כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "בשלח"

(שמות י, י״ז – יז, ט״ז)

 

 

פרשת "בשלח"

"וירא ישראל את היד הגדולה"

"ופרעה הקריב"

מושגים

"פרשת המן"

 

בפרשת "בשלח", פרעה שולח את בני ישראל ממצרים לאחר עשרת המכות שהוא ועמו קיבלו. הבורא אינו מוביל את בני ישראל ישירות לארץ ישראל, מפחד הדרך לארץ הפלשתים, אלא שולח אותם דרך המדבר. משה לוקח עימו את עצמותיו של יוסף, והבורא הולך לפני העם ומאיר להם את הדרך; ביום באמצעות עמוד ענן, ובלילה באמצעות עמוד האש.

כשנודע לפרעה שבני ישראל באמת ברחו ממצרים, הוא משנה את דעתו ומחליט לרדוף אחריהם. הוא אוסף עימו "שש מאות רכב בחור", 1 הרודפים אחרי בני ישראל עד ים סוף. בני ישראל מוצאים עצמם במצב שהים לפניהם, ופרעה מאחור. אז מתרחש הנס הראשון – משהמכה על הים, הוא נחצה לשניים ובני ישראל עוברים בחרבה. כאשר המצרים רוצים לעבור, נסגר עליהם הים וכולם טובעים בו. בני ישראל שרים את "שירת הים" כהודיה לבורא על הנס.

משה ממשיך להוביל את בני ישראל דרך מדבר שוּר, כשצימאונם גובר הם מגיעים למָרָתָה, מקום שבו המים מרים, ונעשה להם נס נוסף – המים הופכים למתוקים. משה והעם ממשיכים ללכת לאֵילִם, שם הם מגלים שנים- עשר מעיינות מים ושבעים תמרים. הם חונים שם ולאחר מכן ממשיכים למדבר סין.

העם מתלונן שנגמרה הצידה והבורא עושה נס – בפעם ראשונה יורד מ"ן מן השמים, ובפעם השנייה יורד השְׂלָו כדי שיאכלו בשר בערב. בני ישראל מקבלים את הציווי הראשון על שמירת השבת. נאמר להם שבשבת לא יירד מ"ן מן השמים, ועליהם לאגור צידה ליומיים. בני ישראל ממשיכים ממדבר סין ומגיעים לרפידים. שוב אין מים לשתות והבורא עושה נס נוסף – משה מכה בסלע ומים יוצאים מן הסלע.

לקראת ההגעה להר סיני, פתאום מופיע עמלק, שנלחם בישראל. כאשר משה מרים את ידיו, ישראל מנצחים, ואילו כאשר הוא מוריד אותן, עמלק מנצחים. בסופו של דבר, ישראל מנצחים את עמלק. הבורא אומר למשה לכתוב לזיכרון בספר, שחייבים למחות את זרע עמלק מתחת השמים.

 

האדם נולד מטבעו ברצון לקבל אגואיסטי, אולם כשהוא מתעלה מעליו נקודת המבט שלו משתנה ואינו חושב עוד רק על עצמו. מרגע לידתנו אנו רוצים לנצל את כל העולם לטובת עצמנו, זה "העמלק" שבנו, ע.מ.ל.ק. – על מנת לקבל. אנחנו הופכים את הרצון לקבל לתכונה רוחנית המכוונת להשפעה, באמצעות תהליך שבו כל אחד עובד על עצמו ומשתמש במאור המחזיר למוטב. "המאור המחזיר למוטב" הוא האור שמופיע, הכוח שמתעורר באדם, כשלומדים נכון את חכמת הקבלה יחד בקבוצה. הכוח מתעורר באדם והוא מרגיש בכל פעםאת השינוי המתרחש בו.

