top of page

פרשת "בוא"

(שמות י, א – יג, ט״ז)

 

 

פרשת "בוא"

"שה לבית אבות"

"ויהי בחצי הלילה"

מושגים

"לספר בשבח יציאת מצרים"

 

פרשת "בוא" הבורא, באמצעות משה, מבהיר לפרעה העומד בסירובו, שעליו לשחרר את עם ישראל. הבורא מטיל על פרעה שתי מכות נוספות, ארבה וחושך, ופרעה אומר למשה,"לך מעליי, הישמר לך, אל תוסף ראות פניי, כי ביום ראותך פניי, תמות." משה עונה לו, "כןדיברת לא אוסיף עוד ראות פניך", 1 והוא אכן עומד בדיבורו. הבורא אומר למשה שלאחר המכה האחרונה ישחרר פרעה את בני ישראל. בני ישראל מתחילים להתכונן לקראת המכה העשירית, מכת בכורות, ומשאילים מהמצרים כלי כסף, כלי זהב ובגדים, לקראת שחרורם.

הבורא מפרט בפני משה את דיני קורבן הפסח, שיחולו על בני ישראל: לשחוט שֶׂה בין הערביים, למרוח את הדם שלו על המזוזות ועל המשקוף, לאכול את השה עוד באותו לילה,יחד עם מצות ומרורים. ובני ישראל אכן מבצעים אותם.

בחצות הלילה, כשקמה צעקה גדולה במצרים במכת בכורות, פרעה דוחק בבני ישראל לצאתממצרים במהירות. בני ישראל יוצאים ממצרים ויחד איתם עֶרב רב, צאן, בקר, מִקְנֶה כבד מאוד.

 

יציאת מצרים, המתוארת בפרשה, הופכת אותה לחשובה וטרגית כאחד. כל רגע בחיינו הוא בבחינת "זכר ליציאת מצרים". זו הנקודה שבה האדם נולד, יוצא מהאגו שלו, מהרצון לקבל.

כולנו מתחילים מ"בראתי יצר רע". היצר הרע גדֵל בנו וגורם לנו להיות יותר ויותר אגואיסטים. במהלך ההיסטוריה האנושית התפתחנו עד שהגענו למצב כללי שבו אנו מרגישים שכל הטבע שלנו רע ועלינו לצאת ממנו, להיפטר ממנו, ולכן אנו מחפשים פתרון. זהו תהליך המתרחש הן באדם הפרטי והן בכל העולם.

כאשר גדֵל ה"פרעה" שבנו, יצר הרע שלנו, הוא אינו מאפשר לנו לחיות. הנקודה שבלב, "משה" שבנו, בורחת מהאגו כדי להתחזק, ולאחר מכן היא חוזרת להילחם נגדו. רק לאחר שאנו מבינים כיצד כל ה"משחק" הזה מתרחש בָּנו, אנו חוזרים להילחם באגו, בדומה למשה החוזר להילחם בפרעה.

כשהאדם מתחיל לגלות, אפילו במעט, את הכוח העליון, הוא מגלה שהכול נעשה מלמעלה, ש"אין עוד מלבדו", כולל: פרעה, הבורא ומשה שביניהם. במאבק הזה, על כוח משה שבנו להחליט מי ישלוט בו: פרעה או הבורא.

הבורא מלמד את משה להתמודד עם האגו, להילחם ולהתעלות מעליו. הוא תמיד מפנה את משה לפרעה כי "אני הכבדתי את ליבו". אם נדע, בזכות חכמת הקבלה, למשוך את "המאור המחזיר למוטב", ולעבור את עשר הספירות של היצר הרע שלנו, עשר המכות, אזי כל התהליך לא יהיה קשה כל כך. תהליך זה נקרא דרך "אחישנה", בניגוד לדרך "בעיתו", הרצופה ייסורים גדולים, מלחמות קשות ואירועים שאינם נעימים לעולם.

