כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "עקב"

(דברים ז, י״ב – יא, כ״ה)

 

 

 

פרשת "עקב"

מושגים

 

 

בפרשת "עקב" משה ממשיך את נאומו לעם ישראל. הוא שב ומציין שאם עם ישראל ישמור ויקיים את המשפטים והחוקים שציווה עליהם הבורא, הוא יזכה לאושר, בריאות וניצחון על האויבים. אם לא, הבורא לא ישמור עליהם והם יאבדו בין העמים. כמו כן, הפרשה מתארת את המעלות של ארץ ישראל, את שבעת המינים. ובנוסף, עם ישראל מצוּוה ללמד את כל הדברים האלו לבניהם, ולחקוק על המזוזה בפתח ביתם.

 

משה מזהיר את העם לשמור את כל החוקים, את חוקי הטבע, "חוק נתן, ולא יעבור" כי הבורא הוא "א-להים" ובגימטרייה "הטבע", הפרשה אקטואלית ביותר גם לימינו.

הבורא נותן לנו, בעצם את התורה, את חוקי העולם. התורה היא כמו ספר של חוקי פיסיקה ,אלא שהחוקים בה הם מוחלטים, מדויקים. אין איש מלבד עם ישראל שקיבל אותם. די להתבונן במצבנו היום ולהבין כיצד עלינו לנהוג. אם ננהג נכון, בהתאם לחוקים האלו, נהיה מעל הכול. קיבלנו הבטחה לכך מראש וכך באמת קורה. אם נשמור על החוקים שלפנינו, נקבל כל מה שאנו רוצים: אושר, כבוד, ביטחון, בריאות, נצחיות, שלמות, עולם הזה, עולם הבא.

החוקים הללו מתנקזים לחוק אחד "ואהבת לרעך כמוך, "כלל גדול בתורה". כל שעלינו לשמור הוא על הכלל הזה בלבד, על אהבת הזולת. התורה כולה מדברת רק על כך. כל אחד יכול לזכור את הכלל הזה, בין אם הוא קטן או גדול, חכם או טיפש, אין זה חשוב מי הוא.

הבעיה מתעוררת בשמירת החוק, משום שהאדם לבדו אינו מסוגל לכך, אלא אם הוא נמצא בסביבה שמחזיקה אותו, יחד עם כל חבריה. רק באמצעות התמיכה ההדדית בשמירה על החוק אפשר באמת להתקיים. בעל הסולם נותן דוגמה של אדם הקודח חור בסירה, אין זה חשוב שהוא קודח את החור תחתיו, בגלל החור כולם טובעים בים.

כיום, אנו נמצאים בעולם בזמן מיוחד, כולנו מרגישים בסירה אחת. זהו תנאי פתיחה די הולם להתחיל לקיים בו סוף סוף את החוק הכללי של אהבת הזולת, את חוק הטבע הכללי, את ההדדיות. המשבר האינטגרלי, הגלובלי, שם אותנו בעל כורחנו בסירה אחת שבה כל אחד קודח חור תחתיו, בלי שיהיה אכפת לו מאיש.

כולנו יחד מחויבים להתחיל עכשיו להתארגן ולהתקשר זה עם זה ב"ערבות הדדית". כשכל אחד ערב לכולם, דואג שלא יפרו את החוק, וכולם דואגים לכולם באותו אופן. האדם מגלה בעצמו אומץ, כוח ועוצמה שלא להזיק לזולת, שלא לקדוח חור. אם נתקרב כך לחוק הכללי שבטבע, נרגיש באמת שלא חסר לנו כלום. כי כשהאדם נמצא בהתאמה לטבע, אין טוב מזה.

כמו המרגלים, האדם מתחיל לראות את הפירות של ארץ ישראל, את השמש ואת האור, כמו שנאמר, שהבורא נמצא מראשית השנה ועד אחרית שנה. כלומר; אושר, בריאות וביטחון. אף אחד לא יכול להתקרב לגבולותינו ולהגיד שזה לא שלנו, מפני שאנו נמצאים בהתאמה לאותם החוקים המוכתבים מלמעלה. אותם החוקים שהם למעשה רק חוק אחד, "ואהבת לרעך כמוך". אותה ערבות הדדית שעוזרת לנו להיות בדאגה זה לזה.