אלו הם השינויים שהתורה מספרת לנו עליהם בפרשה. פרעה באמת שולח את העם, האגו שלנו נמצא בלחץ, בסבל, בהתנגשות גדולה בין הכוחות המופעלים עליו, עד כדי כך שהוא בעצמו "מרשה" לנו, "זורק" אותנו מעצמו. למעשה, אנו רק צופים במתרחש; ב"מלחמת ה' בעמלק", 2 במלחמת ה' בפרעה ובכל התהליך של "אני הכבדתי את ליבו", "לך לפרעה", וכאן "בוא לפרעה". 3

כשבני ישראל בורחים ממצרים עם כל הכלים, עם כל הרצון, האדם מתעלה מעל האגו שלו, אולם הכוונות האגואיסטיות שלו נשארות בו. בתהליך ההתפתחות הוא נפטר מהן בהדרגה, תוך כדי שינויים רבים שהוא עובר ביציאה משליטת פרעה לשליטה של תכונת הבורא, לשליטה של תכונת ההשפעה ואהבת הזולת. במעבר מאהבת העצמי לאהבת הזולת, אנו עוברים תהליכים שונים שגורמים לנו להרגיש שפרעה עדיין רודף אחרינו ואנו רוצים לברוח ממנו. לעתים אנו מסוגלים לברוח ולעתים לא, לכן המציאות מחייבת התרחשותו של נס. כלומר, השפעת הכוח העליון על האדם.

השפעת הכוח העליון על האדם, באה לידי ביטוי בהרגשה שהאדם חווה כאשר הוא נמצא מול הים ומאחוריו "שש מאות רכב בחור", ואין בכוחו לעשות דבר. בכל פעם כשהאדם מגיע לשלב שבו אין לפניו כלום, הכול סגור, קורה נס. כך הוא עובר ממדרגה למדרגה, ממצב למצב. ההבדל בין המדרגות הוא שתמיד המדרגה הבאה נפתחת רק לאחר שאנו מסיימים את המדרגה הקודמת, ואיננו יודעים מה לעשות, נמצאים במצב אנוש. אמנם, אנחנו מתרגלים לכך, אך כל פעם אנו מופתעים מחדש.

לאחר קריעת ים סוף מגיעים למדבָּר. מדבר הוא מצב שבו האדם אינו יכול לעשות דבר. אין לו במה להאכיל את עצמו. הוא נמצא במצב ריק, מבלי לדעת מה לעשות עם עצמו, דומה שהחיים אינם חיים, לא בהווה ולא בעתיד.

בשלב הבא המים מרים, ויש להמתיק אותם על ידי המטֶה. הכוונה בכך שהאדם מעלֶה למעלה את הרצון להשפיע, ואילו את הרצון בכוונה על מנת לקבל מוריד מטה. כך האדם מגיע לדרגת בינה במקום המלכות, ומעלה את עצמו מעל האגו, ושוב פורץ למדרגה הבאה. הוא מגיע למקום שנקרא אֵילִם, שבו יש שנים-עשר מקורות מים, ואוכל משבעים עצי תמרים.

כך קורה פעם אחר פעם, הרצון האגואיסטי שלנו מתעורר, מבלי שנדע מה לעשות עימו, משום שאין לנו כוחות להתמודד כשהוא צועק, בוכה, מתפרץ ונמצא בפחד גדול, ואז הכוח העליון מציל אותנו. כך שוב ושוב, באופן כזה מתרחשת היציאה ממצרים בהדרגה.

ביציאה ממצרים אנו מתקנים את הרצון לקבל צעד אחר צעד, מתעלים מעליו יותר ויותר, עד שיש ביכולתנו להילחם אפילו בעמלק. "ידי משה", העולות והיורדות, מסמלות את כוח הבינה שעולה, והמ"ן שיורד.

כשאנו נכנסים לרוחניות, עדיין אין לנו במה להחיות את עצמנו, אלא רק על ידי ה"אוכל מהשמים". לפני כן מילא האדם את עצמו באופן אגואיסטי, הרוויח מכל אחד ככל יכולתו. אולם כעת, במעבר לאהבת הזולת, לאלטרואיזם, להשפעה, הוא ממלא עצמו בהשפעה, לכן זה נקרא "אוכל מהשמים", "לחם שמים".

