כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

אנו רואים שלא פשוט לרכוש את המדרגה הבאה. האדם צריך לטרוח, עליו לברר את הרצון, עד שהוא מגיע לכך שנולד לו "בן". "בן" נקראת המדרגה הבאה שיוצאת ממנו. לפני כן עליו לברר את הרצון שלו, ודווקא עם אותו רצון שהוא חשב שאיתו הוא מצליח, הוא לא יכול להצליח בצורה ישירה. לכן עם שרה אין לו הצלחה, אלא תחילה עם הגר. כלומר, יש כאן תוספת, קודם עליו להפריד מעצמו את הרצון שאיתו אי אפשר להתקדם בצורה ישירה, ושוב לנקותו, כמו שמתנתקים מלוט, בצורה של פירוד, ואילו כאן עליו לנקות זאת מעצמו, בצורה פנימית יותר, כאילו להוציא מעצמו את הזרע שנקרא "ישמעאל", שזו "קליפת ימין".

מדובר במצבים רוחניים גבוהים מאוד בתוך האדם. רק לאחר התיקון הזה, עם מה שנשאר בו, באברהם, עם אותו רצון, עם אותו מסך, עם אותו כיוון, הוא מגיע למצב שבו הוא הופך להיות כבר מיועד להגיע לדרגה הבאה, הנקראת "יצחק".

יש גם את עניין "ברית המילה", אז האדם מגיע כבר לתיקון היסודי ביותר שיש ברצון לקבל. עד כה הוא רק ניקה את הרצון לקבל שלו, הוא ניקה יותר ויותר את הכיוון בדרך, הוא ניקה את הדברים הצדדיים. הוא נפטר מהקרובים הבבלים שלו, מהקרובים האחרים בסדום, ומעוד מה שיש בו, מהגר וישמעאל. כעת הוא מגיע למצב, שבו הוא יכול לרכוש את המדרגה הבאה, ומברר בתוכו, בעצמו, באותו רצון שהולך לרכוש מדרגה רוחנית, עם איזה גודל רצון הוא מסוגל לעבוד, ואז הוא כבר עושה תיקונים בקו האמצעי. כלומר, האדם מחבר נכון בתוכו את קו ימין שזו השפעה, עם קו שמאל שזו קבלה, ובקו אמצעי לוקח רק את החלק שיכול להיות בקשר בהשפעה ובקבלה יחד, זה נקרא שהוא עושה "ברית מילה".

כלומר, האדם עולה למדרגה הבאה, לא בכל הרצון שלו אלא רק בחלק ממנו. כל יתר הרצונות שבהם הוא אינו מסוגל לעבוד, הם כ"עורלה", אלה רצונות שרק בגמר התיקון הוא יוכל לקבל ולתקן אותם. בינתיים, הם נחשבים עבורו כ"עפר" והוא אינו משתמש בהם.

לכן דווקא מרגע זה והלאה הוא נקרא "אברהם". יש בו חיבור בין ה' תתאה וה' הראשונה, בין בינה ומלכות, ובכך הוא נעשה '"אבי האומה". אבי האומה הוא היסוד הראשון של המלכות המיתקנת בבינה, הרצון לקבל שמקבל את תכונת ההשפעה, ושניהם יחד מתחילים לעבוד ביניהם. לכן החיבור הזה נקרא תיקון ה"מילה", לפני כן יש ודאי ברור עם אילו רצונות להתקדם ועם אילו לא. לכן מצד אחד זה נקרא "ברית מילה", ומצד אחר הוא חותך חלק מהרצונות שלו, מתוך ליבו. "לב" האדם נקרא הרצונות שלו, ואיתם הוא מתקדם.

זה היסוד הראשון שממנו והלאה, בכל המדרגות, האדם יצטרך תמיד לברר את הרצונות בכללות, ולאחר מכן את הרצונות שצריכים לעשות חתך ביניהם, ותמיד להפריד בין הרצונות השייכים לעורלה ובין הרצונות שאיתם אפשר להשתמש ולהתקדם הלאה, וכך להתקדם ממדרגה למדרגה.

 

מדוע ברית המילה היא דווקא באיבר המין?

בין שני פרצופים רוחניים יכולים להתקיים שני סוגי קשר: זיווג רוחני וזיווג גופני. הזיווג הרוחני הוא זיווג בדרגת "רוח", הנקרא "זיווג פה אל פה", זיווג בכלים דהשפעה, והזיווג הגופני נקרא זיווג ב"יסודות", בכלים דלקבל על מנת להשפיע, במקום שבו הפרצוף העליון מוסר אור לפרצוף התחתון, ונעשה קשר בין הפרצופים.

ביסוד של פרצוף "זעיר אנפין" נמצאת המלכות, שמקבלת ממנו. זעיר אנפין יכול למסור למלכות רק את מה שיש בו מלמעלה ועד היסוד, ולא למטה מזה. למטה יש בו רצונות שהוא איננו יכול לתקן, לכן עליו לחתוך את הרצונות שלמטה מהיסוד, והוא משתמש רק ברצונות מהכתר שלו ועד היסוד, משם הוא מוסר את האור למלכות, ולא אחרת.

