כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "וישב"

(בראשית לז, א – מ, כ״ג)

 

 

פרשת "וישב"

מושגים

"וימצאהו איש"

 

 

בפרשת "וישב", יעקב יושב בארץ כנען. הגיבור המרכזי של הפרשה הוא יוסף, בן הזקונים של יעקב. יוסף ניחן ביכולת לחלום חלומות. באחד החלומות הוא רואה את עצמו שולט על אֶחיו, הוא מספר להם על החלום ומעורר בהם קנאה רבה.

אחיו יוצאים לרעות בשכם, ואביו שולח אותו אליהם. בדרך הוא פוגש בשדה אדם ושואל אותו על אחיו: "את אחיי אנכי מבקש". 1 כשיוסף מוצא את אחיו, הם כבר זוממים להרוג אותו בשל קנאתם אליו. בדרך כלשהי ראובן מצליח לשנות את הגזֵרה והאחים מחליטים לשים אותו בבור, כדי למכור אותו לישמעאלים. שיירת מדיינים שעוברת במקום לוקחת עִמה את יוסף למצרים.

בהמשך ההרפתקה יוסף מגיע למצרים, שם הוא מתחבא אצל השר פוטיפר. אשת פוטיפר מנסה לפתות אותו, אמנם ללא הצלחה, אבל היא מספרת שהוא ניסה לשכב איתה ויוסף מושלך לכלא. שם יוסף פוגש את שר המשקים ואת שר האופים של פרעה. בכלא נחשפת יכולתו לחלום חלומות ולפענחם. הוא מנבא שבתוך שלושה שבועות ישוחרר שר המשקים ואילו שר האופים ייתלה על העץ. יוסף מבקש משר המשקים שעם שחרורו ילך אל פרעה ויספר לו שהוא, יוסף, יושב בכלא על לא עוול בכפו ושצריך לשחרר אותו. 

 

בפרשה יש מסר רוחני עמוק. מדובר על תיקון הנשמה שהיא מטרת האדם, ולכן ניתנה התורה. בתחילה מתגלה בנו יצר הרע, כמו שכתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב" ל"מוטב" הכוונה ל"ואהבת לרעך כמוך". כלומר, מחזיר את האדם לתכונת ההשפעה, להידמות לבורא. לכך עלינו להגיע, כפי שכתוב "שובה ישראל עד ה' א-לוהיך".

התורה מדגימה לנו כיצד האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, משתנה כל הזמן עד שהוא מגיע לתיקון. בדוגמה המוצגת בפרשה זו, אנו רואים איך כל התכונות שבנו מתחברות, מתרחקות זו מזו, ונמצאות בחוסר איזון ביניהן, עד שהן מולידות תכונות מתקדמות יותר וקרובות יותר להשפעה.

יעקב הוא תחילתה של תכונת ההשפעה שבגוף האדם. אברהם, יצחק ויעקב הם שלושת האבות שלנו. יעקב הוא הבכיר שבהם, המכיל הן את הרצון לקבל והן את הרצון להשפיע שבאדם, אשר משניהם אפשר להוציא את הקו האמצעי. הקו האמצעי, יעקב, עדיין אינו שייך לדרגת הביצוע אלא לדרגת ההחלטה שבאדם. הביטוי לביצוע של דרגת יעקב, הם הבנים שלו, מראובן הבכור ועד בן הזקונים יוסף. כך בהיררכיה הזו בדיוק, משתלשלות התכונות שבאדם, וכך האגו שלו ניתקן על כל צורותיו, שהן עדיין אינן שלמות. מי שמשלים אותן הוא יוסף, יוסף הצדיק. הוא זה שאוסף את כל התכונות הקודמות לתכונת היסוד, הנקראת "יוסף הצדיק", "צדיק, יסוד עולם". 2

מצד אחד יוסף משתמש בכל התכונות הקודמות שיש לו: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד, ומצד אחר הוא צריך להוביל אותן למלכות. המלכות היא הרצון לקבל האגואיסטי – פרעה, מצרים – מסמל את כל האגו שיש בָּנו.

לאחר שהאדם מגיע למצב שהוא כבר מגלה בתוכו את תכונות ההשפעה האלה, מאברהם שהוא תכונת החסד, דרך גבורה, תפארת, נצח, הוד, עד היסוד, שהוא יוסף, מגיע הזמן שעליו להתנתק מהאבות ולהיות שייך לרצון לקבל. קודם הוא צריך להיכנס לתוך הרצון לקבל, ואחר כך הרצון לקבל נכנס בו. כשאנחנו נמצאים בשתי התכונות, קבלה והשפעה, עלינו לדאוג שבתחילה תיכנס תכונת ההשפעה לתכונת הקבלה, ותתחיל לתקן אותה, ורק אחר כך להוציא מתכונת הקבלה את החלק מהרצון לקבל שאפשר לתקן.

