלי כסף, הוא לוקח ממנו את כל הרצונות האלה, ולאחר מכן מתחיל לתקנם על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי התורה שיקבל בהר סיני.
ההתנתקות מהאגו איננה פשוטה וישנם עוד שלבים בתהליך הזה. כשפרעה שולח את העם, אנו רואים שהוא פתאום משחק תפקיד לא כל כך ברור. כתוב "פרעה הקריב את בני ישראל לאבינו שבשמים", 8 כשבני ישראל יוצאים ממצרים, הוא כאילו מלווה אותם. יש לפרעה תפקיד, בו הוא אינו סתם "יצר רע", שהוא בריאה, אלא הבורא בכוונה נתן לו תוקף וסמכות להיות נגדנו, והוא חייב לתפקד כל הזמן כעבד נאמן של הבורא, לכן הוא נקרא "מלאך", עבד נאמן. כך הוא מבצע את תפקידו בעקביות, הוא מלווה אותנו ולוחץ עלינו שנצא ללא עיכוב. ברגע שבני ישראל מתעכבים בדרך, פרעה שולח אחריהם כוח שלו וגם הוא עצמו יוצא אחריהם, הוא ממלא את התפקיד עד הסוף, עד שאנו מתנתקים ממצרים ויוצאים.
אנו לוקחים את הכלים של המצרים, כלומר את הרצונות שאותם אפשר לתקן, כי רק בשינוי הרצון אנחנו יכולים להיכנס להרגשת העולם העליון, לכן העלינו את הכלים האלה. היציאה חייבת להיות בצורה כזו שמצד אחד פרעה, האגו שלנו, לוחץ עלינו, דוקר ומפחיד אותנו, ומצד אחר, הבורא הולך לפנינו, ומושך אותנו על ידי "עמוד האש" או על ידי "ענן", כך אנחנו מתקדמים, גם בחושך וגם באור, גם ביום וגם בלילה.
זה עדיין לא מספיק. כדי שנצא מתוך הרצון האגואיסטי שלנו, עלינו גם למיין אותו, כי אולי קיימים רצונות נוספים שעדיין לא לקחנו עימנו, והם יחסרו לנו כדי להגיע ולבנות מהרצון הזה את המצב הנקרא "מדבר", ואחריו את "ארץ ישראל", מדובר באותו רצון של מצרים, אותו פרעה, אבל בצורה מתוקנת יותר שלו. כשאנו יוצאים מהרצון הזה, מפרעה, אנו לפחות נפטרים מהאגו, מיצר הרע, זה נקרא שאנחנו ב"מדבר". אמנם המדבר יבש, מלא נחשים ועקרבים, אולם בכל זאת הוא כבר לא מצרים, הוא לא פרעה שמחזיק בנו.
גם לאחר מכן כשאנו כבר מגיעים בתיקון הסופי להפוך את מצרים דרך המדבר לארץ ישראל, לישר-אל, לרצון שכולו מכוון לבורא, וכבר מגיעים לעולם שכולו טוב, לעולם הרוחני, עדיין אנו תמיד בודקים בדרך, האם הוצאנו ממצרים הכול, או שיש לנו שם עוד רצונות אגואיסטיים נוספים שאנו יכולים בכל זאת לתקן ולהעלות לעולם הרוחני. לכן אנחנו רואים שהפרידה ממצרים בכל זאת אינה מוחלטת.
פרעה שלח אחרי בני ישראל שש מאות רכב, ככתוב "רכב בחור", 9 אלה אותם יהודים שהיו דבוקים בפרעה, אפילו יותר מהמצרים עצמם, והם נקראים "ערב רב". הם רודפים אחרי בני ישראל, נדבקים אליהם, מתערבבים בישראל וגורמים להרבה צרות, כמו מקרה "עגל הזהב" ומקרים נוספים גרועים ביותר. כל זה נגרם דווקא על ידי אותו "ערב רב" שמצטרף אליהם. 