בכל פעולה ופעולה כל אחד ואחד, חייב לעשות את הברור, ולחתוך את העורלה שנמצאת למטה מהיסוד, את הרצונות הפסולים לעת עתה להתקדמות הרוחנית. בעתיד הוא ישתמש בהם, אבל לעת עתה הוא אינו יכול להשתמש בהם, לכן הוא חותך אותם משימוש, ומשתמש רק ברצונות הנותרים, שהם גלגלתא ועיניים ואח"פ, אולם זה לא האח"פ האמיתי אלא מה שנקרא "אח"פ דעליה". אנו לומדים רבות על התיקונים האלה בספר תלמוד עשר הספירות של בעל הסולם.

לכן, בדרך הרוחנית אין ברירה, כל אחד ואחד חייב לעשות לעצמו "ברית מילה". כי ברית מילה היא הקשר, זה מקום החיבור בין הפרצופים, אחרת האדם אינו יכול להתקשר לפרצוף התחתון.

ברית מילה זה המקום ממנו יוצא "אור חכמה". המקום שממנו אנו מולידים את הפרצופים הבאים. המקום הזה נמצא אצלנו בסוף הגוף כי אור חכמה יוצא בסוף הפרצוף, שמתחיל בכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ולמטה מיסוד נמצאת מלכות. ביסוד יש תיקון מיוחד, במידה שיכולים או לא יכולים להשתמש בו. במלכות עצמה אי אפשר להשתמש, האור העליון לא יכול להגיע למלכות ולתקן אותה.

האור העליון מגיע רק עד היסוד, לכן רק עד לשם האדם יכול להשתמש ברצונות שלו, באותו מקום שהאור מופיע ונותן לו אפשרות לכוון את הרצונות בכוונה על מנת להשפיע. במלכות האור לא נותן לו אפשרות לקבל בכוונה על מנת להשפיע, לכן הוא אינו יכול להשתמש בה. אז האדם עושה את ה"חתך", "מילה", "פריעה" ו"אטיפת דמא", כל התיקונים האלה, שבהם הוא בטוח משתמש נכון ברצונות הנותרים, ודרכם הוא יכול להתקדם.

 

תהליך זה, על כל אדם לבצע. האם אישה שמתפתחת מבחינה רוחנית, גם עושה לעצמה ברית מילה?

ודאי. לפי התורה גם שרה אשת אברהם, וגם ציפורה אשת משה ביצעו את ברית מילה. כתוב "אשתו כגופו", כלומר, תהליך ברית המילה מגיע מתוך הרצון לקבל עצמו. כשהרצון לקבל מברר את עצמו, הוא מגיע למצב שהוא פונה לרצון להשפיע, נכלל ברצון להשפיע, ובצורה כזאת עושה את ברית המילה.

אישה שלומדת את חכמת הקבלה ודאי שעושה ברית מילה. הנשמה היא אותה נשמה. האם לאישה מותר להשתמש בכל הרצונות שלה, האם היא קדושה? ודאי שיש לה אותם רצונות כמו לגבר, ולא בכולם מותר להשתמש. עליה לעבור את התיקונים באותה דרך ובאותם שלבים, וגם לעשות בתוכה את התיקונים הנקראים "ברית מילה", כי גם אצלה אלה אותן עשר ספירות בנשמה, הכול אותו דבר.

 

מה המשמעות הרוחנית של הוספת האות ה' לשמו של אברהם?

אנחנו נמצאים במצב שיש לנו רמה הנקראת "בינה" ורמה הנקראת "מלכות". הקשר ביניהן הוא כזה, שבינה היא "א-לוהים", "השפעה", ומלכות היא הרצון לקבל, "קבלה". גם בינה וגם מלכות הן שתי התכונות העיקריות בטבע, ואנו מתקדמים על ידי שילוב ביניהן, בין הבינה והמלכות. 

בצמצום ב', מלכות עולה לבינה, מתקשרת לבינה ועושה צמצום בבינה. לאחר מכן, עקב הצמצום, בינה יורדת למלכות ונותנת תיקון למלכות. הפעולה הזאת, שמלכות עולה לבינה, מתבצעת בעולמות העליונים, בעולם הנקודים, נקודות דס"ג ונקודים. הפעולה שבינה יורדת ונכנסת למלכות, מתבצעת גם בעולם הנקודים, בשבירה, בשבירת הכלים, בשבירת הנשמות, כך שבכל נשמה ונשמה שתי הספירות האלה, שתי התכונות האלה, בינה ומלכות, מחוברות יחד, ועלינו לברר אותן כל פעם.

בכל רצון ורצון יש מלכות ובינה, כך הן מחוברות. לכן כשהאדם מגיע למצב מסוים, ואין זה חשוב איזה מצב זה, אז יש לו רצון, וברצון הזה בטוח יש בינה ויש מלכות. על ידי הפעולות שלו בקבוצה, בלימוד, בהפצה, הוא מעורר את האור המקיף המחזיר למוטב, המשפיע אליו ומברר, והאדם קובע, "עד פה אני מגיע, ולמטה מזה אני לא מגיע". כשהאור מברר לו את הדברים, הוא יודע את המקום שבו עליו לעשות את החתך, כלומר לעשות ברית מילה.