בדומה למחנך, שעובד עם קבוצה של פושעים, הוא יכול לקחת מהם כמה בחורים מתקדמים, שמוכנים לעבוד איתו, ולהוציא אותם לתיקון. כלומר, כשהאדם נכנס לרצון לקבל, זו גלות. וכשהוא יוצא משם, הוא יוצא עם "רכוש גדול", עם כמה "עבריינים" שרוצים את התיקון, וכלפיהם זו כבר "גאולה". כשהאדם מתקן אותם, כבר יש לו "רכוש גדול", כי רכש כוח נוסף בתכונת ההשפעה הכללית.

כך, על ידי כל הגלויות והגאולות האלה, אנחנו מתקנים את כל היצר הרע, וכך אנו גם מבינים את כל התהליך, מכירים את תכנית הבריאה ונעשים דומים לבורא. יוסף, האחרון מבין תכונות ההשפעה, עובר כאן תהליכים רבים כדי להתנתק מתכונות ההשפעה, ולהיות מוכן להיכנס לתכונת הקבלה, למצרים. 

לכן מתגלע ריב בינו לבין אחיו. הם שונאים אותו, לא מקבלים אותו, משום שאינם מביניםמה הוא רוצה. הם אינם מבינים כיצד זה הקטן שבבנים, יכול להיות הגדול ביותר, אולם יוסף שונה מהם. "בנים" זה י-ה-ו-ה כפול שלוש, בג' קווים, אלה הם שנים-עשר הבנים. לא רק שהוא הגדול ביותר, משום שהוא מוכן להתחבר איתם, אלא כולם גם משתחווים לו, נכנעים לו. וכל עוד אינם נכנסים למלכות, והוא כבר נכלל עם מצרים, הם מקבלים זאת, כי הם צופים כיצד המצב הזה יתממש אחר כך ברצון לקבל לצורך התיקון.

מכאן שהאדם עובר שלבים, שנראים לו לגמרי לא נכונים ולא טובים, כמו שאיננו מבינים את התנהגות האחים עם יוסף. יעקב סובל, אך אינו יכול לעשות דבר. האחים גם רוצים להרוג אותו ומשקרים ליעקב, ואנשים זרים מצילים את יוסף מהבור אף שהמטרה היא למוכרו.

כך גם האדם מתנתק מהתכונות הקודמות שלו. הוא אוגר בתוכו את כל התכונות הקודמות,לתכונת יסוד, היא תכונתו של יוסף, ומתנתק מהשימוש בהן. משמע, עוזב את ארץ כנען, ונכנסלמצרים. גם במצרים, כשהוא בא במגע עם הרצון לקבל, כשתכונת ההשפעה נכנסת לרצון לקבל, הרצון לקבל מיד מרגיש עד כמה הוא יכול להתעשר ולהרוויח מכך.

אם זה סתם לקבל, ניחא, אבל אם אתה יכול גם להשפיע על מנת לקבל, אז אתה נוהג כסוחר. אתה "מחשב" כל דבר שאתה מוסיף לרצון לקבל מבחינת השפעה, בהתקשרות לכל דבר, ויכול על ידי מקח וממכר להוציא מהם רווח לעצמך. כך מגלים שתכונת יוסף יכולה ליצור ברצון לקבל רווח גדול. האדם מרגיש שהוא נעשה ערמומי יותר, חזק יותר, מועיל יותר בכלדבר ושהוא מצליח יותר מהאחרים. הוא אינו נוהג בתקיפות על מנת לקבל, אלא עושה זאתבאמצעות דיון, "אני מוכר לך, אתה לי" וכן הלאה. זו התפתחות גדולה יותר של האגו שלנו.

לכן תכונת יוסף באדם, שנכללת בתוך הרצון לקבל, כמו שיוסף נכלל במצרים, מביאה עימה הרבה רווח לאלה הנמצאים במצרים, או לאדם, לצורה האגואיסטית שלו. הרווח הוא כל כך גדול, עד כדי כך שמתפתח באדם רצון להשתמש בו ממש בכוונה על מנת לקבל, אבל האדם אינו מסכים לכך. כך, למשל, כשיוסף הגיע לבית פוטיפר זה היה בסדר, ואילו עם אשת פוטיפר כבר לא. כי כאן האדם רואה שרוצים ממש לנצל אותו בכוונה על מנת לקבל, כלומר לחתוך אותו מכל היסוד שלו, ולזה אינו מסכים. כאשר האדם אינו מסכים, הוא מרגיש חסר אונים, בכלא, בבית סוהר.