חכמת הקבלה מתגלה כדי לאפשר לנו לעבור את המצבים הללו באופן טוב וקל. המצבים הללו יעברו קודם על עם ישראל, ולאחר מכן על העולם כולו. כמו שכתוב, "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", "כי ביתי, בית תפילה ייקרא לכל העמים". 2 משום כך כולם עומדים לפני יציאת מצרים, וראשונים הם עם ישראל , כי עלינו להיות "אור לגויים".

ההתמודדות כנגד האגו שלנו, כנגד פרעה, שאינו מאפשר לנו להתחבר ולהגיע ל"ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה", שעל פיו עלינו להיות מחוברים בינינו בקשר של ערבות, מובילה לשלושת המכות האחרונות הקשות ביותר, שהן ג"ר של מדרגה, ג' ראשונות: ארבה, חושך ומכת בכורות. במכה האחרונה, כשאנו מרגישים עד כמה יצר הרע שלנו רע ומנתק אותנו מהחיים, אנו מתנתקים ממנו. לכן פרעה מזהיר את משה, שאם יבוא אליו פעם נוספת הוא יומת, כי הוא אכן ממית אותנו לגמרי.משה שבָּנו מוכן למכה הזו, מכיוון שהוא יודע שבזכותה הוא נולד, יוצא ממצרים, מתעלה לרמה של חיבור בין כולם, ומוצא בתוכו את תכונת ההשפעה. הוא משיג את הרגשת העולם הבא, את הרגשת הנצחיות, את השלמות ואת הכוח העליון השורֶה ומתגלה בו.

כשהאדם מגיע לשלמות, במהלך שאינו פשוט, הוא מקריב קורבן. קורבן משמעותו קרוב. כשמקריבים, מתקרבים לתכונת ההשפעה. "קורבן הפסח" מבטא את ההשתדלות להגיע ליצר הטוב שהוא מעל תכונת הקבלה, מעל היצר הרע. אנו פוסחים מעל האגו ומתקרבים לרצון להשפיע. מהלך זה נעשה בדם, דם הפסח, כמו דם הלידה. אנחנו נולדים בדם, כמו שנאמר, "בדמַיִך חֲיִי". 3

כך אנו מתקדמים עד למעמד ליל יציאת מצרים, שבו אנו "משאילים מהמצרים כלים" – לוקחים את הרצונות מהמצרים. במקום הכוונות על מנת לקבל, יש לנו רק כוונות על מנת להשפיע. אנו לוקחים את הרצון לקבל עם הרצון להשפיע ועימם יוצאים ממצרים. במצרים אנו משאירים רק את הכוונות על מנת לקבל, שהן הרע. אנו לוקחים את היצר עצמו, ואת הרע משאירים. ליצר אנו מוסיפים כוונה על מנת להשפיע שהופכת אותו ליצר טוב. זו הסיבה שהיינו במצרים – כדי להוציא מהמצרים את הרצונות בכוונה על מנת לקבל, שכולנו נולדנו איתם מלכתחילה.

לאחר מכן מגיעה "מכת בכורות" לכל המצרִים שלנו, לכל היצר הרע שלנו. זו המכה האחרונה, שבאמצעותה מגיע "האור המחזיר למוטב" וממית סופית את השליטה של היצר הרע עלינו, ואזא נו מתעלים מעליו בחיבור בינינו. בחיבור זה אנו מתחילים להרגיש את "יציאת מצרים", היא היציאה מהיצר הרע, שמפריע לנו להתחבר, להיות ב"כנסת ישראל" הכונסת אותנו יחדיו. כירק בחיבור בין כולנו אנו מגלים את הבורא, את האור העליון, את העולם הרוחני, את השלמות ואת הנצחיות שלנו.

