כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "מקץ"

(בראשית מא, א – מד, י״ז)

 

 

פרשת "מקץ"

מושגים

"וַיִּירְאוּ האנשים כי הובאו בית יוסף"

 

 

פרשת "מקץ" פותחת בחלומו של פרעה, החולם על שבע פרות יפות מראה ובריאות שעולות מן היאור, ואחריהן עולות שבע פרות רזות ושדופות. בחלומו השני הוא רואה שבע שיבולים יפות שעולות בקנה אחד, ואחריהן עולות שבע שיבולים רזות ושדופות שאוכלות את השיבולים הדשנות.

אף אחד מהחרטומים של פרעה לא מצליח לפתור את חלומו. שר המשקים שניצל, נזכר ביוסף, חולם החלומות, והוא מבקש להעלותו מבית האסורים. יוסף מגיע ופותר את חלומו של פרעה. לדבריו, תהיינה שבע שנות שובע ושפע של תבואה במצרים, ומיד אחריהן שבע שנות רעב, וכדאי להתכונן לקראתן. יוסף גם מציע לפרעה כיצד להתכונן אליהן. פרעה ממנה את יוסף כאחראי, כמשנה למלך, כדי שיארגן את המחסנים.

ואכן לאחר שבע שנות השובע מגיעות שבע שנות הרעב. כל העם פונה אל יוסף בבקשה לשבור את הרעב, כדי לעזור להם להתקיים. כולם, כולל בניו של יעקב, שבארץ ישראל, מגיעים למצרים בגלל הרעב בארץ.

בניו של יעקב מגיעים אל יוסף, ואינם מזהים את אחיהם. תחילה יוסף קובע שהם מרגלים, לאחר מכן הוא שולח את שמעון לכלא ואומר לאחיו, "חזרו, אבל בלי שמעון". יוסף מחביא גביע בתוך כליו של בנימין ומציב תנאי, אם ייתפס הגנב שגנב את הגביע, כולם ייענשו והגנב יומת.

האחים חוזרים אל יעקב ומספרים לו על בקשתו של יוסף שאחיהם בנימין ירד איתם מצריימה. יעקב אינו מסכים לשלוח את בנימין בחזרה אל פרעה, משום שכבר איבד את יוסף ואת שמעון. לבסוף, יוסף בכל זאת מסכים לשחרר את בנימין.

 

הפרשה מתארת את המצבים השונים שיוסף מציב בפני אחיו, מצבים הגורמים לפירוד ביניהם, אולם האחים מגבשים את החיבור ביניהם. הפרשה מסתיימת בכך שכולם נמצאים במצרים, בנימין מואשם בגניבת הגביע, ולכן יוסף מחליט שהוא יישאר אצלו כעבד.

הסיפורים הללו הם מצבים שונים שעלינו לעבור בתהליך ההתקדמות שלנו לתיקון הנשמה, והתורה מספרת לנו כיצד לבצע את התיקון. את גופנו אין צורך לתקן, משום שהוא חי וקיים כמו כל דרגת החי, את הנשמה שלנו לעומת זאת, אנחנו צריכים להוליד מהמצב הנוכחי. הפרשה מתארת כיצד יש לגשת לתיקון ולהגיע ללידת הנשמה.

כתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". כלומר, היסוד שלנו הוא היצר הרע, האגו שלנו, וכשאנחנו מגיעים להכרת האגו ומתחילים לעסוק בו, אנו חשים על בשרנו את כל התהליך שהתורה מספרת עליו. הפרשיות הקודמות עסקו בנקודה שבלב המתעוררת באדם, ובאופן שבו היא מגיעה להתפתחות, ואילו פרשה זו עוסקת באופן התרחשותה של ההתפתחות. היסוד של כולנו הוא כלי שבור, שיש לתקן אותו, לחבר אותו. זהו בעצם התיקון שבאמצעותו נגיע ל"ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה". 1 חיבור של כולנו לכלי אחד, שכל בני האדם יהיו כאחד. תחילה עַם ישראל יגיע לחיבור, ולאחר מכן ישמש "אור לגויים" ויחבר את כולם לאותו כלי אחד. וכך "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", 2 ידעו משמע ישיגו אותי, כמו שכתוב, "והאדם, ידע את חוה אשתו". 3 זהו היעד שעלינו להגיע אליו, והוא אפשרי רק על ידי חיבור.