ההרגשה הזאת נמשכת זמן רב, והיא גדלה דווקא על ידי הכוחות הזרים, שר המשקים ושר האופים, בבית הסוהר, במצב של בית סוהר. התכונות האלה באדם נמצאות במגע עם יוסף, הן מביאות אותו אל פרעה ומלוות אותו. התכונה של שר האופים נהרסת כי היא שייכת לכוחות ההשפעה של האגו, שיוסף מבין שאי אפשר לעבוד איתה. אבל כוחות הקבלה של האגו, שרהמשקים השקול כנגד יין, הם שמתעוררים. שר המשקים אינו מציל את יוסף תיכף ומיד, אלארק לאחר שהאדם מתעורר מהנפילה שלו, מהירידה שלו.

כדי לעלות ממדרגה למדרגה אנחנו חולמים. חלום הוא איבוד של המצב הקודם והשגה של מצב חדש. האדם צריך להתהפך, להיוולד מחדש. ישנם שלושה מצבים לאדם: שכיבה, ישיבה ועמידה. שכיבה היא מצב של חלום. כשהאדם נמצא במצב של שכיבה, הראש, הגוף והרגליים שלו נמצאים בגובה אחד. הדבר מסמל שאין לו שכל ואין לו חכמה. דווקא בצורה הזו הוא רוכש כלים של המדרגה הבאה ומתהפך, כמו תינוק שנולד ויוצא מבטן אימו. בתוך הרחם היה עם הראש למעלה, אחר כך הוא מתהפך עם הראש למטה, וכשיוצא הוא שוב מתהפך למעלה.וזה העניין של עמידה, ישיבה ושכיבה.

שכיבה היא איבוד כל ה"מוחין" שיש בתוך האדם, וכך הוא צריך לעבור ממצב למצב. מצדאחד האדם מאבד את המדרגה הקודמת, מצד אחר הוא מתחיל לרכוש את המדרגה הבאה, שבעבורו היא הופכת להיות עולם שלם חדש. זו הראייה הפנימית, שבה האדם מתחיל להבין מה המשמעות של "העתיד", הדרגה הבאה שאליה הוא נכנס.

אין מדובר כאן על החלומות בעולם שלנו, אלא על מה שהתורה מספרת לנו – על כניסה לדרגה עליונה יותר. במצב של חלום, האדם רואה את עצמו בצורות מתקדמות, הוא יודע איך להשתמש בתכונות כמו "שר המשקים", "שר האופים", "פרעה" וכולי, והוא יכול להתקדם איתן, משום שהן כבר מתייצבות בתוכו.

בסופו של דבר, כשיוסף נכנס לבית סוהר בגלל אשת פוטיפר, הוא מגלה בו את תכונותיהם של שר המשקים ושר האופים. ודווקא משום שהוא הורג את תכונת שר האופים, ומגַדל בו את התכונה של שר המשקים, הוא מגיע לבית פרעה.

לאורך כל התפתחות הדורות, קיימת כל הזמן שנאה בין אחים – בין קין להבל, בין יצחק לישמעאל ובין יעקב לעֵשָֹו – המוגדרת כקליפה וכקדושה. בפרשה זו, מתוארים שנים-עשר אחים, בני יעקב, שהם תכונות האדם שמתגלות, אולם יש ביניהם שנאה כה גדולה עד כדי כך שהם מוכנים להרוג את התכונה שנקראת "יוסף".

זה רק כלפי יוסף, ביניהם קיימת הבנה. כל אחד מהם שייך לתכונה אחרת בתוך האדם. ישבאדם תכונות רבות, אבל הוא אינו יודע ואינו מבין כיצד לשלב אותן יחד בקו האמצעי. האדם אינו מסוגל להבין כיצד לעבוד עם התכונות השונות ביחד, ועם האגו שלו, הרצון לקבל שבו.