בצאתנו ממצרים ישנה אכילה מיוחדת של קורבן הפסח עם הרע. יוצאים עם הלחם, לחם העוני, המצות, ו"נולדים" מחדש כשמתעלים מעל האגו שלנו, מעל הרצון לקבל, לרצון להשפיע. מכאן והלאה אנחנו כבר מוכנים להתעלות הרוחנית.

המדרגה הראשונה שאנו משיגים ביציאת מצרים היא "הלידה הרוחנית". זהו המעבר הקשה ביותר לאדם, שבו הוא נפטר מכל הדפוסים וההרגלים, לפיהם תפס את המציאות, את העולם ואת היחסים בינו לבין כולם. במעבר הזה אנו מתעלים מעל כל היסודות שמהם נבנינו והתפתחנו בעולם שלנו, לעולם שכולו פועל בהשפעה, בערבות, בחיבור – זהו ממש "עולם הפוך".

האדם מתחיל להרגיש את הטבע באופן הפוך, על פי חוקי ההשפעה, ולא על פי חוקי הקבלה. הוא מתחיל לנהוג אחרת, על פי חוקים אחרים, המציאות נראית שונה ממה שהייתה קודם. אנו ממשיכים להתפתח עם אותו "פרעה" שעזבנו. לקחנו ממנו רק את כל ה"כלים", מה שנקרא "ויצאו ברכוש גדול".

כשלצד האדם יש חברה, לימוד, ו"אור המחזיר למוטב" שהוא מושך, הוא מזמין את הכוחות שימשכו אותו ממצרים. לכן, גם במקרים קשים מאוד אין האדם צריך לפחד מלהתמודד עם האגו שלו.

 

מתי האדם מרגיש שהוא יוצא ממצרים?

רק באותו הרגע שהוא יוצא ממצרים. זה מתרחש בפתאומיות, בחושך. כלומר, לפני כן הוא אינו מרגיש דבר. הוא נמצא בערפול חושים ודעת, ללא הבנה, כמו בלידה חדשה. הוא יוצא לחיים חדשים שאינו מכיר, לוקח רק את מה שכדאי לו לקחת, את הרצונות שהם ללא כוונות על מנת לקבל, ללא הכוונות הרעות, הנקראים "הכלים" הגדולים שלוקחים ממצרים. בני ישראל הם אלה שלוקחים אותם. אלה שרוצים להיות ישר א-ל, ישר להשפעה, לאהבת הזולת.

יציאת מצרים מתרחשת כאמור בחצות הלילה. בזמן זה, על פי חכמת הקבלה, מתחילה בניית הכלים, לקראת עמוד השחר. במצב הזה האדם מרגיש מאוד לא טוב בשל החושך, הערפול, הבלבול, אינו מבין מה קורה לו. רק נקודה אחת שבו אומרת לו, "כך תעשה", והוא כולו מוכן לעשות, לאחר פעולת הכנה, שאינה מאפשרת לו להישאר באגו שלו, שממש ממית אותו, הוא יוצא ובורח.


בוא
תוכן
מקורות

"ויהי בחצי הלילה"

 

"כל בכור, בכור הוא בחינת חכמה. וכל בכור, מורה, שאפילו מדרגות עליונות ותחתונות נשברו משליטתם. כל אלו המדרגות, השולטות מכוח החכמה שלהם,שהיא חכמת מצרים, כמ"ש, כל בכור בארץ מצרים".

זוהר לעם, בא, 118

 

האגו שלנו סופג כל מכה בדרגה הגדולה ביותר. הרצון לקבל שלנו נמצא בנו, ולא בשום מקום אחר, גם לא במצרים. הכול נמצא בתוך האדם כי האדם הוא עולם קטן. אנחנו מתחילים להרגיש שעתיד להצטרף מלאך המוות, כמו שכתוב, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש", 5 ולכן פרעֹה מבקש ברכה, כי הוא עדיין אינו מסוגל להתקשר בעצמו. עם זאת, הוא מבין שכעת התחילה תקופה חדשה. גם במצרים הנוכחית של ימינו יש סימנים לכך. ישנן הפירמידות שבנו בני ישראל וישנן פירמידות שבנו המצרים באופן שונה לגמרי.