כשאנחנו מבצעים את החיבור, אנחנו מגלים עד כמה אנחנו רעים, עד כמה איננו רוצים להתחבר בינינו, עד כמה אנחנו מזניחים את הפעולה הזו. מי מאיתנו היום חושב בכלל על אהבת אחים, על "ואהבת לרעך כמוך". אמנם זה כתוב בתורה, כלל גדול שכל התורה עומדת עליו, אבל אין מי שדואג ליישומו הלכה למעשה.

כיום, די שכחנו את הכלל היחיד הזה, שבלעדיו אין לתורה כולה כל ערך. בפרשה מוסבר איך לגשת לתיקון שלב אחר שלב. כל המצוות בתורה אינן אלא תיקונים פנימיים שלנו, כדי להשיג את העיקרון שהוא "כלל גדול בתורה", ולהגיע "מאהבת הבריות לאהבת ה'". 4 אהבת הבריות היא הכלי שבתוכו מתגלה האור העליון של הבורא, וגילוי הבורא לנברא הוא מטרת הבריאה,ככתוב: "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".

האדם עובר מצבים שבהם הוא מגלה, בין אם הוא רוצה ובין אם לאו, שהוא יורד למצבהנקרא "פרעה". מצב שבו הולך ומתגלה לו האגו. פרעה, האגו, מתגלה דווקא כשאנו רוצים להתאחד, כשאנו מבינים שמטרת הבריאה היא להשיג את החיבור, את הייחוד. ככל שאנו משתדלים לעשות זאת בינינו, כך אנו מגלים בנו את פרעה. פרעה, זו מדרגה חשובה וגדולה, בהתקדמותו של האדם לקראת השגת הדרגה הרוחנית, דרגת האדם.

החיים המוכרים לנו הם בדרגת ה"בהמה" וכדי להגיע לדרגת ה"אדם" עלינו להיות מחוברים כמו האדם הראשון, שכלל את כל האנושות. נשמתו של האדם הראשון התחלקה לשישים ריבוא נשמות, ואחר כך התרבו כל הנשמות, כך שבכל חלק מאיתנו יש ניצוץ מסוים משל האדם הראשון. דרגת האדם היא דרגת האוסף של כל הניצוצות האלה, המצויים בכל אחד ואחד מאיתנו. אולם לעת עתה, אנחנו נמצאים עדיין בדרגת ה"בהמה", ועלינו להעלות את עצמנו, בעצמנו, מדרגת החי לדרגת המדבֵּר.

הפרשה מסבירה שאפשר לעלות בדרגה על ידי היכרות עם ה"פרעה" שבנו, עם הרצון האגואיסטי שרוצה רק לקבל את הטוב, ולא לתת שום דבר. אנחנו מתקרבים אליו ומכירים אותו דווקא כשאנו נמצאים במצב שהוא "מאכיל" אותנו, ואנו חסרי אונים מולו.

כך גם בחיינו כיום, אם נעזוב את האגו שלנו, לא יהיה לנו מה "לאכול". אם נמחק, למשל,את כל התחרות שקיימת בינינו, את הקנאה, את התאווה, את הכבוד, העולם לא יתקדם. לכן, אנחנו חייבים את הכוחות האלה, כמו שכתוב, "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם". 5 הם מוציאים את האדם מהעולם הזה לעולם רוחני יותר, לעולם עליון יותר.

עלינו להכיר את פרעה, את האגו שלנו, באופן מעמיק יותר. עלינו להביא את עצמנו לרצות בכך, אף שבאופן טבעי איננו רוצים זאת. הרצון הזה עומד בסתירה לרצון הטבעי שלנו. מצד אחד, אם אנחנו מכוונים את עצמנו לחיבור עם בני אדם, מתוך הבנה שמטרת הבריאה היא להגיע לאהבה, לחיבור, אנחנו כאילו מתנגדים לכך, ומשום כך האגו מתגלה בנו מתוך הכרחיות.

מצד אחר, האגו מבין שצריך להשתמש בכל התכונות הטובות שלנו, ומתגלה פיצול לשני כוחות: כוח יעקב וכוח פרעה, או כוח יוסף וכוח פרעה. האדם מתחיל להבדיל בין שני הכוחות הקיימים בו, ולהבין איך הם משלימים זה את זה; כיצד יוסף נכלל מפרעה ופרעה נכלל מיוסף.