המעניין ביוסף שהוא אומר לאחיו, יש לאדם רצון אגואיסטי ולא את תכונות ההשפעה שיש לכם. כלומר, אני יכול לקַשר את התכונות שלכם לרצון האגואיסטי. אני יודע איך לעשות זאת. לכן, כל אחד שמסמל תכונה מסוימת יודע שעל ידי השפעה הוא מגיע למשהו, מצד ימין,או מצד שמאל; לחסד, לגבורה, לתפארת, לנצח, להוד, חוץ מיסוד. כל המבנה של שנים-עשרה אחים, שנים-עשר בני יעקב, כולם עובדים מעל האגו, מעל הרצון לקבל, בצורה של להשפיע על מנת להשפיע. כי הקו האמצעי, יעקב, שעדיין שייך לראש, לדרגת האבות, מוליד מתוכו את התכונות של האחים חוץ מיוסף, והם כולם גם בהשפעה, ממטה למעלה.

 

דווקא יעקב כן הבין וידע זאת וגם אהב את יוסף.

יעקב אהב את יוסף כי הוא ממשיכו, שניהם נמצאים בקו האמצעי. יעקב בתפארת ויוסף ביסוד.

 

מה הכוונה בכך שכל אחד מהאחים מייצג תכונה?

תכונות האדם ששייכות להשפעה הן שנים-עשר בני יעקב. ליתר דיוק אחד-עשר, כי ליוסףאין תכונה, הוא רק אוסף את התכונות האלה. האידיאולוגיה של תכונת יוסף בָּנו היא שהאדםיכול לקחת את כל התכונות האלה, לצרף אותן בצירופים שונים ולהשתמש בהן עם האגו שלו. כלומר, להתחיל לעבוד עם האגו כדי שזה יעבוד גם עם התכונות האלה, כדי שיתמוך בהן, ובאופן כזה האדם יתקן את עצמו. התכונות הללו אינן מבינות, איך אפשר לגנוב על מנת להשפיע.

 

מה זו תכונה? האם גנב היא תכונה? או שתכונה היא כעס, עצלנות?

חסד, למשל, היא תכונת ההשפעה. במצב של חסד האדם נמצא בחסדים. הוא נותן, תורם ועושה ככל האפשר מצידו. נשאלת אפוא השאלה: איך אפשר לצרף את האגו שלו לחסד? אדם יכול לתת, אבל רק כדי להרוויח. באופן זה משתמשים גם ביוסף במצרים, קודם בבית פוטיפר בעצמו ואחר כך עם פרעה.

יוסף מביא להם את תכונות החסדים והם משתמשים בהן. מצרים מתעשרת ופורחת על ידי יוסף. כי כל האגואיסטים מבינים שההשפעה נותנת לכולם רווח בתוך האגו של האדם.

אבל תכונות ההשפעה בעצמן אינן מבינות, איך אפשר להשתמש באגו כדי לתמוך בתכונות האלה, נניח בתכונת החסד. זה עניין הניגוד שבין אברהם ליצחק, הוא אהב את ישמעאל. כי התכונה הנקייה אינה מסוגלת להיות בצורתה הנקייה וגם להתקשר עם המלכות, עם הרצון לקבל. לכן יש כאן תהליך מיוחד ומורכב של שנאה ואי הבנה בין אלה לאלה, וכן הלאה. אבל יוסף מסוגל לקשור את תכונות ההשפעה לרצון לקבל, כך שבסופו של דבר זה יהיה לטובתן של תכונות ההשפעה האלה. האחים, התכונות האלה שבאדם, אינם מבינים שזה אפשרי לעשות זאת, ולכן הם מתנגדים. גם בעולם שלנו אנחנו לא מבינים.

חכמת הקבלה מלמדת אותנו כיצד להשתמש נכון בתכונות ההשפעה, כדי לתקן את האגו שלנו. ומלבדה אף אחד לא עוסק בכך, משום שאין להם את השיטה של ג' קווים. כל יתר האמונות, הדתות

והשיטות הן כביכול מעל האגו, ובהן אנו כאילו מתעלים מעל האגו, כאילו שאיננו אגואיסטים, וכולנו בהשפעה. 

 

כלומר שה"אני" בעצם חי במרחב הזה שבין שני הקווים?

כן. רק תכונת יוסף וגם יעקב, כי יעקב נמצא בתכונה הזו בקו האמצעי שבראש, ויוסף נמצא בסוף הקו האמצעי, בכניסה למלכות כי הוא יסוד. כבר מן ההתחלה יש דרכו מגע עם בית פרעה ואחר כך, עם פרעה. לכן אין מבינים אותו, לא מרגישים מה הוא רוצה לעשות. הם חושבים שהמגע שלו עם האגו, עם הרצון לקבל, יגרום להם נזק.

