כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "נוח"

(בראשית ו', ט' – י"א, ל"ב)

 

פרשת "נוח"

"וירח ה' את ריח הניחוח"

"סתרי תורה"

 

פרשת "נוח" פותחת במילים: "אלה תולדות נוח, נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו", 1 וממשיכה בסיפור על הארץ המלאה חמס, שבה כולם משחיתים את דרכם. בעקבות התנהגות זו הבורא מחליט להביא מבול על הארץ, ולכן אומר לנוח לבנות תיבה ומוסר לו את מידותיה המדויקות, אורך, רוחב וגובה. נוח מבצע את הוראותיו של הבורא, ומכניס לתיבה את בניו, את אשתו, ואת כל החי, זכר ונקבה.

 

מה משמעות התיבה הזאת?

חכמת הקבלה מלמדת שהבורא ברא רצון לקבל, במטרה שאותו רצון לקבל יגיע בדיוק לדרגה שלו, שיגיע לכך בצורתו החיצונית להיות כמו הרצון להשפיע של הבורא. כך שהנברא שהוא רצון לקבל, והבורא שהוא רצון להשפיע, יהיו שווים בגודלם, בעוצמה ובהופעה שלהם ויהיו בדבקות, כי מטרת הבריאה היא, שהרצון לקבל יגיע לדבקות באור, ברצון להשפיע.

כדי להבין את התהליכים השונים המתוארים בתורה, כדאי לנו להעלות את המושגים ממסגרת המציאות של העולם הזה ולהבין אותם כמושגים בעלי היבט רוחני, מושגים כמו "נוח", "מבול", "תיבה", או "אוניה ששטה בלב ים סוער" ועוד. התורה לא מספרת כלל על ההיבט הגשמי, כולה שייכת לעולם העליון, לכן היא נקראת "התורה הקדושה". "קדוש" זו דרגת הבינה, דרגה עליונה מהעולם הזה.

בפרשה מדובר על המהות הפנימית שלנו, על כך שאנו נמצאים, לאחר בריאתנו, במצב שבו אנו צריכים להיות מוכנים לקבל את שיטת התיקון. היום, לאחר אלפי שנות היסטוריה, אנחנו כבר מוכנים לכך. לאחר בריאת האדם, נוח, מגדל בבל, מצרים, הדור שיצא ממצרים, מתן תורה, המדבר, כיבוש הארץ, בית המקדש הראשון, בית המקדש השני, הגלויות, ועד הגלות האחרונה שהסתיימה בתקופה הנוכחית – היום, בפעם הראשונה בתולדות האנושות, אנחנו יכולים לממש את תכנית הבריאה ולהגיע למצב שאנחנו באמת דומים לבורא.

מצב שבו הרצון שלנו, האגו שלנו, יהיה מתוקן. ולצורך זה עלינו להשתמש בשיטת התיקון הנקראת "תורה", כדי להעלות את עצמנו לדרגת הבורא. שזה ייעודה של התורה וזו כל מטרת בריאתנו.

עלינו להבין שכל הפרשות בתורה מדברות על תיקון האדם, על תיקון הרצון לקבל שלנו. וכאן בפרשת "נוח" מראים לנו כיצד בכל הדורות שהיו ברצון לקבל, ממצב למצב, הרצון לקבל נעשה יותר ויותר קרוב לקבלת שיטת התיקון שלו, אבל הוא לא היה מוכן עדיין לתיקון. כעת, לאחר שהרצון לקבל התפתח, השלב הבא, שהוא צריך לקבל לתוכו את הרצון להשפיע, כך שהנברא יהיה כלול משני רצונות, משני כוחות, מרצון לקבל ומרצון להשפיע. כך על ידי הרצון להשפיע הוא יוכל לתקן גם את הרצון לקבל שלו, שיהפוך להיות רצון לקבל עם כוונה להשפיע, ויוכל לעשות פעולת השפעה כמו הבורא.