יוסף הוא "יוסף הצדיק", הוא יסוד, האוסף את כל ההשפעה הטובה, את כל התכונות הטובות שקיימות באדם – הנתינה האהבה, ואילו פרעה הוא אוסף של כל התכונות הרעות, האגואיסטיות. על שתי תכונות אלה להתחבר כדי להשלים זו את זו, כך שהתכונות הרעות תהיינה כתכונות טובות, שהיצר הרע יהיה כיצר הטוב, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך הקדוש". 6 

התהליכים האלה מתרחשים בתוך האדם. האדם מבחין שהוא מבולבל, בדומה לפרעההמבולבל מהחלום שלו. חלום הוא דרגה גבוהה מאוד בהתקדמות של האדם, המתרחשת כשהאדם מעורפל ומבולבל. במעבר ממצב למצב, האדם אינו מבין מה קורה, הוא כבר עזב את המצב הקודם, אולם טרם הגיע להכרה, להבנה חדשה, ולכן הוא נמצא בבלבול.

כל אחד המצוי בעבודה של מחקר פנימי או אפילו חיצוני, עובר תקופה שבה הוא עדיין אינו שולט בתפיסה החדשה. עם זאת, הוא חייב לעזוב את התפיסה הקודמת, אחרת לא יעלה לרמה חדשה. לכן המצב נקרא "חלום", כמו גם בחיים שלנו, בין יום ליום חייב להיות לילה, חושך, הסתלקות השכל, הדעת, והחלום בא כדי לעזור לנו להכין את עצמנו לקלוט את מה שיילד היום החדש.

כאן אנו רואים אילו התכללויות יש בין התכונות הרוחניות, תכונות הבורא, ובין תכונות האדם, תכונות הנברא. תכונות הבורא, שכולו להשפיע, הן צד ימין, ותכונות הנברא, שכולו לקבל, הן צד שמאל. החיבור ביניהן קורה בעת שיעקב וכל בני ביתו יורדים למצרים. יעקב נמצא במצרים, ונכלל עם מצרים, כדי להוציא משם אחר כך את כל הכלים, להוציא את כל הכוח מהאגו, מלבד האגו עצמו, זהו מצב הנקרא "ואחרי כן יצאו, ברכוש גדול". 7

הפרשה כולה עוסקת בירידה למצב הזה. אמנם יש לאדם רצונות טובים, אבל הוא אינו יכול להתקדם איתם, כי הרצונות האלה זכים. כשהאדם מתחיל ללמוד הוא מגלה רצון להתקדם ולהבין את החיים שלו, להכיר את המציאות שמנהלת אותנו, שהיא מציאות עליונה. מצד אחד הוא מרגיש, שאין לו כוח לזה, אבל מצד אחר, הוא מרגיש שהתהליך שהוא עובר כבר מובנה בתוכו באופן אוטומטי, בתכנית פנימית, כך שבוודאות יגיע לגילוי יצר הרע שלו, הוא פרעה. התכונות הטובות שלו נכללות בתוך התכונות האגואיסטיות, וזה נקרא "כי היה הרעב, בארץ כנען", 8 לכן בלית ברירה חייבים לרדת למצרים.

כשהאדם אינו רואה ברוחניות יסוד חזק, הוא נכלל ברצון לקבל שלו. הרצון לקבל מתגבר, נעשה גדול יותר, אכזרי יותר, עד כי דומה שהוא עומד לבלוע את האדם. אבל, כשהאדם מתקדם בכיוון נכון, בתוך הרצון לקבל נמצא כבר "יוסף". יוסף כבר נמצא במצרים, ובאמצעותו נכלל האדם באגו. לכן, באדם יש תמיד מעין מחיצה בין תכונת ההשפעה ובין תכונת הקבלה,בהתאמה ביניהן. יוסף אומר לשמעון, "מרגלים אתם", 9 ושולח את שאר האחים לארצם, אולם הם חוזריםלמצרים, למרות הכול, בלית ברירה. זאת, משום שחייבים לעבוד עם האגו, עם הרצון לקבל, אחרת לא תהיה התקדמות.