 

בהתייחס לתהליך שבאדם, נראה שזה כמו פיצול אישיות. האם יש בנו מצד אחד את "פרעה"שחוטף מכות, ומצד אחר את "משה" ששמח ביציאת מצרים?

כן, שני הכוחות הללו נמצאים בנו. בדרך כלל אנו מרגישים אותם כשאנו נופלים או כשאנועולים. כשהאדם אגואיסט, או להיפך כשהוא אינו יודע מה לעשות עם האגו שלו, הוא נמצא בחושך. לעומת זאת, כשהאדם נמצא בהתעלות בכוונה על מנת להשפיע, כבורא, האור מאיר לו ולהיפך. אדם מתחיל, הוא כמו משה שחוזר מיתרו, שהבורא כבר נגלה לו בדרך ולכן הוא חוזר כשהוא בעל שני כוחות.

 

האדם חי את שני הכוחות?

במאבק, האדם חי הן את כוח פרעה והן את כוח משה. הוא כבר יודע כיצד יוכל להשליט את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה.

 

לכן נאמר "בוא אל פרעה"?

כן, ובכל פעם הבורא מכביד את הרצון לקבל. כלומר, עושה אותו קשה יותר. הוא פותח אתהרצון לקבל בתוך האדם יותר ויותר, ועל האדם להתגבר עליו וכך להמשיך.

"ויהי בחצי הלילה"

"שה לבית אבות"

"לא יצאו ישראל ממצרים, עד שנשברו מממשלתם כל השרים שלהם למעלה.

ויצאו ישראל מרשותם, ובאו לרשות הקדושה העליונה בהקב"ה, ונקשרו בו. כמ"ש, כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם. מהו הטעם שעבדיי הם? הוא,

כמ"ש אח"כ, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. שהוצאתי אותם מרשות אחרת, והבאתי אותם לרשותי."

זוהר לעם, בא, 165

 

המטרה היא להגיע מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע, ממצב שבו אנו כל הזמן חושבים רק על עצמנו; איך להרוויח, איך להצליח, איך לנצל את כל העולם, למצב הפוך. זו באמת מהפכה פנימית גדולה מאוד בתוך האדם, שעדיין אינו מבין שאפשר להתקיים אחרת. להתקיים דווקא השפעה, באהבה, להתעלות מעל עצמו, אף על פי שיש באדם כל הזמן רצונות לקבל.

אנו רואים שבמשך ארבעים שנות המדבר, בני ישראל עוברים מאורעות כמו "עגל הזהב" ואפילו "קריעת ים סוף". המאורעות הבאים אינם קלים יותר מיציאת מצרים, אך היציאה ממצרים היא ניתוק מהאגו שלנו. לאחריה ישנן נפילות ועליות, והרצון לקבל שלנו הולך ומתגלה יותר ויותר. בני ישראל אינם יוצאים לבד, יצא איתם גם עֶרֶב רב. אלו הם אנשים שנמשכים יחד איתם, שגם הם רוצים להגיע לעולם נאור, אולם בלי לתקן את האגו שלהם. הם מוכנים לקיים תורה ומצוות אולם בלי תיקון האגו.

 

מה ההבדל בין "יציאת מצרים" של אלה שהתעוררה אצלם הנקודה שבלב, ובין "יציאת מצרים" של כל העולם?

