כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "בוא"

(שמות י, א – יג, ט״ז)

 

 

פרשת "בוא"

"שה לבית אבות"

"ויהי בחצי הלילה"

מושגים

"לספר בשבח יציאת מצרים"

 

 

פרשת "בוא" הבורא, באמצעות משה, מבהיר לפרעה העומד בסירובו, שעליו לשחרר את עם ישראל. הבורא מטיל על פרעה שתי מכות נוספות, ארבה וחושך, ופרעה אומר למשה,"לך מעליי, הישמר לך, אל תוסף ראות פניי, כי ביום ראותך פניי, תמות." משה עונה לו, "כןדיברת לא אוסיף עוד ראות פניך", 1 והוא אכן עומד בדיבורו. הבורא אומר למשה שלאחר המכה האחרונה ישחרר פרעה את בני ישראל. בני ישראל מתחילים להתכונן לקראת המכה העשירית, מכת בכורות, ומשאילים מהמצרים כלי כסף, כלי זהב ובגדים, לקראת שחרורם.

הבורא מפרט בפני משה את דיני קורבן הפסח, שיחולו על בני ישראל: לשחוט שֶׂה בין הערביים, למרוח את הדם שלו על המזוזות ועל המשקוף, לאכול את השה עוד באותו לילה,יחד עם מצות ומרורים. ובני ישראל אכן מבצעים אותם.

בחצות הלילה, כשקמה צעקה גדולה במצרים במכת בכורות, פרעה דוחק בבני ישראל לצאתממצרים במהירות. בני ישראל יוצאים ממצרים ויחד איתם עֶרב רב, צאן, בקר, מִקְנֶה כבד מאוד.

 

יציאת מצרים, המתוארת בפרשה, הופכת אותה לחשובה וטרגית כאחד. כל רגע בחיינו הוא בבחינת "זכר ליציאת מצרים". זו הנקודה שבה האדם נולד, יוצא מהאגו שלו, מהרצון לקבל.

כולנו מתחילים מ"בראתי יצר רע". היצר הרע גדֵל בנו וגורם לנו להיות יותר ויותר אגואיסטים. במהלך ההיסטוריה האנושית התפתחנו עד שהגענו למצב כללי שבו אנו מרגישים שכל הטבע שלנו רע ועלינו לצאת ממנו, להיפטר ממנו, ולכן אנו מחפשים פתרון. זהו תהליך המתרחש הן באדם הפרטי והן בכל העולם.

כאשר גדֵל ה"פרעה" שבנו, יצר הרע שלנו, הוא אינו מאפשר לנו לחיות. הנקודה שבלב, "משה" שבנו, בורחת מהאגו כדי להתחזק, ולאחר מכן היא חוזרת להילחם נגדו. רק לאחר שאנו מבינים כיצד כל ה"משחק" הזה מתרחש בָּנו, אנו חוזרים להילחם באגו, בדומה למשה החוזר להילחם בפרעה.

כשהאדם מתחיל לגלות, אפילו במעט, את הכוח העליון, הוא מגלה שהכול נעשה מלמעלה, ש"אין עוד מלבדו", כולל: פרעה, הבורא ומשה שביניהם. במאבק הזה, על כוח משה שבנו להחליט מי ישלוט בו: פרעה או הבורא.

הבורא מלמד את משה להתמודד עם האגו, להילחם ולהתעלות מעליו. הוא תמיד מפנה את משה לפרעה כי "אני הכבדתי את ליבו". אם נדע, בזכות חכמת הקבלה, למשוך את "המאור המחזיר למוטב", ולעבור את עשר הספירות של היצר הרע שלנו, עשר המכות, אזי כל התהליך לא יהיה קשה כל כך. תהליך זה נקרא דרך "אחישנה", בניגוד לדרך "בעיתו", הרצופה ייסורים גדולים, מלחמות קשות ואירועים שאינם נעימים לעולם.

חכמת הקבלה מתגלה כדי לאפשר לנו לעבור את המצבים הללו באופן טוב וקל. המצבים הללו יעברו קודם על עם ישראל, ולאחר מכן על העולם כולו. כמו שכתוב, "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", "כי ביתי, בית תפילה ייקרא לכל העמים". 2 משום כך כולם עומדים לפני יציאת מצרים, וראשונים הם עם ישראל , כי עלינו להיות "אור לגויים".

ההתמודדות כנגד האגו שלנו, כנגד פרעה, שאינו מאפשר לנו להתחבר ולהגיע ל"ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה", שעל פיו עלינו להיות מחוברים בינינו בקשר של ערבות, מובילה לשלושת המכות האחרונות הקשות ביותר, שהן ג"ר של מדרגה, ג' ראשונות: ארבה, חושך ומכת בכורות. במכה האחרונה, כשאנו מרגישים עד כמה יצר הרע שלנו רע ומנתק אותנו מהחיים, אנו מתנתקים ממנו. לכן פרעה מזהיר את משה, שאם יבוא אליו פעם נוספת הוא יומת, כי הוא אכן ממית אותנו לגמרי.משה שבָּנו מוכן למכה הזו, מכיוון שהוא יודע שבזכותה הוא נולד, יוצא ממצרים, מתעלה לרמה של חיבור בין כולם, ומוצא בתוכו את תכונת ההשפעה. הוא משיג את הרגשת העולם הבא, את הרגשת הנצחיות, את השלמות ואת הכוח העליון השורֶה ומתגלה בו.