כדי לעשות זאת עלינו לחבר את הרצון לקבל ואת הרצון להשפיע כאחד. הרצון להשפיע זה רצון הבורא, והרצון לקבל זה רצון הנברא, האדם, ובתיקון שנקרא ה"מבול", שניהם מתחברים יחד. אמנם במצב מאוד לא נוח, לא טוב ומסוכן, אבל למעשה זה מה שנעשה בצורה פרטית בכל אדם ואדם.

לכן גם בימינו אלה, אם אנחנו רוצים להתחיל את התיקון שלנו, עלינו לעבור את התהליך שנוח עבר, כפי שמסופר בתורה. בתורה לא מסופר על התרחשויות היסטוריות, אלא מתוארות בה הדרגות שאותן עלינו לעבור בעצמנו. וחובה על כל אחד ואחד, על כל נשמה ונשמה, לכתוב על הרצון לקבל שלה ממש את כל ספר התורה, מתחילתו ועד סופו, כמו שכתוב "וכתבם על לוח לבך". 2

כדי לעשות את מעשה נוח, שרצה להיות צדיק בדורותיו ולהגיע לדרגתו, האדם צריך לעבור תיקון הנקרא "מבול". תיקון שבו מגיעים מים זידונים, לא מים רגילים של חסד, אלא מי מבול, כי כלפי כל אותם נתונים אגואיסטיים הקיימים ברצון לקבל, כוח ההשפעה נראה כמבול שחייב לנקותם, לפי המצב שקיים באותו דור באדם. כלומר, כנגד המצב שבו האדם מגלה את האגו שלו, הוא זקוק למים הזידונים האלה שישטפו אותו היטב.

האדם שואל מתוך האגו שלו שאלות, "מי ומה?", כמו שאנו לומדים מחכמת הקבלה, "מי ה' אשר אשמע בקולו?" 3 ו"מה העבודה הזאת לכם?". 4 מתוך השאלות "מי ומה", באים המים.

כלומר, המים האלה הם כנגד כל אותן שאלות כפירה שמנקות את האדם, ומביאות אותו, לאחר תהליך מיוחד, ללידה חדשה, למצב שבו הוא כבר מגיע ומגלה את הרצון לקבל שבו, אבל מתחיל גם להיות מאוזן במשהו עם כוח ההשפעה שבו.

האיזון הזה הוא יחסי, כי מיד לאחר סיפור "תיבת נוח" אנחנו מגיעים ל"מגדל בבל", וכן לנוח ושלושת בניו, שם, חם ויפת. אנו לומדים שמחַם יצא נמרוד ומשֵם בא אברהם. כלומר, יש עדיין התפתחויות רבות של האגו בתוך האדם בכיוונים שונים, שעליו עדיין לעבוד איתם. בגלל שהצורות האגואיסטיות האלה פועלות בו באופנים רבים, עליו להביא אותן לידי חיבור והתכללות, וזה מה שנעשה בבבל.

מלכתחילה, בבבל בני האדם, כביכול, רצו לעשות מעשים טובים, על ידי בניית המגדל, ואפילו התכוונו להקים מקדש, אבל בהמשך, הרצון שלהם התקלקל עד כדי כך שהבורא בלל את שפתם, ולמעשה הפריע להם להתקרב ולהתחבר. כמו שאנו מבינים, "כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם", 5 כי אם הם מתחברים בכוונה רעה, אז בחיבור הזה עלול להיות כוח גדול מאוד, שעל ידו יעכבו לעצמם את התיקון.

עלינו לראות בכל אותן פעולות, שהתורה מספרת לנו עליהן בפרשה זו, העשירה מאוד באירועים, שכולן באות להכין את הרצון והתכונות שבאדם לצורה כזאת, שייצא מהן אברהם ויתחיל להעלות ולתקן את ניצוצי ההשפעה כדי להידמות לבורא.

כלומר, בפרשה זו אנו רואים את תחילת התיקון שלנו. ולמעשה גם אנחנו נמצאים באותו דור שעבר את המבול ואת האירועים הקשים, ובערבוביה עם כל הנשמות בכל הגלויות. כיום הדור שלנו כבר מוכן לקבל את שיטת התיקון הנקראת "תורה", לפי "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". 6 לכן עלינו לראות את עצמנו ממש כדור שיוצא מבבל. כי עברנו בכל המצבים הקודמים את כל ההכנות, ופרשת "נוח" מדברת על אותם כוחות הנמצאים בנו כהכנה לתיקון הזה.