לכן, אם נשמור את החוק הזה, שהוא עיקר התורה, נגיע לכל טוב. אם לא, ניווכח יותר ויותר במה שרואות עינינו כיום – שאנחנו תלויים בכולם. במישור הביטחוני איננו יודעים מה קורה; גם כשהבנו וידענו מראש מה עלול לקרות, בכל זאת קרה מה שקרה. אם איננו מקיימים את התנאי הברור, אנו מגיעים לאן שהגענו, ומי יודע לאן עוד אפשר להגיע. אנחנו הרי יודעים שלכל השכנים שלנו יש טילים שהטווח שלהם מכסה את כל שטח מדינת ישראל.

אנחנו תלויים בבנק העולמי, בשוק המשותף ועוד. כל העולם תלוי זה בזה מבלי להבין למה אנחנו תלויים. הרי קיבלנו תנאי פתיחה מצוינים; ספר שמסביר לנו את חוקי העולם, וחכמת הקבלה שמסבירה לנו איך להתעלות מעל כל החוקים האלה, ומראה לנו שאנחנו יכולים להיות למעלה מהטבע. אם הבורא מבטיח לנו ביטחון, אושר ובריאות, לא נחוץ לנו עוד דבר.

הביטחון הוא מרכיב יסודי בכל העולם המגדיר את היחס שלנו לחיים. האושר, מגדיר את עצמאותנו כלפי כל העולם, מבלי שאיש יצליח להוריד או להעלות אותנו. כך גם בבריאות, והכול התלוי בנו. כל שעלינו לעשות הוא לשמור בתוך האומה שלנו את התנאי של "ואהבת לרעך כמוך". תנאי שקל לקיימו בערבות הדדית. אם נבין זאת בתוכנו, נתמוך זה בזה ונוכל תוך זמן קצר, כמו שאומר בעל הסולם, תוך כמה חודשים, לעלות לדרגה כזאת שאיש לא יפגע בנו, לא במישור הכלכלי, לא במישור הבריאותי ולא במישור הביטחוני.

הגיע הזמן, שעל ידי הסברה נשיג את הרגשת הערבות ההדדית והאהבה ההדדית בעם, וכל מה שכתוב בפרשה יתקיים לטובה.

 

אם אנחנו נמצאים במצב של ערבות הדדית בינינו, האם לא נצטרך להתחשב בכל העולם, פתאום יהיה לנו טוב גם אם קורים דברים אחרים, או להפך, פתאום נבין כמה אנחנו תלויים בכל דבר שקורה בעולם?

אין מקום בחכמת הקבלה שבו כתוב שעלינו להתחשב בכל העולם. העולם כולו מנוהל מלמעלה. כל המנהיגים, אין זה חשוב מי, כולנו מנוהלים מלמעלה. העולם שלנו הוא עולם התוצאות, הוא העולם התחתון ביותר.

הכוח הכללי, האור, מגיע מאין סוף דרך כל העולמות, שהם העלמת האור, ומשפיע דרכם על העולם שלנו, עלינו, ועל כל אומות העולם. אנחנו יכולים רק לתת משוב, להגיב אליו ולהתאים עצמנו לעולם העליון על ידי המעשים שלנו. ההתחברות בינינו מצביעה על כך שאנחנו מותאמים לעולם העליון, שהוא כולו כאחד. הנשמה שלנו למעלה הקרויה אדם היא אחד, כמו שהכוח העליון אחד. נשמת האדם נחלקה לנשמות רבות, ואם נאסוף אותן יחד, את כל הרצונות שלנו, את הנטיות שלנו, נתאים עצמנו לכוח העליון, לכוח הכללי של הטבע. הוא

"א-להים", שבגימטרייה זה "הטבע".

 

ואז העולם לא ישפיע עלינו?

לא רק שהעולם לא ישפיע, אלא דווקא בזה שאנחנו מעלים את הרצונות שלנו, אנחנו אלו שמשפיעים על העולם העליון, והעולם העליון כבר משפיע על העולם שלנו ועל כל אומות העולם. כמו שכתוב בספר ישעיהו, על כך שאומות העולם באים, לוקחים את בני ישראל על כתפיהם ומביאים אותם לירושלים לבנות את בית המקדש. כך בצורה אלגורית מתואר שכל העולם יבין שלמדינת ישראל יש רק מקום אחד.

 

האם כיום, כל השבעה מיליון איש שחיים פה יהיו חייבים להגיע לאותה הערבות, להבנה, לדבקות?