פרעה באמת מקריב את בני ישראל לאבינו שבשמים, כי אנו מתחילים לראות שפרעה, הרע הזה, שוב מושך אותנו לחיים האגואיסטיים ואינו נותן לנו להתעלות לעולם הרוחני. אז אנחנו מתחילים לצעוק, "וייאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו". 10
אז, אנו נמצאים ממש לפני קריעת ים סוף ואנחנו ממש חייבים לפרוץ מתוך האגו, ולא יודעים איך, אז הולכים באמונה למעלה מהדעת. כלומר, מעין מעשה כזה, שאנחנו הולכים למעלה מכל מה שקודם היה עבורנו כעובדה, ומתחילים להתעלות מעל העולם הזה, זה נקרא שאנו נמשכים ונכנסים לים. אם האדם עובר את הים כישראל, "ישר-אל", אז הוא עובר בו כמו ביבשה. אבל אם הוא עובר את הים בצורה אגואיסטית, כ"מצרי", אז הוא טובע.
כך מתנהל המעמד הזה, האדם מגיע אליו בעבודה פנימית שלו, ממיין בתוכו את הרצונות המתוקנים והלא מתוקנים, ואת הרצונות שאיתם אפשר להיתקן, ובצורה זו הוא סוף סוף מבדיל את עצמו סופית מהאגו, ורואה עד כמה אותו כוח מברר, הנקרא אור ע"ב ס"ג, מברר על ידי אור החכמה שבא וחותך כסכין את כל הרצונות שלנו, ואז אנו רואים עם אילו רצונות ניתנה לנו אפשרות להתקדם, ועם אילו רצונות לא ניתן בשום אופן. כך אנו עוברים את תהליך התיקון. אז אנו מגיעים למצב שעליו כתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", 11 לדרגת האמונה, ונכנסים לארץ ישראל. תקופה זו נקראת רכישת האמונה.
זו העבודה הפנימית שהאדם עושה בעצמו, במיון הרצונות והתכונות שלו, עם אילו רצונות הוא יכול להגיע לאהבת הזולת, ועם אילו רצונות הוא נמצא בשנאת הזולת. כשהאדם ממיין את הרצונות שלו, כלפי הקבוצה, כלפי העולם, הוא רואה עם אילו מהם הוא נשאר במצרים ועם אילו הוא מתקדם והולך דרך המדבר לקראת הכניסה לארץ ישראל.

למרות שבני ישראל נמצאים כבר אחרי עשר המכות, הם עומדים עדיין לפני קריעת ים סוף, הם התנתקו כבר מפרעה, ששילח אותם, אבל הם בכל זאת עדיין מתרעמים. האם הם לא מאמינים למשה?
הבורא הוא שמסובב להם את הדברים כך, הבורא אומר להם כביכול לחזור, כדי שפרעה יחשוב שהם התבלבלו בדרך, כי יש עוד כמה רצונות שהאדם צריך למיין כדי לצאת ממצרים. כל פעולה רוחנית מתנהלת לפי תבנית הנקראת ה-ו-י-ה, וקוצו של יוד, י-ה-ו-ה, כי לא יכול להיות שהאדם נפרד מדרגה או ממצב מסוים ועובר למצב הבא, כל עוד הוא לא עבר את חמשת השלבים האלה. קודם עליו לקבל את המצב, ולאחר מכן להתחיל להרגיש אותו, לראות אותו, מה הן הסיבות והתוצאות שלו, ואז הוא יכול להחליט אם הוא מסכים לגביו. ואם הוא מסכים, אז הסוף וההתחלה של אותו מצב הופכים להיות עבורו כמצב אחד, זה נקרא שהוא קיבל אותו, עבר אותו והוא שלו, האדם מזדהה עימו.
לכן איננו יוצאים ממצרים בבת אחת, אלא יש כאן תהליך. לכן גם בני ישראל הלכו בדרך הקצרה, ולאחר מכן כפי שציווה הבורא הסתובבו ונכנסו חזרה למצרים, והתחילו את הדרך הארוכה חזרה, דרך ים סוף, וזאת כדי להתנתק סופית ממצרים, ולא לרדת לשם שוב.