לכן כדאי לראות את פרשת "נוח" כמתרחשת ממש איתנו כאן ועכשיו, וכך למעשה גם כל פרשה ופרשה בתורה, כי רק כשהאדם מקבל אותה כמשהו שעליו לממש על עצמו, היא מתחילה להיות מובנת לו.

 

מה קורה בחיי אדם, שמרגיש פתאום שנופל עליו "מבול", שטף של אירועים קשים שהולכים ממש להחריב אותו?

במצב זה יש לאדם הזדמנות להתקדם על ידי אותו "מבול". אם הוא מפענח נכון את הפנייה של הבורא אליו, הוא יכול להבין שהמבול בא כדי שיסתתר ממנו. הרי הבורא רוצה שהאדם יבנה מסך, יבנה תיבה, שבה יוכל להסתתר. הוא רוצה שהאדם ייכנס למצב שהוא מסתפק במועט, בכך הוא בונה את החסדים, כמו רחם של אם, שכולו חסדים, כולו השפעה. ואם האדם דואג לכלי ההשפעה שלו, הוא יכול להיות בו כמו בתיבה, אז לא יהיה איכפת לו מכל "מבול" שהוא, ותמיד יוכל להינצל מכל הבעיות.

האדם אמור לדעת, שאם הוא משתמש בכוח העליון, בכוח הבינה, ויכול להסתתר בה, המים הזידונים לא מפריעים לו. אך לשם כך עליו להידבק בכוח הבינה, לקבל אותו על עצמו, שהכוח הזה ישלוט עליו מעל כל הרצונות שלו, וכשהוא מכסה את הרצונות בכוח ההשפעה, בכוח הבינה, אז אין לו בעיות, והוא לעולם לא יינזק.

 

מהם הסימנים של שהייה בתיבה ארבעים יום, לאחר מכן שבעה ימים, ושליחת היונה וכן הלאה?

הסימנים האלה מסמלים את שלב התיקון שהאדם עובר בכל רצון ורצון על ידי כוח הבינה, כוח ההשפעה. אם האדם מסיים את התיקונים, הוא מוכן כבר להתחיל לעבוד עם הרצון לקבל שלו. ו"היבשה" היא הסימן לכך שהאדם יכול להתחיל לעבוד גם עם הרצון לקבל שלו בכוונה על מנת להשפיע, ואז המבול מסתיים.

 

האם התיבה מהווה הגנה? כלומר, אם כל יום אדם קם בבוקר, ומהבוקר עד הערב נופלות עליו צרות, גדולות או קטנות, אירועים רבים לא נעימים, כיצד הוא בונה בחייו כוח הגנה כזה שישמור עליו? כי הוא זקוק לשמירה והגנה, החיים מאיימים יותר ויותר.

חכמת הקבלה אינה מלמדת אותנו כיצד להינצל מצרות בחיים וליצור חיים רגועים, שקטים ושלווים יותר, אלא היא מסבירה איך אנחנו יכולים לנצל את החיים כדי להתקדם ברוחניות. לא להשתמש ברוחניות כדי שהחיים האלה יהיו טובים יותר, אלא להשתמש בחיים האלה כדי להצליח ברוחניות. זו המטרה שלשמה אנחנו קיימים. איננו קיימים כדי לסיים את החיים האלה בצורה כמה שיותר נוחה. אלא דווקא ההיפך, עלינו להעלות את החיים האלה, להשתמש בהם כדי לעלות לדרגה רוחנית, נצחית ושלמה.