כן, לערבות הדדית ולאהבה הדדית. אנו חייבים לקיים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך". אבל אין צורך לחשוב מתי זה יקרה. ברגע שאנו מקיימים את הכלל, ומתקדמים לקראתו, אפילו במילימטר, כבר איננו מנוגדים עוד לטבע, אלא מותאמים אליו. המגמה, הכוונה כבר בהתהוות, כמו ילד ששבר ועשה צרות רבות, ולפתע הוא מתחיל להתנהג יפה, ואנו כבר מתייחסים אליו אחרת. תוך כדי מעשה, מיד נוכל לראות שאנו הולכים בדרך הנכונה, שכן פתאום נרגיש כוח, נרגיש שיש לנו ברכה.

אנחנו שומעים בתוך כל המהומות שכולם רוצים אהבה, וכשמתחילים לדבר על ערבות הדדית, על חיבור הדדי, האדם מקבל סיפוק, הרגשה של אהבה. אין תקציב שבאפשרותו לכסות את כל הצרות והבעיות שיש בעם. איש לא יסכים להיות האחרון בחלוקת העוגה, כל אחד ימשוך לכיוון שלו ולא יהיה לכך סוף.

עלינו לשבת כמו במשפחה סביב שולחן עגול, ובראש ובראשונה להתייחס זה לזה באהבה, בערבות הדדית, להיות תחת מטריית הערבות, כולנו כאחד. על כולנו להחליט כמו במשפחה:

לזה חסר דיור כי באמת אין לו, לאחר חסר קצת כסף, ההוא חולה, זה זקן וכולי. כמו במשפחה, כל אחד מבין אחרי שיחה סביב השולחן, שצריך לפעול באופן מסוים לשינוי המצב. כל אחד גם מרגיש סיפוק בזה שהוא מוותר קצת למען הזולת.

 

נקודת המוצא היא שבמשפחה לאנשים איכפת זה מזה.

זו הנקודה שחסרה לנו, אחרת לעולם לא נגיע לפתרון. נקים עוד ועוד ועדות ודבר לא יעזור. אנשים אפילו לא ילכו לועדות, ואם ילכו אז רק כדי להראות שאין בהן תועלת. העולם שלנו כיום הוא גלובלי, עגול, ואם לא מוצאים פתרון, או תהליך המותאם לחוקי העולם, נפסיד, וההפסד הוא גדול. כי בבעיה הבאה יכולים לפרוץ פוגרומים ממש. אנחנו צריכים לחשוב על כך מראש, כדי שלא נאמר אחר כך כלאחר יד "עשינו, אבל לא הצלחנו". הנזק שייגרם לעם יהיה גדול מאוד וייצוֹר מרירות וכאב שאין לדעת לאן יובילו.

 

מה הכוונה בכך שהעולם שלנו כיום פתאום נעשה גלובלי, הרי הפרשה נכתבה לפני הרבה מאוד שנים. אמנם מדובר פה על תהליכים פנימיים, אבל זה בדיוק אותו הדבר. אם תתאחדו יהיה לכם טוב, ואם לא, אז לפי חוקי הטבע, תסבלו. מה השתנה מאז ועד היום, איך פתאום העולם הפך להיות גלובלי?

"חוק נתן, ולא יעבור". אין שום דבר חדש בחוקי העולם. רק אנחנו השתנינו לאורך כל ההיסטוריה. בחכמת הקבלה כתוב, שמסוף המאה העשרים, תחילת המאה העשרים ואחת, יותר נכון מ 1995- , כמו שאמר בעל הסולם ולפניו הגר"א ועוד אחרים, העולם שלנו נכנס למצב גלובלי.

גלובלי פירושו, שהחוק העיקרי שמתגלה בעולם, זה חוק של עיגול. גלובלי – גלובל – עגול, כמו כדור הארץ. כולנו קשורים וכולנו תלויים זה בזה. ואם אנחנו תלויים וקשורים זה בזה, אז אי אפשר להתחיל עכשיו במאבקים. חייבים להגיע לסדר כלשהו, סדר לבבי, סדר רגשי, בהתחשבות, בערבות הדדית. אנחנו מתקרבים למצב הזה בקצב מהיר סביב כל כדור הארץ.