האגו שלנו הוא "עזר כנגדו", אם לא נהפוך אותו לרצון בכוונה על מנת להשפיע, לא תהיה לנו אפשרות להיכנס לתוך הבריאה, לגלות את העולם העליון. לאמִיתו של דבר אנחנו עובדים רק עם התכונות שלנו, לכן, החכמה שלנו נקראת "חכמת הקבלה", כי אנחנו בכל זאת מקבלים בכלים דקבלה, בכלים שהיו פעם אכזריים. אנחנו נרגיש את העולם הרוחני רק בתיקון הכלים.

כאמור, בלית ברירה האחים באים ליוסף בפעם השנייה. אולם בפעם הזאת, יוסף כבר מוסר להם כלי, את הגביע שלו. את מה שיצא לו ממצרים, הגביע, הוא מוסר לבית יעקב, וכך הוא גם מושך את כולם בחזרה, וכל בני ישראל יורדים למצרים. יוסף נקשר למצרים באופן מיוחד,בתכונת היסוד המאפיינת אותו, המרכזת בתוכה את כל התכונות העליונות, שנכנסות דרכה למלכות, לרצון לקבל שלנו.

יוסף מתחתן עם אסנת, בִתו של אחד המשמשים הרוחניים של פרעה דווקא, ונולדים לו שניבנים, אפרים ומנשה. כלומר עם הכניסה של בני ישראל למצרים, פרעה כבר מתחיל להשתנות בכללותו. כביכול נוצר קשר שפועל לטובת פרעה, שכן העולם כולו מגיע אליו, למלכות, שרק היא יכולה לספק את כל התבואה, את כל המזון. אבל את "המזון" הזה מקבלים בעצם מט' הספירות הראשונות, ולא מהמלכות.

ט' הספירות הראשונות נכללות במלכות, כי הן חייבות להתכלל קודם בתוך פרעה, בתוךהמלכות. האדם קולט את התכונות האלה, כמי שרכש תכונות טובות שונות והתנהגות יפה וטובה, ומשתמש בהן בכוונה על מנת לקבל. הוא משתמש במה שלמד ובמה שרכש לטובת עצמו; מרמה אנשים, נכנס לסביבה יפה וטובה, וגונב מכל הבא ליד.

עלינו לעבור תקופה כזו, שבה התכונות הטובות נמצאות בנו כ"שבויות" ואף שאנחנו משתמשים בהן להנאת עצמנו, הן בכל זאת עובדות בנו ופועלות עלינו בהדרגה, כמו אצל בני ישראל במצרים. כשבני ישראל הגיעו למצרים הם התקשרו בכל זאת עם פרעה, כך שלאחר מכן, כשתבואנה המכות על פרעה עצמו, ירגישו שאינם יכולים להישאר עוד עם הרצון לקבל הכללי, ולעבוד לטובת האגו שלהם, ואז יברחו עם רכוש גדול.

ההִתְקשרות היא בין תכונות הבורא ובין תכונות הנברא. ט' הספירות של תכונות הבורא נכנסות לספירה העשירית, למלכות, לתכונת הנברא, לאגו שלנו. זה לא נעשה בבת אחת, אלא באופן הדרגתי.

 

הפרשה מורכבת מאוד, ובמהלכה אנו רואים שיוסף עורך בחינות שונות לאחיו. הוא מפרידביניהם והם מתגברים ויוצרים איחוד, והוא שוב מפריד. נראה שגם כיום העולם נמצא במצב דומה; מצד אחד רוצים להתחבר כי אין ברירה, חייבים, אולם מצד אחר לא יכולים, האגולא נותן לעשות זאת. מה אפשר ללמוד מהפרשה על הכיוון שאליו העולם צריך ללכת כיום?

הפרשה נותנת לנו אזהרה גדולה מאוד, בייחוד לבני ישראל. אנחנו, בית ישראל, צריכים לרדת לפרעה. עלינו לרדת לעולם ולעזור לו לעלות, אם לא נעשה כן יהיה רע, כי זו אינה דרכה של התורה. את כל החכמה שלנו, את כל התורה שלנו, את כל האור, אנחנו צריכים לכוון להפצת חכמת הקבלה בכל העולם, זה נקרא "שופרו של משיח".

בספר הזוהר כתוב, שאך ורק בסגולת ספר הזוהר יצאו בני ישראל מהגלות, אבל אנחנו עדיין לא בגלות, עלינו להיכנס לגלות. גלות היא מצב שבו אנחנו רוצים להתחבר אך איננו יודעים כיצד לעשות זאת, משום שאנו נתקלים במשהו שמפריע לנו. אנו מחפשים אחר האגו שמפריע לנו, עלינו לגלות את פרעה שבתוכנו ובינינו.