זה קורה כשהאדם מוכן לצאת באור הבוקר. כלומר, להיות בתכונת ההשפעה, שמאירה עלפני האגו, על פני הרצון לקבל, שבו הוא מרגיש ריק. הוא מוכן להיות ברצון לקבל אפילו ללא מילוי, אלא רק בהשפעה לזולת, ואז מגיע המָן, המילוי מהשמים.

"ארבעים שנה במדבר", הן משך הזמן שבו האדם רוכש את כל תכונת ההשפעה השלמה. הוא ניזון מההשפעה לאחרים, שהיא באמת מהשמים. כי מי הוא האדם שייתן, ומה יש לו לתת? מה פתאום שימלא עצמו על ידי נתינה? ההרגשה הזאת, הכוונה הזאת שהאדם רוכש על פני הרצון לקבל, הנטייה לזולת, הקשר עם הזולת, זו הדרגה שנקראת "אל תעשה לחברך, מהששנוא עליך". 4 בהתקשרות אל הזולת כמו לעצמך, מתקבל המילוי שנקרא מ"ן – "מֵי נוקבין", המעלה את הרצון לקבל שלנו לדרגת ההשפעה, לדרגת הבינה.

 

נִסִים רבים מתרחשים בפרשה הזאת, וכמעט כולם קשורים למים. חציית ים סוף, מי המרה,משה מכה בסלע ויוצאים ממנו מים. מהו נס ולָמה הוא קשור דווקא למים, בפרשה הזאת?

מים הם תכונת ההשפעה, בינה. ישנם מי מריבה, מים מרים ומים מתוקים, מי שתייה, "מים קרים, על נפש עייפה", 5 ויש עוד מושגים של מים. מים זה חיים, אנו נמצאים בתוך המים כשאנו מתפתחים בגוף האם. מים בכלל הם כל החיים שלנו, אנחנו התפתחנו במים ואחר כך יצאנו ליבשה. מים הם תכונת הבינה עד שהיא מולידה מעצמה, כמו שבעבר האוקיינוס הוליד את כל החי.

זה קורה כל פעם מחדש באמצעות נס, כי אין לנו את תכונת הבינה, תכונת ההשפעה, אהבת הזולת, התקשרות עם הזולת לטובת הזולת. משום כך, אנחנו מקבלים אותה מחוצה לנו במה שקרוי "נס". אנו רק גורמים לכך שהתהליך יקרה, וכשהוא קורה, הכול כ"נס". כמו שכתוב,"יגעתי ומצאתי", 6 המציאה היא בעצם הנס. בדרך שלנו, הכול קורה תמיד באמצעות נִסִים.

 

אנו רואים שהבורא סובב את בני ישראל במדבר מחשש למלחמה עם הפלשתים, והם הגיעו לסיני, מדוע הם לא הלכו ישר לישראל?

בני ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה, אולם אפשר לעבור את מדבר סיני גם בשבוע. ישבנו רצון לקבל כל כך גדול; מלחמות עם פלשתים, עם עמלק, תקלות כמו עגל הזהב וחטא המרגלים, ועוד הרבה מאוד בעיות כדי להגיע לארץ ישראל, לכניסה, ולא רק זאת אלא שגם מלחמת כיבוש הארץ. לאדם יש הרבה מאוד מלחמות עד שהוא כובש את הרצון לקבל שלו והופך אותו מרצון אגואיסטי, ממצרים, לרצון לארץ ישראל. ארץ היא רצון, עלינו לכוון את הרצון שלא יהיה בכוונה על מנת לקבל – עמלק, אלא יהיה בכוונה על מנת להשפיע – ישר א-ל,ישראל. זהו תהליך ארוך מאוד, שבכל פעם מתרחשים בו נִסִים.

 

מדוע בני ישראל נמנעים ממלחמה עם הפלשתים?

משום שעדיין אין לבני ישראל כוחות. הם טרם רכשו את כוח ההשפעה שיאפשר להםלהילחם, ולהתעמת עם הפלשתים. אין עדיין קו ימין, כוח השפעה, ולכן אין אפשרות להשתמש בקו האמצעי ולהתקדם איתו. משום שיש לאדם רק את כוח הקבלה, קו שמאל, עליו לעקוף את הפלשתים.