בקרוב נגלה, שלא רק אצלנו מרגישים נחיצות לפתרון, ושאין פתרון אחר מלבד ההדדיות. כי כשמגיעים לפתרון לאחר שיושבים עם כולם, מקבלים סיפוק נפשי, סיפוק פנימי. מקבלים כבוד מכך שוויתרנו קצת בעבור הזולת. מרגישים חמימות משום שהתחשבנו באחרים. מרגישים יותר ביטחון כי אנחנו לא לבד אלא יחד עם כולם.

אדם מגלה את הכוח הפנימי שיש באיחוד, שפועל בהתאם לכוח העליון. כל אחד צריך להרגיש בכוח הזה, כל העם. בחכמת הקבלה, הכוח מתגלה מיד למי שמתחיל להיות מחובר בחברה, והעולם עומד לגלות זאת. כל המהומות שבעולם הן רק ההתחלה של הגילוי הזה, משום שמה שבעצם חסר לכל האנשים, מבלי שהם יודעים לבטא זאת, הוא אהבה.

 

כתוב "לשנן לבנים ולכתוב על המזוזה". 1 ודאי שאלה הם מצבים ומדובר על הפנימיות.

בנים, זה אנחנו. בפרשיות הקודמות הבנים היו המצבים הבאים שלנו. המצב הנוכחי נקרא אב, והמצב הבא נקרא בן, שהוא התוצאה ממנו.

 

האם אין זה ברור שעוברים ממצב למצב? האם יש משהו שצריך לעשות כדי לעבור?

כן, ודאי. עלינו להיות כל הזמן במגמה כזאת; גם כשאנחנו עולים בשמירת אותו החוק רק בדרגה עליונה יותר, וגם בתנאים החדשים שבהם אנחנו בכל זאת שומרים על חוק האיחוד, חוק האהבה.

 

כלומר, מידת חיבור גדולה יותר בינינו היא הבנים שלנו?

כן. למעשה כל הפרשה הזאת היא כתוצאה מ"שמע ישראל", מהפרשה הקודמת, ולכן כך זה כתוב. זה כתוב גם על המזוזות, אם האדם יוצא מהמצב שלו, או אם הוא חוזר למצב שלו, הכוונה ליציאה וכניסה מהבית. בית הוא הכלי של האדם, הלב של האדם, כל הרצונות שלו.

כשהוא מחבר את הרצונות החדשים, מתקן אותם, יוצא ונכנס, האור תמיד איתו, זה התיקון שנקרא "מזוזה". זה אור מיוחד שהאדם חייב להצטייד בו, כדי לצאת לתיקונים החדשים. סך כל הנשמה שלנו כוללת תרי"ג רצונות, ואנחנו צריכים לתקן את כל הרצונות בזה אחר זה, מהקל לכבד, שיהיו בעל מנת להשפיע לזולת, ודרך הזולת לבורא.

 

המצב של ערבות הוא בעצם מצב שבו שכולם דואגים לכולם, ואז באמת לא יהיה חסר דבר לאיש. אנחנו יודעים שאם בן אדם חולה, הוא מוכן לוותר על הכול רק בשביל להיות בריא. וכשהוא בריא הוא אפילו לא חושב על זה. במילים אחרות, כיום כשרע לאנשים הם יסכימו להתאחד, אבל מה יחזיק אותם ביום שאחרי?

הערבות ההדדית. לכן אין די בכך שעכשיו אנחנו מחליטים לאהוב זה את זה. גם בין חבורת פושעים אפשר למצוא תמיכה ואהבה. השאלה היא כיצד מחזיקים אהבה לאורך זמן. רק בערבות הדדית אפשר לחבר כך שאם אחד נופל, כולם נופלים, וכל אחד מחזיק את כולם.

 

אם באמת עושים מין איזון כזה, אז אחד שלא היה לו כלום לפני כן, ופתאום הוא מקבל משהו, ברור שהוא יהיה מאושר יותר. אולם מה בנוגע לאחד שהיה לו הרבה וויתר, ועכשיו כשיהיה רוגע הוא ייזכר בזה, מה הוא ירגיש?