לכן השימוש בחיים לפי חכמת הקבלה הוא מעט אחר ממה שאומרות הדתות, האמונות או שיטות למיניהן. חכמת הקבלה מסבירה, שהאדם קודם צריך לקבל את כל מה שבא אליו כבא מ"אין עוד מלבדו" 7 ומ"טוב ומיטיב". 8 עליו לקבל שיש מקור אחד שמנהל אותו, והוא שגורם לו לכל פעולה, גם מבפנים וגם מבחוץ. במוח ובלב הפנימיים שלו, וגם מבחוץ על ידי כוחות טובים או רעים הבאים אליו, בכל מיני צורות ואופנים. הכול בא מאותו מקור, מהבורא, שמסדר אותו מבפנים ומבחוץ.

הבורא רוצה שהאדם קודם יכיר שהכול בא ממנו, שהוא עומד מולו. כמו שכתוב כאן בפרשה, שהבורא מארגן לנוח את הכול, הוא מביא את המבול ואומר לו כיצד לבנות את התיבה. לבסוף כולם מתים מלבד נוח, לשם מה צריך את המבול ואת תיבה? כי אנו צריכים לעבור את כל השלבים האלה, כדי לכלול את הרצון לקבל ברצון להשפיע.

אנו מחויבים להגיב על כל הפעולות שבאות מהבורא לחיינו בצורה נכונה. עלינו לברר מה עלינו לעשות, מה הוא רוצה מאיתנו, ובאיזו צורה להגיב. אנחנו לומדים מהפרשה שעלינו לבנות "תיבה", תיבה זו תכונת הבינה. אנו צריכים לרכוש את כוח ההשפעה, כוח האהבה לזולת. כמו בינה או אימא עילאה, שכולה נמצאת באהבה והשפעה.

אם אדם בונה יחס כזה לכל העולם בלי להתחשב במאומה, הוא לעולם לא יינזק. אם על פני כל הרצונות שלו, במשך כל הזמן שהוא נמצא בתיבה, על כל רצון ורצון אגואיסטי שלו, הוא מרכיב כוח השפעה, או כוח בינה, זה נקרא שהוא סיים את בניית התיבה, סיים את המבול, והוא יכול לצאת החוצה לחופשי ולהמשיך לחיות בעולם החדש. בשביל האדם זה עולם חדש, כי הוא עבר את התיקון הראשון ברצון לקבל שלו כדי להתקרב על ידו לבורא. הוא עשה שימוש נכון בחייו, בתורה או בחכמת הקבלה, כי חכמת הקבלה מסבירה איך לעשות זאת.

לאחר המבול והיציאה מהתיבה האדם מגיע לשלב הבא, למגדל בבל. בשלב זה הרצון לקבל איננו סתם "נוח", אלא האדם הופך להיות ממש "צדיק", בעולם החדש, כי לאחר ה"שטיפה" הטובה של המים, הכול מצוחצח, יפה וחדש. אבל פתאום, הוא מתחיל לגלות שהאגו שלו הולך וגובר יותר ויותר ובא כ"נמרוד", בא כ"בבל", מלא כוחות אגואיסטיים הנמצאים בהתנגשות זה עם זה. אותם כוחות רוצים לקום נגד הכוח העליון, נגד ההתקרבות של האדם לבורא, והוא מרגיש שהם מפריעים לו, ושוב עומדים בדרכו. הם אומרים לאדם "בוא נבנה עיר ומגדל עד השמים, אנחנו ננצח. אני רוצה את החיים האלה לעצמי", ואז האדם מגיע למצב הנקרא "בבל".

בהמשך מופיע הסיפור על אברהם, שהוא סיפור בפני עצמו. אנו מפענחים אותו בפנימיותנו, כשהרצונות של העבודה הזרה מתחילים לעבוד אצלנו. כשאנחנו נמשכים לאמונות שונות, רצונות, או פילוסופיות ורוצים לקבוע את החיים שלנו בצורות שונות. עד שמתגלה לנו האפסיות שבהן, ואז אנו מרגישים את המשבר הגלובלי הגדול כמו בבבל.