כשהאדם מגיע לשלמות, במהלך שאינו פשוט, הוא מקריב קורבן. קורבן משמעותו קרוב. כשמקריבים, מתקרבים לתכונת ההשפעה. "קורבן הפסח" מבטא את ההשתדלות להגיע ליצר הטוב שהוא מעל תכונת הקבלה, מעל היצר הרע. אנו פוסחים מעל האגו ומתקרבים לרצון להשפיע. מהלך זה נעשה בדם, דם הפסח, כמו דם הלידה. אנחנו נולדים בדם, כמו שנאמר, "בדמַיִך חֲיִי". 3

כך אנו מתקדמים עד למעמד ליל יציאת מצרים, שבו אנו "משאילים מהמצרים כלים" – לוקחים את הרצונות מהמצרים. במקום הכוונות על מנת לקבל, יש לנו רק כוונות על מנת להשפיע. אנו לוקחים את הרצון לקבל עם הרצון להשפיע ועימם יוצאים ממצרים. במצרים אנו משאירים רק את הכוונות על מנת לקבל, שהן הרע. אנו לוקחים את היצר עצמו, ואת הרע משאירים. ליצר אנו מוסיפים כוונה על מנת להשפיע שהופכת אותו ליצר טוב. זו הסיבה שהיינו במצרים – כדי להוציא מהמצרים את הרצונות בכוונה על מנת לקבל, שכולנו נולדנו איתם מלכתחילה.

לאחר מכן מגיעה "מכת בכורות" לכל המצרִים שלנו, לכל היצר הרע שלנו. זו המכה האחרונה, שבאמצעותה מגיע "האור המחזיר למוטב" וממית סופית את השליטה של היצר הרע עלינו, ואזא נו מתעלים מעליו בחיבור בינינו. בחיבור זה אנו מתחילים להרגיש את "יציאת מצרים", היא היציאה מהיצר הרע, שמפריע לנו להתחבר, להיות ב"כנסת ישראל" הכונסת אותנו יחדיו. כירק בחיבור בין כולנו אנו מגלים את הבורא, את האור העליון, את העולם הרוחני, את השלמות ואת הנצחיות שלנו.

בצאתנו ממצרים ישנה אכילה מיוחדת של קורבן הפסח עם הרע. יוצאים עם הלחם, לחם העוני, המצות, ו"נולדים" מחדש כשמתעלים מעל האגו שלנו, מעל הרצון לקבל, לרצון להשפיע. מכאן והלאה אנחנו כבר מוכנים להתעלות הרוחנית.

המדרגה הראשונה שאנו משיגים ביציאת מצרים היא "הלידה הרוחנית". זהו המעבר הקשה ביותר לאדם, שבו הוא נפטר מכל הדפוסים וההרגלים, לפיהם תפס את המציאות, את העולם ואת היחסים בינו לבין כולם. במעבר הזה אנו מתעלים מעל כל היסודות שמהם נבנינו והתפתחנו בעולם שלנו, לעולם שכולו פועל בהשפעה, בערבות, בחיבור – זהו ממש "עולם הפוך".

האדם מתחיל להרגיש את הטבע באופן הפוך, על פי חוקי ההשפעה, ולא על פי חוקי הקבלה. הוא מתחיל לנהוג אחרת, על פי חוקים אחרים, המציאות נראית שונה ממה שהייתה קודם. אנו ממשיכים להתפתח עם אותו "פרעה" שעזבנו. לקחנו ממנו רק את כל ה"כלים", מה שנקרא "ויצאו ברכוש גדול".

כשלצד האדם יש חברה, לימוד, ו"אור המחזיר למוטב" שהוא מושך, הוא מזמין את הכוחות שימשכו אותו ממצרים. לכן, גם במקרים קשים מאוד אין האדם צריך לפחד מלהתמודד עם האגו שלו.

 

מתי האדם מרגיש שהוא יוצא ממצרים?

רק באותו הרגע שהוא יוצא ממצרים. זה מתרחש בפתאומיות, בחושך. כלומר, לפני כן הוא אינו מרגיש דבר. הוא נמצא בערפול חושים ודעת, ללא הבנה, כמו בלידה חדשה. הוא יוצא לחיים חדשים שאינו מכיר, לוקח רק את מה שכדאי לו לקחת, את הרצונות שהם ללא כוונות על מנת לקבל, ללא הכוונות הרעות, הנקראים "הכלים" הגדולים שלוקחים ממצרים. בני ישראל הם אלה שלוקחים אותם. אלה שרוצים להיות ישר א-ל, ישר להשפעה, לאהבת הזולת.

יציאת מצרים מתרחשת כאמור בחצות הלילה. בזמן זה, על פי חכמת הקבלה, מתחילה בניית הכלים, לקראת עמוד השחר. במצב הזה האדם מרגיש מאוד לא טוב בשל החושך, הערפול, הבלבול, אינו מבין מה קורה לו. רק נקודה אחת שבו אומרת לו, "כך תעשה", והוא כולו מוכן לעשות, לאחר פעולת הכנה, שאינה מאפשרת לו להישאר באגו שלו, שממש ממית אותו, הוא יוצא ובורח.