לכן תחילה עלינו להתחבר בינינו, "כל ישראל חברים", 10 ככל האפשר. במסגרת האומה אנחנו חייבים להפיץ את חכמת החיבור, להיות ב"ואהבת לרעך כמוך". להסביר באופן מדעי את מה שחכמת הקבלה מגלה, שבעצם הדבר שאנו מחוייבים בו, הוא להגיע לחיבור, לערבות, אחרת מצבנו באמת יהיה לא טוב. אנחנו חייבים גם להעביר לעולם את אותו מסר, אחרת כל העולם יבוא אלינו בדרישה, מבלי לדעת לָמה, אולם בצדק, משום שהיא לפי חוקי הטבע. דרישה זו של העולם היא "מלחמת גוג ומגוג", מלחמת "אחרית הימים".

לכן בית יעקב יורדים למצרים, וזה גם מה שעלינו לעשות. קודם כול להתחיל להתחבר בינינו, להרגיש את פרעה הפנימי שלנו ולהתחיל לטפל בו, ועל ידי המאור המחזיר למוטב, ללמוד את התורה כך שתהיה בעבורנו תורת אור. כלומר, שנמשוך אור על ידי הרצון שלנו לחיבור. כשאנחנו לומדים תורה, אנחנו מתכוונים אך ורק לחיבור, ולא לשום דבר אחר. לא לידע, ולא לשכל, אלא רק לחיבור בינינו. זהו הכלל שנדרש מאיתנו על ידי התורה, "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", רק למען זה ניתנה התורה. "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב". חובה עלינו לקיים זאת, והיום העולם כולו כבר דורש זאת מאיתנו.

כך סוף סוף נארגן את האומה שלנו. בעבר, נוסד העם שלנו מתוך חיבור של יוצאי בבל סביב אברהם, כמו שכותב הרמב"ם, הם התחברו סביב הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", ולכן הפכו לאומה. כשהעיקרון הזה נעלם מאיתנו, איננו עַם יותר, אלא קיבוץ גלויות. אנחנו עדיין בגלות, במעין "קיבוץ" שכזה, לכן חובה עלינו להפיץ את הדברים האלה ולהודיע על כך לכולם מהר ככל האפשר.

אם נפיץ בין כל אומות העולם את שיטת החיבור בין כולם בהדדיות, כמו שהטבע דורש, כמו שהמשבר דורש מאיתנו כיום, על פי חכמת הקבלה, אזי נראה עד כמה כולם יתחילו להתייחס אלינו אחרת, עד כמה יהיו מוכנים להתחבר ולעזור.

 

מה פירוש שנות רעב ושנות שובע? מדוע המספר שבע מצויין פעמיים?

זהו התהליך שעל האדם לעבור, בעליות וירידות, פעם בדרגת חי ופעם בדרגת צומח. כמו שבירת שני בתי המקדש. בירידה מלמעלה, מדרגת יעקב, צריכים לרדת פעם בדרגת מוחין דחיה ופעם בדרגת מוחין דנשמה. כמו בשני בתי המקדש, בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. כמו החורבן שהיה לנו בעולם הרוחני, בעולם הנקודים.

 

כל אדם יצטרך לעבור את התהליך הזה באופן אישי?

כל אחד, באופן אישי, עובר במידה מסוימת את התהליך הזה. אולם, כשאנחנו הולכים יחד לקראת החיבור אין זו בעיה. אנחנו יכולים לעבור את כל התהליך הזה בשמחה.

 

נפיץ עכשיו את החכמה וישמע העולם בקולנו ויבין – האם עדיין נדרש מהעולם לעבור את התהליך הזה?

זו הכרת הרע. כך אדם מכיר את המחלה שלו. כשם שרופא, באמצעות דיאגנוזה, קובע שאדם חולה במחלה מסויימת ועם זאת הוא נותן לו תרופה, כך גם אנו עולים לדרגה גבוהה יותר, ולכן אין צורך לפחד מכך. רק אם כולנו נצעד לקראת ערבות, לקראת חיבור, אזי לא תהיה כל בעיה בדרך. שכן גם הדברים שיתגלו כלא רצויים בחלקם, יעלו בקנה אחד, כדי שנשיג את הדרגה שהוכנה לנו, ישר-אל לחיבור.