לכן כשאנחנו מדברים על מימוש הערבות ההדדית, אנחנו מדברים על שולחן עגול שסביבו נשב כולנו יחד, אפילו מאה איש. כל אחד יעלה את הבעיות שלו, כל אחד ידרוש את שלו. אולם, קודם לכן עלינו להתחבר בינינו, עם כל רשימת הבעיות שלפנינו. גם אם יש בעיות מהותיות בקרב העם, ראשית דבר עלינו להתחבר. רק מתוך החיבור שלנו בערבות הדדית, כעם אחד במדינה קטנה, נפתור את הבעיות. אחרת לא נפתור אותן. הרי אין לנו מהיכן לקחת כסף, ואין לנו אפשרות לחלק את העוגה על חשבון הגדלת הגירעון, כך אנו למעשה פוגעים בעצמנו, וברור ששום דבר לא יצא מזה.

יש לנו אפשרות אחת, להגיע להידברות, ולא לסתם הידברות, אלא לחיבור ולאהבה. אם נתחיל לארגן את כל העם סביב השולחן, ונתחיל לפעול באמצעות כלי התקשורת, בתכניות ריאליטי, בטלוויזיה, באינטרנט, בתיאטרון, בשירה, בשיתוף עם אמנים שונים – נסביר את המושג "ערבות הדדית", ואז נראה איך כולם מקושרים. אחרי חודש ימים נראה כבר אנשים אחרים.

נרגיש זאת גם בנסיעה שלנו בכביש וביחסים שבין הילדים בבית ספר, בכך שלא יהיו אלימים זה לזה. נרגיש את זה בכל מקום. נתחיל להשפיע עם הכוח הזה על כל העולם. כי דווקא אנחנו אלו המשפיעים לכל העולם, אף על פי שאין זה נראה כך כרגע. ברגע שיהיה לנו את כוח הטוב, הוא יתפשט לכל העולם.

אין אפשרות להביא ביטחון למדינה, אם לא מצטיידים בכוח הערבות. אי אפשר לשלוט כיום באופן רגיל, ולא חשוב מה נעשה.

 

האם עלינו להגיד את זה לילדים?

לא. אמנם אנחנו צריכים לדאוג לביטחון ולהשקיע את כל מה שצריך באופן הגיוני, ולא כמו שרוצים לעשות עכשיו, לוותר על משהו. אין לנו אפשרות רק לשמור באופן הגיוני ובכך להיות בטוחים כאן. יש רק דבר אחד, שצריך להיות בנוסף לכל הדאגה לביטחון – לממש את התורה על פי "ואהבת לרעך כמוך", כמו שמובטח לנו כאן. זה נקרא תורה, ולא סימנים אחרים, כמו שאנשים חושבים על התורה, שהם מצוות התורה.

תורה היא "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב". צריך להגיע ל"ואהבת", אם מגיעים לזה, יש אושר, יש בריאות, ויש ביטחון.

 

לכאורה הבורא זימן לנו מצב שיש בו קשיים רבים כמו המחאה החברתית, והעם מתחיל להתעורר, מתחילה הידברות, אז למה פתאום יש פיגועים. זה עלול להסיט את כל תשומת לב מהתהליך הזה.

מהיכן המחשבה שהעם נמצא בדרך לפיתרון? האם העם הולך עכשיו לקראת אהבה? האם העם הולך עכשיו לקראת ערבות הדדית? האם הוא בכלל חושב על זה?

 

אנשים רבים יצאו למחאה, מאות אלפים, לא כמו בעבר שהיו יוצאים חמשת אלפים רופאים.

זה שיוצאים מאות אלפים, אין זה אומר שהם הולכים לקראת אהבה, לקראת ערבות.

 

הם מבינים קודם כול שהם ביחד, ושהפתרון הוא לא בפתירת בעייתם של הרופאים.

אתמול זה היה ביחד, ומחר זה לא יהיה יחד. אין להם ידיעה ברורה שחייבים קודם כול לבנות מעצמנו עַם מקושר ב"דבק" פנימי, כפי שהיינו ביסוד האומה. כשאברהם ייסד את האומה, הוא הסביר לכל אחד שהגיע לאוהל שלו בבבל, מהי "ערבות", מהי "תכונת חסד", היא תכונת "אברהם", ושכך יש להתייחס זה לזה. כך הרכיב עַם, וכך הלכו איתו אלפי אנשים.

הכול תלוי אם נהיה מסוגלים כיום להתחבר. זו אינה סתם הבטחה. אין לנו ברירה, זהו הפתרון היחידי שיש. עלינו לשמוע, בטרם יגיעו צרות גדולות.