יש ביניהם הבדל גדול. ישראל נקרא "לי ראש", כי הם עושים זאת בהכרה, בהבנה, במודעות למה שקורה איתם. אנו מבצעים את הפעולות האלה, ועוברים את הפעולות על עצמנו עם הבורא. אנחנו מושכים את "המאור המחזיר למוטב", שזו נקראת "עבודה של גלגלתא ועיניים", "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", כלומר כולם בהשפעה. לעומת זאת, אלה שאינם נצרכים לכך כי אין בהם את אותו קשר לא-לוהות, את הנקודה שבלב, נקראים "אומות העולם". הם אינם מרגישים שעליהם לתקן את הרע שבהם, את האגו שלהם, שהם חייבים להתעלות, ולהיות בדבקות עם הבורא.

 

אנו חיים כיום בתקופה מיוחדת מאוד. כל העולם עובר משבר, כולם צריכים להיוולד מחדש, בין אם הם רוצים בכך ובין אם לאו.

נכון, אבל לכל העולם יש דחף מאחור, מהייסורים. אין להם ולא תהיה להם משיכה מלפנים. כל העולם מרגיש הכרח לצאת מהצרות. אנו, ישראל, מרגישים הכרח להתקרב להשפעה, לאהבת הזולת, ודרכה להגיע לאהבת הבורא. יש כאן שוני מהותי. אנו מתקדמים מתוך הכוח החיובי, מכוח ההשפעה, מהכוח המושך, ואילו כל העולם מתקדם מהכוח הדוחה, שדוחף אותו. זה הבדל גדול, ולכן אינם מסוגלים להתקדם לבד.

אנחנו חייבים להתחבר אליהם כגלגלתא עיניים כלפי אח"פ ולהעביר להם דרכנו את ההשפעה, להיות להם "אור לגויים". הם אמנם לא יבינו מה הם עושים, אולם יתחברו אלינו, כמו שאומר ישעיהו "ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמתה'", 4 וכך יתוקנו.

 

מהי הצעקה הגדולה שהייתה במצרים במכת בכורות, האם זו הצעקה של המצרים לאגו?

מכת בכורות היא כנגד ה"כתר", היא הסיום של כל המכות, מכיוון שבכל מכה ומכה כאילו חותכים את הכוונה על מנת לקבל מהרצון לקבל. כוונה על מנת לקבל היא קליפה שמבררים ומפרידים אותה, והרצון לקבל נשאר ערום, ללא שימוש.

כנגד עשר המכות יש את מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד, בינה וחכמה עד הכתר. המכה כנגד הכתר היא הקשה ביותר, הן משום שהיא כראש כלפי כל המכות, והן משום שהעביות שלה היא הגדולה ביותר. מבין דרגות הרצון שורש, א', ב', ג', ד', כתר הוא הרצון האגואיסטי החזק ביותר. על ידי כך מתנתקים מהאגו, וכביכול הורגים את פרעֹה. דווקא בכך,האגו, פרעה, מתחיל להבין שיש באמת קיום בעל מנת להשפיע, ומבקש מבני ישראל לברך אותו.

אין זה פשוט, משום שעדיין איננו יורדים לעומקם של דברים. כי בסופו של דבר "אין עוד מלבדו", יש כוח אחד של הבורא שמנהל הכול. ופרעה הוא אותו מלאך שכביכול עומד נגדנו, אולם הוא נמצא בידי הבורא, וכך הם עובדים יחד. לעת עתה, באופן זה, מתרחש התיקון שלנו בימין ובשמאל, שאיתם אנו עובדים. אולם לאחר מכן, אנו לומדים איך לעבוד, באמצעות שניהם, בג' קווים. לומדים זאת במסך דחיריק, בתיקונים הגדולים.

 

"שה לבית אבות"

"מושגים"

"הרי היה גלוי לפני הקב"ה, שאֵלו החרטומים יעשו נחשים. ואם כן, איזה חשיבותהיא לעשות לפני פרעה נחשים? הוא משום, שמשם התחלה אל העונשים, כלומר,נחש הקדמוני, שהכשיל את אדם וחוה. ומהתחלת הנחש מתחילה שליטתו שלפרעה, מצד שמאל. אז, כשראו התהפכות מטה אהרון לנחש, שמחו כל החרטומים,כי תחילת החכמה של הנחש שלהם הייתה כך".