כך אנחנו, כל אחד ואחד בִפְנים, וכך גם בחברה האנושית, רואים שכולם שונאים את חכמת הקבלה. כולם אינם מבינים מה היא עושה, ואינם יודעים בכלל בשביל מה צריכים אותה. כי חכמת הקבלה עוסקת בדברים מוזרים, בתיקון האדם, בתיקון הנשמה שלו. על פי ההיגיון, הרי זה בלתי אפשרי שהאדם ייקח את כל הדברים הגדולים והיפים, את ההשפעה, הא-לוהות, ויצרף אותם לאגו, לרצון לגנוב, לאנוס, ולכל דרגות האגו האחרות הגרועות ביותר. לכן הצירוף הזה נקרא חכמת הקבלה. כלומר, החכמה כיצד להשתמש ברצון לקבל הגרוע ביותר, ודווקא באמצעותו להגיע לאהבה.

כל השיטות אינן יכולות להגיע לתיקון האדם, ל"ואהבת לרעך כמוך". לכן כולם שוכחים מהכלל של התורה ולא מתעסקים בו, ורק חכמת הקבלה מתקנת את האדם. הנקודה החשובה היא שכל מי שמתעסקים למעלה מהאגו, בכל האמונות והדתות למיניהן, אינם מבינים איך אפשר בכל זאת לתקן את האגו של האדם. לכן הם עושים פעולות חיצוניות שונות, מבלי להיכנס לתוך האגו של האדם וממש לטפל בו, ולא עוסקים בכתוב: "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין".

בפרשת "וישב", אנחנו רואים לראשונה עד כמה קשה לעסוק בזה. מכאן ואילך, ישנה סיבה לכל החורבנות, לכל העבירות, לכל הבעיות במִדבר ובהמשך גם לכל המלחמות. הבעיה שנותרה על כנה היא, כיצד לצרף את תכונות ההשפעה לתכונת הקבלה שבתוך האדם. לצרף אותן באופן הנכון, כדי לתקן את האגו שלנו.

 

האם אפשר ללמוד מכך על מה שקורה כיום בעולם? כי גם כיום העולם כולו נמצא בסוג של עבדות, האדם הוא מעין עבד של האגו. ישנם מקובלים שחיים בהשגות – איך הם מתְקשרים? מי זה יוסף של היום?

"יוסף" של היום הם בעלי השיטה לתיקון האגו, המתגלה בעולם על ידי הכוח העליון, לומדי חכמת הקבלה. ככתוב, "בראתי תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב". תורת האור היא חכמת הקבלה, וקשה מאוד להסבירה לעולם. ישנו קושי להסביר וקושי להבין ולקבל, שקיים תיקון לאגו של האדם, לשנאה ההדדית הזאת, לכל המשבר שאנחנו מרגישים, שהוא תוצאה של האגו.

 

יוסף לא הלך להסביר שום דבר. הוא פשוט נמכר לעבדות, נכנס פנימה והתערב במצרים. מדוע כיום עלינו להסביר?

זה מה שעלינו לעשות כיום, להסביר על ידי הפצת חכמת הקבלה, הנקראת "שופרו של משיח". חייבים להפיץ אותה, ולזרוע אותה בכל העולם, כי על ידי זה נכללים באומות עולם,כמו יוסף במצרים. ובכך זורעים את ניצוצות ההשפעה, שיגרמו לכולם להתחיל להבין בהדרגה מהי הסיבה לכל הרע, לכל הצרות, עד שהם יוכלו לעלות. הצרות מתגברות ואין מנוס מכך, משום שההשתלשלות שלנו, האבולוציה שלנו נמשכת, ותהיינה עוד צרות רבות, שלא נוכל לצאת מהן.

המצב הנוכחי הוא מקור למלחמות. גם מלחמת גוג ומגוג נובעת מאותה סיבה, וגם כל המלחמות העכשוויות שלנו. כלומר, אנחנו עומדים בפני נקודה מכרעת, והפרשה הזאת היא רלוונטית ובעלת משמעות רבה.

נקודת התורפה היא שנאת אחים, ובמצב זה אנחנו נמצאים עכשיו. מצד אחד, נראה שאין מה לעשות, השנאה קיימת גם בחברה הישראלית, בין הזרמים למיניהם, וגם כלפי חכמת הקבלה, והיא תלך ותתעצם, משום שקשה להבין את חכמת הקבלה, למרות כל ההסברים. מצד אחר, נקודת תורפה זאת מגלה את שני ההפכים הקיימים בתוך האדם; הנשמה והגוף, ובלתי אפשרי לנתק את הקשר הקיים ביניהם. "יוסף" הוא נקודת הקשר והחיבור ביניהם.