גם כיום אנו מרגישים כך בחיינו בעולם, הרגשה שהחיים ממש סוגרים עלינו ואיננו יודעים לאן לברוח. בשלב הבא מגיע מצב, שבו אברהם שובר את כל הפסלים, האלילים שלו ואינו יכול להשתחוות להם יותר, הוא רוצה לברוח מהם. הוא נלחם נגד הכוחות הפנימיים הגדולים שלו הנקראים "נמרוד", כוחות שרוצים לשלוט עליו, והוא אינו רוצה, אבל הוא חייב לצאת ולעלות למעלה מהם, כי הוא מרגיש שאם לא כן, עם מה יישאר בחיים? מה יצא לו מזה שישלוט? במה ישלוט? בכסף? בכבוד? באנשים אחרים? החיים קצרים מאוד, והוא רואה עד כמה כל סוגי השליטה וכל ההישגים האלה לא ממלאים אותו. ואז כמו אברהם, האדם מנתץ את כל האלילים. הוא אינו בורח יותר אל תרח אביו שעובד עבודה זרה, ולא אל נמרוד ששולט עליו. אלא את כל מה שיש בו הוא מוכן לזרוק ולעזוב, רק לברוח משם. וזה מה שהוא עושה. 

כלומר, אנחנו רואים שבתהליך הרוחני שהאדם עובר מאדם לנוח, מנוח לאברהם ומאברהם שבורח לארץ כנען, אנחנו כל הזמן עובדים עם האגו שלנו בהדרגה כדי לתקן אותו ולחבר אותו עם הרצון להשפיע של הבורא. להוציא את האדם מעט מעל האגו על ידי הרצון להשפיע, ושוב לברר אותו, ושוב לגלות שנשארה עדיין איזו פסולת בפנים, לתקנה, וכך להמשיך שלב אחר שלב. נראה שהשלבים כביכול חוזרים על עצמם, אבל הם נעשים יותר ויותר עמוקים, ובהם אנחנו מתקנים את הרצון לקבל שלנו.

 

מה משמעות השם נוח?

נוח מסתפק במועט, זו למעשה השיטה שלו. צדיק, הכוונה למי שמצדיק את כל מה שקורה.

נוח מוכן לבנות תיבה ולהינצל, ולאחר מכן הוא מוכן להיות בארץ חדשה שמתגלה לאחר המבול. אמנם יוצאים ממנו שם, חם ויפת, והוא גם גורם לכל האנושות להיות בכל הכוחות הטובים והרעים, אולם הוא עצמו לא מגלה אותם. דרגת "נוח" שבנו זו דרגה שבה האדם עדיין לא כל כך מרגיש שהוא נמצא בשליטת הרע שבו.

כמו כן לפי הכתוב, נוח היה צדיק וכביכול מלבדו כולנו רשעים. כלומר, "נוח" זו תכונה שבנו, שבה האדם נמשך לנוחיות. ויתר הרצונות האגואיסטיים שלנו, טובעים במי המבול. לאחר המבול האדם יוצא עם תכונת נוח שבו בלבד, וממנו באים עוד ג' הבנים, שאינם כל כך טובים, אבל זו כבר התפתחות נוח שבו, הרצון לקבל.

לעת עתה "נוח" כביכול הוא כוח רגוע וטוב, אבל בפנימיותו עדיין יש מה לתקן. כשאותו "נוח" מתחיל להתפתח, הוא מוליד לנו את כל האנושות הרעה, בבל באה ממנו, כל האנושות באה ממנו, הכול טמון בו. לכן כתוב "נוח איש צדיק היה בדורותיו", 9 לא סתם צדיק, אלא הוא היה נוח למקום שלו, למדרגה שלו, בדורותיו בלבד.

 

לאחר המבול הבורא מבטיח שלא יהיה עוד מבול על הארץ. מדוע לפעמים נראה שההבטחה הזאת כבר הופרה, או שהולכת להיות מופרת, לא במבול של הוריקנים או בצונאמי, אלא במבול גדול מאוד על האנושות, בצורה של מלחמות עולם גדולות?

מבול זו צורה אחרת של תיקון. מבול זה מצב שהבינה, מֵי בינה, מים זידונים, שוטפים את הארץ, את הרצון לקבל. כלומר, הבינה, הרצון להשפיע, הרחמנות, או הטוב, מגיעים לרצון לקבל בצורת גבורות וכך פועלים. מי בינה הופכים ממים הנותנים חיים ויחד עם האדמה הופכים אותה לפורייה, למי מבול, שהורגים והורסים את הכול.