אם אדם רוצה לעשות ברית עם ההשפעה, עם הבורא, עם הא-לוהים, הוא משתמש רק ברצונות עד היסוד, ולא ברצונות שלמטה ממנו. לכן, האדם חותך את הרצונות שאיתם הוא יכול להיות דבוק לא-לוהים, מהרצונות שבהם אני לא מסוגל להיות דבוק לא-לוהים.

זו פעולה לא פשוטה, פעולה קשה מאוד, אדם צריך את האור, שיחתוך לו את הקשר בין הרצונות. זה לא פשוט כי יש תרי"ג רצונות, 613 , ובכל רצון ורצון מתוך 613 הרצונות על האדם לבדוק, איפה בדיוק החתך, כמה הוא יכול להשתמש בכל רצון, וכמה לא. בפרצוף של הנשמה, בכל רמה, בכל מדרגה, יש תמיד תרי"ג רצונות, ומקום החתך משתנה כל הזמן.

לכן בכל מדרגה, בכל פעולה, האדם קודם כל מבצע את החלטה הזאת, הוא מברר טוב מרע, מותר מאסור, כשר ולא כשר. כל אלה הם החוקים הרוחניים. מעל החתך זה רצון הנקרא "כשר" ומתחתיו "בלתי כשר". כך האדם מתקדם, על ידי זה שהוא חותך את הרצונות. כל החוקים, כל חוקי הכשרות למיניהם, כולם נמצאים בכל ההבחנות הללו, בדומם, בצומח, בחי ובאדם, בכל דבר.

כל החוקים בתורה עוסקים רק בהבדלה בין הרצונות שאדם אינו יכול להשתמש שאינם "כשרים", הנמצאים למטה, לבין הרצונות ה"כשרים", שאיתם הוא יכול להשתמש והם נמצאים למעלה.

כדי לעשות ברצונות פעולה בכוונה על מנת להשפיע, יש פעולות רוחניות שונות כמו קידוש, ג' שנות עורלה, אלה המנהגים בעולם שלנו. כולם שייכים לאופן שבו האדם מעלה את הרצונות הכשרים לכוונה על מנת להשפיע. האדם מעלה מהם "אור חוזר", כלומר משתמש נכון ברצונות המותרים, אולם תמיד חייב להיות קודם חתך באמצע, "ברית המילה".

כשעושים שימוש בדברים הכשרים, כל התוספות על הרצונות זו כבר עבודה עם כל הרצונות שלמעלה מהחתך, כך האדם נדבק לפרצוף עליון יותר, למדרגה עליונה יותר. את כל הרצונות שנמצאים למטה מהחתך, עם העורלה שלא חשובה עד גמר התיקון, האדם זורק לעפר. בגמר התיקון הוא דווקא משתמש בכל הרצונות האלה, הם כולם יבואו לתיקון, אז יהיה לו כוח לתקן אותם, בינתיים הוא איננו מסוגל לתקנם.

בעולמנו, ההורים מזמינים מוהל לתינוק בן שמונה ימים שאינו מבין דבר בחיים ועורכים לו ברית. בעולם הרוחני, האדם עושה לעצמו את הברית. האם גם בעולם הרוחני יש אבא ואימא? כיצד זה מתבצע?

האדם מוסר את עצמו לאבא ואימא עילאין. יש אבא ואימא עילאין, מתחת להם זעיר אנפין, ולאחר מכן מלכות, מתחת למלכות יש לנו נשמות. הנשמות עולות למלכות, מלכות מחברת אותן לזעיר אנפין, שניהם עולים לאבא ואימא, אבא ואימא מעבירים את האור למטה, והאור הזה עושה את ה"ברית". ההשתתפות בזה היא כמו אצל התינוק בעולם הזה, שכביכול מוסר את עצמו לאבא ואימא, שיעשו לו את התיקון.

כך גם בעולם הרוחני, עלינו למסור את עצמנו לאבא ואימא עילאין. אבא נותן את אור החכמה, אימא את אור החסדים, שניהם מבררים את הכלים, אילו כלים מוכשרים ואילו בינתיים לא, ומבדילים ביניהם. כך מרגע זה והלאה כבר יש לנו חיבור נכון בנשמה, בין תכונות הבינה ותכונות המלכות, ואנו יכולים להיכנס לארץ ישראל, לרצון "ישר-אל".

הפרשה מדברת על "לך לך" מדרגה לדרגה, ממצב למצב. אנו רואים זאת החל מהיציאה מבבל ועד הכניסה לארץ כנען, לאחר מכן בברורים של אברהם עם כל אנשי המקום, בברורים שלו עם לוט, ועד שהוא מגיע לברור עם הגר וישמעאל ולאחר מכן עם עצמו, עם התיקון שלו, ועם יצחק. כל הדברים האלה הם הברורים שאדם עושה בתוך עצמו וכך מתקדם, כך הוא קובע את ההליכה הנכונה לעבר מטרת החיים שלו.