זוהר לעם, וארא, 118

מכת הארבה

בכל מכות מצרים, האדם מרגיש עד כמה המכה היא דבר מועיל; המכה מגיעה מכיוון שהוא נמצא באגו שלו, במצב מיוחד, והיא מסייעת לו לצאת ממנו. מכת הארבה היא כנגד הבינה.

 

מכת החושך

בכל מצב ומצב יש לנו "חושך", אולם במצבים שיש לאדם חושך, זהו החושך הפרטי שלו, שהוא יכול לברוח ממנו בכל פעם למצב אחר. כאן, מצב החושך הוא שהאדם נמצא בבלבול. הוא אינו יודע דבר, כמו שנאמר במגילת אסתר, שלא ידעו עם מי הצדק. במצב של חושך על האדם להשיג את אור החסדים, כי החושך הוא מאור החכמה, ובאמצעות אור החסדים הוא יוצא ממנו. האדם נזקק לחסדים, הוא מבין שהוא צריך את האור, ומכיוון שהוא כבר מוכן, מתגלה לו "עמוד האש" או ה"ענן".

 

מכת בכורות

מכת בכורות היא המכה האחרונה, הגדולה ביותר. זוהי המכה שהיא שורש, כי בכור זה הגבר. זהו הרצון לקבל הגדול ביותר בדרגת הכתר, שאחריו אין מה לעשות במצרים, שבו פרעה נכנע. פרעה נותר ללא צבא, לא נשאר לו דבר. לאחר שבני ישראל יוצאים ממצרים, פרעה שולח אחריהם את מה שנותר לו מהצבא, אולם לאחר מכן גם "ערב רב" מצטרפים לבני ישראל, והוא נותר חסר כול.

 

זעקת מצרים

זעקת מצרים זו זעקתו של האגו שלנו, השואל, "איך אתקיים אם כולי נשאר עירום בלי שום קבלה לעצמי, בלי שום הבנה איך להתקיים בעולם? איני רגיל למצב החדש. אני חייב לעבור לפרדיגמה חדשה, לעולם הפוך, שכולו בהשפעה, שכולו בחיבור, בערבות, באהבה, אינני מסוגל להתקיים כך, איני יודע כלום". זאת הזעקה הגדולה של הכלים האגואיסטיים שלנו, מצב שחייבים לעבור. בדומה לפעולת הלידה הרגילה, שבה תינוק שנולד גם הוא עובר סוג של טראומה. אנו לומדים מספר הזוהר, שהמקור לכך הוא רק מתוך עקיצת הנחש את האיילה. כלומר, המלכות היא המקור, והיא זו שמולידה את הנשמה, זהו מצב טראגי ומיוחד מאוד. אם נעבור את המצב הזה יחד באמצעות החיבור בינינו, בני ישראל יחד, כמו שהתורה מסבירה, נרגיש התעוררות, התעלות, ונצא ממנו בקלות.

מושגים
"לספר בשבח יציאת מצרים"

"לספר בשבח יציאת מצרים"

 

"כל אדם המספר ביציאת מצרים, ושמח בסיפור ההוא בשמחה, עתיד הוא לשמוחעם השכינה לעולם הבא, שהיא שמחה מכל צד, שזהו אדם השמח באדונו, והקב"ה שמח בסיפור ההוא שלו".

זוהר לעם, בא, 179

 

יש כאן דבר והיפוכו. האדם מוליד את עצמו בעצמו, מצד אחד הוא מצטער על החלק שבו שלוחץ עליו בצירי הלידה, עד שהוא עובר את הדרך הצרה ונולד לעולם החדש. מצד אחר, הוא שמח באותו חלק שלו המחובר עם הבורא, כמו השמחה שלנו עם הולדתו של ילד.

bottom of page