אכן אנו רואים גם צורות כאלה של הרג והרס. אולם הכול תלוי כיצד אנחנו מקבלים את התיקון של ההשפעה מהבורא. אם אנחנו מקבלים את הבינה, כדי להשתמש בה בכוונה על מנת לקבל לאגו שלנו, אנחנו נעשים בכך גרועים יותר. בדומה לילד, שמשתמש ברחמנות של האימא לטובת עצמו, ובסופו של דבר זה לא לטובתו, אלא הוא מנצל את האימא, ושום דבר טוב לא יצא לו מזה.

כלומר, תלוי איך אנחנו משתמשים בכוח ההשפעה. אם אנחנו משתמשים בו לטובת האגו, זה נקרא "מים זידונים", ואם אנחנו משתמשים בו לטובת עלייה מעל האגו, זה נקרא שהמים נותנים לנו חיים והמשכיות. הכול תלוי באופן השימוש בכוח ההשפעה.

 

 

זה לא מצב שהבורא לא ידע שיצר האדם רע מנעוריו, העניש אותו, וכעת הוא מצטער על כך. אלא כעת, לאחר התיקון, יש לבורא עם מי לדבר, כי המים שהביאו תיקון על האדמה, על הרצון לקבל, השתתפו עם האדמה, כלומר מלכות ובינה התקרבו זו לזו, התחברו זו עם זו וכעת יש עולם חדש.

כלומר, כעת אפשר להתחיל לבנות מהרצון לקבל דברים חדשים, אמנם גם רעים, אבל כבר בדרגה אחרת, פנימית יותר. כעת יוצאים, מתוך מה שהיה טמון בנוח כצדיק, "נמרוד" ו"מגדל בבל", כי הכול היה טמון בפנים, רק לא ראו זאת. לפי המסופר בפרשה ניתן לראות שבהתחלה היה עם אחד, שפה אחת, לאחר מכן הבורא בלל את שפתם והם הפסיקו להבין זה את זה. כלומר, האור העליון שהשפיע עליהם הביא להתפתחות אגו כזו, שאיש לא הבין את רעהו.

הרצון לקבל חייב להתפתח כל הזמן יותר ויותר, עד לגובה המרבי שלו, כדי שנגיע בדיוק לגובה הבורא. אולם, יחד עם גובה הרצון לקבל הגדל בנו מדור לדור, עלינו גם להידמות לבורא, ולבצע כל הזמן תיקונים בהתאם לכך.

ככל שאנו גדלים, בהתאם לכך אנחנו משתדלים כל פעם לתקן את עצמנו. כעת בדורנו, בהתאם לאגו שמתגלה, בהתאם לרצון לקבל שמתגלה, מתגלה גם שיטת התיקון, שכבר מתאימה לאגו הגדול שהתפתח. השיטה הזו נקראת "חכמת הקבלה". אם בדורות הקודמים היינו יכולים לתקן במידה מסוימת את עצמנו, הרי בדורנו אנו כבר חייבים כוח מיוחד לכך.

 

בסוף המבול מסופר על הופעת הקשת. הקשת יפה וצבעונית ומסמלת בכמה תרבויות דברים יפים ואילו ביהדות 10 היא נחשבת כסימן רע. מדוע?

הקשת היא סימן לכך שאנו שוכחים את הברית עם הבורא, שאיננו נמצאים בקשר עימו, ששכחנו מדוע אנו קיימים ומה עלינו לעשות עם חיינו. שכחנו שמטרת החיים שלנו היא להגיע לגילוי העולם הנסתר.

אנו חיים רק בחלק, או במחצית אחת של המציאות, אולם קיימת גם המחצית השנייה של המציאות, שממנה מגיעים אלינו כל ההפעלות וההנהגות, הכוחות המפעילים אותנו, שאיננו מכירים ולא יודעים עליהם דבר. התוצאה היא שאנחנו נפעלים ואין לנו שום הבנה מה קורה במציאות. אנחנו רוצים רק לסבול פחות.

מטרת הבריאה שלנו, גם מצד אותם כוחות המפעילים אותנו מהבורא, היא לעורר אותנו בצורה שיטתית, להבין שבלי להכיר את כוחות ההפעלה, בלי להכיר את הבורא כמפעיל, לא נוכל להגיע לחיים שקטים ורגועים. ככל שאנו נמשכים יותר לחיים שקטים, רגועים וטובים, הבורא יצטרך דווקא להפעיל עלינו כוחות גדולים יותר כדי לעורר אותנו. כי כל המטרה היא, שנכיר אותו, את כל התכנית שלו ונשתמש בכל התכנית הזאת כדי להגיע לדרגתו.

לכן חכמת הקבלה באה ואומרת, אסור להירגע, אסור לנו לברוח מהמערכה, אלא לפתוח את כל המציאות לעצמנו, לגלות את המחצית השנייה, הנסתרת, של המציאות ואז נדע למה אנחנו נפעלים בצורה כזאת, מה פועל ומה קורה כאן. וכשנדע מאיפה זה בא ולמה זה קורה, נדע איפה אנחנו חיים, ואיך להגיב לכך.

אז נוכל להיכנס לדו שיח עם הכוח המפעיל, עם הבורא. עם ה"א-לוהים" שהוא בגימטרייה "הטבע". כלומר, אנו נשלוט בטבע, נדע מה לטובה ומה לרעה, לא נבלבל את עצמנו ככלל, וגם לא כפרט. אחרת אנחנו עלולים להישטף במבול נוסף ומיותר.

לכן אנו לומדים את כל התהליך, ויותר מכך, אם אנחנו גם עוברים אותו על עצמנו, אנו מתחילים להבין מה קורה במציאות, מדוע הבורא מזמן לנו אסונות, בעיות, ומה צפוי לנו בתקופה הקרובה, כי בהמשך ייתכן שיתגלו תופעות לא נעימות. הכול נעשה כדי להכיר את הבורא ואת כוחות ההפעלה שמגיעים אלינו. אם רק נעשה זאת מתוך התעוררות קטנה, לא נצטרך את הכוחות הגדולים שינענעו אותנו בצורה דרמטית.

חכמת הקבלה לפי הגדרתה היא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. אם נגלה אותו בהקדם, ולא נחכה עד שהוא ייתן לנו עוד ועוד בעיות, "מבול" או "בבל", בכך נזרז את הזמנים, ונפתח לעצמנו את המחצית השנייה של המציאות. אנחנו נראה אז מציאות שלמה, נתעלה לחיים שלמים, נרגיש ממש את מצב האין סוף וכך נממש את חיינו. זו כל חכמת הקבלה, זה מה שהיא מבקשת לגלות.

 

מתי המכות שאנחנו מקבלים יספיקו לנו כך שנרצה להתחיל כבר לעלות? מתי נצליח לקבל את השליטה על עצמנו כדי לרצות זאת?

כשאדם אומר לצרותיו "די", אז מתרחש בו המהפך, לא לפני כן. מה קורה ביציאת מצרים? מה קורה בכל סדרת המכות? האדם מגיע למצב שהוא אומר, "זהו, מעכשיו והלאה אני מוכן לעסוק בתיקון", ואז המכות נפסקות, והוא מתחיל לטפל בהן בעצמו. אולם לפני כן הטיפול הוא על ידי מכות. לדוגמה, מה קורה עם ילדים שאינם רוצים לעשות את מה שאנו כהורים רוצים שהם יעשו? אנחנו לוחצים עליהם עד שהם מוכנים. אין לנו מה לעשות, אנחנו חייבים להפעיל לחץ, כך גם ברוחניות. אלא שבגשמיות ייתכן שהלחץ לא מועיל, הוא שובר את האדם. ואילו ברוחניות הלחץ שמופעל עלינו מיוחד מאוד, הוא מתקן אותנו, הוא גורם לנו להיות חכמים יותר, מבינים יותר. הוא מלמד אותנו מהיכן ומדוע הלחץ מגיע אלינו. זהו לחץ מטרתי מאוד.